משלמים במזומן לרופא פרטי / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
איך מודדים את היקף הכלכלה השחורה בישראל? התשובה על השאלה הזאת היא שאי-אפשר למדוד בדיוק. עם זאת, ברור שמדובר בכלכלה ענפה מאוד. לפי הערכות, היקפה נע סביב 20%-25% מהתמ"ג, כלומר, יותר מ-200 מיליארד שקל, כך שהפסד ההכנסות השנתי לקופת המדינה יכול להגיע עד 40-50 מיליארד שקל.
יותר מדי כסף במשק מתגלגל בלי שייגבה ממנו שקל אחד של מס ישיר (הכספים האלה ממוסים באופן עקיף באמצעות גביית מע"מ ובלו על דלק, לדוגמה). כמובן, הכלכלה השחורה העצומה הזאת אינה מובאת בחשבון במחקרים, היא הרי לא מוצהרת. לעומת זאת, למרבה הצער היא נורמטיבית. מדובר בתופעה שאנשים אינם נרתעים ממנה.
הרגולציה מנסה להילחם בתופעה באמצעות אכיפה קפדנית יותר של רשויות המס (ויש הצלחות), באמצעות חקיקה (לדוגמה חוק המזומן) שמגבילה את היקף השימוש במזומנים בין אנשים פרטיים, ורגולציה קפדנית בינלאומית שמונעת מבנקים לקלוט כסף שחור. בכל זאת, אי-אפשר להעלים כלכלה שחורה. אפשר לצמצם אותה, אבל מדובר במלחמה סיזיפית - לא רק, כפי שחושבים, בתופעות הידועות של שיפוצניקים ונותני שירותים אחרים, לדוגמה (הכסף הקטן), אלא בארגוני פשע וסמים שמלבינים כסף שחור בהיקפי ענק באמצעים מגוונים.
איך יודעים שהכלכלה השחורה בישראל חיה ובועטת? ראשית, מדיווחי רשות המסים על תפיסת מעלימים. שנית, תתפלאו, באמצעות סקרים. נכון, סקרים הם סקרים וצריך להתייחס אליהם בעירבון מוגבל, אבל הם בסך הכול עוד כלי מדידה שמנסה להתחקות אחרי הכלכלה השחורה בישראל.
השבוע פרסם בנק ישראל קטע מתוך הסקירה השנתית של מחלקת המטבע ובו סקר הרגלי השימוש במזומן של הציבור. הטכנולוגיה עושה את שלה ומייתרת את השימוש במזומן, ובנק ישראל מציין זאת: עולם התשלומים משתנה בקצב מהיר, ומתפתחות טכנולוגיות חדשות לביצוע תשלומים דיגיטליים. דוגמאות לשירותי תשלום חדשים שהתרחבו ונוספו בשנים האחרונות הן אפליקציות תשלומים במכשירים הסלולריים, צ'ק דיגיטלי וכרטיס חיוב דביט. כמו כן בנק ישראל מציין את חקיקת החוק לצמצום השימוש במזומן, שנכנס לתוקפו בינואר 2019, ככלי המגביל את השימוש במזומנים.
עם זאת, תראו מה קורה בסקר שערך בנק ישראל (סקר שבנקים מרכזיים בעולם נוהגים לעשות). הסקר נועד כדי לקבל אומדן של חלק מהוצאות המזומן היומיות של הציבור בישראל בהשוואה לחלק ההוצאות באמצעי התשלום האחרים, בפילוח לפי סוגי ההוצאות. ממצאי הסקר מעידים שהמזומן משמש עדיין אמצעי משמעותי לביצוע עסקאות בישראל: חלקן של ההוצאות במזומן בשווי ההוצאה היומית עמד על כ-26%, לעומת החלק של ההוצאות בכרטיס אשראי או כרטיס חיוב, שעמד על כ-38%. החציון של שווי ההוצאות היומיות במזומן הוא 46 שקל ולפי הגדרת בנק ישראל "רק" 10% דיווחו על הוצאות יומיות במזומן שעולות על 460 שקל. לדעתי ה"רק" הזה הוא מטעה, משום שאם 10% דיווחו בסקר על שימוש של יותר מ-460 שקל במזומן ליום, זה הרבה יותר, וזה מעיד בהחלט על ההיקף הדרמטי של כסף שחור בישראל.
על פי הסקר, שלושת סוגי ההוצאות שבהם יש העדפה לבצע תשלום במזומן הם מתן טיפ (79%), נסיעה במונית (73%) והעברת כסף לבן משפחה (69%). אלה באמת הוצאות "סטנדרטיות" של מזומן על ידי משק בית ממוצע, אבל כדאי לשים לב לעוד הוצאות שמשולמות במזומן: רבים מעדיפים לשלם במזומן לרופא פרטי (!). מדוע לשלם הוצאה ממוצעת של 1,000 שקל ויותר לרופא פרטי במזומן? מסיבה פשוטה - לחסוך את המע"מ ולהלבין כסף שחור (ע"י שני הצדדים). בואו לא נהיה נאיביים, זאת תופעה רווחת, וגם אם זה נעשה באמצעות חשבונית כוללת מע"מ, התשלום במזומן הוא לרוב בכסף שחור.
יש עוד דבר מעניין בסקר: 41% מעדיפים לשלם על ארוחת צהריים במסעדה במזומן. אכן, מסעדות הן הכלי הנפוץ ביותר להלבנת כסף שחור. בואו "נתנחם" בעובדה שלפחות יש מע"מ על כך (אם בית העסק לא מעלים חלק מההכנסות). אכן, "נחמת עניים".
■ טור זה מופיע בגרסה מקוצרת ביחס לגרסה שהופיעה בגרסת הפרינט של "גלובס". ביום חמישי, לאחר ירידת העיתון לדפוס, פנתה אלינו מנכ"לית משרד המשפטים היוצאת אמי פלמור והסבירה כי הכתוב בטור של אלי ציפורי, בדבר זכאותה לפנסיה תקציבית, אינו נכון וכי היא כלל אינה זכאית לפנסיה תקציבית. נציין ש"גלובס" פנה לתגובת משרד המשפטים לפני הפרסום בנושא זה ולא נענה. החלק בטור הנוגע לעניין זה לא יפורסם עד לבירור נוסף של העובדות.