דרור פויר / צילום: יונתן בלום
א.
השבוע קראתי על שני כוכבים שלפי כל המדע שיש בידינו אין ברירה אלא להסיק שהם עתיקים יותר מהיקום עצמו, ואף אחד לא מבין את זה. בכל פעם שלא מבינים משהו אני שמח. כל אחד יכול להבין, זה מה שאני תמיד אומר, אבל לא להבין - בשביל זה צריך אופי.
הראשון, KIC 8145411, הוא ננס לבן - השלב האחרון במחזור החיים של כוכב, כשהוא קטן, חסר אנרגיה וצפוף פי מיליון מהשמש שלנו. גם היא תגמור ככה. היקום מלא בכאלה. הננס הלבן שלנו ננסי במיוחד, רק 20% מהשמש שלנו, ודחוס שאין דברים כאלה. בשביל שכוכב יתכווץ עד כדי כך הוא נדרש לתהליך בעירה והתכלות כה ארוך עד שהיה חייב להתחיל לפני המפץ הגדול. הכוכב הזה היה ביקום לפני שהיה יקום.
הכוכב השני מפורסם יותר. HD 140283 מספרו, ויש לו כינוי: "כוכב מתושלח". חידה מאז שהתגלה לפני יותר מ-100 שנה; רק 190 שנות אור מכדור הארץ - אם תצאו עכשיו בחללית הכי מהירה ייקח לכם בערך 9 מיליון שנה להגיע. הוא לא דחוס, אצלו התעלומה קשורה להרכב הכימי - הברזל שלו נמוך מדי ואין קופת חולים בחלל. הננס דחוס מדי, מתושלח דליל מדי. לפי הניתוח האחרון, בשביל לאבד כל כך הרבה ברזל הכוכב היה צריך להתחיל לפני 14.5 מיליארד שנה - 700 מיליון שנים לפני המפץ הגדול. מה שאנחנו רואים לא מסתדר עם מה שאנחנו יודעים.
נחמד לחשוב על הדברים האלה, לא? כולנו אבק כוכבים, זו עובדה מדעית, וכל מה שיש ביקום - כל מה שהיה קודם ויהיה אחר כך, כולל הכוחות והסתירות והמסתורין והבלבול - יש גם בנו.
ב.
ולמה חשבתי על זה? כי נגה בת 12 ועכשיו היא בלונדון עם גלית. הן טסו לראות הופעה של אריאנה גרנדה ואני מתגעגע. הלל ואני נשארנו בבית. היו לנו מלא תוכניות אבל בסוף לא עשינו כלום. המהירות ובעיקר הטבעיות שבה שנינו מצליחים להשיל כל סממן שאי-פעם חיה בדירה הזו משפחה, לא מצליחות להפסיק להפתיע ולרגש אותי. הכיור גדוש, המקרר ריק, לפני שלושה ימים הייתי צריך לאחוז בעקבי הילד כדי שלא יישאב פנימה ומאז אנחנו משתדלים לא להיכנס לשם, שליחים באים והולכים עם פיצות והמבורגרים והסלון מלא גרביים למרות ששיא הקיץ. כמו מדוזות, הן באות בנחילים ונעלמות כלעומת שבאו. לא יודע לאן, בעוד אנחנו רובצים על הספה כמו שני קרוקודילים בפנסיה מוקדמת. מדברים רק כשאין ברירה, בהברות בלבד, ואך ורק בענייני אוכל.
הדבר היחיד שמחבר אותנו לציביליזציה ולעבר זו מפלצת מכונת הכביסה שדורשת את המנה הרגילה שלה. מבחינתי זה זמן איכות לא נורמלי. חוויית בונדינג ששום מעגל גברים באוהל אינדיאני לא יכול לספק. אני מרגיש צעיר שוב.
בכל מקרה, נגה בת 12, עכשיו היא בלונדון ואני מתגעגע אליה. לגלית אני מתגעגע יותר, זה נכון, אבל לא לכאן. יותר? אולי יותר נכון אחרת, הרי איך אפשר בכלל להשוות. למרות שאין מצוות אצלנו בבית, בת מצווה זה עדיין רגע יפה בזמן שלי ושל הילדה שלי. לא נראה לי שאני שונה מכל האבות האחרים שנולדה להם ילדה ובידיה המפתח לנשמה שלהם, מפתח מאסטר שפותח הכול, הרי כולנו די אותו דבר. נראה לי שהילדה שלי השקיעה וגם קראה את חוברת ההוראות, ובכל השפות, אבל בטח כולם חושבים ככה.
