מתחם הדיור מוגן של קבוצת עזריאלי במודיעין / צילום: שלומית צור
לאחרונה נכנסו לתפקידם שני יושבי-ראש של רשתות דיור מוגן בישראל, דן וייס ומוטי קירשנבאום, שהאחרון שבהם התראיין ל"גלובס" וסיפר על רמת החיים הגבוהה בבתים, לצד העובדה כי מדובר בעסקה פיננסית כבדה. טענתו נכונה, אך חשוב להוסיף כי בידי רשתות הדיור המוגן יכולת לא מעטה לשנות זאת. גם משקיעים, כגון קבוצת עזריאלי, שמגלים כעת כי תחום הדיור המוגן הוא נדל"ן מניב אטרקטיבי, צריכים להיות מודעים לצעד שיביא לא מעט לקוחות חדשים ורווחים נוספים.
קיימות כמה סוגיות שעושות עוול לדיירי הדיור המוגן ומקשות עליהם מאוד. רק כ-15 אלף בני הגיל השלישי חיים כיום בדיור מוגן, בין היתר בגלל אותה עננה של חששות שמלווה את אלה ששוקלים לבצע את המעבר. ההערכה היא, שאם החסמים הללו יוסרו, יוכלו בעתיד לחיות בבתים אלה 50 עד 60 אלף דיירים.
למשל, החוק מחייב שתשלומי ארנונה ישולמו על-ידי הדייר עצמו. למרות זאת, יש בתי דיור מוגן שמכריחים את הדיירים לשלם את הארנונה ישירות להנהלת הבית, ואז מעבירים אותה לעירייה. הבעיה היא שכך נמנעות מהדיירים הנחות בגין היותם נכים, ניצולי שואה וכן הלאה. יותר מכך, מחייבים את הדיירים בתשלום מע"מ על מחיר הארנונה המרבי, שגם זה נוגד את החוק הקיים. לו רק היו בעלי הבתים מפרידים את תשלום הארנונה משאר החשבונות ומאפשרים לשלם אותו ישירות לעירייה, היו הדיירים חוסכים עשרות אלפי שקלים מיותרים כל שנה.
עוד נושא הוא הסדרת הפיקוח הרפואי בדיור מוגן. נכון להיום, כל בית דיור מוגן קובע בעצמו מהי המדיניות הרפואית שלו. לעתים קרובות היא איננה שקופה לדייר הפוטנציאלי, שאין לו מידע מסודר ונהיר על שירותי המרפאה, שעות זמינות רופא, תורנויות לילה וחגים ועוד.
בנוסף, בעלי הבתים מעלים כל שנה את דמי השכירות החודשיים באחוז מסוים - באופן שרירותי וללא מתן הסבר לדיירים - וזאת מעבר לעלייה במדד המחירים לצרכן. חוסר הוודאות לגבי התשלום החודשי שייאלצו לעמוד בו והשירותים הניתנים בבית, עשוי לגרום לכל דייר פוטנציאלי לעכב את ההחלטה לעבור לדיור מוגן או לוותר עליה כליל.
גם דיירים שהממון בכיסם נרתעים מהתשלומים המיותרים, מהעלאות שכר הדירה הבלתי צפויות ומחוסר היכולת לתכנן מראש ולדעת שכספם לא יאזל מהר יותר ממה שהם מעריכים וישאיר אותם בפני שוקת שבורה. על אחת כמה וכמה, אלה שנדרשים לרתום את כל משאביהם הכספיים, חסכונות חייהם והפנסיות שלהם לטובת המעבר - הם מרבית הדיירים. רבים מהם אף מוכרים לשם כך את הדירה היחידה שברשותם. אין להם "תוכנית ב'". הם באו לחיות בדיור המוגן את שארית חייהם.
הידברות שהתקיימה בעבר בין הנהלת עמותת דיירי הדיור המוגן והנהלות הבתים ברחבי הארץ, נתנה מענה מבורך לסוגיות אחרות כמו מתן בטוחה על הפיקדון שמעביר כל דייר להנהלת הבית, קביעת עלות סבירה להחזקת מטפל אישי בבית ועוד. יש להחיש את הטיפול גם בסוגיות שעדיין עומדות על הפרק, כדי שיותר קשישים יזכו ליהנות מההסדרים.
בנוסף לכך, ישנן בעיות מהותיות בתחום הדיור המוגן, אשר מחייבות מעורבות של גורמי הממשלה לצורכי חקיקה או הוספת תקנות בחקיקה קיימת. בהן ניתן למנות תשלומי מע"מ מופרזים שמוסיפים לעלות השנתית 24-50 אלף שקל, הסדרת הקשר בין מרפאות הדיור המוגן לבין בתי החולים וקופות החולים שמטפלות בדיירים והעברה שוטפת של מידע רפואי ועוד.
הצטרפותם של יושבי-הראש החדשים ברשתות הדיור המוגן הגדולות היא שעת כושר בה ניתן לעשות שינויים שיהוו מודל ודוגמה לענף כולו. דיירים בדיור מוגן אכן מרוצים מחייהם בבתים, אשר מאפשרים להם את השירותים ואת חיי החברה שהם רוצים. מדובר באנשים שאינם רוצים לחיות על חשבון ילדיהם או על גבה של המדינה, ויש לסייע להם לעשות זאת. לו ייאותו בעלי השליטה להרים את הכפפה ולהסיר את החסמים, יהיה זה לטובת הדיירים הקשישים, הנהלות הבתים, המשקיעים בתחום וכל אחד מאזרחי ישראל שמעוניין בדיור מוגן בהווה או בעתיד.
הכותב הוא יו"ר עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל