עו"ד ניר יסלוביץ / צילום: יונתן בלום, גלובס
הבית
אני תופסת את עו"ד ניר יסלוביץ רגע אחרי שהוא חזר מקפריסין, שם ייצג את הנערים שנחשדו באונס הצעירה הבריטית, ורגע לפני שהוא טס ליעד אחר באירופה, שם נעצר לקוח חדש ששכר את שירותיו. "אין לי מנוחה, ואני לא מתלונן", הוא אומר בחיוך כשהוא מגיש לי קפה הפוך, ומתיישב על הספה מולי בסלון ביתו בשכונת אם המושבות שבפ"ת.
הסערה שהתחוללה גם סביבו בשבועיים שבהם ייצג את הנערים בקפריסין, עדיין ניכרת עליו. הוא רזה יותר, ושקט יותר. "ירדתי שם 4 קילו", הוא אומר כאילו הוא קורא את מחשבותיי. "לא היה לי זמן לאכול. הלחץ שם היה פסיכי. ביליתי את כל היום בתחנות משטרה, וחזרתי למלון רק בחצות או באחת בלילה, וגם אז הייתי צריך להמשיך לעבוד, להרים טלפונים להורי הנערים, ולדבר עם התקשורת שלא הפסיקה לפרסם אייטמים על הפרשה. חזרתי מהשבועיים האלה מרוקן מאנרגיות".
התיאור הזה, של "היום שלפני", רחוק כרחוק מזרח ממערב מהסיטואציה שבה אנחנו נמצאים כעת - יושבים בביתו ומשוחחים בנחת על חייו, כשרק זמזומים תכופים מהנייד שלו מפירים את השקט. במהלך הראיון, יוצא מחדרו מתן, בנו הבכור, שנמצא בחופשת הקיץ, ומתרפק על אבא. אין לו הרבה רגעים כאלה, שבהם באמצע השבוע בשעות הבוקר, אבא יושב נינוח על הספה, ולא ממהר לבית מעצר או לבתי המשפט - אז הבן מנצל את הרגע. ואבא מצידו עוצר הכול ומלטף את הבן באהבה.
כשהראיון מסתיים, גם הרגע המשפחתי הקסום הזה מתפוגג, ועו"ד יסלוביץ' פושט את חליפת האב, עוטה את "מדי המשפט" שלו, ונוסע לכלא הדרים לפגוש את הלקוח בראל לוי, המואשם בפשיעה מאורגנת ב"פרשת טלגראס". "כל יום, כל היום, אני עסוק באיזון בין בית למשפחה", הוא אומר לי בטון שמשלים עם המציאות הנלווית לעבודת הסנגור-הפלילי שבה בחר.
נוף ילדות
"נולדתי וגדלתי בקריית אתא. אמי, רחל, הייתה מנהלת דוכן תכשיטים בקניון 'קיריון', ואבי, יהושע, עבד בחברת ההסעות 'המסיעים' שסבי ייסד בקריית אתא. כולם הכירו את סבי ז"ל, בן ציון יסלוביץ', ואת החברה שלו, שהיום היא גדולה מאוד. אבי עבד כמנהל בחברה. מבחינה כלכלית היינו בסדר פלוס, בלשון המעטה. כילד לא הייתי מודע לזה שאנחנו נחשבים לעשירים. אף פעם לא הרגשתי את זה ביום יום, אבל בהמשך חיי, אנשים היו אומרים לי 'אני זוכר את סבא שלך, מעשירי קריית אתא'. סבי היה טייקון. הוא הקים אימפריה.
"גדלתי בשכונה טובה, בקוטג', והייתה לי ילדות טובה ונוחה. היום, כשאני נכנס לקריית אתא, אני בהלם. זה כאילו העולם עצר שם מלכת. 13 שנה אני גר במרכז ובכל פעם שאני מבקר שם, אני מרגיש שאני מבקר בכוכב אחר. הכול איטי יותר והמנטליות שונה. האנשים שונים מהמרכז. זה לא רע יותר, זה פשוט לא אותו דבר.
