חרדי מדבר בסלולר / צילום: שלומי יוסף
אהרלה יקטר הוא חרדי תושב בני-ברק המוכר כפעיל מאוד למען מטרות חברתיות. אחת מהן היא קו טלפוני המארגן חלוקת מזון לחולי צליאק נזקקים, מעודפי מזון של מאפיות ומפעלי מזון. עלות דברי מאפה לחולי צליאק היא גדולה במיוחד, והחלוקה של המזון הזה למשפחות של חולי צליאק חסכה להן אלפי שקלים בחודש. אלא שלאחר זמן מה, הקו נותק ממכשירי הטלפון הכשרים של החרדים, בהנחיית ועדת הכשרות לטלפונים סלולרים הפועלת במגזר החרדי.
הסיפור הזה ועשרות סיפורים דומים של ניתוק, שלפחות לגבי חלקם נראה כניתוק שאינו קשור לכשרות כלשהי, הוביל לעצומה שמופנית למשרד התקשורת עליה חתומים יותר מ-50 אלף חרדים נגד ועדת הכשרות הזו. עצומה בהיקף כזה נגד גוף ממסדי חרדי, נחשבת בתוך המגזר החרדי לחזון אחרית הימים, אבל החזון הזה התממש, אולי כי גם לציבור הזה כבר הגיעו מים עד נפש, לפחות בתחום הסלולר.
העצומה מבקשת לפקח על פעילותה של ועדת הכשרות לטלפונים סלולריים - עמותה שהפכה כך נראה לגוף עסקי הפועל למטרות רווח, בין השאר של מקורבים. זאת במקום לתפקד כוועדה אידאולוגית מעשית, הבוחנת במדדים אובייקטיביים הלכתיים, ותחת פיקוח רבני, את ההתאמה של המכשירים הסלולריים וקווי הטלפון לציבור החרדי. עד 2015 קיבלה הוועדה תקציב שנתי של 100 אלף שקל מחברות הסלולר, אבל מאז התקציב ירד וכיום הוא עומד על 20 אלף שקל, אשר מיועדים לפעילותה השוטפת כאשר חברי הוועדה פועלים בהתנדבות.
שירותים שמחפים על הפער הטכנולוגי
בטיסה האחרונה שלי ישב לידי גבר חרדי ובידו טלפון שנראה קטן ומיושן. שאלתי אותו איזה מכשיר זה, והוא חייך וענה כי "זהו מכשיר כשר - הלגיטימי בחברה החרדית, אבל כל מי שעובד או מצוי בקשרים כלשהם עם לא חרדים מחזיק גם מכשיר שני - חכם". בכיס השני שלו אכן בצבץ לו אחד כזה מהדגם המתקדם ביותר, אבל עדיין רוב הציבור החרדי לא מחזיק בטלפונים ניידים חכמים אלא במכשירים ה"כשרים" שבהם אין אפליקציות ואינטרנט, אין וואטסאפ או טוויטר, אין גם מצלמה או אפשרות לנגן מוסיקה, ואפילו מסרונים רגילים אסורים. יש בהם רק חיוג טלפוני רגיל.
כדי לחפות על הפער הטכנולוגי, פועלים במגזר התקשורתי החרדי אלפי שירותי טלפון חליפיים המספקים מידע בכל הנושאים האפשריים, משמשים לפניות, תלונות, התעדכנות בחדשות ואפילו תיבות קוליות קבוצתיות המשמשות מעין תחליף לוואטסאפ המשפחתי או של הורי הכיתה או הגן בבית הספר.
השירותים הקוליים הללו כמו גם מכשירי הטלפון עצמם נזקקים ל"כשרות" וזו ניתנת באופן בלעדי על ידי ועדה שמונתה באמצע העשור הקודם, ובה נציגים של כמה מהפלגים החרדיים. מי נתן לה את הסמכות והבלעדיות? חברות הסלולר עצמן כדי להיכנס לשוק החרדי הסלולרי.
במהלך השנים צברה הוועדה הזו כוח רב מאוד וחברות הסלולר העניקו לה יכולת וגישה חופשית לחסימת מספרים שאליהם יכולים הטלפונים הכשרים להתקשר. ברמה הטכנית זה נעשה ראשית על ידי מתן כרטיסי סים ייעודיים וחלוקת קבוצות מספרים מסוימות לטלפונים הכשרים. בשלב השני, הוועדה קובעת מי מהשירותים הקוליים יוכל לקבל שיחות מהטלפונים הכשרים. בתחילה כל הקווים היו פתוחים והוועדה רק פסלה את מה שלדעתה לא התאים, בהמשך עברה לשיטה ההפוכה - שום קו לא נפתח לשיחות כאלה אלא אם קיבל אישור של הוועדה.
