ריניטה דאס / צילום מסך מיוטיוב
שוק הפמטק צפוי לגלגל 50 מיליארד דולר עד 2025, לפי התחזיות של חברת הייעוץ והמחקר פרוסט אנד סאליבן, שדיווחנו עליהן כאן בהרחבה לפני כחצי שנה. ריניטה דאס, שותפה בחברה (ואולי יש לומר ה-שותפה, מאחר שהיא האישה היחידה במעמד זה היום), אימצה את התחום הזה, שנועד לשיפור בריאות האישה, באופן אישי.
לאחרונה, היא הגיעה לישראל כדי להשתתף בכנס "חדשנות ויזמות בבריאות האישה" שיזמו פרופ' משה הוד, מנהל רפואי של "מור לאישה", וד"ר בני זאבי, שותף בקרנות Tel Aviv Venture Partners ותמיר פישמן. בכנס היא דיברה על הפוטנציאל הכלכלי של תת-התחום החדש בבריאות הדיגיטלית ועל החשיבות שלו.
"הפמטק הוא חלק מה-She Economy", היא מסבירה בראיון ל"גלובס" את העניין הגדול שלה בתחום. "נשים שולטות על הון עולמי בהיקף כולל של 24 מיליארד דולר. אם נשים עשירות היו מקימות מדינה, הן היו שולטות ביותר הון מאשר ארה"ב וסין יחד. 40% מהעסקים בעולם (כולל עסקים קטנים) הם בבעלות נשית. זה עדיין לא 50%, אבל בהחלט לא עניין להתעלם ממנו".
דאס מעריכה שהתרומה של נשים לכלכלה אף גבוהה יותר. "בגלל פערי השכר בין נשים לגברים, המגיעים בממוצע ל-25% בתפקידים דומים, והעבודה שלהן ש"לא נספרת" במשקי הבית, התרומה של נשים לכלכלה היא למעשה גבוהה הרבה יותר מההון המוחזק על ידיהן בפועל".
עם זאת, כיום רק 4% מתקציב הבריאות העולמי "צבוע" בצבעים נשיים. זה אולי היה הגיוני אם התפיסה השלטת הייתה עדיין שנשים וגברים נהנים באותה מידה משירותי הבריאות הכלליים. אלא שהיום כבר רבים בעולם הרפואה מבינים שהרפואה הלא ממוגדרת היא היום במידה רבה בריאות הגבר.
"עד שנת 1994 כמעט שלא נכללו נשים בניסויים קליניים", אומרת דאס. "הרי איזו חברה תרצה לקבל אחריות על אישה שלא ידוע אם היא בהריון? או להביא בחשבון שתוצאות הניסוי יושפעו משינויים הורמונליים? גברים נחשבו יצורים אחידים יותר בתגובתם ולכן מתאימים להשגת התוצאות הטובות בניסוי. הנשים - המורכבות יותר - פשוט לא נבדקו, ועד היום מטופלות בתרופות מסוימות שנבדקו רק על גברים".
המינונים הותאמו לגברים, הצורה של המכשירים הרפואיים וגודלם הותאמו לגברים, האינטראקציה בין הורמונים לבין תרופות לא נבחנה, וכן הלאה. היום הפרקטיקה הזאת כבר לא חוקית ומוצרים המיועדים לנשים ולגברים נבדקים בניסויים הכוללים את שני המינים.
"לחנך נשים לטפל בעצמן"
היום משווקי טכנולוגיות בריאות ותרופות גם יודעים לומר שחשוב במיוחד לשווק מוצרים רפואיים לנשים משום שהן אלה שדואגות לבריאות כל המשפחה. לרוב, הנשים אחראיות לקביעת תורים, לבחירת רופאים ולקבלת החלטות טיפוליות מורכבות. ברוב המשפחות, האימהות דואגות לילדים, מטפלות בהורים המבוגרים ולעתים גם מקבלות אחריות על בריאות הבעל.
למי הן אינן דואגות? לעצמן. "במחקר שעשינו עם ספקית הביטוח ושירותי הבריאות האמריקאית המובילה קייזר פרמננטה, מצאנו שהנשים לא דואגות לבריאותן שלהן. הן שמות אותה בסוף התור", אומרת דאס. "גבר שקיבל מרשם לתרופה לרוב ירכוש אותה בתוך חצי מהזמן שייקח לאישה לעשות זאת. לפעמים זו האישה שרוכשת את התרופה לגבר, אבל לא לעצמה". זאת למרות הנתונים המצביעים על כך ששיעורי התחלואה במחלות הדורשות טיפול כרוני הם גבוהים יותר בממוצע אצל נשים. לדוגמה, הן סובלות יותר ממחלות אוטואימוניות וממחלות נפשיות.
"אני חושבת שבעוד שבתחומים רבים אחרים אנחנו הולכים קדימה, בנושא של אחריות הנשים על בריאות המשפחה והזנחתן את בריאותן שלהן - המצב מחמיר", אומרת דאס.
ייתכן שהסיבה לכך היא שאימהות נעשו עם השנים עסוקות יותר, וגם המעבר ההדרגתי של ניהול הבריאות מהרופא למטופל. עם הזמן, אישה מפתחת אוריינות רפואית, בעיקר דרך האינטרנט, במידה רבה דרך רשתות חברתיות שבהן היא משוחחת עם נשים אחרות, ולגברים קשה יותר לצמצם את הפער. כלומר, הניהול של מחלות הבית הופך תובעני יותר ושוויוני פחות, ומשאיר לאישה פחות זמן לטפל בעצמה. "אנחנו חייבים לחנך נשים לטפל בעצמן, אחרת זה לא יקרה", אומרת דאס.
"מפספסים שוק של 600 מיליון דולר"
כחלק מהמגמה של עליית כוחן של נשים בכלכלה ובקבלת החלטות רפואיות, ובעקבות ההבנה שנשים זקוקות לרפואה שונה וזמינה, קם תחום הפמטק, שדאס מגדירה אותו כך: "כל טכנולוגיה שיש בה רכיב דיגיטלי ומיועדת לטיפול בבריאות האישה". מכשירים רפואיים שאין בהם רכיב דיגיטלי אך מיועדים לטיפול בנשים, נחשבים לבריאות האישה אבל אינם מוגדרים פמטק.
היום, רבות מהטכנולוגיות שמגדירות את עצמן "פמטק" עוסקות במעקב אחר המחזור וניהול טיפולי הפוריות. "הטכנולוגיות בתחום הזה הן מרגשות", אומרת דאס, "אבל אנחנו קבורים באופן מאכזב בתוך עולם הווסת והפוריות. כל החברות מרוכזות רק בזה".
התחום המוזנח ביותר הוא הטיפול במנופאוזה, "גיל הבלות". "מיליארד נשים בעולם נכנסות בכל שנה לגיל הבלות. המחיר של טיפול בתסמינים - מגלי חום והזעה, דרך שינויים חריפים במצב הרוח ובמיניות האישה, ועד החמרה של מחלות כמו אוסטיאופורוזיס - הם כ-1,200 דולר בממוצע לאישה בשנה. אולם, רק אחת מחמש נשים בכלל מבקשת עזרה ונעזרת בפתרונות הקיימים. אנחנו מדברים על שוק עם פוטנציאל של 600 מיליארד דולר, ועל אובדן פרודוקטיביות של 200-400 מיליארד דולר, ואין היום שום חברה שמטפלת במנופאוזה, מלבד חברות המשווקות תרופות הורמונליות מסוגים שונים".
מה עוד אפשר לעשות? איזה טיפול דיגיטלי ולא הורמונלי יכול להיות רלוונטי?
"תפריטים מותאמים למצב, תמיכה בשינה, אפילו מידע מותאם אישית".
"נשים מצביעות ברגליים ובכיס"
נוסף על מוצרים שנועדו למצבים ייעודיים לנשים, דאס רוצה לראות מוצרי פמטק במיינסטרים של הרפואה. "אני רוצה מוצרים שנוצרו מתוך מחשבה על האישה בקרדיולוגיה, באוסטיאופורוזיס, בדיכאון, בבריאות הנפש בכלל", היא אומרת. "כנראה נצטרך להקים את הפעילות הזאת מחוץ לעולם הקלאסי של המדטק-פארמה, תוך שיתוף-פעולה עם תעשיות שיודעות לבצע מחקרי שוק בקרב נשים ולשווק לנשים. אלה התעשיות שמבינות את הכוח של הכלכלה הנשית. למשל אני מדברת עם שתי חברות יפניות שלא היו עד כה קשורות לתחום הבריאות, והן רוצות לפתח מגוון שירותים לנשים, כולל שירותי בריאות, ולהשתמש במידע שנאסף במסגרת מתן השירות כדי לתת את הטיפול ההוליסטי ביותר בחיי הלקוח, שבמקרה הזה הוא לקוחה.
"ישנה הזדמנות במכירה ישירה של המוצרים הללו לנשים. חברות בריאות חוששות לרוב ממכירה ישירה, אנחנו מאמינים כי נשים כן יהיו מוכנות לקנות את המוצר הרפואי הנכון בשיווק ישיר. אנחנו חושבים אפילו למתג את המוצרים הללו יחד עם חברות בתחום סגנון החיים שכבר פונות לנשים, למשל לולו למון אתלטיקה, חברה שאנחנו כבר בקשר איתה סביב הנושא הזה. אנחנו לא מוגבלים לעבודה עם גופים כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון ומדטרוניק. עסק כזה יכול אפילו לקום בבית של מישהו, או מישהי".
ואולי התאגידים יחלו להיפתח גם הם, כשיבינו מה הם עלולים להפסיד. "בביקור בישראל ראיתי מגוון רחב של חברות מעניינות. פגשתי חברה שפיתחה מוצר שמפחית כאבי פאנטום על ידי גרוי עצבי, וכעת מעוניינת להסב את המוצר גם לטיפול באנדומטריוזיס (מחלה של מערכת הרביה הנשית המאופיינת בכאב עז). פגשתי חברה בשם Aquafit intimate שמטפלת בבריאות המינית של נשים הסובלות מיובש בנרתיק בעקבות מנופאוזה. קשה למצוא חברות בתחום הצומח הזה ולכן מאוד התלהבתי ממנה. חברת קונטיפי פיתחה מוצר שהאישה רוכשת בעצמה, לטיפול בבריאות רצפת האגן".
מה הופך אפליקציית בריאות דיגיטלית למתאימה לנשים?
"אוסף של יישומים שעובדים יחד באופן שחוסך זמן בתיאום ביניהם ומעניקים כמה שיותר שירותי ניהול מחלה, נוסף על הטיפול עצמו. אנחנו רואים אפשרות של פלטפורמת מעקב יחד עם פלטפורמה של קואצ'ינג ופידבק על הצלחת הטיפול, כי לנשים הללו אין זמן וסבלנות להתנסות במוצרים שאינם מועילים. כל המאפיינים הללו אינם חשובים רק למוצרים לנשים, אבל נשים מצביעות ברגליים ובכיס לטובת מוצרים כאלה".
פמטק מתייחס גם לאוכלוסיית הטראנס?
"אני חושבת שזו הזדמנות מדהימה, אם כי טרם ראיתי יישום שלה. אני כן יכולה לומר שפמטק ישים דגש על פנייה למגזרים שונים בתוך אוכלוסיית הנשים. למשל, נשים ממדינות ומתרבויות שונות, נשים בגילים שונים, במצבים משפחתיים שונים, וגם רפואת טראנס".
האם עלולה להיות תגובת נגד של נשים שיגידו, 'מספיק עם המוצרים הוורודים האלה, אני רוצה שוויון ומוצר קרדיולוגי כמו של הגברים"?
"זה לא יקרה. נשים לא רוצות להיות גברים. הרי היינו במצב הזה. אני אישית הייתי בסביבת גברים וחשבתי כמו גברים. שיחקתי משחקים כמו גברים. אני לא עושה את זה כבר. אני מי שאני, ואתה יכול לקבל את זה או לא. גם הגיל עוזר להגיע למקום הזה. אני מחנכת דור שני של מנהיגות להיות מאוד אותנטית. מאוד חשוב להיות אותנטית כאישה".
מה מעכב היום את ההשקעה בתחום הפמטק?
"ההשקעות בתחום מופלות לרעה, כי 98% מאנשי ההון-סיכון הם גברים. גם אותו הון נשי שתיארתי, שהולך ומתאסף, מושקע לעתים קרובות בהון סיכון שמנוהל על ידי גברים. ולמה יש שם פחות נשים? לצערי, כי הן הולכות פחות ללמוד את התחומים הפיננסיים, המדעיים וההנדסיים. גם זו מגמה שלא משתפרת בשנים האחרונות".
דווקא בישראל, היא הייתה מרוצה ממספר הנשים הבכירות שפגשה, בעיקר במשרד הבריאות. "זו הפעם הראשונה שבה אני משתתפת בפגישה בנושא בריאות דיגיטלית אך ורק עם נשים", היא אומרת.
"צריך לאמן את המוח של נשים להיות אסרטיבי"
ריניטה דאס היא השותפה האישה הראשונה בפרוסט אנד סאליבן. "לגבר נדרשות חמש שנים כדי להפוך לשותף. לאישה - נו, לי זה לקח קצת יותר זמן", היא מספרת, "וכשהייתי מגיעה לפגישות היו מדברים עם הגברים שלידי. הרי לכולם יש סטריאוטיפ שלפיו גבר לבן בן 40 ויותר הוא מה שקוראים 'מומחה'".
לדברי דאס, נשים לא הולכות ללמוד את תחומי המדעים והפיננסים לא רק משום שאמרו להן שזה לא בשבילן ולא נתנו להן הזדמנויות, אלא גם כי "האופן שבו אנחנו מלמדים את המקצועות הללו מתאים לגברים ולא לנשים. נשים מרגישות שהתחומים האלה לא מדברים אליהן, כי לא מחברים אותם לעולם התוכן שלהן. במדינות מסוימות הורים לא מעודדים בנות ללכת ללימודים קשים, כי צריך אותן בבית וגם כי ההורים חושבים שלא בטוח לנשים להיות מחוץ לבית, באוניברסיטה או אפילו להישאר בבית הספר התיכון במשך שעות ארוכות, הדרושות לפעמים כדי להשתתף בפרויקטים של מצוינות מדעית.
"אני חושבת שהטרנד של נשים במשרות ניהול בכירות הוא שלילי גם בגלל תנועת me too. היא העמיקה את הפער בין גברים לנשים. היום, כשגבר רוצה לגייס אישה, הוא מרגיש אי-נוחות, אפילו לא מודעת. אנחנו צריכים לבנות את האמון מחדש, כמובן בלי להחזיר את המצב לקדמותו ובלי לסכן את הנשים. אנחנו צריכים ללמד נשים איך לדבר אל גברים כך שיקשיבו להן ואיך לדחוף את עצמן בלי שיקראו להן 'אגרסיביות', וללמד גברים איך להקשיב לנשים. אנחנו צריכות לדבר ולקחת את השליטה ואנחנו צריכים לדחוף את הצבא של הנשים לפסגה. וגברים צריכים להיות חלק מהצבא שלנו. אנחנו לא יכולות לעשות את השינוי לבד.
"בינתיים, אנחנו עובדים עם נשים, למשל בתוכנית המנהיגות GLOW שמצליחה מאוד בארה"ב. אנחנו עושים מנטורינג לאסרטיביות. צריך ללמד את המוח שלנו להיות אסרטיבי. אני עצמי עברתי אימון באפליקציה של אימון מוחי, כדי לאמן את שריר האסרטיביות. אבל גם בהקשר הזה צריך לזכור שהמוח הנשי הוא שונה".