"כילד וכנער עסקתי בספורט באינטנסיביות, והזנחתי את הלימודים. שיחקתי כדורעף בצורה מקצועית ולא למדתי. הייתי גם חוצפן. היה לי פה גדול, ולא היססתי לומר למבוגרים ממני מה אני חושב. בגיל 16 הציונים שלי היו 'על הפנים', אז מנהל ביה"ס אמר לי 'או שאתה משפר ציונים בקיץ, או שאתה לא עובר כיתה' - אז עברתי בית-ספר, לאנקורי בחיפה, ושם למדתי ללמוד.
"נפלתי על מנהלת מדהימה, שאני זוכר עד היום, דטיה, ששינתה לי את החיים. היא אפילו התקשרה אליי לפני בחינות לשכת עורכי הדין, ואיחלה לי בהצלחה. אני לא ידעתי איך ללמוד, כי לא למדתי כל השנים, הייתי בא לביה"ס עם כדור והולך לשחק כדורעף. לא מפריע למורים ולא לומד. דטיה הנחילה לי את האהבה ללימודים, גרמה לי להרגיש שהיא מאמינה בי ושאני יכול להצליח בחיים, ובזכותה עשיתי בגרות מלאה".
פלילים
"עד הצבא לא היה לי כיוון. לא חשבתי מה אני רוצה ללמוד. שום דבר לא עניין אותי חוץ מכדורעף. שירתי בביסל"ח כמ"כ של טירונים בקורס טיס. זו הייתה הפעם הראשונה שעמדתי מול קהל, עבדתי עם אנשים וגיליתי את יכולות השכנוע שלי, ההכוונה ואת הביטחון שלי. זה הוביל אותי למחשבות על לימודי משפטים, שהפכו לרצון מגובש להיות עו"ד. נרשמתי למשפטים.
"למדתי ב'מכללת נתניה' ובהמשך הפכתי גם למרצה במכללה. התחלתי כמתרגל של פרופ' גיא רוטקופף (לשעבר מנכ"ל משרד המשפטים, א' ל"ו), ואנחנו חברים עד היום. את הלימודים והמגורים שלי בתקופת התואר מימנו הוריי, וסבא עזר. לא עבדתי בכלל בתקופת התואר. אשתי תמיד אמרה שאני 'ילד שמנת'.
"כבר בלימודים היה ברור לי שאתמחה בפלילים, כי זה ריתק אותי. הקורסים של סדר דין פלילי ודיני עונשין הכי עניינו אותי, והרגשתי שהמקום הנכון לי להיות בו הוא ליטיגציה פלילית. התחום האזרחי לא עניין אותי. לקחת תיק פלילי ולפרק אותו, לספר סיפור שונה מהמתואר בכתב האישום, זה אתגר הרבה יותר קשה מהאתגרים במשפט האזרחי. אתה מתמודד לבדך מול לקוח בשעתו הקשה ביותר, ומול המערכת האדירה של הפרקליטות והמשאבים של התביעה ושל גורמי החקירה. זה אתגר מטורף ויומיומי".
עצמאות
"התמחיתי בסנגוריה הציבורית, וכשסיימתי את ההתמחות עבדתי כעו"ד שכיר אצל עו"ד רויטל סוויד, שהייתה חברת-כנסת. אישה מבריקה שלמדתי אצלה לעבוד. עבדתי שם בלחץ אדיר, בשעות לא שעות, ובשכר של 6,500 שקל לחודש. ככה שילמו לעורכי-דין בתחילת הדרך בהרבה משרדים פליליים.
"אחרי שנה החלטתי שאני לא יכול להמשיך לחיות ככה ממשכורת של עו"ד מתחיל; נכנסתי לרויטל למשרד ואמרתי ש'אני עוזב וממחר אני הולך להיות עצמאי'. חזרתי הביתה בערב, ואמרתי ללירון, אז חברתי והיום אשתי, ש'ממחר אני הולך להיות עצמאי'. היא הייתה בהלם. לא היה לי כלום, לא משרד ולא תיק אחד באופק, אבל קיבלתי החלטה ויישמתי אותה.
"יומיים אחרי, התקשר אליי הלקוח הראשון, דידי סיבוני (אסיר עולם שהורשע ברצח אשתו, א' ל"ו), שהכיר אותי מההתמחות בסנגוריה, שם ייצגנו אותו בבקשה שהגיש למשפט חוזר, ושנדחתה. הוא הגיע אליי לאחר שהסתבך בסיפור מוזר, שבו התלונן על הטרדה מינית נגד סוהרת, והיא התלוננה נגדו בחזרה, והוגש נגדו כתב אישום. הוא סיפר לי סיפור מטורף, שהוא סירב לקשר רומנטי איתה והיא התנכלה לו. טען, שהוא צריך להגיש בג"ץ נגד החלטת השב"ס לסגור את התלונה שלו, ולהאמין לה.
"הבג"ץ נידון בפני הרכב הנשיאה דורית בייניש. אני זוכר שיצאתי הרבה פעמים לשירותים לפני הדיון מרוב לחץ. זה היה התיק הראשון שלי כעצמאי. ביניש התנהגה אלי בצורה אימהית ונעימה, קלטה שאני עו"ד צעיר, ואת ההתרגשות שלי. הייתי עצמאי כמה חודשים, ובסוף הגענו להסדר שכתב האישום נגדו יבוטל, והוא ימשוך את הבג"ץ. זה היה ניצחון אדיר מבחינתו.
"כשעזבתי את משרד סוויד, שכרתי משרד קטנטן ברחוב יהודה הלוי פינת קרליבך בת"א, ב-2,500 שקל לחודש, עם תיק אחד של סיבוני. כדי שאנשים שמגיעים למשרד לא יידעו שזה התיק היחיד שלי, מילאתי את הספרייה במשרד בקלסרים עם ניירות ריקים. כך התחלתי את דרכי העצמאית, במשרד קטנטן וקלסרים מזויפים על המדפים; ואז הגיע תיק ועוד תיק, והתחלתי להתפתח. זה היה תהליך סיזיפי, עם הרבה עבודה קשה, שמשלמת עכשיו".
משפחות פשע
"אני מייצג בתיקים פליליים במגוון תחומים רחב, מעבירות אונס ואלימות ועד צווארון לבן, אבל דבר אחד איני עושה - לא מייצג משפחות פשע. ייצגתי פעם חייל במשפחת פשע מוכרת, וחוויתי איום מפורש על חיי. ניהלתי בשמו מו"מ להסדר טיעון, והוצע לנו הסדר שחשבתי שהוא נכון. הייתי בעדו כי חשבתי שזה לא תיק שצריך ללכת עד הסוף. הלקוח לא רצה את ההסדר, ואני הייתי איתן בדעתי שאם אינו מעוניין בהסדר, שישכור עו"ד אחר. באותה תקופה נסעתי עם לירון לאילת, ובאמצע הנסיעה קיבלתי שיחה מאחד החיילים במשפחת הלקוח, שאמר לי 'תתחיל לבדוק את הרכב שלך כל בוקר, ואני גם יודע איפה הגן של בתך'. לירון איתי באוטו בדרך, כשהשיחה על ספיקר והיא שומעת אותה.
"באותו רגע עירבתי קרוב משפחה שלי שהיה מפקד מחוז צפון, שמעון קורן, שהשביע אותי שלא אייצג יותר משפחות פשע - והבטחתי. הוא עירב בעניין קצין מודיעין, ובזה זה נגמר. יותר לא אגע במשפחות פשע בחיים. גם אם יביאו לי 70 מזוודות של אירו. היום אני במקום שאני בוחר את הלקוחות - אני מנסה לאבחן את הבן-אדם שמולי, ואם נשקפת ממנו מסוכנות כלשהי לי או למשפחתי, לא אייצגו".