כאן הטוויסט בעלילה: הכוח העצום הזו מתורגם גם למונחים כלכליים והוועדה, לפי דוח ביקורת חמור במיוחד של רשם העמותות, כדי להסתיר את הפעילות הכלכלית העבירה אותה לגורמי חוץ עסקיים בעלי זיקה לחברי הוועדה. כך לדוגמה חברה בבעלותה של אחד מחברי הוועדה חיים דוויק משווקת בכמעט בלעדיות את המכשירים הכשרים לאוכלוסייה החרדית.
לפי כמה מהמרואיינים לכתבה מחירי הטלפונים הכשרים זינקו מכמה מאות שקלים ליותר מ-2,000 שקל בשל המונופול הזה. הדוח של רשם העמותות מעלה חשש, וזה הניסוח הזהיר מאוד שלו, כי המהלכים הללו מביאים "לחלוקת רווחים אסורה". עוד נכתב בדוח כי קיים חשש חמור כי הוועדה פעלה באופן שמביא תשואה כלכלית לגורמים הקשורים אליה ומבלי שהדבר יקבל ביטוי במסמכיה, ושחברי הוועדה אינם ממלאים את תפקידם, מוסרים מידע חלקי, ואף מסתירים מידע מהרשם.
הטענות של חותמי העצומה הן כי הקווים נחסמים בלי קשר למידת התאמתם או "כשרותם" לציבור החרדי אלא לפי אינטרסים, בין אם קהילתיים והעדפת חסידיות או מקורבים ובין אם עסקיים כדי להגדיל את הכנסות הוועדה ומקורביה.
כמה וכמה גופים שהפעילו קווי מידע כאלה שנחסמו או שלא קיבלו אישור מהוועדה פנו לבית הדין של העדה החרדית, המשמש גוף פוסק ובורר מקובל במגזר. במקצת המקרים הקווים אושרו אך לרוב בית הדין לא מתערב בעבודת הוועדה.
את רוב קווי הטלפון שמספקות שירותים לקווי המידע מפעילות חברות תקשורת המתמחות בחברה החרדית והן גובות מחלק מנותני השירות בקווים הללו דמי מנוי. אחת מהן היא חברת "ימות המשיח" שהגישה תביעה משפטית נגד ועדת הרבנים, תביעה המתנהלת בימים אלו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
לספי לנצנר מחברת "ימות המשיח" יש טענות חמורות על קשר בין ועדת הרבנים לחברה פרטית בבעלות אחייניו של סגן שר הבריאות וחסיד גור יעקב ליצמן. "טלאקול - קול כשר" החברה של האחיינים, ישראל ויהודה ליצמן ילדיו של פתחיה ליצמן אחיו של השר, עוסקת באותם קווי מידע טלפוניים בתחרות עם "ימות המשיח". החברות נוטלות דמי מנוי רק מגופים מסחריים או חברתיים גדולים ולא מקווי מידע התנדבותיים.
לטענת לנצנר בשל כך שהוועדה מפנה מתקשרים לחברת "קול כשר" עזבו אותם לקוחות רבים, וקול כשר העלתה מחירים לאור היותה המומלצת על ידי ועדת הרבנים. בדיקה של "גלובס" העלתה כי המענה האוטומטי של ועדת הרבנים מפנה רק אל "קול כשר". בדיקה ברשם החברות מעלה אכן שהאחיינים הם מבעלי החברה.
מלשכתו של ליצמן נמסר כי "ליצמן אינו מכיר כל פעילות עסקית שכזו ואף אחד לא דיבר איתו בנושא. יש לדחות ניסיונות לשרבב שוב ושוב את שמו של ליצמן לעסקי בני משפחתו תוך רמיזות מרושעות כביכול שסגן השר פועל לטובתם. מדובר בדברי הבל ופרסומם המהווים עילה לדיבה".