מצחיק לחשוב שכשהיא הייתה קטנה זלזלתי בחברים שלי עם ילדות יותר גדולות שתיארו את אותו הדבר בדיוק. לי זה לא יקרה, חשבתי. אבל אנשים באמת נהיים חכמים עם הזמן, זה נכון מה שאומרים.
ג.
המדענים מחפשים הסברים לתעלומת הכוכבים העתיקים. חלק אומרים שהחישובים לא נכונים, חלק אומרים שצריך להזיז את המפץ הגדול אחורה, אבל היו שני הסברים שאהבתי במיוחד: בנוגע למתושלח טוענים שאולי בשלבים הראשונים של היקום התנאים הפיזיקליים היו אחרים ולכן הכוכב נראה ומתנהג מבוגר מכפי גילו. מה זה מכפי גילו? יש לי תאומים בני 12, בן ובת. בנים בגיל הזה הם ילדים קטנים, הבנות עוד רגע נערות. אני אומר דבר פשוט - מה שטוב לילדים, טוב גם לכוכבים. לא תמיד הם מתנהגים בהתאם לגילם.
לגבי הננס הלבן, החברים טוענים שהננס לא לבד ושהוא ככל הנראה הושפע ומושפע מגוף שמימי או כוח בלתי נראה, מחומר אפל ועד לחור שחור, שגרם לו להפוך לדחוס כל כך. בשני המקרים, הם יעשו הכול כדי לפזר את התעלומה ולהוכיח ששני הכוכבים לא זקנים יותר מהיקום שבו הם נמצאים. למה? לא יהיה יפה יותר להניח שהיקום מכיל את הסתירה הגדולה הזו? האם היקום לא יפה יותר ככה, כשהוא מכיל את מה שהיה לפניו? האם הוא לא נהדר יותר ככה, כשהוא בלתי אפשרי?
הרי כולנו אבק כוכבים, זו עובדה מדעית, ואם בתוכנו פועלים כוחות עתיקים ובלתי מובנים שהיו פה לפנינו ויישארו אחר כך - ככה גם ביקום. הרי הכול מורכב מאותם הדברים ואם אנחנו מלאים סתירות, חובה על היקום להיות מלא סתירות. ואם אנחנו בלתי אפשריים, גם היקום. וכמה שיותר בלתי אפשרי, יותר טוב.
ד.
אלה אולי לא העצות האבהיות הכי טובות לשנת 2019, אבל זה המצב נגה, והוא בכלל לא רע - הכול מוזר ובלתי אפשרי ועתיק וחדש ויש מלא גורמים וכוחות בלתי נראים וכל מה שאפשר לעשות זה ליהנות מהנסיעה וללמוד מאי הבנה לאי הבנה, ממשיכה להתנגשות מהתכווצות להתרחבות, ככה עובד היקום וככה עובד הבנאדם. רק שהבנאדם יש לו יתרון אחד על היקום: הוא לומד. זה בדיוק כמו בשיר היפה של אריאנה גרנדה (אצלנו בבית קוראים לה ארי), "תודה, הלאה", ובו היא מונה את האקסים שלה ומה השאיר לה כל אחד ובסוף מכריזה "אני פאקינג אסירת תודה על כל אקס". ככה חיים את החיים! אריאנה גרנדה היא אחלה, לא שמישהו התייעץ איתי, אבל אני בהחלט מאשר אותה כמודל לחיקוי. אם יש בעולם שני דברים ללמוד מהם ואחד זה היקום, אין לי בעיה שארי תהיה הדבר השני, נכון לעכשיו.
מצחיק לחשוב שבשבילי זה היה ג’ים מוריסון ובשביל הילדה שלי זו אריאנה, אבל מה זה חשוב - אלה אותם כוחות עתיקים שעובדים על כולנו. אני רואה את המוזיקה ממלאת אצל נגה את אותו התפקיד שהיא ממלאת אצלי, ואני שמח בשביל שנינו, כי אם האדם יקום, המוזיקה היא הכוכב שהיה בו קודם. ובעיקר כי מי שבאמת אוהב מוזיקה אף פעם לא לגמרי לבד ואף פעם לא לגמרי טועה. יומולדת שמח נגה, אני אוהב אותך הכי בכל היקומים.