אמיר אוחנה / צילום: לשכת עורכי הדין
שר המשפטים אמיר אוחנה נדחק לפינה בראיון למרגלית צנעני ברשת 13. צנעני הזכירה לו את פרשת "הגננת המתעללת", וביקשה לדעת איך מתכוון השר לטפל בסוגיית המעונות. אוחנה ענה, שהוא "לא חסיד גדול של רגולציה". בכל זאת, התעקשה צנעני, המדינה צריכה להשקיע בילדים קטנים. "והיא משקיעה", הוא אמר, "בשנה שעברה, אם אני לא טועה, תקציב החינוך עבר את תקציב הביטחון. זה דבר שלא היה בתולדות המדינה".
תקציב החינוך היה מוכר במשך שנים כמספר 2 של ספר התקציב. האם יש בסיס לטענה שהקערה התהפכה לראשונה בהיסטוריה? נתחיל בכך, שיש אינספור דרכים לבחון את שני התקציבים האלה. ספר התקציב כולל שני סעיפי ענק בשם "משרד הביטחון" ו"משרד החינוך", אבל הוצאות משני הסוגים פזורות בסעיפים אחרים. המשטרה ושב"ס, למשל, ממומנים בנפרד ממשרד הביטחון. מעונות לגיל הרך, שעליהם דיברו אוחנה וצנעני, ממומנים בנפרד ממשרד החינוך.
לגבי תקציבי המשרדים, אוחנה כמעט צודק. ב-2016 הוקצו למשרד הביטחון 56 מיליארד שקל לעומת כ-51 מיליארד למשרד החינוך; ב-2017 ירד תקציב משרד הביטחון ל-52 מיליארד שקל, ותקציב החינוך עלה ל-54 מיליארד שקל כמעט.
כאן מגיע טוויסט. משרד הביטחון נהנה מסיוע אמריקאי, כ-18 מיליארד שקל ב-2019. הסכום לא נרשם בתקציב שמאשרת הכנסת, אבל מתווסף תמיד במהלך השנה. אם נוסיף אותו - נמצא שתקציב משרד הביטחון עדיין גבוה ממשרד החינוך. אבל לטוויסט יש אנטי-טוויסט: כל תקציב ההשכלה הגבוהה נרשם, משום מה, מחוץ למשרד החינוך. אם נתחשב בו, נמצא שהחינוך בכל זאת עבר את הביטחון ב-2018.
הגדרות רחבות יותר של תקציבי הביטחון והחינוך עשויות להוביל לתוצאות אחרות. אבל הנתונים ההיסטוריים מלמדים על מגמה ברורה: בראשית שנות ה-70 תפסו הוצאות הביטחון השונות 40% מתקציב הממשלה, ומאז הן ירדו בתלילות. הוצאות החינוך, ושאר התקציבים החברתיים, עלו מאז המשבר הכלכלי של שנות ב-80 ועקפו את הוצאות הביטחון.
■ בשורה התחתונה: דבריו של אוחנה נכונים ברובם. התקציב הרשמי של משרד החינוך עלה לראשונה על תקציב משרד הביטחון לפני שנתיים. אם נוסיף לחישוב שני סעיפים כבדים - הסיוע הביטחוני האמריקאי, ותקציב ההשכלה הגבוהה - נגיע למסקנות דומות.