האם ארה"ב צועדת אחורה? / צילום: שאטרסטוק
דונלד טראמפ אמר את כל הדברים הנכונים בעקבות מעשי הטבח באל פאסו (טקסס) ודייטון (אוהיו) בשבוע שעבר, שבהם נקטלו 29 אנשים בידי מרצחים מוכי משטמה.
"ארצנו חייבת לגנות בקול אחד גזענות, אי סובלנות ורעיונות של עליונות לבנה... למשטמה אין מקום באמריקה", אמר נשיא ארה"ב. "...הוריתי למשרד המשפטים לפעול יחד עם גופים ממשלתיים אחרים ועם חברות המדיה החברתית לפתח אמצעים לזיהוי רוצחי המונים לפני שילחצו על ההדק". זו הייתה התגובה הנשיאותית המתבקשת, ההכרחית, המינימלית בעצם, על הזוועות בשתי הערים האמריקאיות המדממות.
ובכל זאת, ארה"ב המפוחדת, ההלומה, לא התלכדה מאחורי טראמפ בהפגנה של אחדות לאומית כפי שהתלכדה מאחורי ג'ורג' וו. בוש בעקבות נאום הרמקול הנייד המפורסם שלו אחרי התקפות הטרור ב-11 בספטמבר 2001, או הנאום הנוגע ללב של ברק אובמה אחרי טבח הילדים בבית-הספר היסודי סנדי הוק בניוטון (קונטיקט) בדצמבר 2012.
להיפך. טראמפ ניסה לעטות לרגע את האיצטלה של "המאושש הלאומי", "המנחם הכל-ארצי", אחד מהתפקידים המסורתיים החשובים ביותר של כל נשיא אמריקאי, בעצם של כל מנהיג לאומי, בעיתות משבר, אך הוא לא הצליח - וכנראה לא רצה - להתעלות. אולי חשש, שהתנהלות כזו תהיה סימן לחולשה. התבטאותו הקצרה, נטולת הרגשות, המכנית כמעט, עוררה זעם ולעג וזרעה מחלוקות, לא בדיוק הלוך הרוח של אחדות הרמונית שמנהיג אומה היה מנסה ליצור בנסיבות כאלה.
בפיספוס ההיסטורי הזה יכול טראמפ להאשים רק את עצמו. אמריקאים רבים לא שוכחים שאותו פה נשיאותי שהכריז ש"אין מקום למשטמה באמריקה", הפיק בחודשים ובשבועות שחלפו קמפיין הסתה נגד קבוצה אתנית מסוימת - היספנים - וחיזר ברמזים וקריצות עין אחרי השוליים הגזעניים והקסנופוביים של הימין הקיצוני. את הלוליינות הצינית הזו, הפגנה מרשימה של צביעות וחוצפה, מתקשים לעכל אמריקאים רבים למרות שחוו שנתיים של שלטון כל דבר הולך.
"זה היה יכול להיות מצחיק אלמלא זה היה מרתיח כל כך", כתבה בעלת הטור הימנית ג'ניפר רובין. ופרנק ברוני כתב ב"ניו יורק טיימס": "אלה לא זמנים נורמליים וטראמפ אינו נשיא נורמלי. התבטאותו ביום ב' (על הצורך לגנות גזענות - ר.ד.) עוררה בי בחילה. היא הייתה רק מס שפתיים למוסכמות החברתיות. הוא אינו מקבל את המוסכמות האלה. ליתר דיוק: לא אכפת לו".
והרי כל הקריירה הנשיאותית של טראמפ רצופה התבטאויות גזעניות: עוד בשחר נשיאותו הוא הוקיע "שופט מקסיקני" (למעשה אזרח אמריקאי יליד ארה"ב) שפסק נגדו בתביעות שהגישו סטונדטים לשעבר ב"אוניבריסטת טראמפ" המפורסמת. לאחר ההשתוללות של קבוצות ניאו-נאציות וכנופיות אחרות של גלוחי-ראש בשארלוטסוויל (וירג'יניה) והעימות שלהן עם מפגינים שמחו נגדם, הוא אמר, שיש "אנשים טובים בשני הצדדים". הניאו-נאצים ה"טובים" האלה צרחו "היהודים לא יחליפו אותנו" באותו אירוע אומלל בשארלוטסוויל.
