בניגוד למינוי השקט, המהיר, המרשים וגם הדי צפוי של אורי לוין בבנק דיסקונט, המינוי של דב קוטלר הערב למנכ"ל בנק הפועלים הוא לא פחות מדרמה.
הבחירה בקוטלר שנחשפה כבר ביום שישי האחרון ב"גלובס" כמו גם הבחירה של ועדת האיתור להמליץ על שלושה מועמדים מהם שניים חיצוניים, היו בגדר הפתעה לרבים בבנק. לא כך החל המרוץ עם פרישתו של אריק פינטו ולא כך, במינוי חיצוני, קיוו רבים בבנק שהוא יסתיים.
אלא שלא מדובר רק בהפתעה אלא גם בהבעת אי אמון של יו"ר הבנק ושל הדירקטוריון. הבחירה בקוטלר מבטאת רצון עז להביא משהו שונה לבנק, שיהווה קונטרה של ממש למי שהובילו את הבנק במשך עשור.
זה מפתיע כי לאורך השנים ייצא בנק הפועלים שורה של מנהלים בכירים משורותיו. למעשה, שני המנכ"לים האחרונים בדיסקונט - אורי לוין שנבחר היום ולילך אשר טופילסקי - קודמתו, החלו את דרכם בבנק הפועלים. גם שני המנכ"לים האחרונים בבנק ירושלים, גיל טופז ואורי פז הם יוצאי הפועלים, וכמוהם גם החשב הכללי (ויו"ר הבינלאומי לשעבר) רוני חזקיהו ועוד.
הערב בניגוד למגמה, קרה משהו אחר, מרעיש.
ועדת האיתור אמרה עד פה לרצף מנכ"לים שצמחו בבנק ועשו בו שלל תפקידים במשך שנים רבות והמליצה לדירקטוריון על שלושה שמות בלבד, שניים חיצוניים. אף אחד מהם לא צמח בבנק הפועלים.
הרשימה הזו כללה כפי שנחשף אמש ב"גלובס" את דב קוטלר, שעשה בעבר סיבוב אחד בתפקיד בכיר בקבוצת הפועלים, כמנכ"ל ישראכרט, אך שלא נחשב לבשר מבשרו של הבנק; את דורון ספיר, שאפילו לא היה בעבר בבנק הפועלים וגם ללא ניסיון בנקאי קלאסי; ואת ידין ענתבי, שהפך למעשה לנציג הפנימי היחיד שנותר במשחק, אך שגם הוא הגיע לבנק רק לאחרונה, ישירות לתפקיד של חבר הנהלה.
מבחינת ותיקי הפועלים מדובר בהבעת אי-אמון מצד היו"ר עודד ערן בגוורדיה שהובילה את הבנק בעשור האחרון, ושכללה את ציון קינן ואת מחליפו אריק פינטו המנכ"ל הפורש. שניהם הגיעו לכס המנכ"ל לאחר עשרות שנים בבנק ועם ניסיון עשיר בכל שדרת הניהול. שניהם רצו לראות אחריהם מנהלים מבפנים. במקרה הנוכחי - ארז יוסף, גולן שרמן או רונן שטיין. אלא שוועדת האיתור והדירקטוריון החליטו לשים סוף ל"שושלת הירושה".
כך או כך, האמת היא שמרבית השמות שנבדקו על ידי ועדת האיתור היו ראויים, גם המועמדים הפנימיים וגם החיצוניים, אלא שדב קוטלר המנכ"ל הנבחר הביא איתו לשולחן רקורד ניהול ועסקי שהיה קשה להתחרות בו. עתה צריך קוטלר לקחת את הפועלים קדימה, לאחד את השורות, להחזיר את גאוות היחידה ולהתגייס לאתגרים "הרגילים" - הפיכת הבנק לדיגיטלי וטכנולוגי יותר, תוך צמיחה מושכלת ושיפור היעילות, והבאת הפרשה בארה"ב לסיום המיוחל (באיחור רב הרבה יותר מדי).