הפגנת יוצאי אתיופיה נגד המשטרה בת" א. / צילום: כדיה לוי
בתקופה האחרונה, מאז הריגתו של הנער סלומון טקה בידי שוטר, נכנס ללקסיקון התקשורתי ולשיח הציבורי צמד המילים 'שיטור יתר'. מפגינים, בכירי משטרה, פרשנים - כל אחד מנקודת המבט שלו - דנו בסוגיית שיטור היתר כלפי יוצאי אתיופיה. נתוני היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, לדוגמה, מצביעים על כך ששיעור הקטינים יוצאי אתיופיה שנעצרו ב-2018 מתוך כלל הקטינים שנעצרו (5.4%) גבוה ביחס לשיעורם באוכלוסייה (1.6%), אך הוא ירד מאז שנת 2015 (אז עמד שיעורם היחסי על 7.7%).
עד כמה התנהלות השוטרים מוצדקת ומה קורה במגע שלהם עם הציבור, שמוביל ללא מעט תלונות על התנהגות שוטרים? ובכן, מנתונים שהגיעו אלינו לאחרונה ממח"ש בעקבות בקשות לפי חוק חופש המידע, עולים לא מעט סימני שאלה: מסתבר שבשנים 2014-2017 חלה ירידה של 18% במספר התלונות נגד שוטרים שהתקבלו במח"ש (כולל תלונות חשודים במשטרה שמועברות אוטומטית למח"ש גם בלא פנייתם למח"ש). במקביל נרשמה ירידה דרמטית של 37% בתלונות הציבור נגד אלימות שוטרים, מ-1,741 תלונות ב-2014 ל-1,096 תלונות ב-2018.
כיצד ניתן להבין את הנתונים אודות הירידה במספר התלונות המוגשות למח"ש בנושא אלימות שוטרים (37% בשנים 2018-2014), במיוחד בהשוואה לכלל התיקים המתקבלים במח"ש שאינם מראים ירידה כה דרמטית (18.4% בשנים 2017-2014)?
שתי סיבות אפשריות: הראשונה, הצלחה משטרתית בתהליך הטמעת ערכים וטיפול עמוק בכל נושא אלימות השוטרים. השנייה, ירידה באמון הציבור באפקטיביות הטיפול בתלונות נגד שוטרים.
כפי שהוסבר במדריך הרשמי של האו"ם על מנגנוני בדיקת תלונות נגד שוטרים: "אין לפרש היעדר תלונות כסימן לכך שתפקוד המשטרה הוא משביע רצון, אלא הוא עלול להצביע על היעדר אמון בטיפול האפקטיבי בתלונות".
כך, ייתכן שאנשים שטענו בפני המשטרה על אלימות של שוטר נגדם, בחרו שלא להגיש תלונה למח"ש, אם מחמת חוסר האמון במנגנון בדיקת התלונות או מסיבות ביורוקרטיות או מחוסר מודעות. ואכן, בדו"ח הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה (2016) עלה שלמרות ריבוי טענות שהועלו במשטרה על אלימות שוטרים, חשודים יוצאי אתיופיה ממעיטים להגיש תלונות למח"ש.
חשוב להבין, מח"ש (מחלקה המצויה במשרד המשפטים) היא חלק ממערכת שלמה האחראית על בדיקת תלונות נגד שוטרים. חריגה של שוטרים מהכללים נבדקת גם על ידי קציני תלונות הציבור במשטרה, קצינים בודקים ומחלקת המשמעת במשטרה. כמה חבל שהנתונים על המתרחש שם חסויים מעיני הציבור.
למעשה, מח"ש אחראית רק על בדיקת חשד לעבירות פליליות ולעבירות משמעת שכרוכות בשימוש לא מוצדק בכוח מצד שוטרים. אך כפי שעולה מדו"חות מח"ש, רק במיעוט קטן מהתיקים היא מחליטה על הגשת כתב אישום פלילי או משמעתי (בשנת 2017 רק כ-9.5% מכלל התלונות).
למעשה, הרוב הגדול של התיקים נסגרים במח"ש בלא שנערכת חקירה באזהרה של שוטר (בשנת 2017 היה מדובר בכ-75% מכלל התלונות שטופלו), אם משום שאין למח"ש סמכות לטפל בהם, ואם כי לא מצאה מקום לעשות כן לאחר בירור ראשוני. הבעיה היא שרוב התלונות הללו נגנזות, אף שבחלקן ייתכן שיש מקום לטיפול משמעתי במסגרת המשטרה, או טיפול משטרתי אחר על מנת להסיק מסקנות מערכתיות.
המחאה של יוצאי אתיופיה העלתה לסדר היום הציבורי תופעות של גזענות מכוערת הקיימת בחברה הישראלית. האם ממשלת ישראל תיקח את ההזדמנות שנוצרה לביצוע בדק בית עמוק ויסודי בנוגע למנגנון בדיקת התלונות נגד השוטרים במח"ש, במשטרה ובממשק ביניהן, כדי להבטיח לציבור שיטור ערכי ומקצועי? ימים יגידו.
הכותב הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה