יום שני השבוע, קריית גת. אנחנו נכנסים לעיר מצפון, במחלף חדש ומפואר שמתכנס לצומת T ועליה מתנוסס פסל עצום, משהו בין שער ניצחון בסגנון בגדדי לספרה אפס. ימינה לעיר, שמאלה לכרמי גת, השכונה החדשה. הניגוד בין הלובן הבוהק של הבתים החדשים והגבוהים לצהוב הסדוק והדהוי של העיר הישנה בולט כמו נבואת זעם. אנחנו פונים שמאלה.
"כרמי גת", מכריז שלט ענק, "המקום בו טבע ועיר מתחברים". מתחברים? יותר נכון מבטלים זה את זה והופכים לכלום אחד גדול. זה לא טבע - הכול אספלט ובטון. וזו בטח לא עיר - אין חנויות, אין מרכז, על המרפסות יש יותר שלטי השכרה ומכירה מסימני חיים כמו כביסה או אופניים. גם המשקיעים, כך פורסם, מושכים את ידיהם מהשכונה החדשה. מה שכן, יש המון שבילי אופניים. הרחובות רחבים וריקים, גני שעשועים מפוארים, אבל אין בן אדם אחד לרפואה ואין מילימטר אחד של צל. זה לא נראה כמו בית, זה נראה כמו חניון ענק ומעליו חדרי שינה. על הבניינים מתנוססות, לצד שלל הבטחות של "בקרוב" ו"כאן ייבנה", החתימות הכעורות של הקבלנים - מהרעות החולות של הבנייה החדשה. שכונת רפאים למחצה שכמותה אפשר למצוא בהרבה ערים בישראל.
בשבוע שעבר פורסם שעיריית קריית גת הזמינה 320 עובדים לשימוע לפני פיטורים דרך הפייסבוק והארץ געשה לרגע. בינתיים העניין בביקורת גווע והפיטורים נעצרו, נכון לעכשיו. פיטורים פומביים של מאות אנשים שגם ככה הרוויחו משכורות נמוכות רגע לפני החגים זו טרגדיה אנושית, וכמו כל טרגדיה, נראה שהם בלתי נמנעים. העיר שסובלת מגירעון מצטבר של כ־135 מיליון שקל צריכה לעבור תוכנית הבראה עמוקה וכואבת כדי להגיע לאיזון המיוחל עד 2022. העובדה הפשוטה היא שקריית גת קורסת.
האש מופנית לאבירם דהרי, ראש העירייה ששולט בעיר ביד רמה מאז 2003 בתנאים לא קלים. קריית גת הייתה עיר חלשה וענייה גם לפניו, באשכול סוציו־אקונומי נמוך (4), כמעט שליש מהתושבים מרוויחים פחות משכר המינימום ושיעור האבטלה גבוה. הוא הצליח לעשות כמה דברים טובים, דהרי - כולם יודעים להגיד אינטל - אבל נדמה שבשנים האחרונות התרופפה אחיזתו והעיר מסתחררת בחוסר שליטה.
אפשר לראות את זה בעיניים. השבוע קריית גת הייתה די מטונפת ומוזנחת, לפרקים אפילו נטושה, למרות שמרכזי הקניות מחוץ לעיר נצצו כמו תמיד. דהרי, טיפוס צבעוני למדי, מוכר בעיקר בזכות אהבתו לבילויים בבית המשפט. הוא תובע - וגם מפסיד - סדרתי. רק לאחרונה פסק בית המשפט שעליו לשלם יותר מ־400 אלף שקל לפעיל החברתי דרור לדרמן. ויותר חשוב, ועדות ובדיקות לאורך השנים העלו טענות מהותיות על התנהלות בניגוד לנוהל ולדין, שורת כשלים ארוכה, ובעיקר על סגנון מנהיגותו של דהרי.
רוצים בידור קל לקיץ? כנסו לסצנת הפייסבוק הלוהטת של קריית גת ותוכלו לקרוא את ראש העיר משתלח במתנגדיו - לפעמים דרך החשבון הרשמי ולפעמים דרך החשבון של בתו - כשהוא לא בוחל בכלום, כולל לערב הורים. את השירותים של העיר לתושביה הגדיר בראיון כ"חסד". אם אתם חובבי הארדקור, היכנסו לישיבות המצולמות שמופיעות באתר העירייה. והבדיחה הכי טובה: שם המפלגה של דהרי, עם 2 מנדטים, הוא "תדמית".
השבוע דהרי בחו"ל, אבל התכתבנו קצת בוואטסאפ. "היקף הפיטורים היה ידוע לעובדים בעקבות אספות עובדים רבות שקיימה הנהלת העירייה עם העובדים ועם ועד העובדים. בחודשים האחרונים הוזמנו מאות עובדים לשימועים, לפחות שלוש פעמים. ההודעה בפייסבוק הייתה רק עדכון", הוא כתב לי.
