אתם קוראים משהו שכותב פוליטיקאי ומתרגזים. הוא טועה או מטעה, מתעלם מהנתונים או אפילו משקר - ואתם רוצים להגיב לו. בנימוס אבל בנחישות. והופס. נחסמתם. האם זה בכלל חוקי?
אז בואו קודם כל נעשה סדר בעובדות. הרבה פוליטיקאים טוענים כי הם חוסמים רק מגיבים שמנבלים את הפה או מדרדרים את השיח. זה לא בהכרח נכון. הרבה מהחסימות הן דווקא כלפי משתמשים שמבקשים לעורר שיח ענייני. בקיצור: יש פוליטיקאים שמוחקים את כל מי שמבקר אותם.
ועכשיו לדיון המהותי: אם מישהו מגיב לכם, ואתם חוסמים אותו, זה באמת עניינכם הפרטי, אבל אצל הפוליטיקאים ממש לא מדובר בעמודים פרטיים. מרבית העמודים האלה פועלים באמצעות כסף ציבורי, שלי ושלכם. גם השימוש שעושים הפוליטיקאים בעמודים האלה לא בדיוק פרטי: העמודים משמשים את נבחרי הציבור כדי לספר על המדיניות ועל ההישגים שלהם.
וזה לא רק שסותמים את הפה למי שמעז להעביר ביקורת, אלא גם מונעים משאר הציבור להיחשף אליה. וזו כבר פרקטיקה שפוגעת בחופש הביטוי וברעיון של שוק דעות חופשי, אבל בעיקר - מעוותת את השיח, מרדדת אותו ומציגה מצג-שווא של הסכמה גורפת.
עכשיו, זה לא שיש לזה תחליף, כן? הפוליטיקאים כבר כמעט לא מקיימים מסיבות עיתונאים אמיתיות עם שאלות ותשובות, הם מסתפקים בהצהרות לתקשורת ובסרטונים שהם עורכים ומעלים לעמודים שלהם. גם הציבור מאבד אמון בתקשורת המסורתית וצורך את החדשות שלו יותר ויותר דרך הרשתות החברתיות. ובמציאות כזאת, החשיבות שהשיח ברשת יהיה אמיתי ומלא - רק הופכת ליותר ויותר קריטית.
זו בעיה אמיתית, ואסור להשלים איתה. אם גם אתם נחסמתם אחרי שבסך-הכול ביקרתם פוליטיקאי בצורה עניינית - עשו לעצמכם טובה קטנה ולשיח הציבורי טובה ענקית, ופנו לעמוד הפייסבוק של המרכז לחינוך קליני משפטי באוניברסיטה העברית או לעמוד הפייסבוק של העיתונאי תומר אביטל ו"שקוף". אנחנו חייבים להציל את השיח.
לכתבה המורחבת שפורסמה במגזין G בשישי האחרון: טראמפ, בעקבותיך: פולטיקאים חסמו אתכם ברשת החברתית? יש מה לעשות