כיכר דיזנגוף בתל-אביב / צילום: כדיה לוי
כיכר דיזנגוף בתל-אביב, שבת בצהריים. בתי הקפה מסביב מלאים עד אפס מקום, אבל הכיכר החדשה-ישנה כמעט ריקה. רק בני-מזל מעטים מצליחים לתפוס מחסה מהשמש הקופחת תחת אחד העצים הצעירים במקום. המקומות תחת הצל הטבעי מזכירים את החניה בעיר - כל מקום קטן שמתפנה נכבש במהירות על ידי אחרים.
עיריית תל-אביב עצמה פרסמה לפני כשנתיים מסמך הנחיות חדשני ומחייב להצללה ברחבי העיר, שזכה לשבחים מצד אנשי המקצוע - אבל צל בכיכר החדשה, שהשיפוץ שלה עלה עשרות מיליוני שקלים, כמעט שאין.
כיכר דיזנגוף המשופצת היא רק סימפטום לבעיה רחבה בהרבה - למה במדינה כמו שלנו אין מספיק מקומות מוצלים, רחובות מוצלים, רחבות מוצלות?
אף שהמציאות התכנונית בישראל רחוקה מלהיות אידאלית בנושא הצל, מורגש לאחרונה שינוי בגישה של המוסדות האחראים.
נוסף למסמך שפרסמה עיריית תל-אביב, פרסמה בתחילת החודש המועצה הארצית לתכנון ובנייה טיוטת תקנות שמציעה לבטל את הצורך בזכויות בנייה (שעד עכשיו היו נחוצות) עבור מתקני הצללה מלאכותית במרחב הציבורי, בהנחה שהסרת החסם הזה "תביא למרחבים עירוניים מוצלים שישרתו את הולכי הרגל ומשתמשי התחבורה הציבורית".
העלות: תכנון מראש חוסך כסף
לצל ברחובות יש יתרונות רבים: בזכות המחסה שהוא מעניק מהשמש, נעים יותר ללכת ברחוב, וכתוצאה מכך יורד השימוש בכלי רכב מזהמים.
כמה עולה להצל רחוב? תלוי באיזו שיטת הצללה בוחרים. לפי דוח של משרדי הבינוי והשיכון והבריאות שפורסם לאחרונה, השיטה הזולה ביותר היא תכנון מראש של חזית עם קולונדות, עמודים, כמו ברחוב אבן גבירול בתל-אביב. עלות למ"ר תעמוד על 900 שקל למ"ר. אבל זה כמובן דורש תכנון לפני הבנייה.
העלות הממוצעת למ"ר אחד של הצללה מלאכותית, למשל פרגולות או סככות, היא 1,150 שקל, ועלותו של עץ בודד שמכסה כ-7 מטרים מוערכת ב-6,000-9,000 שקל, כלומר כ-1,000 שקל למ"ר. אחת הבעיות בהקשר זה היא שעצים מגיעים לגודלם הסופי רק לאחר שמונה שנים, ולעתים יש להתקין הצללה עד שיגדלו.
ההחזר: פחות מהבריאות שלכם
הפסקה גדולה בבית ספר יסודי. התלמידים רצים בחצר, שמוצלת רק בחלקה. כמה ירוויחו מתוספת הצללה? לא קל להפוך צל למספרים של תועלת בריאותית וכספית, אבל דוח חדש שמשותף למשרדי השיכון והבריאות ניסה לעשות בדיוק את זה.
הדוח קובע כי הצללה חוסכת כסף למערכת הבריאות משום שהיא תורמת לבריאות האזרחים (ילדים או מבוגרים), וכי החיסכון הכספי המצטבר מהצללה יכול להגיע לאלפי שקלים בשנה לאדם.
התועלת העיקרית למדינה ולאזרחים, לפי הדוח, נובעת ממניעת תחלואה ותמותה, בעיקר מסרטן עור. אומדן העלות הכלכלית של אדם אחד שחלה בסרטן עור מוערכת ב-800 אלף שקל.
נוסף לכך, מחברי הדוח גורסים כי הצללה מתמרצת אנשים לבצע פעילות גופנית, שהיא לכשעצמה מעניקה תועלת בריאותית לא מבוטלת. התועלת לאדם פעיל שמבצע פעילות גופנית במשך לפחות 150 דקות בשבוע לעומת אדם שלא מבצע פעילות כלל יכולה להגיע עד לכ-3,500 שקל בשנה. הפעילות הגופנית העיקרית שמתבצעת בזכות הצללה היא הליכה.