"אני מאחל לערים רבות פארק תעשייה כמו שבנינו כאן בקריית גת. ובקרוב בע"ה ובישועתו גם נזכה ליהנות מפירות ההכנסות המלאות של הפארק שעליו אנחנו עמלים כבר שנים רבות. לסיום הרשה לי להבטיח לך שבע"ה ובישועתו עיריית קריית גת תמשיך בהתפתחותה האדירה אשר מאפשרת לך ולחבריך לאופוזיציה לגור בבתים חדשים בשכונות חדשות - כאן בקריית גת - יחד עם עוד אלפי זוגות צעירים מכל רחבי הארץ שבחרו לקנות בית ולגדל ילדיהם בקריית גת. בע"ה ובישועתו גם נצליח לאזן את תקציבה השוטף של עיריית קריית גת וגם נהפוך את קריית גת למרכז החדש של ישראל".
דהרי מפגין אמונה איתנה שנכון לעכשיו אין לה הרבה על מה להתבסס. המפעל החדש של אינטל נדחה שוב ושוב, חשב מלווה כבר מונה לעירייה, שיווק השכונות החדשות נעצר אחרי התחלה יפה ומקורות הכנסה אחרים גם לא נראים באופק.
"הניתוח הצליח, החולה מתה"
אם הכול ימשיך במסלול הזה, קריית גת ודהרי צועדים אל עבר ועדה קרואה. העיר שגדלה ביותר מ־30% בשנים האחרונות, מ־48 אלף ל־64 אלף, קורסת תחת עצמה. הבניינים החדשים ממשיכים להיבנות כאילו כלום. לא ברור.
"בפועל, מצבת העובדים לא השתנתה מהותית בינתיים", אומר יוגב שרביט, עורך בלוג "המדד המוניציפלי" בנושא רשויות מקומיות. "אבל זה לא משנה את העובדה שלקריית גת יש בעיה אמיתית של כסף. היא צוברת גירעונות כבר שלוש שנים ברצף, כל שנה הגירעון הולך וגדל כי אין לה מקורות הכנסה שמפצים אותה על הגידול המואץ".
ובפשטות?
"הבעיה של קריית גת היא שראש העיר שלהם רצה להיות חלוץ, אבל בפועל הכניס את הרשות למלכודת דבש ועכשיו היא נלכדה. קריית גת הייתה מהראשונות שחתמו על הסכם-גג וקיבלה תנאים לא טובים. נוצר מצב שהעיר בגירעון שוטף ומשמעותי. היא משווקת יחידות דיור בקצב שמחייב אותה לבנות תעסוקה בהיקפים מקבילים, הרבה מעבר למה שבנתה בעבר. בשביל לעמוד ולייצר הכנסה היא צריכה עוד מתחם אינטל - וזה יקרה רק עוד 4 שנים. ועכשיו אין לה כלום. יש פער בין מועד האכלוס של התעסוקה לזה של המגורים. על הנייר, בטווח הארוך קריית גת תהיה בסדר. בטווח הקצר היא קורסת. השירותים נשחקו. היא מממנת שירותים ממה שאין לה. חיה באשראי. שוטף פלוס 90. מגלגלת את ההוצאות.
"ואם הגירעון גדל בקצב כזה, אתה בבעיה. מצמצם שירותים, מתחיל לפטר, שותל פחות, משקה פחות, מנקה פחות, לא מתקן מה שנשבר. ואם תוסיף חטא על פשע - בהסכם-הגג השני נוספו עוד יחידות דיור - ואי אפשר לעמוד בזה. את השטוזה האמיתית של קריית גת נראה בעוד חודש וחצי כשיתפרסם דוח המבקר. משרד הפנים יודע את עומק הבעיה, אבל עוד לא אומר כלום. ראש העיר רתם את העגלה הרבה לפני הסוסים. הניתוח הצליח אבל החולה מתה. מישהו בקריית גת התנהל בחוסר אחריות קיצוני. גם משרדי הממשלה הסתכלו הצידה ולא עשו דבר".
שחיתות?
"לא צריך שחיתות. מספיק ראש עיר עם אגו גדול שממנה כוח אדם בכיר בינוני. לפעמים הבינוניות מזיקה יותר משחיתות. זו הבעיה המרכזית - הפגיעה במערכת. וכשבאה המכה אין מי שיוציא את העיר מהבעיה".
ובכל זאת יש לדהרי אופוזיציה קטנה בעירייה. היא מובלת על-ידי שניים, כפיר סויסה ויקיר שינדלר. "יש לו זכויות", אומר סויסה, "הוא עשה הרבה דברים, אבל בשנתיים־שלוש האחרונות כלום לא מעניין אותו, הוא בועט בדלי. הכול אישי והכול מתנהל דרך התקשורת. אי אפשר לעבוד".
"האשמה היא של איש אחד", אומר שינדלר, "זה הסיפור. העירייה בגירעון מכמה סיבות, ובראש ובראשונה, קליטת עובדים. יש התנהלות לא תקינה - כלכלת בחירות והתנהלות קלוקלת מטעמים פוליטיים. זה הסיפור, אחי".
לשניהם יש סיפורי זוועה בעצימות נמוכה על התנהלות העיר, הרבה פוליטיקה קטנה של מקומות קטנים: מחישובי ארנונה, עבור בתקצוב הספורט בעיר, היטלים שבוטלו והוטלו מחדש ועד להופעה של עומר אדם. הם צועקים וכועסים נלחמים את מלחמתם של התושבים והעובדים ומנסים להשמיע את קולם, אבל זה לא פשוט בעיר קטנה.
סויסה, 36, נציג הליכוד, מבטיח לרוץ לראשות העיר בבחירות הבאות. הוא מאותם משפרי דיור שעברו מהעיר אל השכונה החדשה. כרגע הוא שוכר עד שהדירה שלו תהיה מוכנה. הוא מספר שהעירייה ניסתה לגבות ארנונה גבוהה יותר מהשכונה החדשה, 47.5 שקל למטר בהשוואה ל־41.6 שקל למטר בעיר, למרות שמדובר בפועל באתר בנייה חסר שירותים. "זו הייתה הפעם היחידה שאנשים פה התנגדו", הוא אומר, והפער בוטל בינתיים.
גם ליו"ר ועד העובדים, ראובן אלקבץ, יש ביקורת נוקבת על ראש העיר. לדבריו, "אין לו חוקים ואין לו כללים, הוא עושה מה שבא לו". הוא יושב עם סגנו, אלי לוגסי, בחדר הוועד באגף שפ"ע של העירייה. עובדת העירייה ניקול טל־אל בדיוק מתפטרת. "אין פה כלום", היא אומרת בעצב.
25 שנה שאלקבץ, יליד קריית גת, בעירייה, מתוכן 6 בראשות הוועד. "אתה לא מבין כמה האיש הזה תובעני. מבחינתו, העיר צריכה לשרת אותו ולא להפך. הכול אישי. אתה נגדו - יפסיקו לנקות לך את הרחוב. תגיד עליו משהו - ופתאום שולחים לך פקח על חריגות בנייה. ככה זה. כל העיר מתנהלת בשביל הראיס", הוא אומר. "בכל תהליך ההבראה ראש העיר מסרב לקצץ בשכר הבכירים. למה? מה הם עושים, מסובבים את כדור הארץ? מי שיקים פה ועדת חקירה", אומר אלקבץ, "רק יכניס את היד ויאכלו אותה הנחשים". הוא מספר שפקחים של העירייה העניקו את מכתבי השימוע לעובדים, צעד מבהיל. כמו בכל מקום שמכבד את עצמו, ביציאה ממשרדי הוועד, תופסים אותי עובדים שמתלוננים על הוועד. בסוף כולם מסכימים שצריך לפטר, ומהר, השאלה את מי.
דהרי סירב להתייחס לטענות של אלקבץ ואמר כי "הם פשוט חצופים. הם יודעים שאסור לי להגיב ועצוב שהכתבה תהיה במעמד צד אחד, המפר פעם אחר פעם את החלטות הבוררת".
"הסכמי-הגג הם עונש לעיר"
אנחנו עושים סיבוב גם בחלק הישן של העיר והוא מדכדך לא פחות. לא ברור למה צריך לבנות כל כך הרבה שכונות חדשות בקצות העיר כשבלבה יש המון - אבל המון - שטחים פתוחים. המרכז מוזנח, מלוכלך, דהוי וכעור. גם כאן יש שלטים של "בקרוב", "בבנייה" - אבל הם כבר כל כך צהובים שאי אפשר להבין מי הבטיח מה ועד מתי. הכול חנויות בשקל והמון המון שלטי למכירה ולהשכרה. וזו בדיוק הבעיה של קריית גת - והיא גדולה הרבה יותר מהפוליטיקה המקומית או מהאשמת ראש העיר: קריית גת קורסת אל תוך עצמה. אין לה יכולת לתמוך בהתרחבות של עצמה.
קריית גת היא דוגמה לכל מה שמקולקל. מניהול הרשות עצמה, דרך השלטון המקומי עד להתנהלות המדינה. הסכמי-הגג מבהירים את זה נהדר. המדינה חתמה שני הסכמי-גג מול קריית גת. הדיל פשוט: על מנת לקדם שיווק של יחידות דיור, המדינה מעבירה את הכסף ממכירת הקרקעות ישירות אל הרשות ולא דרך תקציב המדינה. חוסך זמן, אבל מביא בלגן. הרשות משווקת במרץ ומקבלת כסף מהיר. הכסף מיועד לתשתיות ולא לניהול שוטף, ואז קורה העיוות, רואים מחלפים וגשרים וכבישים ושכונות חדשות בקצות הערים במקום במרכזן. הערים קורסות מהפער שבין הכסף המהיר שנכנס לבין השירותים שהיא צריכה לספק בשלבים מאוחרים יותר, ובעיקר תעסוקה. בסוף, אלה בעיקר דירות למשקיעים.