בהכריזו על הצטרפותו למירוץ לנשיאות תיאר טראמפ היספאנים שמסתננים לארה"ב כ"רוצחים ואנסים". בהזדמנויות אחרות הוא כינה היספאנים כ"חיות אדם" ו"בריונים". באחרונה הוא החל לדבר בעצרות שלו על "פלישה" של היספאנים, ש"מציפים" את הגבול וש"שורצים" בכל חלקה טובה. בכך הוא הכשיר את הקרקע לסווגם כבני אדם מדרגה שניה, "שרצים" אם תרצו, וככאלה מותר לקרוע את ילדיהם מזרועות אמותיהם. אלפי ילדים נגזלו ממשפחות של היספאנים שניסו לקבל מקלט בארה"ב ועקבות מאות מהם טרם נתגלו. "אנחנו היהודים החדשים", אומרים פעילים היספאנים בארה"ב.
ההידרדרות הייתה תהליך צפוי וחזוי. בעצרת בפלורידה במאי השנה הפנה טראמפ לקהלו שאלה רטורית ותשובה בצידה: "איך אפשר לעצור את האנשים האלה? אי אפשר". מישהו בקהל נידב פיתרון: "לירות בהם". אלפי הנוכחים הריעו. טראמפ, במקום להעמיד את הדובר על מקומו ולגנות את דבריו, הסתפק בחיוך.
וכך, בשבת, נכנס גזען לבן, בן 21, לחנות הכל-בו הענקית של רשת וול-מארט באל פאסו, עיר על הגבול עם מקסיקו, ומופת לדו-קיום משגשג בין אמריקאים למקסיקנים, והחל לירות ללא אבחנה. 21 נרצחו. עשרות נפצעו. כצפוי, בגלל מיקום היעד, רוב הקרבנות היו היספאנים.
מעשי טבח של אזרחים חפים מפשע לא צצו בתקופת טראמפ. החל במחצית השניה של שעברה, ובתכיפות הולכת וגוברת, מוסיפים מקרי ירי המוני לזעזע את הציבור האמריקאי. קטל הילדים בבית-הספר היסודי בקונטיקט אירע בתקופת נשיאותו של ברק אובמה. קודמיו נאלצו להתמודד עם מקרים מחרידים אחרים. זו תופעה כלל-אמריקאית וניתוח שורשי המשטמה העמוקה שמזינים התפרצויות כאלה חורג ממסגרת מאמר זה.
אך עובדה שאי אפשר לחלוק עליה היא שטראמפ הוא הנשיא הראשון שניהול קמפיין הסתה נגד קבוצה אתנית הוא חלק אינטגרלי מהפילוסופיה השלטונית שלו. לא היה נשיא כזה לפניו בעידן המודרני. טראמפ ויועציו הגיעו למסקנה, שהתקפות בעלות אופי גזעני על קבוצות אתניות מסוימות - תחילה מוסלמים ועתה היספאנים - הן טקטיקה יעילה לצבירת נקודות אלקטורליות. חיצי הטוויטר הרעילים של הנשיא מוצאים קהל אוהד בקרב הבייס שלו, לבנים מעוטי השכלה, על פי ניתוחים בתקשורת האמריקאית. "גזענות היא סחורה שנמכרת היטב באמריקה", ציין השבוע בצער בעל הטור מאקס בוט, רפובליקאי שהתגרש ממפלגתו.
אבל, האם אפשר לנכס לטראמפ את הפיגוע ההמוני בוול-מארט בגלל התקפותיו על היספאנים? פוסט ארוך שהעלה החשוד לרשת, תחת הכותרת "אמת בלתי נוחה", משקף בצמידות את הרטוריקה של טראמפ. כמו הנשיא, הוא מזהיר מפני "פלישה של היספאנים לטקסאס". הוא מדגיש, עם זאת, כי השקפותיו התגבשו לפני הקמפיין של טראמפ ושכל ניסיון להטיל על הנשיא אחריות למעשה יהיה "פייק ניוז".
ניק מולווייני, הראש בפועל של מטה הבית הלבן, אמר ל-NBC בעקבות הטבח: "אלוהים אדירים, האם מישהו באמת מאשים את הנשיא? יש אנשים חולים. אם תקראו את מה שכתב (החשוד בטבח) תראו שהוא החזיק בדעותיו זמן רב לפני שטראמפ נבחר... אנשים שומעים מה שהם רוצים לשמוע. אני משער שהבחור הזה מוול-מארט היה עושה מה שהוא עשה גם אם הילארי קלינטון הייתה הנשיאה".
אבל השערה סבירה הרבה יותר היא שטראמפ הצית את גפרור הטבח באל פאסו. עיתוי הירי שם אינו מקרי. הציוצים הנשיאותיים, כמו ההצהרות הנפיצות של טראמפ בעצרות ההמוניות שלו, סייעו לחשוד לטעון את את רובה הסער שלו דווקא עכשיו. טראמפ נוהג לומר שאין עצם גזענית אחת בגופו. העקבות שהוא מותיר מאחוריו אינם עולים בקנה אח עם המציאות.
"טראמפ אימץ בפומבי, בלי להתנצל, אסטרטגיה של משטמה, גזענות ופלגנות", אמר אתמול בנאום בחירות ג'ו ביידן, לשעבר סגנו של אובמה ועתה המועמד הדמוקרטי המוביל בבחירות המקדימות של מפלגתו לקראת 2020. "... במילים ברורות וברמזים מלבה טראמפ את להבות רעיונות העליונות הלבנה בארץ הזו".
אבל האסטרטגיה הפוליטית הגזענית של הממשל הנוכחי מתחילה לכרסם לא רק באושיות הדמוקרטיה האמריקאית אלא גם באופן שבו היא נתפסת בעולם. מאז תום מלחמת העולם השניה, הצליחה ארה"ב לבצר את מעמדה כמעוז הדמוקרטי של העולם, כמגדלור שאליו נשואות עיני מאות המיליונים שלכודים בעבותות של משטרים עריצים. עכשיו - קצת פחות.
במשך שנים, מפרסמת ארה"ב אזהרות מסע ודוחות אחרים על חוסנן הדמוקרטי והביטחוני של כל מדינות תבל. הדו"ח השנתי על זכויות האדם בכל מדינה, הדו"ח השנתי על חרות הדת, הדו"ח השנתי על הברחת בני-אדם וסחר בנשים. ממשלי ארה"ב חילקו ציונים לעולם. בממשל טראמפ, העולם מתחיל לחלק ציונים לארה"ב - והם לא מחמיאים.
"האם נהפכנו למדינת חור בתחת"? - תמה בעל הטור דנה מילבאנק ב"וושינגטון פוסט", שמשתמש בביטוי שבו תיאר טראמפ כמה ממדינות העולם השלישי שלא נשאו חן בעיניו. בהדרגה, הולך וגדל מספר המדינות שמודיעות לאזרחיהן: רוצים לנסוע לאמריקה? על אחריותכם. זה עלול להיות מסוכן.
ממשלת אורוגוואי, למשל, מייעצת לאזרחיה, באזהרת מסע רשמית, "לנקוט אמצעי זהירות קפדניים ביותר בנסיעה לארה"ב לנוכח האלימות הגואה שעלולה לפגוע בכל אחד, ובמיוחד פשעי משטמה, לרבות על רקע גזעני, שגבו חיי 250 בני-אדם בשבעת החודשים הראשוניים של השנה".
אזהרת המסע מציינת שתושבי ארה"ב נוטים להיות חמושים מייעצת לכל אזרח אורוגוואי, ובמיוחד לילדים, להימנע מביקורים במרכזי קניות, מרכזי שעשועים (כדיסני וורלד), מפעילויות דתיות ומאירועי ספורט או תרבות". ממשלת אורוגוואי מזהירה במיוחד מפני ביקור כמה ערים, כדיטרויט, בולטימור ואלבוקרקי, "הנחשבות בין 20 הערים המסוכנות בעולם".
הקונסוליה היפנית בדיטרויט הזהירה השבוע את כל האזרחים היפניים שהם צריכים להיות מודעים לאפשרות של תקריות ירי בכל מקום בארה"ב, שמוגדרת כ"חברה של נשק חם", על פי דיווח ב"לוס אנג'לס טיימס".
מקסיקו, שאיבדה כמה מאזרחיה בטבח באל פאסו, הודיעה שהיא בוחנת אפשרות לנקוט צעדים משפטיים נגד ארה"ב מפני שהממשל אינו מגן במידה מספקת על אזרחים מקסיקאים בארה"ב. וקנדה ובריטניה עידכנו את אזהרות המסע שלהן לארה"ב כבר ב-2017 , בעקבות הירי ההמוני בלאס-וגאס, שבו נקטלו יותר מ-50 בני אדם. בריטניה מתריעה, בהזדמנות זו, על "הטיפול הרפואי היקר" וקנדה מזהירה מפני "אלימות של כנופיות. גרמניה מזהירה מפני "התקפות טרור - סיכון גדל יותר של אלימות שנובעת ממניעים פוליטיים" וכמוה ניו-זילנד.
"לפתע נהפכנו לרפובליקת בננות, ושאר העולם מזהיר מפני המקום המסוכן ועתיר המשטמה הזה הנתון למרות ממשל טראמפ", קובע בעל הטור מילבאנק. "די מהר יתחילו להזהיר מבקרים באמריקה שצריך להרתיח את מי השתיה ולהתחסן בזריקות אנטיביוטיקה".