מלחמות כבר לא קורות בקיץ, אבל פעם הכול היה אחרת. בחודש יולי 1985 נרשמה הסלמה חריגה במאבק בין שתי מעצמות על, ואנחנו מדברים כמובן על ירדנה ארזי ועפרה חזה. מעריצה של חזה ניגשה לארזי, שלפה אקדח צעצוע וירתה לעברה סילונים של דיו. האירוע נגמר ללא נפגעים, למעט שמלה אחת מוכתמת, אבל הפך לאנקדוטה מיתולוגית עם מוסר השכל - אל תתעסקו עם מעריצים זועמים.
תשאלו את ניקול קוראן, אשתו של הבעלים של קבוצת ה-NBA גולדן סטייט. קוראן הגיעה באחרונה למשחק של הקבוצה והתיישבה בשורה הראשונה ליד בני זוג. היא רכנה מעל האישה כדי לשוחח עם הגבר. האישה לא אהבה את זה, היא גלגלה עיניים ודחפה קלות את מי שפלשה למרחב הפרטי שלה. 13 שניות שהיו אמורות להיגמר בלי להשאיר משקעים. אך כל זה נראה אחרת משום שלאישה הנרגזת קוראים ביונסה - קווין בי בשבילכם - ומאחוריה יש צבא נאמן של מעריצים.
הסיטואציה, שתועדה בסרטון קצר שהפך לוויראלי, עוררה הדים מרחיקי לכת. קוראן הפכה למוקד להטרדה משולהבת ואכזרית מצד המעריצים המסורים של הזמרת. הם הציקו לה ברשתות החברתיות ואף איימו עליה ברצח, מה שגרם לה - זהירות, תמונות קשות - לסגור את חשבון האינסטגרם שלה.
זאת לא הפעם הראשונה שבה מעריצים מסורים של ביונסה יוצאים למסע הגנה אגרסיבי, שכולל לא מעט בריונות רשת. כל מי שדיבר סרה על אודות הכישרון של ביונסה ספג נאצות, קללות ואיומים. חשבונות אינסטגרם רבים הוצפו באלפי אימוג'ים של דבורים - סימן ההיכר של הקבוצה.
הבי-הייב (Beyhive) של ביונסה לא לבד. התרבות המודרנית משופעת בדוגמאות שכוללות חצייה ברורה של קווים אדומים, בריונות רשת ומעשים שגובלים בפלילים. "המפלצות הקטנות" של ליידי גאגא, "ריהאנה נייבי" של ריהאנה ו"סוויפטיות" של טיילור סוויפט, תוקפות ותוקפים "אויבים" של הזמרות ברשתות החברתיות. המעריצים של סלינה גומז (הסלינטוורס) איימו ברצח על הדוגמנית סופיה ריצ'י רק משום שהעזה לצאת עם האקס ג'סטין ביבר.
במקרה אחר, השחקן והקומיקאי פיט דייווידסון פרסם בחשבון האינסטגרם שלו פוסט שנחשד כמכתב התאבדות. לצד התגובות המודאגות היו גם מעריצים של אריאנה גרנדה שהאיצו בו לסיים את חייו. הנימוק? זמן קצר לפני כן ביטלו השניים את האירוסים שלהם ונפרדו.
המעריצים האדוקים והמסורים יתר על המידה מכונים בשם שהולם את המעמד: "הסטנים", על שם הלהיט של הראפר אמינם מתחילת המאה ה-21, שגולל את סיפורו (הבדוי) של מעריץ אובססיבי ואלים בשם סטן. חשוב להדגיש שלא כל סטן יטריד וינהג באלימות, ואכן היו נציגים של בי-הייב שגינו את המתקפה על קוראן.
ובכל זאת, הקבוצות האלה מהוות חממה למעריצים המופרעים ביותר. למה הם מתגייסים במסירות כזו לעזרת זרים, מדוע הם מוכנים לחצות עבורם קווים אדומים ואיך אפשר לתרגם את ההערצה המוגזמת הזאת למזומנים? ברוכים הבאים לאזור הדמדומים של עולם ההערצה.
"אם פגעו בביונסה, פגעו גם בי"
רובנו הערצנו מישהו בגיל ההתבגרות. הכרנו את מילות השירים, בכינו ואפילו רבנו עם החברים שלא ידעו לבחור בלהקת הבנים הנכונה. רובנו המשכנו הלאה. להערצה בגיל ההתבגרות יש תפקיד. הנערים והנערות מקבלים מודלים לחיקוי והשראה שרחוקים מחיי היומיום שלהם, מעין חלון לעולם גדול ומרגש יותר. לצד מודלים אפשריים של מבוגרים, בני הנוער גם מקבלים זריקת עידוד כדי לחקור את העולם שזר להם. כשמדובר בהערצה שמלווה במשיכה מינית ורומנטית, הנערים והנערות יכולים לבחון את הרגשות שלהם בסביבה בטוחה.
"כשנמצאים בגיל העשרה יש ממד של הערצה, אבל במהלך התקופה הזו, אתה גם גדל ומתגבר, ואתה משחרר את זה", מסבירה ל"מדד המותגים" עדנה יפה, עובדת סוציאלית, מטפלת רגשית וקואצ'רית. "האישיות שלך נבנית, העצמי שלך נבנה, אתה מתחיל להרגיש ביטחון ואתה כבר לא תלוי בזה ולא תקוע במקום הזה. אתה משחרר כי קיבלת כלים לעשות את זה, מבחינת מרכיבים אישיותיים, סביבתיים ומשפחתיים".
יפה מוסיפה כי "מי שכן נשאר בתוך ההערצה הזו בסופו של דבר, הם אנשים שלא הייתה להם הכוונה ותמיכה, ושיש להם גם מרכיבים אישיותיים מסוימים והערכה עצמית נמוכה. הם מחפשים אחר דמויות שדרכן הם יוכלו לאסוף חוויות טובות לתוך העצמי שלהם ולהפנים אותן. ככה נוצרת הזדהות טוטאלית, שיכולה לפגוע באותו אדם וגם בדמות הנערצת. אם פגעו בביונסה, וההזדהות היא טוטאלית, פגעו גם בי המעריצה".
הערצה היא רצף שניתן לחלק לשלושה. בקבוצה הראשונה, שבה נמצאים רוב האנשים, ההערצה נמוכה ומהנה. מדובר בהתנהגות בריאה שבה המעריץ נהנה לקרוא, להאזין או לצפות ביצירות של המפורסם. המעריץ מתעניין בקריירה של הכוכב ובחייו וחולק את ההתלהבות שלו עם חברים ובני משפחה. בקבוצה השנייה רמות ההערצה כבר פחות בריאות. למעריץ יש רגשות חזקים וכפייתיים כלפי המפורסם והוא מרגיש הזדהות רבה עמו. לפי מחקרים, רמת ההערצה הזו מקושרת לנוירוטיות, חרדה ודיכאון, מערכות יחסים לא בריאות ובעיות בדימוי גוף. בקבוצה השלישית מדובר בסגידה גבולית ופתולוגית. המעריצים מחזיקים בעמדות קיצוניות וההתנהגות שלהם כלפי הדמות הנערצת עשויה להיות בלתי הולמת. לצד אישיות נוירוטית, מחקרים מצאו כי רמת ההערצה הזו מקושרת גם לסימנים של פסיכופתיה ונטייה להתמכרות.
"אתה תלוי בדמות נערצות"
"המעריצים האובססיביים, שנמצאים בדרגה השלישית, הם אנשים שהעצמי שלהם שברירי, אין להם תחושה ברורה של מי הם, ובדרך-כלל גם הערך העצמי שלהם נמוך", אומר הפסיכולוג הקליני רועי סמנה. "חיבור לדמות אידיאלית זה צורך שיש לכולנו, אבל ככל שהזהות שלך פחות יציבה ופחות חזקה, כך אתה תלוי יותר בדמויות נערצות, ואתה רוצה להתמזג איתן ולהרגיש כאילו אתה והן קרובים. במצב כזה אפשר לראות רצון לפגוע ולשנוא את כל מי שמאיים על הסלב הנערץ. מבחינתם הוא והם זה כמעט בני משפחה, אם לא אותו אדם אפילו".
