סטודנטים בקמפוס אוניברסיטת אילינוי / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
סך כל החובות של בני הדור הצעיר באמריקה, אלה שבין גיל 19 ל-29, עמד על קצת מעל טריליון דולר בסוף 2018, כך על פי דוח של שלוחת הפדרל ריזרב של ניו יורק. זהו שיא חדש לקבוצת הגיל הזו, שכמוהו לא נראה מאז 2007.
רוב החוב הזה נובע מהלוואות סטודנטים. הבאים ברשימה הם חובות למשכנתאות, אך אלו היום נמוכים משהיו בתחילת שנות האלפיים, רמז ברור כי הצעירים החליפו קניית בתים בחובות לקולג'. מאז 2009 חובות קבוצת הגיל זו למשכנתאות עלו ב-3.2%, בשעה שחובותיהם להלוואות סטודנטים גדלו ב-102%, אינדיקציה ברורה למחיר העקיף שיש לחוב זה על הדור בפרט ועל הכלכלה בכלל.
אך המחיר הזה אינו מסתכם בחוסר יכולתם לרכוש בתים היום. רבים מהחייבים בהחזר הלוואות הסטודנטים מפגרים בתשלומים. כמעט 25% מהם נמצאים בפיגור של 90 יום ויותר, מה שגורם לדירוג האשראי שלהם להיפגע משמעותית, ויפגע ביכולתם לקבל למשל משכנתה בעתיד.
להלוואות הסטודנטים השפעות מרחיקות לכת גם על תופעות חברתיות נוספות, נישואים למשל. מחקר מקיף בכותרת "הקשר שבין חובות סטודנטים לנישואים בקרב צעירים", שפורסם ב-"Journal of Family and Economic Issues", השווה סטטיסטיקות הקשורות לשתי קבוצות אוכלוסייה, הראשונה קבוצת ילידי 1957-1965 (שלהי דור הבייבי בום), והשנייה קבוצת ילידי 1980-1984 (תחילת דור המילניום). את המחקר ביצעו באוניברסיטה של ויסקונסין, ועורך המחקר ניתח את התוצאות בין שתי הקבוצות שהיו זהות מכל בחינה, מלבד הגיל.
אחת התוצאות הבולטות הייתה העובדה שכ-70% מהבייבי בומרס היו נשואים עד מחצית גיל 30, לעומת פחות ממחצית המילניאלס באותו הגיל. המחקר גם מצא מתאם בין גודל חובות הסטודנטים לגיל הנישואים - ככל שהחוב גדול יותר, גיל הנישואים גבוה יותר. ממצאים דומים העלה סקר של אתר המתמחה בהלוואות סטודנטים. 46% מהנשאלים בסקר אמרו כי "דחו את הקמת המשפחה בגלל הלוואות הסטודנטים".
ישנן כמובן סיבות חברתיות משמעותיות נוספות לעלייה בגיל הנישואים וישנה כמובן מחלוקת לגיטימית סביב היתרונות והחסרונות שבנישואים בגיל מוקדם או מאוחר. אך המסקנה של המחקר, שלפיה הלוואות הסטודנטים רובצות על הצעירים בשעה שהם רוצים לצאת לדרך ולהתחייב על הוצאות נוספות כמו הקמת משפחה, אינה מוטלת בספק.
על פי סקר שערך "ניו יורק טיימס", 13% מהנשאלים בגילאי 20-45, אשר הצהירו כי אינם מתכוונים ללדת ילדים (24% מהנשאלים), ציינו במפורש את הלוואות הסטודנטים כסיבה להחלטה. יותר מ-50% אשר הצהירו כי יהיו להם פחות ילדים מאשר להוריהם או מאשר היו רוצים, ציינו גורמים כלכליים, כמו יוקר המחיה, חובות וחוסר ודאות כלכלית, כסיבות העיקריות להחלטתם זו.
ואולי הרצון לפחות ילדים נובע גם מהסיבה הבאה: הלוואות הסטודנטים לא משפיעות רק על ההחלטה להינשא או לא, אלא אפילו על החשק המיני. בסקר משנת 2018 טענו 32% מהנשאלים כי הם חוו ירידה בחשק המיני בגלל חובות הסטודנטים שלהם.