מה עם שאלת המוסריות של המעשה של הלקוח הפוטנציאלי? זה לא שיקול?
"אני לא שופט את הלקוחות. אני רק בודק אם אני יכול לעזור להם; ובורר אותם לפי האפשרות שלי להתחבר אליהם ולהועיל להם. זה תפקידו של הסנגור. לסייע ללקוח, לא לשפוט אותו".
החולי של המשפט הפלילי
"החולי המרכזי של המשפט הפלילי הוא התפיסה של השופטים, שאדם אשם אלא אם תוכח חפותו. הפוך ממה שצריך להיות. אני רואה שופטים שהחשיבה שלהם היא איך להרשיע, ולא איך לברר את האמת. סטטיסטית, שיעור ההרשעות פה שווה ערך למדינות עולם שלישי, קרוב ל-100%. זה מלמד על מגמה רעה.
"רוב השופטים באים מהתביעה, והגישה שלהם תביעתית. הדחף שלהם הוא להפעיל לחץ שנגיע לעסקה שבה הנאשם מודה, וסוגרים את התיק עם ענישה לא מבוטלת. אין חשיבה פתוחה כלפי הנאשם. מסתכלים על כתב האישום כדברי אלוהים, וזה לא תמיד כך. מפה הסנגור צריך להתחיל לעבוד, וזו נקודה קשה להתחיל בה".
פרשת איה נאפה
"בשנתיים האחרונות נקראתי לייצג עצורים ישראלים בכל העולם. זה התחיל עם משה הראל, שנעצר בקפריסין בחשד לניהול רשת לסחר באיברים, עבר דרך עמוס סילבר שנעצר במסגרת פרשת טלגראס בקייב, וגם אביחי דאעל שהואשם באינוס אשתו ונמלט לחו"ל. נהייתי בינלאומי.
"בקפריסין אני עובד עם עו"ד מקומי, ופתחנו שם מעין סניף לפני שנה. כבר אז צפיתי את ההסתבכות של ישראלים בקפריסין. כל פעם שביקרתי שם, ראיתי איך ישראלים מתנהגים עם האלכוהול והמסיבות, וגם הוקם שם קזינו. לפי האופן שבו הדברים מתנהלים הבנתי שהולך להיות בלגן בקפריסין, והפכתי אותה לביתי השני. אני מקושר לקהילה היהודית שם.
"ב-17 ביולי אירע האירוע באיה נאפה, שנטען לגביו שהיה אונס על-ידי קבוצת נערים ישראלים. ב-18 ביולי כשהם נעצרו, קיבלתי שני טלפונים משני הורים שביקשו שאגיע לקפריסין לייצגם. באותו יום עליתי על מטוס. כשהגעתי לשם, שני לקוחות הפכו לארבעה. נחתתי ישר לדיון הארכת המעצר, ללב הסערה.
"20 כתבים היו סביבי וביקשו מידע. הייתה שם תקשורת ישראלית, מקומית ובריטית - וכולם רצו הצהרה. מהרגע הראשון שישבתי עם כל הנערים, בלי שאתדרך אותם, שמעתי אותו סיפור מכל אחד מהם בנפרד, והבנתי שהם דוברי אמת, שלא היה אונס. בזכות זה הדברים נעשו פשוטים יותר מבחינתי.
"כולם סיפרו שב-17 ביולי שני נערים קיימו עם המתלוננת יחסי מין בהסכמה, והשלישי נכנס לבקש מאחד הנערים שהיו בפנים לבוא איתו ללובי. כולם סיפרו, שבמשך האירוע היו מלא-מלא נערים שפתחו וסגרו את הדלת, והציצו על האקט שקרה בפנים, אבל הם לא היו בחדר ולא איתה. שמעתי אותו סיפור מכולם, אבל החוקר לא האמין להם. היא סיפרה סיפור אחר, מזעזע, ואנחנו היינו צריכים להראות לחוקר את המציאות.
