שלי תשובה/ צילום: אלמוג סוגבקר
לפני כעשור, כששלי תשובה היה יועץ עצמאי לארגונים, הוא נחשב לאחד המומחים הגדולים בתחום התקשורת, וסייע רבות גם למשרד האחראי וגם לחברות בגיבוש אסטרטגיה. כיום תשובה הוא שותף בחטיבת הייעוץ האסטרטגי ומוביל מגזר הטכנולוגיה בדלויט ישראל. בעשור שחלף הוא הרחיב את מוטת המומחיות שלו לעולמות ההייטק והטכנולוגיה, כך שהיום נקודת המבט שלו הפכה להיות הרבה יותר הוליסטית וגלובלית.
נקודת המבט הרחבה הזו גורמת לו להיות מודאג כשהוא מסתכל על מה שקורה בשוק התקשורת: "בפרמטרים שמעידים כביכול על עוצמתנו כמדינה - כמו חדירת סמארטפונים - אנחנו בצמרת. הבעיה שלנו מגיעה כשמסתכלים קדימה. אנחנו היום חיים על ההשקעות שבוצעו לפני 5-10 שנים. התחושה שלי היא שכתוצאה ממצבן הבעייתי של חברות התקשורת, אנחנו מגדילים את הפער מהעולם בתחום התשתית".
אבל הרמה של שירותי התקשורת בישראל סבירה ביחס לעולם.
"יש שתי אסכולות שעונות על זה. אסכולה אחת אומרת שהמצב טוב ואנחנו סתם צועקים. אני לא שם. אני חושב שזו אסכולה פשטנית שלוקחת שירותים של האתמול, כמו סטרימינג בסלולר, ואומרת הכול בסדר.
"האסכולה השנייה אומרת שתשתיות בונים כבסיס לשירותים שעדיין לא צצו. שוק התקשורת הוא שוק שניזון מהיצע. קודם כול מעמידים את ההיצע מבחינת תשתית, ומשהו כבר קורה אחרי זה".
אתה יכול לתת דוגמה?
"שנים אמרו שבבית לא צריך אינטרנט במהירות של יותר מ-10 מגה. אח"כ אמרו שלא צריך יותר מ-100 וכו'. במצב הנוכחי הם צודקים, אולי לא צריך. אבל כשמדברים למשל על מכונית אוטונומית, אפילו באופן חלקי, שצריכה לתקשר עם הרשת, אז נדרשות כמויות אחסון דאטה שאף אחד לא מבין את המשמעויות שלהן.
"לטעמי, תפיסת עולם מתוך מקום מאוד עכשווי היא תמיד טעות. אני לא אומר שהמדינה נחרבת, אבל אני כן חושב שאנחנו מגדילים את הפער מהעולם, וזה בעיקר בפן של ההשקעות בתשתיות. כאשר התשתית קיימת באים הסטארט-אפים ומלבישים עליה את השירות שהם בנו. להנגיש את התשתיות זה כבר התפקיד של המדינה".
אתה לא חושב שזו גישה שחלפה מן העולם?
"יש ויכוח תמידי בנושא, בעיקר בתפיסה הבסיסית של ניהול רגולציה. אני חושב שמדינה צריכה להיות זו שמנגישה את המצע התשתיתי ברפואה, בכבישים וכדומה. במערב הפרוע היו כאלה שהלכו לחפש פצצות ודינמיט והיו כאלה שהלכו לחפש זהב. תשאירו את חיפוש הזהב למחפשים, במקרה שלנו לסטארט-אפים, שמוכנים לעבוד במכפילים מטורפים. המדינה צריכה להכין את התשתית עבורם".
תשובה מזכיר את סין כדוגמה למדינה שבה ההשקעה הממשלתית השתלמה במיוחד. "סין הפכה להיות מה שהיא בזכות השקעה ממשלתית מאוד משמעותית. היא היום המקום הכי מפותח מבחינת תשתיות תקשורת, כי התפיסה שלה היא שזה יביא לה את הפינטק וחברות ענק כמו עלי אקספרס ועוד. ואני חושב שאנחנו מפספסים בישראל את הדבר הזה".
מה דעתך על מדיניות שמקדשת את התחרות בשוק?
"לרגולטורים, בתקשורת ובכלל, יש בדרך כלל אוסף מטרות שחלקן סותרות. למשל, בנק ישראל רוצה לעודד יציבות ותחרות, אבל המילים האלה סותרות בפני עצמן".
ובתקשורת מדובר על תשתיות לעומת המחיר?
"כן. גם פה יש שתי אסכולות. חלק מהאנשים אומרים שדרך התחרות כולנו ננצח, מכיוון שהתחרות תוביל להשקעות כי אין ברירה אחרת. אני לא אומר שאין בזה גרעין אמת, כי אנחנו רואים שהחברות מפסידות וממשיכות להשקיע כי אין להן ברירה.