ואם לא די בכל אלו, הלוואות הסטודנטים, כך מתברר, לא רק מצוינות כסיבה לאי הקמת משפחה, אלא הן גם סיבה של ממש, או כך לפחות טוענים הנשאלים, לגירושים. בסקר שערך האתר "Student Loan Hero" ציינו 13% מהנשאלים, זוגות גרושים, את הלוואות הסטודנטים כסיבה המכרעת שדירדרה את יחסיהם לכדי גירושים.
"הבנתי שהחוב הזה ישאיר אותי למטה"
הניתוח הסטרילי משהו נשמע קצת יותר חי כשהוא בא מפי אנשים אמיתיים. בכתבה מאפריל 2019 הביאה רשת סי.בי.אס את סיפוריהם של כמה מהם. כך סיפרה למשל טיילור סמית, בת 25 מיוסטון, טקסס: "(אמרו לנו) שאם אנחנו רוצים עבודה טובה אנחנו חייבים ללכת ללמוד בקולג', אבל אף אחד לא מדבר על המחיר".
כדי לממן את הלימודים (שכר לימוד ומחיה) באוניברסיטה בטקסס עבדה סמית במשרה מלאה בכל תקופת לימודיה. היא גם נטלה 11 הלוואות סטודנטים שונות. "סיימתי עם חוב של 53 אלף דולר. המספר הזה היכה בי בתחילת הסמסטר האחרון שלי בקולג', כאשר לראשונה ראיתי את היתרה הכוללת. נתקפתי פאניקה. לאחר שסיימתי את הלימודים תרמתי דם ועשיתי כל מיני עבודות דחוקות כדי שאוכל לגרד כמה דולרים נוספים, ואז הבנתי שהחוב הזה, התלוי סביב צווארי, ישאיר אותי למטה".
החוב הזה נושא ריבית ממוצעת של 7%-8% לשנה, ופירושו כי ביחד עם ריבית דריבית הקרן תכפיל את עצמה בתוך כעשר שנים. תשלום הריבית בלבד על חוב כזה כמו של טיילור סמית יעמוד על כ-300 דולר לחודש, וסך ההחזר החודשי יגיע לסביבות 700 דולר, או כ-20% מהנטו בתלוש של בוגר קולג', אשר שכרו הממוצע ברוטו בשנים הראשונות שלאחר סיום הלימודים יעמוד על כ-48 אלף דולר.
באותה כתבה רואיין גם סת' פרותמן, מנכ"ל המלכ"ר להגנה על סטודנטים מהלוואות Student Borrower Protection Center: "אנחנו אומרים לצעירים רק לקחת חוב, זה שווה. אבל המשמעויות הנרחבות יותר על חייהם שלהם ועל החברה שלנו בכלל אינן ידועות עדיין. משבר הלוואות הסטודנטים כבר כאן, ללא כל סוף או פתרון שנראים באופק, וללא שום תוכנית פדרלית כלשהי לטיפול בבעיה.
"בני נוער מתחת לגיל 20 ללא כל עבודה או ניסיון בכספים לווים דרך שגרה עשרות אלפי דולרים בחסות משרד החינוך האמריקאי. הממשלה תמיד תקבל את הכסף שלה בחזרה, אנחנו אפילו לא נותנים ללווים האלו הזדמנות שנייה דרך הליך של פשיטת רגל. אנחנו מעקלים את משכורותיהם, אנחנו אפילו לוקחים את זכויות הביטוח הלאומי שלהם".
היכולת לפרוע חובות קורסת לאיטה
החוב הענק הזה, כ-47,671 דולר בממוצע לכל משק בית שיש לו חוב סטודנטים, לפי סקר אחרון של NerdWallet, ביחד עם הכלכלה המדשדשת, הקושי למצוא מקום עבודה שמשלם שכר משמעותי, וסימני ההאטה הנראים מכל עבר, הביאו לקריסה איטית בפירעון הר החוב.
נכון למחצית 2019, יותר מ-2 מיליון חייבים של הלוואות סטודנטים הפסיקו לפרוע את חובותיהם, והנתון הזה גדל ב-1,400 חייבים חדשים ליום. נכון לסוף 2018, כ-166.5 מיליארד דולר מהחוב, כ-11%, היו בחדלות פירעון של יותר מ-90 יום. כך על פי בלומברג, אשר חישב את הסכום מתוך הדוח הרבעוני של שלוחת הפדרל ריזרב של ניו יורק על חובות משקי הבית. זהו גידול דולרי של יותר מפי שמונה מאז 2004. קבוצת הגיל שבה היקף חדלות הפירעון גדל באופן המהיר ביותר הייתה זו של 40-49.
הגידול הנמשך בכמות חדלויות הפירעון של החוב הזה, שאינו נמחק אפילו בפשיטת רגל, בשעה שהתעסוקה הרשמית בארה"ב עומדת על שיא כל הזמנים, מוכיח כי תעסוקה אינה רק שאלה של כמה אנשים מצאו עבודה כלשהי, אלא כמה אנשים מצאו עבודות של ממש המשלמות שכר שמשפחה יכולה להתקיים ממנו.
לאמריקה כמדינה אין בעיה של אינפלציה, כך לפחות על פי הפדרל ריזרב והנתונים הרשמיים, אך לתושביה, לפחות לאלו שאינם נמנים עם שני העשירונים העליונים, יש ללא ספק בעיה של התייקרויות שאינן פוסקות.
במונחי שכר של משק הבית החציוני, עלות בית המגורים החציוני יותר מהוכפלה ב-30 השנה האחרונות, הוצאות הרפואה שילשו את עצמן, וגם הוצאות שכר הלימוד באוניברסיטאות ובגני הילדים. אפילו מדד ה"ביג מק" יותר מהכפיל את עצמו במונחי השכר החציוני מאז תחילת המאה, וגם "מדד הבוריטו". ככל שההתייקרויות נמשכות ומאמירות, כמות החייבים שאינם יכולים לשלם את חובות הסטודנטים הולכת וגדלה.
מספר חדלי הפירעון רק יגדל בשנים הקרובות, גם אם המיתון המבצבץ מכל פינה לא יתממש באיזו דרך מופלאה. דוח של מכון ברוקינגס מינואר 2018 תחת הכותרת "משבר חובות הסטודנטים גדול ממה שכולם חושבים" מצא כי על פי מגמות העבר יש לצפות כי עד 2023 שיעור ההלוואות שבחדלות פירעון יגיע לכדי 40%.
באופן כללי, עומס החוב בארה"ב, ובעולם כולו, אינו בר קיימא. אין שום דרך להגדיל לאורך זמן את החוב פי שלושה וחצי מהתוצר ולהאמין שהמערכת לא תתחיל להיסדק בשלב מסוים. ככל שהחוב גדל ביחס לתוצר וככל שהמחירים עולים, אין מספיק "זמן עבודה" גם לשרת את החוב וגם את החיים עצמם.
את השיעור הפשוט הזה עתיד העולם כולו ללמוד בשנים הבאות. ומכאן גם תבוא המסקנה כי תידרש מחיקה מאסיבית של החובות, לרבות בדרך של אינפלציה, ועמם תבוא מחיקה מאסיבית של הנכסים, כי הרי כל חוב הוא מנגד נכס של מישהו אחר.
הר הלוואות הסטודנטים, הן בגלל זהות המחזיקה בחוב - הממשלה הפדרלית, והן בגלל המשמעויות הפוליטיות מרחיקות הלכת שלו, עשוי בקלות להיות האבן הראשונה בחומה שתיפול או אולי פתית השלג על ההר לפני שמתחילה המפולת.
למחוק את החובות: כל ההצעות של הפוליטיקאים
אם יש נושא אחד שהבלוק הגדול של המצביעים בבחירות הקרבות לנשיאות ארה"ב בנובמבר 2020 , מילניאלס,
מוטרדים ממנו הרבה יותר מאשר מהשלום במזרח התיכון, החומה בגבול מקסיקו או הסכם הגרעין עם איראן, זהו נושא הלוואות הסטודנטים היושבות כאבן ריחיים על צווארם של כה רבים מהם. בינתיים הנושא כבר הפך למרכזי בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. אחד המועמדים המובילים, סנאטור ברני סנדרס, מבטיח למחוק את כל חובות הסטודנטים בסך 1.6 טריליון דולר ולכל אחד מ-45 מיליון החייבים.
מחיקת החובות הזו תקפיץ את החוב הממשלתי באותו סכום, שכן רוב רובם של החובות רשומים בספרי הממשלה כנכס (אותו חייבים לה הסטודנטים), אך מאחר שזהו כסף שכבר הוצא ומאחר שמעטים יודעים, ולאיש ממילא לא אכפת אם החוב הממשלתי הוא 22 או 24 טריליון דולר, לא תהיה למחיקה האמורה משמעות של ממש. ממילא הגירעון יגיע לסכום האמור בתוך כ- 16 חודשים.
אשר לעתיד - אחרי הכול לא ניתן למחוק את החובות ולהתחיל אותם מחדש כאילו לא אירע דבר. סנאטור סנדרס מציע כי הממשלה הפדרלית תממן לחלוטין את כל האוניברסיטאות הציבוריות, כך שבעתיד לא ייגבה שכר הלימוד
כלל. התוכנית גם תיצור שיטת מענקים התלויים בעבודה, שתאפשר לכסות חלק גדול מההוצאות האחרות כמו מגורים, והיא תיועד לתלמידים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה. מימון האוניברסיטאות ייעשה במשותף עם מדינות לפי יחס של שני שלישים לממשלה הפדרלית ושליש למדינות. במקרים מסוימים, כמו של אוכלוסייה נזקקת, חלקה של הממשלה הפדרלית יעלה עד כדי 95%. למענקים הפדרליים יוצמדו תנאים כמו הגבלה על השימוש בהם למשכורות של הצוות האדמיניסטרטיבי או איסור שימוש בכספים לבניית מבנים מפוארים שאינם צורך לימודי.
בנוסף יתוקצבו כ- 1.3 מיליארד דולר בשנה להפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות פרטיות, שבהן לפחות 35% מהסטודנטים באים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה. כמו כן הריבית על כל הלוואות הסטודנטים בעתיד תוגבל לריבית שהממשלה משלמת על חובותיה היא, קרי קיצוץ של כ- 75% משיעור הריבית הנוכחית על ההלוואות
האלו.
תוכניתו של סנדרס לעתיד תעלה להערכתו כ- 2.2 טריליון דולר בעשר השנים הבאות, והם ימומנו ממס מיוחד שיוטל על וול סטריט. זה יהיה מס מחזור על כל קנייה ומכירה של מניה או נייר ערך, מס שלכאורה יפגע בעיקר
בספקולנטים ובסוחרים במחזור מהיר וגבוה.
התוכנית של סנאטורית וורן מעט שונה. במהותה היא מתנה את מחיקת חובות העבר במצבם הפיננסי של החייבים, כך שחובות בעלי היכולת לא יימחקו או יימחקו באופן חלקי בלבד, אך העתיד אצלה נראה דומה.
בפני תוכניתו של סנדרס עומדים אתגרים רבים, בין השאר בשאלה אם המדינות ישתפו פעולה. אתגר נוסף מגיע ממועמדי הזרם היותר מרכזי במפלגה הדמוקרטית, שטוענים כי מדובר בסבסוד ממשי גם למעמד הבינוני-גבוה, שלא לדבר על ילדי העשירון העליון.
המועמדים האלו גם חוששים, אם כי לא משמיעים את זה בקול רם, להטיל מסים על התורמים הכבדים מוול סטריט. אלו גם אלו עשויים למצוא את עצמם תחת לחצים לא צפויים אך גדלים והולכים מכיוון המצביעים בני דור המילניום שעה שעומס החוב הזה הולך וגדל.
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com