ג'ורג' סורוס/ צילום: רויטרס
מה משותף לטייקון אנרגיה שמעודד הפחתות מיסים והקלות לעשירים, מכחיש משבר אקולוגי עולמי ועומד בראש אחת מן החברות המזהמות ביותר במאה ה-20 לבין טייקון פיננסים יהודי ממוצא הונגרי, שמשתמש בהונו לקדם מאבקים ליברליים ופרוגרסיביים ברחבי העולם? מה הקשר בין צ׳רלס קוק (82), אחד התורמים הגדולים ביותר של המפלגה הרפובליקנית בעשורים האחרונים, לבין ג׳ורג׳ סורוס (88), אחד התורמים הגדולים ביותר של המפלגה הדמוקרטית?
המשותף לשניים הוא מכון מחקר (Think Tank) חדש בוושינגטון, הקרוי "המכון לחקר מדינאות אחראית ע״ש הנשיא השישי ג׳ון קווינסי אדמס". כאילו שבוושינגטון נחוץ עוד מכון מחקר, כאשר ישנם עשרות כאלה הפרושים בין הבית הלבן בשדרות פנסילבניה לבניין הקונגרס.
במכוני המחקר האלה, בין אם הם שמרנים או ליברלים, בין אם מטיפים לכלכלה חופשית או מטיפים לעקרונות סוציאליסטיים, כמעט שאין מחלוקת על כך שתפקידה של ארה"ב הוא להיות נוכחת בכל מקום על פני הגלובוס. להראות לעולם את השיטה האמריקאית הדמוקרטית. להחזיק כ-800 בסיסי צבא, כדי שאם וכאשר ארה"ב תרצה להתערב ולמלא את התפקיד השוטרת של העולם - היא תהיה נוכחת בשטח.
קוק וסורוס - שניים מן האנשים השנואים בתבל, כל אחד בידי תומכי המחנה האחר - הפתיעו רבים כאשר הודיעו לפני כמה ימים על איחוד. אחרי שנים ארוכות של יריבות אידיאולוגית, הם חוברים להקמת מכון מחקר, שיטיף לשינוי בגישת מדיניות החוץ האמריקאית. הם רוצים לדבר על שלום, דיפלומטיה, סיום "המלחמות האינסופיות".
האם רק בגיל 80 אפשר להגיע למסקנות שיעדי מדיניות החוץ של ארה"ב חייבים להיות שונים? לחרוג מתפיסות כמו "מכות מנע", "אף אופציה לא הוסרה מן השולחן", ו"הם ישלמו על כך ביוקר". אלה הן רק חלק מן הקלישאות שנשיאים אמריקאיים מכל צדי המפה הפוליטית הפטירו לאורך השנים. למשל, בנוגע לאיראן.
סורוס - היריב הממוצא של הימין העולמי
סורוס עשה את נעוריו בהונגריה תחת המשטר הנאצי. הוא הפך למושא השנאה של הימין בעשור האחרון. כאשר ראש הממשלה הלאומני של הונגריה ויקטור אורבן גילה שלא ניצב מולו יריב אופוזיציה של ממש לקראת מערכת בחירות, הבין "המציא" יריב כדי לעורר את שנאת הרחוב ולהניע אנשים לקלפיות. סורוס היה הפתרון הקל. תמונת פניו הודבקה על רצפת רציפי רכבת, כדי שהעוברים ושבים ידרכו עליו. על שלטי חוצות נכתב "אסור לתת לסורוס להיות זה שצוחק אחרון". בעצת הקמפיינרים היהודים שלו ארתור פינקלשטיין וג'ורג' בירנבאום, אורבן הפנה את כל האש הפוליטית נגד עמותות החברה האזרחית של סורוס, שעבדו בהונגריה.
כך גם בישראל. נתניהו נוהג להזכיר מפעם לפעם את סורוס, למשל כמי שמממן הפגנות נגד גירוש מבקשי מקלט. בפיד הפייסבוק של יאיר נתניהו סורוס הוא דמות מוכרת.
בשנים האחרונות סורוס הפך לאשם בכל דבר שמתרחש ומרתיח את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ומנהיגים אחרים. לפי טראמפ ותומכיו, סורוס שילם לנשים שבאו לצעוק על מועמדות השופט קאבנו, בשימוע שלו בסנאט. סורוס גם שילם לכאורה כסף ליוזמי מחאת הספורטאים (כריעת הברך בעת נגינת ההמנון במחאה על אלימות משטרתית וגזענית). עוד הושמץ סורוס כמי שעומד מאחורי קונספירציה חובקת עולם לפגוע בשערי החליפין של מטבעות. וזה רק על קצה המזלג.
אולם עכשיו סורוס עושה יד אחת עם המממן הגדול ביותר של המפלגה הרפובליקנית. לפי הצהרת הכוונות שהתפרסמה השבוע באתר המכון החדש, מדיניות החוץ של ארה"ב צריכה להפסיק להיות צבאית, ועליה להיות מבוססת על איפוק בהפעלת הכוח.
כך למשל, המכון הזה יפרסם ניירות עמדה, יכשיר עובדי ממשל וינסה לשכנע באפשרות לקצץ משמעותית בתקציב צבא ארה"ב, ובהסגת כוחות מאפגניסטן ומסוריה. הם יטיפו על חזרה להסכם גרעין עם איראן, ועל עצירה של השאיפה האמריקאית לשינויי משטר בוונצואלה ובקובה.
הנשיא טראמפ מגלה מדיניות גמישה
מדיניות הפסקת השימוש בכוח כדרך לפתור סכוסכים. זאת מכיוון שהפעלת צבאות "מביאה אך ורק לאובדן חיים והרס", נכתב באתר של מכון קווינסי אדאמס. "פנייה לשימוש בכוח צריכה להיעשות רק כאמצעי אחרון ובאופן נדיר. הצבאות קיימים כדי להגן על אנשים ועל שטח, אבל לא כדי להוות כוח שיטור גלובלי".
הנשיא טראמפ דווקא מדגים בכהונתו גישה פחות צבאית לעומת קודמיו, למרות הציוצים הלוחמניים בטוויטר. טראמפ מגלה גמישות רבה בנוגע לצפון קוריאה ולסכסוך הישראלי-פלסטיני. שגישת טראמפ לא תמיד ברורה, והוא בחר להקיף את עצמו בבית הלבן בצמרת יועצים שמאמינים בהתערבות איומים והפעלת כוח צבאי.
לא בטוח שמכון המחקר אדאמס יצליח לשנות את הלך הרוח והמחשבה בחברה האמריקאית, אבל העובדה שהוא הוקם בידי שני אנשים עסקים כה שונים היא חדשנית בפני עצמה.