יחיאל טל/ צילום: שלומי יוסף
אני: שילוב של מהנדס ומנהל, יזם בעל יכולת טובה לנתח את השוק ולהגדיר מפת דרכים של מוצרים, נותן את הכיוון ורותם את האנשים.
משפחה: משפחתה של אמא מוולודבה בפולין. במהלך המלחמה סבא וסבתא נמלטו עם שבעת הילדים לגרמניה, עברו לצרפת ועלו על האקסודוס לארץ. הם הגיעו לחיפה. הוריו של אבא נשלחו מגטו ורשה לאושוויץ ונרצחו שם. אבא, שהיה בן 15, הצליח לברוח עם אחיו לרוסיה, הצטרף לצבא הרוסי ונלחם בגרמנים, נפצע והוגדר כנכה מלחמה. הוא חיפש את אחיו, וכשמצא אותו אחרי כמה שנים, עלו יחד לאקסודוס, שם הוא פגש את אמא. הם הוחזרו למחנות עקורים בגרמניה ורק אחרי שנה הצליחו לעלות לישראל. אבא הגיע לפרדס חנה ושמר על קשר הדוק עם אמא. הם התחתנו ועברו לנשר.
ילדות: נשר, פרובינציה לכל דבר, כור היתוך של משפחות לא מבוססות, עם בית ספר ברמה נמוכה יחסית. להורים היה חשוב שאחי ואני נלמד, ולכן כשאמא שמעה על תיכון בסמ"ת חיפה, היא החליטה שאלמד שם כי הוא נחשב לבית ספר מעולה. הייתי התלמיד הכי טוב בכיתה בנשר וכשהגעתי לבסמ"ת, לא הבנתי כלום, ובשנה הראשונה נלחמתי לא להיכשל. קיבלתי שם ארגז כלים לחיים וגם זכיתי בחברים איכותיים, שאת רובם פגשתי שוב בטכניון.
למדתי במגמת מכונות, ובגיל 14 בניתי סלון עם אבא. זה תחום מולטי-דיסציפלינרי, והאנשים הכי טובים בביוטק ובסמיקונדקטור באים מתחום המכונות. בגלל שהייתי נוסע שעות באוטובוס הלוך וחזור, בקושי היו לי חיי חברה. שאפתי ללמוד הנדסה.
מלחמת יום כיפור: הייתי קצין בבית ספר לקצינים בשריון והייתה אזעקה, יום לפני פרוץ המלחמה. הוטסנו לדרום ותחת פיקודו של עמרם מצנע קיבלנו טנקים והכנו אותם לקראת משהו שלא ידענו מהו. הייתי שם כל המלחמה. צלחנו את התעלה ראשונים, היינו בחווה הסינית, היו לנו בגדוד 120 חללים. אשתי אומרת שכנראה נשרטתי שם.
קריירה: למדתי הנדסת מכונות בטכניון, המשכתי לתואר שני והתחלתי לחשוב על דוקטורט ובמשך חצי שנה בדקתי אוניברסיטאות בארה"ב, אבל החלטתי להיכנס לתעשייה. התקבלתי ל-KNS, חברת סמיקונדקטור בינלאומית, שייצרה עטיפה לצ'יפים. התחלתי כמהנדס פיתוח בחיפה, ואחרי שבע שנים התאפשר לי לעבור לחברה-בת בעמק הסיליקון בארה"ב, כאחראי על שיווק של המוצרים מול חברות גדולות כמו אינטל. הייתה לנו תקופה נהדרת בפאלו אלטו.
כשחזרנו ארצה ניהלתי חטיבה עסקית ואחרי 17 שנים הבנתי שאני צריך להמשיך הלאה. במשך שנה עבדתי בחברה שממפה את עמוד השדרה ללא קרינה מייננת, קיבלתי מושג על התחום הרפואי והחלטתי להקים את הסטארט-אפ הראשון שלי.
דינה: אשתי. בוגרת מדע המדינה ויחב"ל, עבדה שנים בביטוח לאומי. הכרנו במסיבה בירושלים אחרי הצבא. אחרי שזיהיתי אותה מרחוק, התחלנו לצאת ואחרי החתונה עברנו לחיפה. יש לנו שני ילדים ונכדה.
ריג’נטיס: מצאתי טכנולוגיה שהדליקה אותי בטכניון, לפתח מוצרים שמחליפים שתל סחוס. גייסנו כסף והתחלנו לעבוד. נתנו לי משימה לגדל סחוס בברך של כבשה תוך שנה וחצי, הצלחנו לעשות את זה בפחות זמן. גייסתי כסף מקרנות הון סיכון וניהלתי אותה עד 2010. הרגשתי שאני רוצה שינוי ואז נוצרה ההזדמנות למזג בין קולפלנט לריג’נטיס.
קולפלנט: מתמקדת בייצור קולגן, החלבון הדומיננטי ביותר ברקמות חיבור, עור, עצמות, גידים, מיניסקוס וסחוס, אבן בניין שנותנת אפשרות לגוף לבנות את עצמו מחדש. רצינו לייצר קולגן בתולי ומצאנו שגידול שלו בתאי צמח הטבק הוא מיטבי. ב-2010 הצלחנו לגדל מאסות קטנות והיום מדובר בכמויות מסחריות.
אנחנו מתעסקים בהדפסת איברים ורקמות ומילוי קמטים. אנחנו בשת"פ לפיתוח דיו למכונות הדפסת איברים ורקמות עם יונייטד תרפויטס, שאיתה אנחנו גם מפתחים תהליך להדפסת ריאות. חברה כמו שלנו זקוקה להרבה כסף. עד היום הושקעו בה 70 מיליון דולר והיינו חייבים לצאת להנפקה בישראל ואחר כך בנאסד"ק.
פנאי: כל יום נמצא בקאנטרי ב-5:30, רץ, עושה תרגילי כוח וקורא ספרים.
תפיסת עתיד: החלום הוא להקים סטארט-אפ עם אחד הילדים. הבת שלי עושה מחקר על שעון ביולוגי.