גם למלחמה באסטמה טובה ההצללה באמצעות עצים: היא תורמת להפחתת ריכוז החלקיקים המזהמים באוויר - מה שמפחית בעיות נשימה, שגם הן מתגלגלות לעלות כספית למערכת הבריאות.
אבל בשורה התחתונה הצללה עולה הרבה כסף לעיריות, והבעיה עם ההשקעה בה היא אותה בעיה שאנחנו עדים לה במקרים של השקעה בהשכלה, ברפואה מונעת, בתחבורה ציבורית: מי שיחסוך את הכסף (במקרה הזה משרד הבריאות) הוא לא מי שצריך להוציא מהכיס את הכסף (במקרה הנוכחי, הרשויות המקומיות).
נחזור להפסקה הגדולה בבית הספר. הדוח של משרדי השיכון והבריאות מביא כדוגמה הקמת 200 מ"ר של צל מלאכותי בבית ספר, שתעלה 230 אלף שקל. לפי המחקר, 30% מהילדים שזקוקים לפעילות גופנית נוספת יבצעו אותה בזכות ההצללה וישפרו כתוצאה מכך את מצבם הבריאותי. התועלת השנתית לילד מסתכמת ב-106 שקל, ובסה"כ תועלת של כ-105 אלף שקל בשנה.
עצים: עדיפים על פרגולות
לעצים אומנם לוקח כמה שנים לצמוח, אולם הם "עדיפים לאין שיעור על פרגולות ועל כל אמצעי מלאכותי אחר", אומר האדריכל חן שליטא, מנכ"ל אלפא פרויקטים ירוקים, העוסקת בתכנון, בליווי ובהסמכה של בנייה ירוקה. סככה מפלסטיק או מאלומיניום, מייצרת חום גבוה תחתיה, ואילו עץ אחד יכול להוריד בקיץ את הטמפרטורה סביבו עד ארבע מעלות.
שליטא מוסיף כי "בשנים הראשונות לקום המדינה הייתה יותר מודעות לכל נושא הצל והעצים, אבל זנחנו אותה מעט כשהמזגנים נכנסו לחיינו בשנות ה-70. לשמחתי, בשנים האחרונות רואים שינוי מגמה".
לדבריו, עצים הם אולי הפתרון האידאלי, אבל יש להם מחיר: "הם צורכים מים. לפני שאנחנו רצים לעשות סביבות מיוערות צריך להסתכל על הפן של האחזקה. אנחנו עדיין מדינה מדברית, וזו המשוואה - כמה זה ידרוש מאיתנו לעומת מה זה נותן לנו. אפשר לשתול עצים אם מבינים כמה מים הם צריכים".
עצים וצל מוסיפים לערך הנדל"ן, אומר האדריכל דן הנדל, מרצה בבצלאל. "בארה"ב יש מדדים שממש מראים כמה הדבר הזה מוסיף במדויק. פה אין, אבל די ברור שזה מוסיף לכולם, גם לתושבים וגם לעסקים שנהנים מהתנועה ברחוב, ולכן לרשויות המקומיות יש אינטרס להשקיע".
אינטרס יש, אבל האם הן עושות את זה?
"לא מספיק. רוב הפעילות היא בקרב הרשויות החזקות. לרוב זה לא קורה כמובן בגלל תקציבים".
מי שהולך ברחובות תל-אביב וסוליות נעליו מתמלאות בגולגולים של הפיקוס, או לחלופין עובר באחת השכונות החדשות ליד גומה קטנה שבה עץ סמלי, יודע גם בלי להיות אדריכל נוף שחשוב לבחור בעצים הנכונים. העצים האפקטיביים ביותר לצל הינם עצי נוי רחבי עלים. עצים נשירים יתנו מענה מיטבי להחדרת שמש חורף, והצללת שמש בקיץ.
אחד הדברים החשובים לעץ הוא מרחב המחיה התת-קרקעי - כלומר השטח שאליו יוכלו להגיע השורשים. הקוביות הקטנות שנוטים "לכלוא" בהן את העצים בשכונות החדשות לא יועילו להצמחת עצים גדולים.