בין הקווים הנוספים שחסמה ועדת הרבנים מטעמים לא מובנים הוא קו "צבע אדום" השולח התרעות טלפוניות לתושבי הדרום המחוברים אליו במקרה של ירי רקטות ואזעקה של פיקוד העורף. לחרדים שאינם מחוברים לתקשורת הרגילה ולאינטרנט זהו קו קריטי העשוי להציל חיים, אך הוא נותק וחובר מחדש רק לאחר שבית המשפט כפה על ועדת הרבנים לאשר אותו.
יהודה דואק מי שלטענת מבקרי הוועדה הוא הגורם הדומיננטי בוועדה סירב להגיב באומרו כי אינו מוסמך לעשות כן. פניות אל חברי ועדה אחרים וגם אל קו הטלפון של הוועדה לא זכו למענה.
"העסקנים השתלטו על עבודת הוועדה"
קצת מספרים: לפי הערכה יש כיום במגזר החרדי המונה כמיליון נפש, יותר מ-400 אלף קווי טלפון כשרים, ומדי שנה נמכרים לפחות 200 אלף מכשירי טלפון כשרים. מחירי המכשירים הכשרים נעים בטווח הזול מכ-200 שקל ועד 500 שקל ובייקר מ-2,000 שקל ומעלה. כלומר מדובר במכירות של עשרות מיליוני שקלים בשנה.
על העצומה חתמו קרוב ל-50 אלף בני אדם בעלי טלפונים כשרים, יותר מ-10% מבעלי הטלפונים האלה. בין היתר נאמר בה כי על הועדה השתלטו עסקנים, שפועלים בניגוד למטרותיה, וללא התייעצות עם רבני ועד העמותה, ובניגוד לדעתם, חוסמים לנו את הגישה למאות אלפי קווים שאין בינם לבין תועבה ולא כלום. כך נחסמו קווי מידע של שיעורי תורה, ישיבות, סמינרים, עיריות, "צבע אדום", בתי ספר, תלמודי תורה, חלוקת מצרכי מזון לנזקקים, קוים משפחתיים, ועוד.
חסימה אחרת, שנבעה ככל הנראה ממניעים פוליטיים, הייתה של קווי המידע של מפלגות זהות והבית היהודי, במהלך מערכת הבחירות האחרונה. לפי גורם המעורה בסיפור, החסימה נועדה למנוע את תעמולת הבחירות של המפלגות האלה לציבור החרדי.
בין ההלכה לאינטרסים כלכלים: העסקים שהמנגנון החרדי דורש מהם כשרות
כל איש עסקים או משקיע חרדי לא יזוז צעד בעסקיו ללא ברכת הרב שלו, וללא וידוא כי אין בעיה הלכתית עם הגורם שעמו הוא עושה את עסקיו או משקיע את כספו בו. בחברה החרדית ובגופי הכשרות שלה יש גורמים ייעודיים העוסקים במתן הכשרים עסקיים כאלה, אך במקרים רבים מסתפקים אנשי העסקים באישורו של הרב שלהם בחסידות או רב הישיבה שלהם.
ה" כשרות" הנדרשת לעסקים ולהשקעות בודקת בין השאר עמידה בכללי היהדות בנושאי כספים ויש לא מעט כאלה הנוגעים לריבית, הלוואות, מתן מעשר ועוד. כן יבדקו תחומי העיסוק הנוספים של הגוף שעימו מבקשים לעשות עסקים. כך למשל גופים הקשורים בענייני תועבה, פורנו ואפילו מה שמוחזק ככזה כמו ירחוני אופנה לא צנועים, יפסלו.
השקעות או עסקים עם חברות מזון מחייבת כמעט תמיד שלחברות אלה תהיה מחלקה כשרה, כלומר שבתוך החברה יש משגיח כשרות או שהיא משווקת גם מוצרים בעלי כשרות מוכרת, אף אם פעילותה אינה רק בישראל. בחברת מזון המשווקת בישראל מוצרים לא כשרים או מסעדות עם מזון לא כשר, לא תמצאו משקיעים חרדים או קשר עסקי חרדי.
ישנם הבדלים לא קטנים בין הפלגים החרדיים השונים: המחמירים ידרשו קשר עסקי רק עם שומרי תורה ומצוות, אבל הרוב אינו כזה. אם זאת, בישראל ההחמרה בנושא גדולה יותר מאשר מה שנהוג בקרב אנשי עסקים חרדיים הפועלים בחו"ל.