"מה שקורה בקריית גת אופייני להרבה ערים אחרות", אומר דרור גרשון, אדריכל ומתכנן ערים, מייסד עמותת "מרחב", התנועה לעירוניות בישראל. "ההתפשטות הטריטוריאלית של העיר וההזנחה של המרכז בסופו של דבר משפיעות על הכול, על הכלכלה העירונית, התדמית, הרצון של האנשים להישאר. אם אין מרכז אין עיר - זה נורא. בקריית גת, כמו באופקים ובדימונה, רק 30% מההוצאות של משפחה יוצאות בתוך העיר, השאר יוצא החוצה, והעיר קורסת כלכלית. ערים שלא מצליחות לייצר כלכלה מקומית קורסות. בונים שכונות רחוקות שמחייבות אותך להחזיק רכב, ואז אתה נכנס וכבר נוסע לבאר-שבע או לתל-אביב. למה שתיכנס למרכז העיר שלך? האסון של קריית גת זה היא בעצמה".
יש כלכלה. מה עם אינטל, HP.
"מדובר בכלכלה מקומית. אינטל ו־HP לא תרמו לה הרבה. הן לא צריכות את העיר, רק צריכות לקבל ממנה שטח ענק והקלות במסים מהמדינה. הן נותנות לעצמן את כל השירותים ובסוף העובדים שלהן לא גרים בקריית גת. מי שיכול לעבוד באינטל ברח מהעיר. אז לא רק שזה לא הביא אנשים, אלא שגם אלה שיכולים - יצאו. כי העיר כל כך גרועה".
מה הופך אותה לגרועה?
"ברגע שאתה בונה שכונות חדשות בכמויות מטורפות והן מסובסדות - אנשים לא באים מבחוץ. הם לא עוברים מהמרכז לקריית גת. מחקרים שעשיתי בשכונות חדשות כאלה בכמה ערים מעלה שהרוב הם משפרי דיור מתוך העיר, ואז במרכז העיר נשארת אוכלוסייה חלשה - ומגיעה עוד אוכלוסייה חדשה שקונה דירות בזול. המסחר רוצה אוכלוסייה חזקה - אז גם הוא יוצא. זו ביצה ותרנגולת".
מתי היא הפכה לגרועה?
"מאותו רגע שהתחלנו עם השכונות החדשות בפריפריה העירונית. אין גם וגם - אין התחדשות עירונית וגם שכונות חדשות. האוכלוסייה גדלה ב־2% בשנה בערך אבל אנחנו בונים לגידול של 15%. זה קורה בעפולה, בחריש - נוצרות שכונות רפאים. אנשים קנו להשקעה, אבל אין מי שישכור כי אנשים לא באים לגור. זו תופעה מדאיגה".
אנחנו ממשיכים להסתובב בקריית גת. החופש הגדול, אבל הכול ריק ומדכדך. מדי פעם פארק, ובכל מטר בית כנסת. פסל גדול עם כתובת "השואה". בכל מקום שלטים על "שדרוג, הרחבה, שיפור, שיפוץ".
יש תקווה?
"תמיד", אומר דרור גרשון, "מישהו פשוט צריך להבין מה צריך לעשות ולטפל בעיר עצמה. המדינה שמה מאות מילונים על תשתיות - עם חצי מהכסף היה אפשר להרים את מרכז העיר. יש מספיק דוגמאות להצלחה. תל-אביב דוגמה מצוינת - מרכז העיר שלה נבל בשנות ה־80 והחליטו לטפל בו. זה לא נס מה שקרה לתל-אביב. גם מרכז העיר ירושלים בשנים האחרונות זו דוגמה טובה. יש ממה ללמוד".
אלה ערים גדולות מדי. אני חושב שקריית גת וחברותיה צריכות ללמוד מנתיבות, פנינת הדרום אם שואלים אותי.
"דוגמה לא רעה בכלל. היא באמת שונה ומתבלטת בין שאר ערי הדרום. הכול מתחיל בהבנה של מה דוחף עיר קדימה. כל הסכמי-הגג והשכונות החדשות רק מכניסים לגירעונות ובסוף הם עונש לעיר. מבדיקה שעשינו בירוחם אפשר לראות שהכסף שנכנס לעיר מעסקים קטנים גדול הרבה יותר מהמפעלים הגדולים".