אדריכל הנוף שחר צור מחדד: "אנו יודעים היום כי אמצעי ההצללה המוצלח ביותר לערים הוא עצים. זאת משום שפרט להצללה, לעצים יש 'שירותי מערכת האקולוגית' רבים נוספים שמשפרים את הסביבה העירונית (ספיחת מזהמים, סיוע בניהול נגר עילי, ערך נדל"ני, ועוד). אי לכך, המדד המרכזי שאנו שואפים לקדם בערי ישראל הוא מדד כיסוי צמרות עירוני.
"מדד זה מחושב כיחס שבין שטח הכיסוי של צמרות העצים לבין שטח העיר כולה. פחות מעניין אותי כמה עצים יש על הקרקע, או היחס בין כמות התושבים לעצים, אלא כמה משטחה הכולל של העיר מכוסה בצמרות עצים, ואיך נוכל להגדיל שטח זה.
"הדרך הנכונה היא להסתכל על העץ הבודד ועל היער העירוני כעל משאב, ולנהל אותו כתשתית לכל דבר ועניין. לצורך כך נחוץ שינוי פרדיגמה והפנמה כי העץ איננו אסתטיקה בלבד. לצד זאת, קיימים אתגרים אמיתיים בנטיעת עצים בעיר. המרחב העירוני רווי התשתיות הוא בית גידול עוין עבור עצים. על מנת שהעצים שאנו נוטעים היום יתפתחו היטב ויתנו צל איכותי, יש לספק להם תנאים מעולים. קרקע להשרשה, השקיה סדירה אוורור וניקוז. במקום להשקיע בנטיעת עץ 2,000 שקל, צריך להשקיע לפחות 10,000 שקל ולייצר לו בית גידול שיתמוך בהתפתחותו למשך שנים רבות.
"התחום שנקרא 'תכנון עצים במרחבים מבונים' נמצא בהתפתחות מהירה ואנחנו עושים בשנים האחרונות פיילוטים לשיטות נטיעה חדשות. אולם רמת ההצללה בערים עדיין אינה במגמת שיפור. לצד כריתת עצים בוגרים מסיבית שאנו עדים לה בערים, עדיין ברוב המכריע של השכונות החדשות שנבנות היום בישראל, אין לצפות לצל עצי רחוב משום שבתי הגידול אינם מתאימים".
חוץ מעצים: פרגולות שמייצרות אנרגיה
האדריכל דניאל זרחי מסטודיו PEZ טוען שגם במציאות הנוכחית, שבה יש מודעות גוברת לצל, יש שטחים שהרשויות לא ממהרות לכסות, כמו כיכרות. "אם נחשוב על כיכר רבין לדוגמה, מצד אחד רוצים שהיא תישאר ריקה כדי שתוכל לאכלס כמה שיותר אנשים, אבל מצד שני אין צל. זה יוצר מתח בין שני האינטרסים".
זרחי סבור שתכנון ההצללה השתפר מאוד, אבל את השינוי נרגיש רק בעוד שנים אחדות. לדבריו, " כמו תמיד בתהליכי תכנון, מדובר בתהליך איטי למדי. השאלה היא האם המודעות הזו שיש לנו היום תשנה את המרחב העירוני כבר ברמת התכנון העירוני או שניאלץ להשתמש בפתרונות מקומיים. בסופו של דבר, לא פשוט לשנות עיר קיימת".
זרחי, שמשרדו זכה בתחרות בינלאומית לתכנון קמפוס אקדמי בברן, בירת שווייץ, מציג כמה פתרונות שקיימים מעבר לים.
"במקומות שבהם יש בנייה מסורתית הארכיטקטורה הגיבה לתנאי האקלים בצורה הרבה יותר טובה. אם נסתכל למשל על צפון אפריקה או על דרום ספרד, הבנייה היא יותר צפופה, ושם יש יותר צל. בסביליה בדרום ספרד, שבה אקלים דומה לשלנו, רואים למשל בתים עם חצרות פנימיות מאווררות בפרופורציות כאלה שמצילות על עצמן. הן גבוהות וצרות. גם חלק מהניסויים האדריכליים בבאר שבע בשנות ה-50 (כמו מבני השטיח) בנו בצורה שמביאה בחשבון את הצל, גם אם לא באופן מושלם".
ואיך מתמודדים בספרד עם אזורים לא מוצלים?
"יש פתרונות פשוטים אחרים. בדרום ספרד יש מקומות שבהם מותחים כבלים מצד לצד, ויש יריעות בד שמצילות על הרחוב. ככה פשוט. בסביליה, בכיכר המרכזית, הקימו מעין פרגולה ענקית. אני לא בטוח שהיישום כל-כך מוצלח, אבל רואים שם שהביצוע אפשרי".