"הסרטונים היו הדבר המרכזי שהוביל לשבירת התיק. המנהג המגונה של הנוער להסריט כל דבר היה שווה פה יותר מזהב. הדבר השני שסייע לנו היו פרטים מוכמנים ושקרים של המתלוננת בחקירה. למשל, היא אמרה שהם גירשו אותה מהחדר עירומה לגמרי אחרי אונס אלים; וכשהחוקר הגיע זמן קצר לאחר האירוע הוא לא מצא שום בגדים, לא בחדר ולא זרוקים בחוץ. לדבריה, הם הפשיטו אותה בכוח, אבל הם תיארו את הבגד שלה, ואיך הם קיימו איתה יחסי מין כשהיא הייתה לבושה בשמלה. השמלה הייתה בחדר שלה, ובסרטון רואים שהיא לבושה.
"הסרטון לא היה בתחילת החקירה, כי החשוד המרכזי מחק אותו מהטלפון שלו. הוא נשאל בחקירה מדוע הוא מחק, והסביר שהוא היה אמור לחזור באותו יום הביתה, ויש לו אחים קטנים, שמשחקים בטלפון, והוא לא רצה שהם יראו את הסרטון. הסכמנו שישחזרו את הסרטון, כששיחזרו, ראו שקרה בדיוק מה שהחשוד המרכזי אמר. כשהטיחו בה את הסרטונים האלה, ביחד עם עוד תמיהות שעלו מגרסתה, ובדיקות דנ"א מגופה שאיש לא ידע מה מקורם, אז היא גם סיפרה שלאחר האירוע היא שכבה עם שלושה נערים ישראלים נוספים שלא נעצרו".
כעת היא טוענת שאילצו אותה לחזור בה מעדותה. יהיה פה סיבוב נוסף של חקירות ומעצרים?
"התיק הסתיים סופית עם שחרור הנערים. הניסיון הנואש של המתלוננת, שהפכה לנאשמת בעדות שקר, לחזור בה מההודאה נדון לכישלון. במיוחד בשים לב לפרטים המוכמנים הרבים המצויים בהודאתה, המלמדים שההודאה ניתנה מרצון טוב וחופשי".
ובכל זאת, המעשים שלהם מקוממים רבים מבחינת היעדר המוסריות, ואז הם מגיעים לארץ וחוגגים. זה מעורר זעם ציבורי.
"החגיגות היו בניגוד לדעתי. אמרתי להם להצניע לכת כשהם מגיעים לישראל. ביקשתי שכל אחד יחזור בשקט לביתו. הם קיימו חגיגות כיאה לשיבת שחקני מכבי תל-אביב עם גביע אירופה לאלופות. זה העצים את תחושת הכעס של חלק ניכר מהציבור, ואני מבין את זה. זו הייתה שגיאה, אבל השגיאה הזאת לא מצדיקה את ההתקפות הבלתי מרוסנות על ההורים, והאמירות שהם חינכו אותם באופן רע.
"בן יכול לצאת סורר ולהתנהג בהתנהגות בהמית, גם כשההורה נתן לו את כל הכלים להיות בן-אדם טוב. תוסיפו לזה את האווירה באיה נאפה, שאת הולכת ברחוב והכול נורא מוחצן, מיני ופרובוקטיבי. ילד שנוסע בגיל 16, גיל ההתבגרות, למקום כזה - זה משפיע עליו. הילדים שם הסתכלו עליי כאילו שאני הזוי, כשאני חושב שלא צריך לקיים יחד יחסי מין עם נערה, שאסור לצלם ולשתות אלכוהול בגיל הזה. הנורמה שהם מכירים אחרת, שכן שוכבים כמה נערים עם נערה אחת. אני לא מוצא בזה משהו נורמלי או נורמטיבי, אבל צריך להבין שזה לא הדור שלנו. היום זה לא הנרטיב ולא הסגנון שלהם. הסתובבתי באיה נאפה, ודיברתי עם נערים שניגשו אליי, שידעו שאני הסנגור, והם אמרו לי 'ככה זה עם הבריטיות, ככה זה עם ישראליות, ככה זה עובד'.