מה המעריצים מרוויחים מזה?
"תחושה של זהות. הרבה פעמים הם ינסו לחקות את האדם הנערץ, להתלבש כמוהו, להיראות כמוהו, לפעמים לעשות ניתוחים פלסטיים כדי להיות דומים לו. 'אני יודע מי אני, בניגוד לעלה הנידף השברירי שהייתי קודם'. בנוסף, מכיוון שזו דמות נערצת, אז הם מרוויחים משהו לערך העצמי - הם גם שווים משהו. יש גם תחושה של שייכות. מדובר באנשים די מבודדים חברתית. יש להם חיבור לקבוצות ולמועדוני מעריצים וזה נותן חיזוק. חשוב להבין שמדובר פה על רצף. יש אנשים, למשל, שנמצאים בבידוד חברתי ודווקא החיבור לקבוצה יעשה להם טוב והם לא יגיעו למקומות מאוד קיצוניים". סמנה מציין כי ברוב המחקרים, שחקרו את תופעת ההערצה, לא נמצא קשר בין מגדר או גיל למידת ההערצה.
לקבוצה יש תפקיד מרכזי בקרב הסטנים והם שואבים ממנה כוח. לצד קרבה אנושית, הם מצליחים להשיג השפעה ולמשוך את תשומת-הלב של המפורסם הנערץ. החדשות הרעות הן שבתוך קבוצה של שווים, הלחץ החברתי גובר. הסיכוי שתכתוב את התגובה המגעילה שכולם כותבים גדול יותר. אם כולם קופצים מהגג, מעטים יישארו לעמוד עליו.
"לאנשים יש צורך להתאגד סביב רעיון ולהרגיש חלק ממשהו גדול מהם, בעיקר אם הם מרגישים את עצמם חסרי משמעות", אומר סמנה. "מהמקום הזה אפשר להיסחב עם ההמון, גם אם אין לך נטיות קרימינליות, אבל יש לך זהות מספיק חלשה, העצמי שלך מספיק שברירי ואתה נורא רוצה להשתייך למשהו. לקבוצה יש כוח, והיא יכולה לסחוף אנשים חלשים למחוזות שהם לא בהכרח היו הולכים אליהם באופן רגיל".
הכל במרחק לחיצה אחת
האינטרנט מהווה באופן טבעי כר פורה עבור קבוצות של הסטנים. קל יותר ליצור קשר, להעביר מסרים, להתארגן, להיפגש וגם לתקוף במקרה הצורך. הכול במרחק של לחיצה אחת. בנוסף, האינטרנט גם הופך את הכוכב לממשי יותר. אם פעם היינו צריכים לשלוח מכתבים ולהתפלל לתשובות, היום לקבל לייק או ציוץ מהמפורסם החביב עלינו אינו אירוע נדיר במיוחד. "ההשערה שלי היא שהאינטרנט מגביר את התופעה של מעריצים אובססיביים", אומר סמנה. "אני מניח שזה יכול ליצור ביותר קלות את התחושה הזו של ההתמזגות, ש'אנחנו קרובים ויש לנו קשר מיוחד'".
אצל חלק מהמעריצים העריצים ניתן למצוא אפילו אלמנטים שמאפיינים כתות. "מהו הצורך להשתייך לכת? זה הצורך להאמין במשהו גדול ממני, הצורך שיהיה סדר ברור של דברים, מישהו שיוביל אותי", אומר סמנה. "גם אנשים שנמשכים לכתות הם אנשים עם עצמי חלש, שלא יודעים איך לנהל את החיים שלהם. ההתאגדות הזו של הכת נותנת כוח. חשוב לי לא לשפוך את התינוק יחד עם המים, כי יש קבוצות מעריצים שיכולות לעשות הרבה טוב. זה לא חייב ללכת למחוזות קיצוניים".
