סאקה/ צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
פריחתו של האוכל היפני בישראל כבר מזמן אינה בגדר חדשות, כידוע לכול. יש בתל אביב יותר סושיות לנפש מאשר בכל עיר אחרת בעולם, למעט טוקיו וניו יורק. או כך לפחות שמעתי פעם, ולמה לקלקל סיפור טוב.
קצת מפתיע אם כן, ואולי לא, שפריחת המשקה הלאומי היפני והמלווה האולטימטיבי לארוחת סושי כהלכתה, לא התרחשה אצלנו אף היא באותו קצב מסחרר, או שמא בכלל לא. נדמה לי שרוב חבריה של אומת הסושי המקומית, והם כמובן רבים מספור, מסתפקים עדיין באותו ספלון קטן ודקורטיבי של סאקה נחות, זול ומתקתק, המוגש להם חם בדרך כלל, ומגיע ממקור בלתי מזוהה.
את כל אלו מנסה כבר שנים לתקן נאור לוי הנמרץ. לוי, שעל הסאקה שהוא מייבא לישראל תחת חסויות ושותפויות שונות כבר סיפרתי לכם כאן בעבר, אינו אומר נואש, ולאחרונה חבר למי שהיא אולי הכוח הגדול ביותר ולבטח המקצועי בייבוא חומרי גלם לאוכל יפני, הלוא היא חברת "מזרח ומערב" הוותיקה.
זה לא שאין כאן ולא היו כאן בקבוקי סאקה איכותיים, יוקרתיים ויקרים גם בעבר, על חלקם אחראי כאמור אותו לוי. אלא שנדמה שהקולקציה האחרונה המגיעה לכאן באחריותו היא נרחבת ושאפתנית יותר מכל קודמותיה. וכן, מה לעשות, גם יקרה הרבה יותר, לפחות בחלקה.
ובעצם, למה לא? אחרי הכול, מדוע לחובבי היין הצרפתי (זה שהקולינריה הצרפתית המלווה אותו כבר מזמן נעלמה מחיינו כאן) או האיטלקי, מגיע יותר מאשר לחובבי האוכל היפני? אחרי הכול, הם כבר מזמן אינם מחנה קטן יותר. ומה לעשות, כמעט שום יין אינו מחמיא לאוכל יפני, חוץ מאשר אולי... בירה. טוב, יש גם כמה לבנים לא רעים בהקשר הזה. אבל אף אחד מהם אינו יודע לעשות לאוכל הזה את מה שסאקה טוב כבר שכח מזמן.
לפני זמן מה החלו לוי ומזרח ומערב לייבא לישראל שורה של סאקה מסחררים במיוחד. לא אלאה אתכם בכל רמות השיוף (בסאקה משייפים את גרגירי האורז המסכנים וככל שעושים זאת יותר, כך עולה איכות המשקה) ובשלל ההגדרות בעלות השמות הקשים להגייה ועוד יותר לשינון. כבר עשיתי זאת כאן בעבר. אומר רק כך: כל מי שיסור בזמן הקרוב למסעדת דיינינגס היוקרתית במלון נורמן, ובצהרי שישי כמו אלו שבהם ביקרתי אני שם, זה אפילו לא נורא יקר כמו בדרך כלל, יוכל לחוות על בשרו לא רק ארוחת טעימות טעימה ונרחבת במיוחד - לא רק של סושי אגב - אלא גם מקצה טעימות סאקה מלהיב ומרגש עד מאוד.
זה מתחיל בכמה משקאות "פשוטים" יחסית, עובר בכמה פשוטים הרבה פחות, ממשיך דרך סאקה מתובל בפריחת הדובדבן היפני המהוללת, הלוא היא הסאקורה, ומסתיים בכמה בקבוקים שיאתגרו אפילו חובבי יינות מסובכים כמו אלו של בורגון.
כך זה מתחיל בסאקה פשוט ומובן יחסית כמו ה"מרלין" ממבשלת דוואטסורו הוותיקה שנוסדה ב-1865, עובר בסאקה סקורה הנ"ל מאותה מבשלה, ממשיך בשני הסאקה המסחררים ממש ממבשלת שיראטקי, אף היא לא ממש ילדה (1855), הטאקאקי נו איפון וה-7 (זה שמו) היקרים והמורכבים, וכלה בסאקה הקינוח המופלא והמוזר "אדמה תשוקה ורוח", נשבע לכם שזהו שמו, שהוא כבר אתגר אמיתי אפילו לחובבי מוזרויות קולינריות כמוני.
לא חייבים, אם כי כדאי, לתת קפיצה לדיינינגס שבמלון נורמן. את כל המשקאות המרתקים הללו תוכלו למצוא כמובן ברשת מזרח ומערב ומן הסתם גם בחנויות ובמסעדות אחרות. קַאנפַּאי (לחיים, ביפנית).
טעימות סאקה
• מרלין. סאקה חצי יבש, מעודן, מאופק וכאמור גם מובן ותקשורתי יותר מהבאים בתור. אפשר אולי להתייחס אליו כאל ה"גוורצטרמינר" של עולם הסאקה, לפחות לשם איפוס והשוואה. ולא פחות חשוב: מגיע בבקבוק כחול יפהפה במיוחד.
129 שקל
• טאקאקי נו איפון. סאקה יוקרתי ויקר במיוחד. יבש מאוד, פרחוני, פירותי ובעל טעם עמוק ועשיר של… אורז. אחרי הכול, מזה הוא עשוי. חושני, מפתה ומופלא. ומה לעשות, גם מאוד יקר. 340 שקל
• אדמה תשוקה ורוח. סאקה קינוח - כן, מתברר שיש דבר כזה, בגון זהוב ובניחוח דבשי משהו, ממש כמו יין קינוח שאני ואתם מכירים. אבל זה לא הכול. לסאקה הייחודי הזה יש ניחוח פטרייתי ואפילו קצת, סליחה על הצרפתית שלי, מסריח. ולא, זה לא מגעיל בכלל. חישבו על גבינה צרפתית בשלה וטובה ותבינו. 200 שקל