"היום, הנוער גדל אחרת. הפורנו מתחיל בגיל הרבה יותר מוקדם, ויש להם ערבוב בין שני העולמות. הפורנו נראה להם כמו עולם המציאות, והפוך. הכול יותר מהיר ונגיש, והשפה שלהם שונה משלנו. הנוף הסביבתי שהם גדלים לתוכו, שונה מזה שאני הכרתי בגיל 16.
"הפרשה הזאת היא הזדמנות לדבר על זה, ולשנות את זה. חשוב שבשנת הלימודים הבאה, מורים ידברו על הנושא - על כבוד לאישה, על הסכנות בעולם הפורנו ובעולם הסרטונים, ועל פגיעה בפרטיות. מה שצריך לעשות זה חינוך. אני לא מקבל את התנהגות הנערים, אבל התנהגות פלילית לא הייתה פה בכל הרבדים".
עו"ד לעו"ד זאב
"בשבועיים שבהם הייתי בקפריסין, קראתי את כל הכתבות הקשות והביקורת על הלקוחות שלי, ובמקביל ספגתי ביקורות קשות כלפיי באופן אישי, בשל שלקחתי את התיק הזה - איך אני מעז לייצג נערים כאלה. באחד הראיונות שאל אותי המראיין 'איך אתה כאב לילדים מייצג כאלה לקוחות בפן המוסרי' ותקף אותי שהוא מאוד מקווה שאני בחלקת האלוהים שלי, לא מחנך את ילדיי ככה. הזדעזעתי מזה. במקום להתייחס לייצוג המקצועי שלי, נדרשתי להתמודד עם התקפות על המוסר של הנערים ועל המוסר שלי. במקום להיות עורך הדין שלהם, נהייתי דובר שלהם, ובמובן מסוים הפכתי להיות הם. אנשים החליטו שהמעשים שלהם מייצגים את הערכים שלי. וזה לא כך.
"במקביל הותקפתי גם בקבוצות ווטסאפ סגורות של עורכי דין. גיליתי שם חוסר פרגון משווע, עד לגועל. הזדעזעתי מזה. בשנתיים האחרונות עשיתי קפיצה מקצועית, ואני מכיר תודה על כך. עליתי עלייה מהירה מאוד למקום שאני בו היום, בעבודה מאוד קשה, של תיק אחרי תיק, ימים ולילות. זה כנראה מעורר תחושה של קנאה מצד חלק מהקולגות שתוקפים באופן גס; ובפרשת קפריסין זה הגיע לשיא שלילי. עו"ד לעו"ד זאב.
"במקצוע שלנו, הגיע הזמן שלא נהייה זאבים זה לזה. אני מפרגן לקולגות, וכשחזרתי קיבלתי מיילים מעו"ד נבות תל-צור ומעורכי דין בכירים מאוד, שמחזקים ומפרגנים, וזה חימם את לבי".
פרשת טלגראס
"טלגראס זה תיק שאני קורא לו 'תיק נערי הפרחים' של היום. אני מייצג שם את בראל לוי, נאשם מספר 1 בכתב האישום, ומה שאני רואה זה ניפוח חסר פרופורציות של המקרה. כל הנאשמים בטלגראס, ללא יוצא מהכלל, אלה בחורים מבריקים - אחד למד רפואה, הלקוח שלי יוצא יחידת 8200 - שחרתו על דגלם את נושא 'אי-ההפללה' או הלגליזציה של הקנאביס. הם ראו בעבודתם בטלגראס שליחות. אף אחד לא נהיה מיליונר מהעבודה בטלגראס. לקחו נערים שתפעלו את האפליקציה, והפכו אותם לסוחרי סמים, ולארגון פשע. זה מה שמשך אותי להיכנס לתיק - הרצון להציג את התמונה האמיתית, שהיא לא קרובה ולא דומה לארגון פשע.