מאובססיה לשנאה קטלנית
הסטנים רואים במפורסמים שלהם אלילים - הם מאמינים שהם טובים מאחרים ולכן צריך לשמור, להגן ולעזור להם. הרצון הזה מתבטא לא פעם באינספור ציוצים מרושעים כלפי המתחרים. כפי שסמנה ציין, גם הקבוצה השלישית והקיצונית ביותר, היא רצף. לא כל מעריץ אובססיבי צפוי לאיים ברצח, ולהתנהג באלימות. רבים מהם פשוט יעשו הרבה מאוד כדי לקדם ולהועיל למפורסם שלהם.
המפלצות הקטנות של ליידי גאגא, למשל, התחזו ברחבי הרשת לאימהות מהפרברים כדי לשכנע תחנות רדיו שהשיר החדש שלה מתאים לכל המשפחה וכדאי להשמיע אותו. המעריצים של להקות מ'זאנר המוזיקה הקוריאני קיי-פופ השקיעו מאות אלפי דולרים כדי לקדם את הלהקות בארה"ב. לפי "פורבס", המעריצים שילמו הון-עתק על מודעות בכיכר טיימס בניו יורק שפרסמו את הלהקות האהובות עליהם ב-2017. העלות של פרסומת על שלט החוצות של נאסד"ק עמדה על כ-30 אלף דולר בשבוע תמורת 15 שניות פרסום מדי שעה.
מעריצי בריטני ספירס (Britney Army) הם דוגמה נוספת להתגייסות שנועדה לסייע לכאורה למפורסם. באחרונה התפשט ברשת האשטאג freebritney# - קמפיין שמובילים מעריצים מסורים של בריטני בקריאה לשחרר אותה מידי אביה, שמונה לאפוטרופוס שלה אחרי התמוטטות העצבים המפורסמת שלה ב-2007.
בתחילת אפריל, בריטני אשפזה את עצמה במוסד פסיכיאטרי ונעלמה מהרשתות החברתיות. ההיעלמות הפתאומית הובילה לפרק חירום באחד מהפודקאסטים שמוקדשים לכוכבת. שתי המעריצות שמנהלות את הפודקאסט השמיעו הקלטה של אדם, שלטענתן היה מקורב לבריטני וטען כי הזמרת אושפזה בכפייה. בתגובה, המעריצות יצרו את ההאשטאג בטוויטר ומשם הוא התגלגל ככדור שלג. המעריצים הנאמנים אף יצאו מגבולות האינטרנט והפגינו למען חירותה של בריטני בעולם האמיתי. בצד השני נמצאים בריטני והמשפחה שלה, שטוענים שהזמרת חוותה קושי נפשי ועכשיו היא צריכה להתאושש.
למרות המסירות הרבה וההתגייסות הטוטאלית, האהבה של הסטנים אינה תמיד נצחית. אם המפורסם יאכזב אותם, הם יכולים בקלות לעבור מאהבה אובססיבית לשנאה קטלנית. "כשהדמות הנערצת לא מחזירה לך אהבה, אצל אנשים שהגיעו לקצה, יש תופעה ששמה 'פגיעה נרקיסיסטית'", אומר סמנה. "כלומר, 'אני רוצה להתמזג עם הדמות הנערצת הזו, ולהרגיש שאנחנו חברים ממש טובים' ואז כשהמפורסם לא מגיב או אומר 'אין לי זמן אליך ונמאס לי מכל המיילים והטלפונים באמצע הלילה' - המעריץ יכול לחוות את זה כפגיעה נוראית ולחשוב ש'אני מוכן לעשות הכול בשבילו, למות בשבילו והוא דוחה אותי. ואם אני לא יכול לקבל אותו, אף אחד לא יכול לקבל אותו גם'".