"הגישה השנייה מדברת על תמהיל ולא על תחרות בכל מחיר. אני כמובן לא בעד לטפח מונופולים, אבל הגישה של תמהיל אומרת שחייבים להכניס שיקולים אחרים בתוך המנעד התחרותי".
איך הגישה הזו מקבלת ביטוי במקרה שלנו?
"כשמוסיפים עוד ועוד מתחרים, מעדיפים בחברות להוריד את רמת ההשקעות ולצמצם פעילויות יקרות כמו החזקת סניפים. אני לא חושב שתמיד בודקים עד הסוף מה המשמעות של להוסיף חברה נוספת לשוק.
"מחיר הקצה הוא לא חזות הכול. אני חושב שהרגולטור צריך להתחשב גם במטרות אחרות שנמצאות באחריותו, והצד של ההשקעות הוא צד מאוד מהותי בהיבט הזה".
תשובה מדבר גם על השחיקה ברווחים של חברות התקשורת בישראל כתוצאה מהתחרות האגרסיבית בשוק. "אם מביטים בדוחות החברות, כולן למעט בזק מפסידות. לכן הן משקיעות פחות מאשר חברות אחרות בעולם. פער של שנה-שנתיים ניתן לתיקון, אבל פער של חמש שנים קשה מאוד".
אבל כן רואים שחברות כמו פרטנר וסלקום משקיעות בסיבים אופטיים.
"קבוצות תקשורת כמו פרטנר וסלקום מפסידות כסף. ברמה העקרונית, אני מעריך שגם לחברות גדולות בעולם יש קושי להצטיין בשני המגרשים של תשתית ושירותים. אם חברה מסוימת בונה רשת סיבים אופטיים למשל וצריכה במקביל להתמודד מול נטפליקס - אין לה המשאבים הדרושים. במיוחד לחברה מפסידה".
אפשר לסגת ממדיניות קבוצות התקשורת ולחזור למודל של תחום פעילות אחד?
"אני לא בטוח שאפשר. אני מעריך שחברה צריכה את כל המגוון. אצלנו הבעיה היא של מיזוגים שלא קורים. בעולם מבינים את זה. צריך לאפשר לפחות שחקנים להתחרות כדי לזכות בתועלות של הדיגיטל. בארץ כמעט בלתי אפשרי לקבל אישור להתמזג. ראינו את זה בשוק התקשורת במספר מקרים, כמו למשל ברשת וערוץ עשר או במיזוג חברות הכבלים".
ומה דעתך לגבי הגישה הנוקשה של משרד התקשורת כלפי בזק? הוא מנסה בכוח להכריח אותה להפעיל את רשת הסיבים האופטיים שלה.
"אני לא חושב שהגישה הזאת נכונה. מי שמחייב את בזק לתת את אותה מהירות אינטרנט בעיר כמו רעננה למשל בכל הארץ, נוקט גישה שגויה.
"תהליכי השקעה נמשכים זמן ארוך ולא כולם נהנים מהם באותו שלב. המדינה יכולה להיות יצירתית ולהגיד שאת הסייבר היא תעשה בבאר שבע. אבל אם היא מחליטה לחייב אוניברסליות על כל השירותים החדשניים במיידי היא הורגת את החדשנות. אנחנו מתנהלים דרך כיבוי שריפות נקודתי. מדינות מודרניות מציירות מתווה, ואחת הבעיות של משקיעים בשוק התקשורת היא שהם לא יודעים מה המדינה רוצה".
אמסלם לא יוצא בהצהרות מיותרות
שר התקשורת הנכנס דוד אמסלם שם את הדברים על השולחן מיד כשנכנס לתפקידו. הוא אמר שהוא לא מתכוון לקבל החלטות מהותיות בחודשיים שנותרו עד הבחירות. ראו מה קורה עם האמירות של שרים זמניים אחרונים שמונו.
כל אחד מתעקש לצאת בהחלטות ובהצהרות כאילו שדרכן הוא יקבע את מעמדו גם בממשלה הבאה. אמסלם הבין שצריך להתמקד רק במה שהכרחי ודחוף עד לכניסת שר תקשורת חדש. בימים המוטרפים שאנחנו עוברים, בין מערכת בחירות אחת לשנייה, צריך לדעת להעריך את זה.
מחיר הטריפל של yes
אפשר לאהוב או לא את הקמפיין החדש של yes בעניין הטריפל, בכיכובה של חוה אלברשטיין, אבל אין בו בשורה משמעותית. אולי זה גודל הציפייה, אבל נדמה שמחברה כמו yes אפשר היה לצפות לקבל מוצר אטרקטיבי הרבה יותר, כיאה לחברה שקידשה לאורך כל שנות קיומה את עניין האיכות.
לא רק שאין בחבילה הצעת מחיר אטרקטיבית - אלא להפך. המחיר גבוה בהשוואה ליתר המתחרים בשוק. לצד המחיר, אין בהצעה שום פיצ'ר שיעשה את החבילה ליותר נוחה וייחודית. אולי במעבר לשידורים על גבי האינטרנט נראה מקצה שיפורים.