"אני מקווה שהסיפור הזה, שהגיע לממדים אדירים, יקבל את הנופך האמיתי שלו. לא היה ארגון פשיעה, אין פה אנשים שגרפו הון לכיסם, לא היה שום שימוש באלימות של טלגראס, לא כלפי המשתמשים של האפליקציה, וגם הסוחרים עצמם שהיו בטלגראס לא נקטו אלימות. הסיפור של התביעה אולי נשמע מסעיר, אבל זו לא המציאות".
שעבוד לעבודה
"הקושי המרכזי בעבודת הסנגור הוא העובדה שאתה חי את העבודה 24/7. אתה חייב לענות לכל שיחת טלפון, כי אולי זה התיק הגדול הבא, או אם לא תענה יכול להיות שאתה פוגע בנחקר שחייב ייעוץ דחוף בחקירה. אין דבר כזה שאני לא זמין. אני מחויב כל הזמן ללקוחות. גם בחופשות אני כל הזמן עונה לטלפון. זה גורם לפעמים לעצבים אצל אשתי היקרה.
"להיות סנגור זה להיות משועבד. זה לחיות ולנשום את זה. אם אתה לא רואה בתפקיד שלך סוג של שליחות, לא תגיע לאן שאתה רוצה ולא תועיל ללקוחות שלך.
"אני גם עובד לבדי. יש לי בעיה, שקשה לי לשחרר. אני סוליסט. עובד עם מתמחה בלבד, אז הכול על כתפיי. גם הלקוחות מעדיפים את זה ככה. מי שבא לפליליסטים רוצה אותם בדרך-כלל, ולא שמישהו אחר יטפל לו בתיק.
"למרות זאת, אני מקפיד להיות הורה מעורב ולא תלוש מהחיים של ילדיי. גם עכשיו כשהייתי בקפריסין, התקשרתי כל יום לשמוע איך עבר עליהם היום, ודאגתי שהם יבואו אליי כי התגעגעתי אליהם. אני מנסה לאזן בין בית לעבודה, משתדל לחזור הביתה בשעות סבירות, לשים את הטלפון בצד כדי לבלות איתם זמן נקי משיחות עבודה, כמה שניתן. אני מגיע לכל האירועים בבית הספר ובגן. אני אדחה דיונים ואזיז הכול, כי זה קדוש מבחינתי. לא אתן לילדיי לעבור ילדות עם אבא לא מחובר.
"יש לי פחד, שהמחויבות שלי לעבודה תגרום לי לאבד זמן יקר עם הילדים שלי. זה תמיד במודעות שלי, ואני עושה הכול כדי שזה לא יקרה".
קריירה חלופית
"מורה. אין ספק בכלל. יש לי אהבה אדירה לילדים, ולהיות מורה בישראל זו העבודה הכי חשובה שיש. לגדל את הנוער, ולהנחיל לו ערכים. מדי פעם אני מעביר שיעורים לילדים בבית הספר בשכונה, ואני נהנה מזה פי אלף יותר מהעבודה כעו"ד".
לא יודעים עליי
"שאני רגיש, ולוקח ללב כשתוקפים אותי. לקחתי קשה חלק מהביקורות האישיות שהטיחו בי במהלך הייצוג של הנערים בקפריסין".
"אני עובד עם הרגש. זה יתרון וחיסרון"
מה מכעיס אותך?
"קנאה".
על מה אתה מתחרט?
"אין לי חרטות. זה לא נובע משחצנות אלא מהשלמה עם מה שאני עושה".
למי אתה מתגעגע?
"לסבי ולדודתי שהייתה דמות משמעותית בחיי. היא הייתה מורה בגרמניה, אחת מראשי הקהילה היהודית במינכן, והייתה מתקשרת אליי לפני כל מבחן שהיה לי כדי לאחל לי 'בהצלחה', בלי שהייתה יודעת מראש שיש לי מבחן. היא הייתה מרגישה אותי. היה בינינו חיבור, והיא הייתה האישה שהכי אהבתי בחיים שלי".
