יו"ר מפלגת העבודה, עמיר פרץ / צילום: תמר מצפי
במערכת בחירות נטולת תכנים מהותיים בלטה השבוע התוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה, בראשות עמיר פרץ ואורלי לוי-אבקסיס. זו לא הפעם הראשונה שבה העבודה מציעה תכנים כלכליים נרחבים, אך עד היום ראשיה לא הצליחו לשכנע מספר גדול של בוחרים, להעדיף את הצד הכלכלי של הבחירות לעומת הצד הביטחוני-מדיני.
הפעם, בבחירות מועד ב', התרחב עוד יותר הפער בין מפלגות אופוזיציה פוטנציאליות למפלגות קואליציה אפשריות. נפער חור. ימין ממאדים, שמאל מנוגה. בימין נסוגו לתוך מערה ומסרבים להכיר בכך שיש בעיות כלכליות. בשמאל, כמו על כוכב נוגה-ונוס מעדיפים לדבר ורוצים הכרה בעצם קיומה של בעיה. אך הפתרונות? ניכר שרק בכירי מפלגה הסבורה שתלך לאופוזיציה, יוכלו לפזר שלל הצעות כלכליות (העלאת מסים, העלאת יחס חוב-תוצר מ- 61% תוצר ל-65%, הגדלת הוצאות ממשל), כשהם יודעים שלא יצטרכו לעמוד מאחוריהן בהמשך.
אחד הדברים הנעדרים משיח הפוליטי השטחי של קיץ 2019, הוא התעלמות מנושא הגירעון התופח. ראשי מפלגות משחררים קטעי וידיאו, ציוצים, קלישאות המכפישות אלה את אלה ("יורים בנגמ"ש", "היא חיזרה אחרי הליכוד", "לא יודע להגיד את שם מפלגתו" וכו'), אבל התמודדות עם סוגיית הגירעון? כמעט אין.
מי שמבקש ממפלגת השלטון, הליכוד, לדבר על הגירעון, נתקל בקיר. אין תשובה. אין מצע, וגם בתוכני הווידיאו ובשיחות של רה"מ בנימין נתניהו עם גולשים, הנושא אינו קיים. כאילו, שאם יסגרו עיניים הוא ייעלם.
הליכוד אימץ לתוכו את שר האוצר משה כחלון ושלושה מאנשיו. צירוף שנראה שלא הביא לליכוד שום תועלת בסקרים (ככל שניתן לסמוך עליהם), אך זו הייתה ההתחייבות של הליכוד לכחלון, אחרי שהשר תמך בחוק פיזור הכנסת ה-21, וסייע לנתניהו להימנע מהחזרת המנדט לנשיא המדינה.
לפני כחצי שנה, לפני שכחלון היה חלק מן הליכוד, הכחיש שר האוצר את קיומו של הגירעון; ועכשיו כשהוא בתוך הליכוד, הליכוד נוהג בעצימת עיניים. להיכן נעלם השיח הכלכלי של "כולנו", איפה האג'נדה החברתית, העממיות של כחלון ושל הליכוד, כשהם צריכים להתייחס לנושא כה מהותי.
נתניהו תמיד התגאה בכישוריו הכלכליים. רה"מ אחראי גם על שר האוצר שלו, ועל כל מדיניות הממשלה בשנים האחרונות. אבל גם נתניהו לא מדבר בנושא. נראה שנוח לו יותר להתמודד עם מטקות בחוף הים, בסרטון קליל המתייחס לאתגרים ביטחוניים. אבל מה התוכניות שלו ליום שאחרי מערכת הבחירות, אם ינצח. האם ב־2020 יעביר תקציב דו-שנתי בפעם הנוספת (עם הגירעון הנוכחי)? האם יציע להעלות את המע"מ? מה יעשו בתחום גביית המסים, אחרי הידרדרות הגבייה בשנים האחרונות. כלום. אין תשובה, אין הצעות, אין אתר עם מדיניות, אין סטטוסים בתחום. נאדה.