השחקן הצעיר פין וולפהארד, שמשתתף בסדרת הלהיט של נטפליקס "דברים מוזרים", מכיר את התופעה מקרוב. ב-2017 עלה לרשת סרטון שבו רואים את וולפהארד מתעלם ממעריצים שהתאספו ליד המלון שלו וביקשו ממנו חתימות. זה לא נשמע כמו סיפור גדול, נכון? בסך-הכול ילד בן 14 שרוצה קצת שקט מההמולה סביבו. בפועל ההתנהגות של וולפהארד פגעה בחלק מהמעריצים שטענו שהוא "חצוף" והחלו להטריד אותו ואת חבריו לסדרה ברשתות החברתיות. תקרית אחת הספיקה כדי להפוך את האהבה לשנאה, מתובלת באלימות מילולית.
"בחוויה של המעריצים האלו, הם הולכים אחרי המפורסמים לכל מקום, מוציאים עליהם כספים, מפרגנים בכל מקום והדבר היחיד שהם מבקשים זה שינופפו להם לשלום", מסבירה יפה. "כשהמפורסמים לא מספקים את הסחורה, זה עלבון מבחינתם".
מה ניתן לעשות כדי לעזור למעריצים ולכוכבים שהם מטרידים? הדרך היעילה ביותר היא טיפול פסיכולוגי, בזמן הנכון. "רוב ההתמודדות שעושים עם מעריצים אובססיבים היא במישור החוקי, צווי הרחקה וכד'. אבל אנשים כאלו זקוקים, פעמים רבות, לטיפול מעמיק. לא כולם יקבלו אותו, ולרוב, כשהם יקבלו אותו יהיה כבר מאוחר, אחרי שהם הסתבכו בפלילים", אומר סמנה.
"באופן כללי, לכל דבר קיצוני, אני מציעה טיפול", מוסיפה יפה. "אני רוצה לדעת מה המניע, מה השורש, על איזה קושי ועל איזו מציאות קשה ההתנהגות הזו מכסה. אנחנו מחזירים אותו לתוך העצמי שלו ובודקים מה הוא היה רוצה להיות, איך הוא משיג את זה ואיך הוא משלים עם הדברים שהוא לא יכול להיות. אם מדובר באדם שרוצה לעשות שינוי כי הוא מפתח מודעות ומבין שמשהו לא בסדר, הוא יגיע. הקושי טמון בעובדה שהערצה יכולה להיות סוג של התמכרות למשהו. הצעד הראשון בטיפול הוא להודות שאתה מכור, כלומר זקוק לעזרה. הרעיון הוא לעורר מודעות לדבר הזה".
"משרה מלאה"
לא קל להיות סטן. הדאגה והלחץ הנפשי, לצד התעדכנות בלתי פוסקת בחיי המפורסם, צריכת האמנות שלו, ניהול דיונים עם מעריצים נוספים וגם ניסיון אינסופי לקדם את המפורסם, לוקחים הרבה מאוד זמן. "זו עבודה במשרה מלאה, אם לא משרה וחצי", אומרת יפה. "במקרה של מעריץ אובססיבי, יש טשטוש של המציאות, והאדם לא חי בשביל עצמו. הם מכורים לדמות הזו, וזה משבש להם את כל החלקים התפקודים שלהם, את כל היום, את כל השגרה. הם צריכים זמן כדי לצלם, להעלות לפייסבוק, לראות את כל התגובות של 'כל הכבוד לך'. ואם הם הולכים להופעות כל הזמן, אז הם גם צריכים כסף. את מבינה אילו הוצאות כספיות יש להם?".
הסטנים מוציאים לא מעט מזומן כדי לתחזק את האובססיה שלהם, ויש גם מי שגוזר על כך קופון. כל התפרצות של "הבי-הייב" מסוקרת בהרחבה בכלי התקשורת, מגדילה את הנוכחות התקשורתית של ביונסה ומסדרת לה פרסום בחינם, בלי יותר מדי מאמץ.
המספר הגדול של המעריצים מאותת על הפופולריות של המפורסם וגם על יכולת ההשפעה שלו, ועל כמות הידיים שעשויות לקנות את כל מה שיפרסם. הם קהל שבוי. לרוב, ההזדהות והרצון להיות דומים וקרובים למפורסם כל-כך חזקים, שניתן לסמוך על כך שהם ימהרו לפתוח את הארנק.
"סוכנים של מפורסמים באים עם נתונים מאוד מדויקים בזמן שהם עושים משא ומתן עם מפרסמים עבור הלקוח שלהם", מסביר ל"מדד המותגים" פרופ' יעקב הורניק מהפקולטה לניהול על שם קולר באוניברסיטת תל-אביב, "כמה עוקבים יש ברשתות החברתיות, כמה פעמים השם שלו הופיע במדיה בתקופת זמן נתונה, מה עוצמת החיובי לעומת השלילי. ככל שהשם שלו מופיע יותר, הוא כמובן גם ירצה יותר כסף. בנוסף, הוא יכול לבוא ולהראות שלמפורסם יש לקוחות שבויים, ולהגיד: 'אם הוא ייצג אתכם, קרוב לוודאי שהם ירכשו גם את המותג הזה'. המפורסם יכול להראות שברשת החברתית שלו יש הרבה גולשים נאמנים. וככל שיש יותר מהם, המפרסמים יהיו מעוניינים יותר כי ככה אפשר להגיע לקהל לא רק דרך המדיה ההמונית, אלא גם דרך הרשתות החברתיות".
עיקרון "פארטו", שקבע הכלכלן האיטלקי וילפרדו פארטו, מדגים את הכוח הרב שיש ללקוחות נאמנים, בין של מותג מכוניות או מעריצים נאמנים של ביונסה. לפי העיקרון, לרוב המקור של 80% מהפעילות מגיע מ-20% פעילים. אם ניקח את העיקרון הזה לעולם השיווק, המשמעות היא ש-80% מהרווחים של מותג מגיעים מ-20% של לקוחות נאמנים.
לפי פרופ' הורניק, לקוחות נאמנים הם צרכנים שרוכשים בתכיפות ובכמויות גדולות יותר וגם רגישים פחות לשינויי מחירים. אלה לקוחות שכל עסק וכל מפורסם היה רוצה יותר מהם. כמו הערצה, גם הנאמנות היא סקאלה. יש נאמנות חלקית, נאמנות מלאה ונאמנות טוטאלית, שמזכירה את הסטנים וגם היא מאפיינת קהל שבוי. "בתוך ה-20% האלו, 5% הם הלקוחות השבויים", אומר פרופ' הורניק. "לא משנה מה יקרה, הם תמיד יקנו את המוצר. קשה למדוד לכמה מההכנסות הם בדיוק אחראים, אבל זה מעבר למשקלם".
מערכת היחסים עם המעריצים עלולה להסתיים יום אחד בשיברון לב. "בתחילת שנות ה-90, מדונה הוציאה ספר שהיה חשוף מאוד", נזכר פרופ' הורניק, "זה יצר אנטגוניזם בקרב הציבור הבוגר שלה. הוא עזב אותה, ואז מוצרים ומותגים שפנו לאותה אוכלוסייה בארה"ב הפסיקו לעבוד איתה. ודרך אגב, זה סעיף שמופיע בכל חוזה כזה - אם חס וחלילה קורה משהו כזה, החברה פשוט רשאית להפסיק את ההתקשרות עם הפרזנטורים".
עם זאת, נראה שהכסף הגדול יחד עם הרצון להאריך כמה שיותר את 15 דקות התהילה, גורמים לכך שתרבות הסטנים הולכת ומתחזקת והסיכונים והחסרונות נדחקים הצדה. מעטים הם המפורסמים שיוצאים נגד המעריצים הטוטאליים האלו.
דוגמה בולטת לכך היא ביונסה שלא טרחה להגיב בעצמה להתקפה האכזרית על ניקול קוראן. מנהלת יחסי הציבור של הזמרת כתבה באינסטגרם כי "אני מסתכלת אחורה ליום שבו התחיל מסע ההופעות של ביונסה וג'יי.זי. זה היה מקום של שמחה, בידור בלתי נתפס של שניים מהפרפורמרים הכי טובים בעולם, זה גם היה מקום של אהבה. וזו הסיבה שאני רוצה לפנות גם לבי-הייב היפהפיות. אני יודעת שאהבה שלכן עמוקה, אבל האהבה הזו צריכה להיות כלפי כל אדם. זה לא יביא שמחה לאישה, שאתן אוהבות כל-כך, אם תפיצו שנאה בשמה. אנחנו אוהבים אתכן".
את פוסט ההרגעה, בחרה לסיים עם אימוג'י של דבורים - סימן ההיכר שמזוהה עם הבי-הייב, וזה שגם משמש אותן כדי להטריד 'אויבים' ברחבי הרשת.
המעריצים המטורללים של קוריאה מציגים: פריצה, רעל ותאונות דרכים
מי שמחפש דוגמאות להערצה אובססיבית מוזמן לקפוץ לביקור בקוריאה הדרומית. המעריצים של ז'אנר המוזיקה הקוריאני קיי-פופ, קיצור של Korean Pop , פוגעים במקרים מסוימים באמנים. מעריצי הז'אנר, שבו פועלות בעיקר להקות בנים, זכו לכינוי Sasaeng fans - כלומר סטוקרים שפוגעים בפרטיות של הכוכבים. לפי העיתונות הקוריאנית, לכוכבי הקיי-פופ הבולטים במיוחד יש בין 500 לאלף מעריצים כאלה וכל אחד מהם, מתברר, הוא עולם ומלואו.
הזמרים, רובם צעירים מאוד, נאלצים להתמודד עם הטרדות בלתי פוסקות, גם כשהם בבתי מלון ואפילו בביתם. מעריצים של להקת הבנים TVXQ פרצו לביתם של החברים, צילמו אותם ואז שלחו את התמונות לכוכבים. אחד הזמרים בהרכב הגיע לבית חולים, אחרי שמעריץ של להקה מתחרה הגיש לו משקה שעורבב עם דבק. במקרה אחר מעריצים התפלחו לחתונה של אחיו של אחד מחברי EXO רק כדי לראות את הכוכב. יש דיווחים על מעריצות שגילחו את ראשן כדי שיוכלו להתחזות לגברים ולארוב לזמרים בתאי שירותים.
מעריצים אפילו ניסו לחטוף את הכוכבים האהובים עליהם. הם משחדים את מי שצריך, דיילים, למשל. המעריצים גורמים לעיכובים בטיסות כשהם קונים כרטיסים, רק כדי להיתקל בכוכבים ולרדת מהמטוס. מי שמפנה את הגב למעריצים מסתכן לא פחות. אחד הזמרים בהרכב Super Junior, התחתן ולא הודיע על כך לתקשורת. המעריצים דרשו להדיח אותו מהלהקה.
מה הופך את קוריאה הדרומית למעצמת מטורללים? התשובה המעט מפתיעה היא מחסור בפעילות פנאי. "לאנשים בקוריאה, בעיקר לבני נוער, יש מחסור בפעילויות תרבות", אמרה ל"The Korea Times" קוואק קיאם-ג'ו, פרופ' לפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הלאומית בסיאול. "בשנים המוקדמות, הם צופים בטלוויזיה ומאזינים לקיי-פופ, במקום ליהנות מתחביבים כמו נגינה או ספורט. לרוב אין להם סוגים אחרים של בילוי ולכן הם מפתחים אובססיה לתחביב היחיד שלהם, וזה מגיע לרמה שזה פוגע בכוכבים". לדבריה, "ישנה תחרות גם בין המעריצים עצמם. הם מנסים לבלוט ולקבל יותר תשומת-לב מהכוכבים. הם רוצים לשדר שהם שונים".