צפון אמריקה בסטיישן
השבוע מתחיל מוקדם כרגיל: שש בבוקר. חופש עלאק, מרוב חופש אפילו לכתוב לא הספקתי השבוע. אין רגע דל בחופש הזה. השלישית חולה, הרביעית מנוזלת, הראשונה הוזה והשנייה בסרט. וכן, שוב פעם אני מתלונן. מותר לי. בשביל זה בעצם אני כותב: כדי שתרחמו עליי. כי עוד רגע נחזור לארץ ונצטרך לשלם את המחיר על זה שהעזנו לחתוך לשמונה חודשים. לקחת חופש גדול מהחיים. אז בואו אספר לכם קצת איך נראה החופש הזה. הכינו את הממחטות.
יום ראשון דיכאון: אין לי כוח לקום, אין לי חשק לכלום. אבל גם אין לי ברירה: 1,000 ק"מ של נהיגה רצופה לפנינו, ואם אנחנו לא רוצים שזה יהיה עם קולות רקע עזים מאחור - מוטב לצאת לדרך כשהן מחוסרות הכרה. אז בשתיים וחצי סובבתי את המפתח - לא לפני שרוקנתי לג’רי הקרוואן את "המים השחורים". העיסוק היומיומי בפינוי הפסולת האנושית שלנו לחיבורי ביוב ארעיים הוא ניקוי רעלים אמיתי. חופש תודעתי.
יום שני עצבני: אחרי עשר שעות בדרכים הגענו למנוחה ולנחלה - הלונה פארק של סולט לייק סיטי. כי צריך לפצות את הבנות. כבר בקופה הבנתי שמדובר ביום הדין: בחוץ שררו 39 מעלות וסביבי היו אלפי משפחות מורמוניות עתירות צאצאים. מהר מהצפוי מצאתי את עצמי מסוחרר על הקרוסלה העתיקה עם הרביעית - בעוד הגברת הראשונה עפה על עצמה ברכבת ההרים. אין כמו חופש כדי לנסות ולהתגבר על פחדים - אז עליתי עם השלישית על הדרקון - מתקן מהגיהינום שמיועד לגילאי שש מקסימום. אחרי שבמשך דקה שלמה טולטלתי לכל עבר והקאתי קצת בפה, ירדתי חיוור אל הקרקע. חופש פיזיולוגי.
יום שלישי לא מאוחר: בשבע בבוקר השעון צפצף. כשניסיתי להיזכר למה לעזאזל הוא מטריד אותי בחופש, זה היכה בי - נפל בחלקנו מזל גדול, והגענו לבירת יוטה בדיוק ב"יום החלוצים". אז לבשנו בגדי חג ושמנו פעמינו לדאון טאון כדי לצפות במצעד, שלא היה מבייש את העדלאידע בחולון. רק שכאן כל החגיגה הייתה כהוקרה לדור המייסדים של האומה. "עם שלא יודע את העבר שלו", אמרתי לבנות בדיוק כשהופיע ראש העיר רכוב על סוס בחסות הבנק המקומי, "אין לו עתיד". או חופש כלכלי.
רביעי לא נגמר: אחרי שסיימנו את הקנייה השבועית בוולמארט מיהרנו לאגם אלפיני עצום. הבנות דרשו לתרגל יציבה על הסאפ המתנפח החדש שרכשנו. למרות האובר ווייט לטיסה חזרה, לא באמת היה לנו חופש להחליט האם לקנות אותו או לא. הן רצו. בשביל מה קונים צעצועים לילדים אם לא בשביל קצת שקט, חשבתי לתומי, רק שאף אחד לא סיפר לי שמוניתי זה מכבר למאמן הגלישה הרשמי. מזל שהשמש שוקעת פה בתשע וחצי, אחרת עוד היינו עושים תיקון חצות בהליכה על המים הקפואים. חופש הבחירה.
יום חמישי, מצב רוח חופשי: בעוד שתי הגדולות נשארו בג’רי עם הגברת הראשונה להשלים פערים בחשבון ובאנגלית, נדדתי עם השלישית והרביעית לחוף מבטחים: המשחקייה המקומית. במקום לברוח קצת לחופש בטלפון זחלתי, טיפסתי והתגלשתי. חופשי חופשי רק בנפשי.
יום שישי את יודעת, אמרתי לגברת, יש בעיר מסיבה. אולי נלך? רק שנינו, מה את אומרת? זכר לזוגיות שפעם הייתה לנו, זכר לחופש להחליט מה עושים. היא חשבה על זה לרגע, אבל אני מיהרתי לפסול: לא נשאיר אותן חופשיות לבד. בסוף השתגענו כל הלילה עד הבוקר הבא מסביב למדורה
עם הילדות. החופש הגדול.
דברים לדעת 1: יום החלוצים הוא חג שמצוין ב־24 ביולי רק במדינת יוטה. החג נועד להלל את דור המייסדים של 1847, שנת העצמאות של המדינה. זיקוקי הדינור ביום הזה מאפילים על חגיגות הארבעה ביולי.
דברים לדעת 2: ימת המלח הגדולה שליד סולט לייק סיטי היא האגם השני במליחותו בעולם אחרי ים המלח. אלא שכאן שומרים עליו וגובה פני המים נותר קבוע.
המדד השבועי:
כרטיס כניסה ללונה פארק: 65 דולר לאדם
כוס משקה למילוי חוזר בלונה פארק: 10 דולר
סאפ מתנפח כולל כל האביזרים הנלווים: 350 דולר
הצטיידות שבועית בוולמארט: 413 דולר
טמפרטורה מקסימלית: 42 מעלות (אבל בלי לחות)
אובר מהקרוואן למרכז העיר (נסיעה של 20 דקות): 12 דולר