במפלגת כחול לבן פרסמו מצע בחירות, פרקים שלמים. מדובר באותו מצע מאפריל 2019, אך ראשיה מתראיינים בהרחבה, כולל ראיון ארוך של יאיר לפיד ל"גלובס" לפני מספר שבועות, שבו גם השיב לנו ישירות על פתרונותיו בנושא הגירעון, אם כי אין לו כוונה לחזור למשרד האוצר. לפיד הודה, שלא ניתן יהיה לפתור את החריגה הגדולה בגירעון בטווח הקצר, ושיהיה צורך לפרוס אותו, לחפש מקורות הכנסה חדשים (כמו הנפקת מניות מיעוט בחברות ממשלתיות, חלוקת דיבידנדים בחברות ממשלתיות, ושיפור ביצועים ממשלתיים בתחומים נוספים).
במפלגת העבודה, שכן פרסמה תוכנית כלכלית יומרנית, המגדילה את הוצאות הממשלה, לא אמרו מילה על נושא הגירעון.
במפלגת "ימינה" (השם החדש של מפלגת הימין החדש/בית יהודי) - קפץ נפתלי בנט על ההצעות של העבודה, כמוצא שלל רב, כהוכחה לכך שהם "יהפכו אותנו לוונצואלה". סוציאליזם, טירוף, עם מס כזה לא כדאי לעבוד. בנט מציע כיוונים הפוכים, ובמשך יומיים ערך צ'אט גולשים בנושאים כלכליים.
התייחסות בנט לגירעון - מאשים את כחלון
מה ההתייחסות של בנט לגירעון? הוא מאשים את כחלון. "נקלענו לגירעון בגלל התנהגות בלתי אחראית של כחלון. צריך לומר את זה. וגם של הממשלה בשנים האחרונות, כי פיזרו כספים. ודבר ראשון אנחנו צריכים להתנהל באחריות. זה לא פופולרי, יותר כיף להבטיח 200 אלף דירות על-חשבון המדינה, כפי שעמיר פרץ מציע. אבל אנחנו צריכים להוריד מסים, להוריד את ההוצאות, ולהביא ליותר הכנסות ממס...". כך בנט.
להגנתו של בנט אפשר לציין, שהוא מנסה למשוך את השיח הפוליטי לכיוונים עקרוניים. לדבר על היחס חוב-תוצר, על שינויים בחינוך, התנגדותו למיסוי רווחי הייטקיסטים ממימוש אופציות.
צפייה ממושכת בשידורים החיים שלו, יכולה ללמד משהו על החיים של בנט - החיים אחרי תפקידי השר הבכיר וראש הימין החדש והבית היהודי מאז 2011 . עכשיו השר לשעבר, הוא מועמד רגיל מן השורה, ונדמה שהסתגל היטב למצב. הוא בבית, חזר מחופשה קצרה מחו"ל. מדפי ספרים מונחים בתוך נישות גבס משמשים לו כרקע ל"אולפן הביתי". בנט יושב על כיסא גבוה, עם כוס מים שמגישה לו רעייתו גילת בנט תוך כדי השידור החי. זאת, גם בגלל שכל כמה דקות בשידור הלייב, בנט נשנק, נחנק והשתעל. אולי גרונו ניחר, כי היה המום מכך שרק הוא ועמיר פרץ מתכוונים לדבר על תכנים אמיתיים בקמפיין.
ומה בליכוד? תוכנית כתובה פורמלית, אין. בשיחות עם בכירים בליכוד הם מציינים, כי הם מצפים מהציבור לסמוך על הכישורים הכלכליים של נתניהו. הוא טיפל במשברים כלכליים בעבר, ויעשה זאת גם הפעם. זה המצע שלהם: הסתמכות על הניסיון שלו.
העבודה - מגיבה למבקרי תוכניתה הכלכלית
"גלובס" פנה בשאלה למפלגת העבודה בעניין הגירעון. וזו תגובתה: "יש גירעון טוב ויש גירעון רע. גירעון טוב זה כשהמדינה משקיעה במנועי צמיחה כמו בחינוך חינם מגיל 0, במערכת הבריאות, בהכשרה מקצועית, בשכר מינימום וגו'. ההנחה היא, שההכנסה ממסים תעלה, וזה בפני עצמו יצמצם את הגירעון. לעומת זאת, גירעון רע גוזל משאבי מדינה לכספים פוליטיים, להשקעות בהתנחלויות מבודדות ועוד. בהצעה שלנו, מגדילים את הכסף בכיס של האזרחים. למשל, כששכר המינימום עולה, וכשחוסכים להורים צעירים אלפי שקלים בחודש על חינוך, הציבור מוציא יותר על צריכה, והכסף שנכנס לקופת המדינה עולה".
הירי בנגמ"ש: הקרבות בגוש הימין - כולם היו בניו
המלחמה המדומה בין "ימינה" לליכוד מעוררת פיהוקים. ספינים מיותרים של קיץ מתיש. נתניהו "מאיים" לפטר את השר שמינה רק לפני מספר שבועות, בצלאל סמוטריץ', אחרי שרה"מ העיף את השרים איילת שקד ונפתלי בנט מתפקידיהם.
מישהו בכלל האמין לראש הממשלה שהוא מתכוון לשחרר את סמוטריץ' לדרכו, בשל ציוצי האגרסיה נגד נתניהו בראשית השבוע? נראה כי בימינה מינו רשמית את סמוטריץ' ל"ילד הרע" של הקמפיין. הוא יתקוף, יכתוש, יעצבן, יעלה לכותרות, ושקד תהיה ממלכתית, נקייה, רצינית, האחות הבוגרת. זו שתמשוך את אנשי הציונות הדתית לקלפי בשל היותה שקולה ואדיבה.
הריב המדומה הזה הוא בין השר סמוטריץ' האהוב ביותר על נתניהו, לבין רה"מ. השר מוכן להישכב על הגדר כדי לסדר לנתניהו חסינות, פסקת התגברות, מבקר מדינה שאינו שופט, וסל שלם של תמריצים ומהלכי חקיקה, רק שנתניהו לא יצטרך לשבת על ספסל הנאשמים. אז שנתניהו יגמול בפיטורין לאיש הנאמן הזה? אין מצב. רק לפני שבוע סמוטריץ' לא פצה פה בישיבת קבינט, במסגרת ההחלטה לאפשר בנייה פלסטינית ביו"ש. אז מדי פעם קופץ לו הפיוז (הטוויטר) בנושאי הפרדת נשים מגברים, בשאיפות למדינת הלכה. אין כאן יותר מדי צפרדעים לבלוע, מבחינת נתניהו. היו לו כבר "שָׁמִישׁים" כאלה כמו סמוטריץ'. קיללו אותו, וחזרו לשבת בחיקו פעם אחר פעם. כולם היו בניו.
ליברמן קילל ("נתניהו רמאי ונוכל", מאי 2016 ) וספג בחזרה ("הכדור היחיד ששרק לו ליד האוזן הוא כדור טניס"), רק כדי לשוב לחיק החמים והנעים של הימין במשרד הביטחון. ובנט - כאשר היה יו"ר הבית היהודי יחסיו של בנט עם נתניהו היו מן הגרועים. בנט נזהר בכבודו של ראש הממשלה, אך ספג דברים נוראיים בחזרה נגד אשתו גילת ונגד אביו ג'ים בנט. לפי כתב החשדות בתיק 4000 נתניהו יזם כתבות שונות נגד בני משפחתו. ולאן זה הוביל? בנט הצהיר אמונים לעד, והבטיח מרעננה ועד ירושלים, שרק נתניהו יהיה המומלץ שלו. אין עוד מלבדו.