דורון כהן, מנכ"ל ויו"ר מיזם הסיבים האופטיים IBC / צילום: כדיה לוי, גלובס
בשבוע שעבר נערך הטקס הרשמי לקבלת הרישיון המעודכן של מיזם הסיבים האופטיים IBC במשרד התקשורת. מטרת המיזם, שיצא לדרך אי שם ב-2013, הייתה להקים רשת של סיבים אופטיים על גבי רשת החשמל, ובכך לספק למשקי-הבית בישראל אינטרנט במהירות של עד 1 ג'יגה-בייט.
המיזם הזה התחיל בתור הבטחה גדולה - להקים חברת תשתיות מתקדמת שתתחרה בבזק ובהוט. אלא שמאז הקמתו הוא עבר טלטלות וגלגולים, ובסופו של דבר הפך ליצור כלאיים שלא מצליח לעמוד על רגליו. הקשיים במיזם הובילו לשינוי מבנה הבעלות ולכניסתן של סלקום וקרן תש"י. כעת, תחת מבנה הבעלות החדש, הבעלים מקווים לעמוד בציפיות מתחילת הדרך.
מי ששימש כמנכ"ל וכיו"ר המיזם הוא דורון כהן, שהצטרף אליו ב-2015 - תקופה קשה מאוד עבור המיזם. על כהן הוטלה משימת ההיחלצות מהמשבר.
קצרה היריעה מלתאר את כל שרשרת המחדלים שהובילו לכישלון המיזם בשלביו הראשונים. לכהן מגיע קרדיט גדול על כך שהמיזם התעורר לחיים עם משקיעים חדשים ועם המון תקווה, שבסוף אולי תקום כאן תשתית סיבים אופטיים נוספת, שהיא תנאי להתפתחותה של מדינה מודרנית.
אבל ככל שהמיזם התקרב לשלב הנוכחי, קבלת הרישיון החדש ממשרד התקשורת, כבר היה ברור שכהן לא יישאר בחברה. בשלבי המשא ומתן לכניסת סלקום וקרן תש"י, הוא לקח על עצמו לשמש כנציג בעלי המניות המוכרים מול המשקיעים החדשים, ולכן היה ברור שלמרות הניסיון הרב שצבר, הוא ייאלץ לפנות את כיסאו.
מה גילית כשהצטרפת ב-2015?
"כשנכנסתי לתפקיד החברה הייתה בעיצומו של משבר. היא לא הצליחה להגשים את התוכנית העסקית שלה. לא הייתה תוכנית פריסה והמוצר לא היה שלם. אחד הדברים הראשונים שעשיתי זה להאיץ פריסה משמעותית של סיבים אופטיים, ובסוף 2015 הייתה פריסה ראשונה אחרי שנתיים של הפסקה. תוך כדי, הכנו תוכנית עסקית".
מה היה המכשול הגדול?
"בתחילת 2016 דבר אחד היה ברור. צריך כסף, והרבה".
מה אותו דירקטוריון לא ידע לפני שאתה הגעת?
"אני יודע מה אני ידעתי. הייתה תוכנית עסקית שלא הוגשמה ולא הייתה ריאלית. בתחילת 2016 התברר שצריך לפחות כמה מאות מיליוני שקלים ושבעלי המניות הנוכחיים לא יביאו את הכסף הזה. הצלחתי לשכנע אותם ללכת לתוכנית של גיוס, שבנויה משלוש זרועות, אבל יש עוד זרוע שהיא הכי חשובה - יצירת אמון בקרב בעלי המניות. אז קודם כל צריך להתחיל לגייס כסף. לקחת בנק השקעות, לפתוח חדר מידע, תוכנית עסקית וכו'. שכרנו את שירותי בנק רוטשילד ואת BBDO, שהכינו תוכנית עסקית שמבוססת על עבודה שנעשתה בחברה ועל עלויות עבודה מעודכנות.
"אבל תוכנית כזאת לבדה לא מספיקה. היא צריכה לשבת על עוד שתי רגליים - הראשונה היא שינוי של רגולציה. היה לי ברור שבלי כניסה של חברת תקשורת למיזם לא ייכנס אף משקיע, ולכן קודם כל צריך לשנות מדיניות ולאפשר לחברת תקשורת להשקיע. זאת לצד הקלות רגולטוריות כמו פטור מהיתר בנייה, שוק סיטונאי שיאפשר לנו לחבר במקומות מסוימים דרך תשתית בזק, וכמובן ביטול חובת הפריסה בכל המדינה. היה לי ברור שבלי הצעדים האלה לא יבוא אף משקיע. הדבר השלישי והכי חשוב היה לשרוד".
