נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: רפי קוץ
נץ הוא כידוע עוף דורס. אבל בשווקים הפיננסיים צמאי הריבית, הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לנגיד בנק מרכזי הוא שתדבק בו תדמית "ניצית". די בניחוח קלוש של כוונה להעלות ריבית כדי להצית דהרת בהלה, הסתערות המונית על המטבע המקומי.
השבוע זה קרה לנגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון. לראשונה מאז תחילת כהונתו מצא ירון את עצמו לבד בכיכר העיירה, מאחוריו השקל ומולו הסתערות המונית של משקיעים המבקשים להגיע אליו. כמה אמירות על אפשרות להעלאת ריבית, וחבר ועדה מוניטרית עקשן שרוצה העלאת ריבית מיידית - הספיקו להצית את האש. שורת המלצות קנייה של בנקים זרים ליבו את ההסתערות ושלהבו את המשקיעים.
ירון עשה כמצופה מהשריף. בהצהרה חריגה הודיע ביום רביעי שלא יעלה את הריבית "למשך זמן ממושך". זה היה הימור מסוכן. מה יקרה אם בעוד מספר שבועות ישתנו הנסיבות ויתעורר צורך בהול להעלות את הריבית? במקרה כזה ירון עלול לשלם את המחיר היקר ביותר במערב הפרוע: פגיעה באמינותו האישית.
למזלו של ירון הופיע שריף אחר והסיח אליו את דהרת העדר. הפד האמריקאי שהוריד את הריבית בשיעור נמוך מהציפיות - הפך לנץ התורן, והשקל ניצל. אבל כמה מהתושבים הוותיקים בעיירה מודאגים. ירון שלף את האקדח הלא נכון, הם אומרים. במקום אקדח הריבית היה עליו לשלוף את האקדח השני שיש לנגיד: ההתערבות בשווקים. ירון אמר בהודעה שלבנק ישראל יש "כלים נוספים", אבל אם לא התערב ולא קנה דולרים כששער הדולר-שקל פרץ את מחסום ה-3.5 שקלים, אז מתי כן? בשווקים מריחים שירון לא רוצה להשתמש בכלי ההתערבות ומפרשים זאת כחולשה. אם אתה צריך לירות ולא יורה - אז כנראה שאין לך כדורים, חושבים לעצמם האקדוחנים האחרים.
מבקר תחת אש
גם מבקר המדינה הטרי מתניהו אנגלמן מצא את עצמו השבוע תחת אש, בגלל הכוונה לסגור את האגף למלחמה בשחיתות, שנחשפה על ידי גידי וייץ ב"הארץ".
את האגף למאבק בשחיתות (האגף לתפקידים מיוחדים, בשמו הרשמי) הקים מבקר המדינה המנוח מיכה לינדנשטראוס. עבודת האגף הולידה מספר חקירות משטרה, למשל בתיקי המעונות של בני הזוג נתניהו וחלק מחקירות שהובילו לכתבי אישום נגד קודמו בתפקיד ראש הממשלה אהוד אולמרט.
אבירי שלטון החוק ואיכות השלטון האשימו את אנגלמן בעסקאות אפלות עם מי שמינה אותו לתפקיד. בכל מקרה, לא משנה כרגע מהם מניעי המבקר, כי סגירת האגף לא תפסיק את הטיפול של משרד מבקר המדינה בשחיתות שלטונית. כל אגפי הביקורת במשרד עסקו בכך לפני לינדנשטראוס, והמשיכו לעסוק בכך אחריו. האגף המיוחד, שפעל כמעין יחידת-על, התערב לא פעם בעבודת האגפים האחרים למורת רוחם. אז נכון שסדר העדיפויות של מבקר המדינה עלול להשתנות אצל אנגלמן, אך האם זה בהכרח דבר רע?
בשאלת תפקידו של מבקר המדינה מתנהל ויכוח בין שתי תפיסות עולם ובין שני צדדים, שלמען הנוחות נקרא להם המשפטנים והכלכלנים. השופט בדימוס לינדנשטראוס קידש את טוהר המידות וחשב שמבקר המדינה צריך להיות אחת מזרועות אכיפת החוק. הוא דגל בגישת "הכל בקיר" וחשב שהמערכת הממשלתית חייבת לציית להנחיות המבקר, משל היה היועץ המשפטי.
הכלכלנים (אחד מהם הוא יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר פרופ' יוג'ין קנדל), מצידם, סבורים שלמבקר המדינה יש תפקיד אחר לגמרי: לדאוג להגברת יעילות המנגנון הממשלתי. לדעתם במקום לעסוק באכיפת ציות, שמירה על ביצוע הנחיות, ותקינות הפרוטוקולים - תפקיד המבקר הוא להתריע על חסמים וכשלים מבניים במערכת, ולשמש לממשלה מעין יועץ ארגוני, עם שיניים.
הדיון העקרוני והמעניין הזה לא התנהל השבוע וספק אם יתנהל אי פעם. וחבל.