אז למה אצלנו לא עושים את זה?
"יש דברים שאי אפשר לשנות בכזו מהירות. השיטה הפשוטה ביותר היא לנטוע עצים, ועכשיו העיריות מסתכלות על זה ומקפידות על זה ביישום תוכניות חדשות. אני מאמין ומקווה שבתוך כמה שנים המצב הזה ילך וישתפר".
איפה עוד אנחנו יכולים להשתפר?
שליטא: "ניתן לעשות שימוש טוב יותר במרחב הציבורי כך שגם יהיה בו צל וגם נייצר אנרגיה מתחדשת. אם ניקח למשל חניון גדול מעל פני האדמה - כל הרכבים שם עומדים ומתבשלים בשמש. זה גם ניצול לא נכון של השטח וגם פוגע בכלי הרכב. אין סיבה שלא להקים פרגולה ענקית שתשמש לייצור אנרגיה מעל. למה זה לא קורה? בגלל רגולציה. אם יזם ירצה לבנות פרגולה שגם תייצר חשמל, הוא יצטרך לשלם הון על ארנונה, היתרים וכו'. כרגע מתבשל מהלך להקלה ברגולציה, אבל זה עדיין בחיתולים".
השכונות החדשות: שדה דב והכניסה לירושלים
לפני ימים אחדים נחסמה הכניסה הראשית לירושלים לכלי רכב פרטיים למשך שלוש שנים, כחלק מבניית רובע העסקים החדש שיכלול גם חניון תת קרקעי ענק. זרחי סבור כי התוצאה תהיה שווה את זה גם מבחינת הצל שיהיה באזור. לדבריו, "עשו תחרות לאדריכלי נוף, ומשרד TOPOTEK1 מברלין זכה בתחרות. שם גיבשו מסמך מדיניות שבו הם מתייחסים גם לרמה של הבניינים - שפשוט ימוקמו נכון, והחזיתות יפנו לכיוון המתאים - עקרונות פשוטים של בנייה פסיבית. גם במרחב הציבורי הם מתייחסים להצללה ולתחושה ברחוב. כל הרובע הזה הוא מוטה הולכי רגל - תחנת רכבת, תחנה מרכזית ורכבת קלה".
פרויקט אחר שמהווה הזדמנות לתכנון יעיל של צל הוא פרויקט שדה דב, שצפוי לכלול 16 אלף יחידות דיור. לדברי האדריכל הנדל, בכלל לא בטוח שהתוצאה תהיה מיטבית. "התוכניות בשלב הזה הן די כלליות, אבל יש יסוד להניח שהפתולוגיה הזו של מרחקים גדולים בין בניינים שיוצרת מרחבים לא מוצלים תימשך גם הפעם. רואים את זה כמובן גם בפרויקטים של מחיר למשתכן. אני חושב שהצל לא נלקח בחשבון מספיק מבחינה כלכלית, זה עדיין לא במשוואות של מי שמתכנן ובונה את השכונות הללו".
התחדשות עירונית: "קשה להשיג צל"
המודעות ההולכת וגוברת לצורך בצל במרחב הציבורי מובילה את צוותי התכנון של הרשויות השונות לדרוש מהמתכננים לעמוד בסטנדרטים גבוהים של הצללה ושל בנייה שמשפרת את הצל במרחב. זאת, לצד כריתה מסיבית של עצים לצורכי הבנייה. היזמים יגידו שהם עושים כל מאמץ לשמור על העצים, כי עליהם לטעת עצים חדשים במקום כל עץ שמועתק. התושבים יגידו שהיד על הגרזן קלה מדי.
"בהתחדשות עירונית זו בעיה, בעיקר בתמ"א 38", אומר זרחי. "לרוב רוצים להגיע לשטח מרתף מקסימלי, שזה אומר כמעט כל שטח המגרש. התוצאה בפועל היא שלא נשאר מקום לעצים. מדובר בפרויקטים הנדסיים מאוד מורכבים - להחזיק את הבניין באוויר ולבנות חניון מתחתיו זה דורש הרבה משאבים".
עם זאת, הוא מציין כי בפרויקטים רחבים יותר של התחדשות עירונית, כמו פינוי-בינוי, דורשים מהיזם לא רק להקים עוד גן ילדים אלא גם לתכנן מרחבים ציבוריים מוצלים.