"בהתחלה המדינה רצתה גם, גם וגם"
בסופו של דבר המיזם שרד בזכות כניסת משקיעים חדשים. אחת המוציאות והמביאות בהסכם לצידו של כהן הייתה עו"ד רולי קלינגר, היועצת המשפטית לשעבר בפרטנר שהצטרפה למיזם במטרה לסגור את העסקה.
אבל השאלה הגדולה היא איך המיזם שרד עד אז תחת הקשיים הרבים. אחת הערכות היא שחברת החשמל הסכימה לדחות תשלומים ואפשרה לו להמשיך להתקיים. "ממש לא, חברת חשמל לא הזרימה כסף", אומר כהן.
אומנם אסור היה לה להזרים כסף, אבל לא שילמתם לה על עבודות.
כהן מעדיף לא לענות בצורה ישירה על השאלה ועונה בעקיפין. "אף אחד לא היה משקיע בחברה אם היא הייתה מתה".
אם IBC כשלה, אולי צריך היה פשוט לסגור אותה בשל היעדר היתכנות כלכלית?
"למיזם הזה יש היתכנות כלכלית, בהחלט כן. זה נכון עוד יותר כיום, כשמשקיעות כמו סלקום ותש"י נכנסות אליו. אם זה היה עובד כפי שרצו בהתחלה היינו בין המדינות הראשונות בעולם בפריסת סיבים אופטיים. זה היה גורם גם לבזק לפרוס מהר יותר".
מה דעתך על המדיניות בתחום, כיצד היא השפיעה על הצלחתכם?
"אני לא רוצה לדרוך למישהו על היבלות, אבל לפעמים יושבים אנשים בממשלה, רוצים לעשות טוב, אבל האויב של הטוב זה המצוין.
"רצו גם להביא סיבים אופטיים, שזו הטכנולוגיה הכי חדישה, גם לייצר תחרות לבזק, אבל גם שזה יהיה ניטרלי, ושזה יהיה אוניברסלי. גם, גם וגם. לכל זה לא הייתה היתכנות כלכלית".
רק חבל שזה היה אחרי שהמדינה השקיעה 150 מיליון שקל.
"היה אפשר לקבור את המיזם, אבל מה היה קורה ל-150 מיליון שקל האלה? הם היו יורדים לטמיון. כולם היו בטוחים שהמיזם הזה מת, אבל הוא לא. אני מאמין שלפחות עוד חברת תקשורת אחת תבוא ותהיה שותפה אסטרטגית לצד סלקום ותש"י - וזה יפיח בו חיים. הכי קל היה לסגור. הרבה יותר קשה להתעקש".
ומי חטף את המכה הכי קשה?
"בלי לרדת לפרטים ספציפיים, בעלי המניות במיזם הפסידו מאות מיליונים. מנגד, המדינה השקיעה ביוזמה ולא הפסידה את הכסף כי הציוד כאן מותקן, עובד וישרת בעתיד את התושבים לעוד הרבה שנים. בעלי המניות קיבלו החזר מסוים, אבל את הרוב הפסידו".
החמצן שסיסקו העניקה לחברה
בעלי המניות הישראליים שמכרו את מניותיהם שכהן מדבר עליהם הם באטם, רפ"ק, יהודה זיסאפל וחברת טמרס. הם החזיקו ב-30% מהמניות, ויה אירופה החזיקה ב-30% וחברת חשמל החזיקה ב-40%. במבנה החדש סלקום ותש"י מחזיקות ב-35% כל אחת וחברת החשמל מחזיקה ב-30%. סיסקו העניקה לפרויקט אשראי ספקים, והיא הייתה הספקית הבלעדית של הציוד עבורו.
מה אתה יכול לספר על חלקה של ויה אירופה במיזם?
"לא הוצאנו אף אחד, ויה אירופה נשארה בעלת שליטה עד הרגע האחרון".
אחת השאלות הלא פתורות היא מעמדה של סיסקו בפרויקט. כהן לא מוכן להגיד מילה על מערכת היחסים שבין ויה אירופה וסיסקו למיזם, אבל בעלי מניות אחרים אמרו ל"גלובס" שבלי סיסקו גם העסקה עם סלקום ותש"י לא הייתה יוצאת לפועל. הסיבה היא שסיסקו הייתה נושה מובטח של המיזם, וככזו הייתה יכולה לסגור אותו מהיום הראשון. אלא שהיא בחרה שלא לעשות זאת. במקום זאת היא בחרה ללכת לתהליך מסודר שבו המשקיעים יקבלו חלק מהכסף שלהם תוך שהיא בעצמה סופגת נזק כבד מאוד.