חנויות סגורות במתחם ירקונים / צילום: איל יצהר
נדחה ניסיון של יזמי המרכז המסחרי בירקונים למנוע את הריסתו: בית המשפט המחוזי מרכז דחה באחרונה עתירה שהגישו חברת הכשרת הישוב וחברת עמוס לוזון נכסים והשקעות נגד המועצה הארצית לתכנון ובנייה, על החלטתה מחודש יוני 2018 שלא לבטל את ההכרזה החקלאית על הקרקע שעליה פעל הפאואר סנטר בצומת ירקונים בפתח-תקווה.
החברות קיוו כי ביטול ההכרזה יסלול בפניהן את הדרך לאישור תוכנית בינוי על הקרקע, אשר תכשיר את המבנה המסחרי הגדול שהוקם עוד בשנת 1998 סמוך לצומת ירקונים. המבנה הוקם על קרקע חקלאית בהיתרי בנייה שהוצאו שלא כדין, ולאחר 20 שנות פעילות והליכים שניהלה המדינה נגד היזמים, עתיד המתחם להיהרס בעוד כחודש.
המתחם, שהיה פופולרי במיוחד בימי שבת שגם במהלכם פעל, נסגר לפעילות בינואר 2019 בהוראת בית המשפט, וטרם התממשו צווי ההריסה שהוצאו לגביו. אם החברות לא יערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון, המתחם ייהרס בעוד כחודש.
קנס בסך 15 מיליון שקל
ב-1998 הוקם על הקרקע פאואר סנטר ירקונים, שהוא מבנה מסחרי גדול בשטח 11 אלף מ"ר בהיתרי בנייה שהוצאו שלא כדין. נגד החברות הוגש כתב אישום עוד בשנת 2006 בגין הבנייה הבלית חוקית בקרקע החקלאית והשימוש החורג שנעשה בה.
ביולי 2012 הורשעו הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, שבו נקבע כי המבנה ייהרס אם לא יתקבלו היתרים בעתיד. כאשר 2,000 מ"ר ייהרסו בתוך חצי שנה, ו-900 מ"ר ייהרסו ככל שלא תאושר תוכנית למסחר על הקרקע החקלאית. בשנת 2014 נגזר על הנאשמים קנס בסך 15 מיליון שקל, והוצא צו הריסה למבנה וצו הפסקת שימוש שנכנס לתוקף ביולי 2015. החברות הגישו ערעורים ובקשות להארכות מועד כניסת הצווים לתוקף, אך כולם נדחו, עד שהוחלט כי הצווים ייכנסו לתוקף בינואר 2019.
בצמוד למתחם ירקונים פועלת תחנת הרכבת סגולה, שמתחם ירקונים מספק לה תשתיות הנדרשות להפעלה, לרבות מים, חשמל, ביוב וחניה ללא תשלום לנוסעי הרכבת. כמו כן, דרך הגישה לתחנת הרכבת עוברת דרך מתחם ירקונים. לאחר דחיית הערעורים, הודיעו החברות לרכבת ישראל בינואר 2019 כי לא תוכל לעשות עוד שימוש בדרך הגישה של מתחם ירקונים ובחניון. רכבת ישראל פנתה לבית משפט השלום בתל-אביב והוציאה צו מניעה המורה לחברות לאפשר לרכבת ישראל לעשות שימוש בדרכי הכישה ובחניון.
במהלך השנים האחרונות ניסו החברות להכשיר את פעילות מתחם ירקונים באמצעות הגשת בקשה לביטול ההכרזה החקלאית על הקרקע. בשנת 2015 פנו החברות למועצה הארצית וטענו כי אין כל הצדקה להמשך ההכרזה, והצטיידו בעמדת הוועדה המקומית שתמכה בכך. בסופם של הדיונים בוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה ביוני 2017 שלא לבטל את ההכרזה החקלאית במתחם ירקונים.
נגד ההחלטה הגישו החברות עתירה נגד המועצה הארצית, בטענה כי בדיון שהתקיים ביוני 2017 במועצה הארצית, תמכו רוב חברי המועצה בביטול ההכרזה החקלאית, אך מכתב ששיגר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד ארז קמיניץ לחברי המועצה, טרף את הקלפים. עו"ד קמיניץ כתב במכתבו כי הבקשה לבטל את ההכרזה החקלאית בירקונים "נועדה להכשיר את אחת מעבירות הבנייה הגדולות ביותר הקיימות בישראל", ועל כן מתבקשים חברי המועצה להצביע כאיש אחד נגד ביטול ההכרזה. עוד טען קמיניץ במכתבו כי אי-מתן משקל מכריע לפעילות בלתי חוקית במתחם לא יוכל להיחשב כסביר.
"החלטת המועצה נגועה בשיקולים זרים"
במאי 2019 פסק בית המשפט המחוזי כי החלטת המועצה הארצית מיולי 2017 מבוטלת, ועל המועצה לקיים דיון בשאלת ביטול ההכרזה; וביוני 2018 החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה להשאיר את ההכרזה החקלאית במתחם ירקונים על כנה.
החברות הגישו עתירה נגד החלטת המועצה הארצית מיוני 2018, וביקשו לבטל אותה ולקבוע כי אין כל הצדקה תכנונית להותרת ההכרזה החקלאית שבוצעה בשנת 1968 על כנה. עוד הן טענו כי בעוד המועצה צריכה לקבל את החלטתה על בסיס שיקולים תכנוניים, הרי שבהחלטה נלקח בחשבון השיקול של אי-עידוד עבריינות בנייה שאינו תכנוני. "ביטול ההכרזה החקלאית על השטח עלול להעביר מסר שגוי למוסדות התכנון המקומיים, כמו גם לבתי המשפט, לפיו קיימת לכאורה הצדקה לאישורו של המתחם המסחרי על השטח החקלאי תוך פגיעה בשטחים הפתוחים עליהם אמונה המועצה", צוין בהחלטת בית המשפט.
לטענת החברות, מבחינה תכנונית אין הצדקה להמשך ההכרזה החקלאית, וגם גופי התכנון תומכים בבינוי על הקרקע. בנוסף, נטען כי החלטת המועצה נגועה בשיקולים זרים, מאחר שהשיקול האמיתי העומד בבסיס החלטת המועצה הארצית הוא לא להכשיר את עבירות הבנייה שביצעו החברות. החברות הזכירו כי שילמו קנס חסר תקדים של 15 מיליון שקל, והסדר הטיעון קבע כי ניתן יהיה להסדיר בעתיד את ההליכים התכנוניים והרישויים לצורך הכשרת הבנייה שבוצעה במתחם.
טיעון נוסף שהעלו החברות הוא כי ראיה לכך היא שבית המשפט קיבל את בקשת רכבת ישראל והוציא צו מניעה נגד הריסת דרכי הגישה לרכבת, למרות שאף הן הוקמו על קרקע חקלאית, ואף בוצעו פעולות להסדרה זמנית של הדרך.
מנגד טענו המועצה הארצית והולקחש"פ כי החלטת המועצה הארצית היא סבירה ונכונה, כי ייעוד הקרקע הוא חקלאי ומיועד לפארק מטרופוליני, וכי היה צורך בהסדרה זמנית של דרכי הגישה והחניה ברכבת המשרתים 4,000 נוסעים ביום, אך הסדרה זמנית זו אין בה שום אמירה לגבי ייעודה העתידי של הקרקע או מנדט לביטול ההכרזה החקלאית על הקרקע.
השופט מנחם פינקלשטיין החליט לדחות את העתירה בנימוק כי תוכנית המתאר המחוזית מייעדת את הקרקע לשטחים פתוחים. הוא דחה את טענות החברות כי הקרקע אינה חקלאית, וקבע כי שיקול-הדעת של המועצה הארצית לצריך להיות קודם כל תכנוני (שמירה על שטחים פתוחים), אך יכול גם לכלול שיקולים נוספים כמו אי-עידוד עבריינות בנייה. בנוסף הטיל פינקלשטיין על החברות הוצאות משפט בסך 35 אלף שקל.