באיזו אמונה טפלה אתה מאמין?
"אני לא מאמין באמונות טפלות, אני מאמין באלוהים. בעיניי, הקדושה נמצאת במקום הנסתר מהעין".
מיהו גיבור ילדותך?
"מיקי ברקוביץ'".
מי מעורר בך השראה?
"יעקב וינרוט ז"ל. היכולת הרטורית והניתוח של וינרוט לא היה שווה, ואין אחד שהתקרב אליו בכל תולדות המשפט בישראל".
לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?
"דוד בן גוריון".
מהי החולשה הכי גדולה שלך?
"אני עובד עם רגש. זה גם יתרון וגם חיסרון, כי אני עובד עם כל הנשמה, אבל אני גם לוקח ללב דברים שלא תמיד צריך לקחת ללב".
מה מניע אותך לקום בבוקר?
"היכולת שלי לעזור לאנשים".
מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
"זיכוי, שחרור ממעצר, הוצאת האמת לאור; ובצד האישי, היכולת להוביל את המשפחה שלי למקום שאני רוצה. זה קשור זה בזה. אם אני מצליח בעבודתי, אני יכול לתת לילדיי את כל מה שאני רוצה לתת להם, ולא רק בפן החומרי".
מתי בכית בפעם האחרונה?
"כרגע, כשדיברתי על דודתי. בדרך-כלל אני לא בוכה. הפעם האחרונה הייתה כשסבתי נפטרה, וזה היה ממש מזמן".
מתי צחקת בפעם האחרונה?
"אני צוחק כל יום. אני אוהב לצחוק".
מה חסר לך בחיים?
"זמן. זמן. זמן ולפעמים רוגע. החיים שלי מאוד סוערים ולא פשוטים בכלל".
מהו המאכל האהוב עליך?
"אני לא אכלן גדול, אבל אם אני צריך לחשוב על משהו אז קוסקוס מרוקאי טוב".
מהו הצליל האהוב עליך?
"גיטרה קלאסית".
כיצד היית רוצה למות?
"בכבוד, כשאני עדיין צלול, ושישמיעו בהלוויה שלי את השיר "I did it my way" של פרנק סינטרה".
ניר יסלוביץ
אישי: ניר יסלוביץ (40), נולד בקריית אתא ומתגורר בשכונת אם המושבות בפ"ת. נשוי ללירון, מורה לחינוך מיוחד ומדריכת הורים, ואב למתן (11), עדן (7) ואלון (6). הוא נכדו של בן ציון יסלוביץ, שייסד את חברת ההסעות "המסיעים", מחברות ההיסעים הוותיקות באזור חיפה והצפון, שהיה מוכר מאוד בצפון הארץ
מקצועי: לפני כ-15 שנה ייסד את משרד עורכי הדין שלו, משרד ניר יסלוביץ, ועד היום עובד במשרד לבדו, יחד עם מתמחה, וללא עורכי דין או שותפים. מתמחה במגוון תחומי המשפט הפלילי, מעבירות צווארון כחול, דרך עבירות מין, וכלה בעבירות צווארון לבן ועבירות כלכליות נרחבות, בהן תרמיות משקיעים בניירות ערך ועוד
פרשת החשד לאונס בקפריסין: ייצג ארבעה מתוך 12 הנערים שנחשדו באונס הצעירה הבריטית באיה נאפה, והביא לשחרורם ממעצר ולסגירת התיק נגדם
בין הפרשות המוכרות שבהן ייצג ומייצג: פרשת "טלגראס"; פרשת קריסת "גלובל אינווסטק", שבה עלו חשדות לתרמית משקיעים; העתירה לבג"ץ לפתיחת תיק "רצח תאיר ראדה" (שנדחתה); ייצג את הרב יהודה דוד וולפא, רבה הראשי של ראשון לציון, באישום בגין הטרדת עד; תיק המעצר של הגינקולוג והסקסולוג, ד"ר בני שכטר ועוד