ניצן הורוביץ / צילום: איל יצהר, גלובס
כמה גדול המיאוס של הישראלים מהמערכת הפוליטית? בראיון לגלי צה"ל טען ניצן הורוביץ, ראש רשימת המחנה הדמוקרטי, שהמשימה העיקרית בבחירות הקרובות היא למשוך לקלפיות "כמה שיותר מזרחים ואשכנזים, דתיים וחילונים, נשים וגברים", שכן בפעם הקודמת רבים "מכל העדות והמגזרים" נשארו בבית. "אחוז ההצבעה הכללי היה מהנמוכים בתולדות המדינה", הוא טען. "במגזר הערבי, למשל, הוא היה הכי נמוך מאז קום המדינה".
רבים מזהירים שסבב הבחירות השני באותה שנה, שיתקיים ב-17 בספטמבר, ימשוך פחות מצביעים מהראשון. אחרים דואגים שהאיום בהתקנת מצלמות מעקב ירתיע ערביות וערבים מלהגיע לקלפיות. כמה גרועה הייתה נקודת הפתיחה, בחירות אפריל?
נתחיל בכלל האוכלוסייה. מאז 1949 התקיימו 21 מערכות בחירות לכנסת. בשנות ה-50 וה-60 שיעור ההצבעה הממוצע היה 82%. בשני העשורים הבאים הוא כבר ירד ל-78.8% בממוצע, ובשנות האלפיים הוסיף להידרדר. באפריל השנה היה שיעור ההצבעה 67.9% - נמוך, אך לא חריג ביחס לשני העשורים החולפים. ב-2006, 2009 ו-2013 נרשמו שיעורים נמוכים יותר.
הנתונים הרשמיים על הציבור הערבי לא מבחינים בינם ובין דרוזים וצ'רקסים, אבל המגמות דומות. ניתוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה שבשני העשורים הראשונים, שיעור ההצבעה של ערבים ודרוזים היה גבוה משל היהודים, אך מאז הוא נמוך יותר. באפריל 2019 אכן נרשם שפל: 49.2% בלבד. אבל השפל הזה מתגמד אם מביאים בחשבון את הבחירות המיוחדות לראש הממשלה בשנת 2001, שהתקיימו בצל טראומת "מהומות אוקטובר". רק 18% מהערבים הגיעו אז לקלפי.
■ בשורה התחתונה: דברי הורוביץ נכונים ברובם. שיעור ההצבעה בבחירות אפריל 2019 היה 67.9%, הרביעי מהסוף מאז קום המדינה. בקרב ערבים השיעור נפל מ-50%, הנמוך מאז ומעולם, למעט הבחירות לראשות הממשלה ב-2001.
