הרבה גבות הורמו כשהתברר שהשותף של רפאל לרכישת חברת המל"טים אירונאוטיקס הוא אביחי סטולרו - שם המוכר יותר לשחקני שוק ההון, מאשר לציבור הרחב. מעבר לפליאה על עצם הבחירה של רפאל, חברה ממשלתית, לחבור לאדם פרטי במהלך, גם הבחירה דווקא בסטולרו - אדם ששמו מוכר בעיקר משלל הרפתקאות בשוק ההון, שכוללות רכישה ומכירה של שלדים בורסאיים - הותירה כמה פיות פעורים. היו גם מי שתהו אם לסטולרו, איש עסקים תזזיתי שמדלג בין עסקים ותחומים במהירות האור, יש את ההון הדרוש, 425 מיליון שקל, כדי לשלם עבור המחצית שלו בעסקה.
אבל לפחות נכון עכשיו, לכל הספקנים והמלעיזים לא נותר אלא לאכול את הכובע. לא רק שרפאל בחרה בו כשותף מבין מועמדים פוטנציאליים נוספים, ולא רק שהוא עבר את הבדיקה הקפדנית - מבחינה ביטחונית ומבחינה כספית - של רשות החברות, גם האמריקאים, באמצעות ועדה מיוחדת של הקונגרס, נתנו את האישור הנדרש מטעמם לעסקה (לאירונאוטיקס יש חברה-בת אמריקאית).
בכלל, ככל שמצמצמים את מעגל הנשאלים, ומתמקדים במי שפעילים בתחום התעשיות הביטחוניות, הבחירה בסטולרו הולכת ונדמית טבעית יותר. "רפאל חיפשו מישהו שיעבור את משרד הביטחון ואת אפ"י (אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון), מישהו שיש לו כסף, שיעבור את רשות הגבלים עסקיים, ושיש לו את הקשרים בעולם למכור את המוצרים של אירונאוטיקס", מסבירים גורמים בענף. "אביחי הוא שחקן גדול בשוק הזה, ויש לו קשרים בשירותים החשאיים בכל העולם. מעבר לזה, הוא השקיע כבר בלפחות 30 חברות בתחום הביטחוני".
אז מה משך אותו כל כך דווקא באירונאוטיקס, וגרם לו ממש 'להתאבד' על זה?
"האמת שהוא לא חשב על זה לפני כן, אבל כשרפאל פנתה אליו הוא התחיל לבדוק, וראה שזו חברה עם הרבה מאוד פוטנציאל, עם הון אנושי, עם טכנולוגיה ועם פריסה עולמית".
גם העובדה שמחיר העסקה נסגר בסופו של דבר על 850 מיליון שקל, גבוה כמעט פי שניים מההצעה המקורית של הרוכשים, לא הרתיעה את סטולרו. "היו אירועים חיצוניים, ביטחוניים ואחרים, שהביאו לכך שהחברה הייתה שווה פחות מהשווי הריאלי שלה", אומרים גורמים הקרובים לנושא שרומזים לחקירות הפליליות שנפתחו נגד אירונאוטיקס בשנתיים האחרונות - הן בתחום הביטחוני והן בתחום החשד למידע פנים - שבעקבותיהם ירדה מניית החברה.
מצד שני, הם מזכירים, היו גם אירועים שהקפיצו את שווי החברה: רכישת המניות מאסיבית של אהרון פרנקל, שהגיע בשלהי 2018 לאחזקות של 20% בחברה, מתוך כוונה למזג את פעילותה עם פעילות חברה בבעלותו העוסקת במל"טים. או, למשל, העובדה שהתעשייה האווירית הצטרפה למרוץ עם הצעה של 650 מיליון שקל, מה שהכריח את רפאל וסטולרו להעלות את הרף ולתת הצעה גבוהה יותר.
"בסופו של דבר", אומרים הגורמים, "אמנם השווי מאוד עלה, ועומד על פרמיה של 70% ממחיר השוק, אך אסור לשכוח שעדיין זה מחיר הנמוך מהשווי של החברה בהנפקה (רק לפני כשנתיים) שעמד על מיליארד שקל".
היכרות קרובה עם שר לשעבר
סטולרו, שחגג לא מזמן את יום הולדתו ה-50, הוא סוג של תעלומה לא פתורה בכל הנוגע לדרכו העסקית והצלחתו הפנומנלית. נולד וגדל בהרצליה, להורים ניצולי שואה. אביו היה דוור, ואמו עקרת בית. יש לו אחות אחת, מירי, הצעירה ממנו בשלוש שנים, שהשתלבה גם היא בעסקיו.
הוא שירת באגף המודיעין, ובתפקידו האחרון, כאיש קבע, היה קצין כוח אדם. כבר באותה עת הייתה לו היכרות קרובה עם אפרים סנה, תא"ל במיל’ ושר לשעבר, אליו התוודע בעת שירותו הצבאי, כשנהג להשתתף בישיבות ועדת חוץ וביטחון מטעם אמ"ן. סנה הוא גם סוג של חבר משפחה, שמכיר את אביו של סטולרו שהיה חבר מפלגת העבודה בהרצליה, שם התגורר גם השר לשעבר.
ועדיין, גם הפרטים הללו, לא ממש מסבירים כיצד הפך סנה ל"סוג של אבא" עבור סטולרו, כפי שמגדירים זאת חבריו. לשניים היו בהמשך גם פעילויות משותפות בתחום הביטחוני, ובשנת 2003 היה אמור להתפרסם ב'ידיעות אחרונות' תחקיר אודות הקשרים של השניים, אך זה נגנז לבסוף לאחר שסנה פנה לבית המשפט.
בגיל 25 יצא סטולרו לאזרחות, ובמהרה השתלב בעסקים. הניסיון לסקור את תחנותיו העסקיות מאז יכול להכניס לסחרחורת גם פעילי שוק הון ותיקים. הוא החל לעבוד בתחום הנדל"ן בארה"ב ובמזרח אירופה ודרך הפעילות הזו חבר לרונן פלד, אז שותפו של שמעון וינטרוב, בחברה בשם קפיטל. דרך ההיכרות עם השניים התוודע לרוני יצחקי ולימים הוא נכנס איתו ועם יהודה סייג לשותפות בחברת מיינרום, שהייתה פעילה בעסקים ברומניה, ובראשם הנמל בעיר ג’ורג’יו, שהוקם על גדות הדנובה.
במקביל, שימש סטולרו כדירקטור בכמה קופות גמל, והקים חברת מימון בשם פסגות פקטורינג שאת פעילותה יצק לשלד הציבורי של יסקל. ליו"ר החברה מונה שמעון הייבלום, שכבר היה לו רקורד של מנכ"ל סולל בונה. מה למי ששימש כמנכ"ל חברה בסדר גודל כזה ולאיש עסקים צעיר בתחילת דרכו? לא ברור. הייבלום עצמו השיב השבוע בכעס מסוים לשאלת G בנושא. "בסך הכל הייתי יו"ר של אחת החברות שלו ואני לא בקשר איתו משנת 2006", טען.
בכלל, גם שותפים אחרים של סטולרו, או כאלה שעבדו עמו לאורך השנים, ניסו לגמד השבוע את ההיכרות שלהם עם איש העסקים האניגמטי. כשמבקשים מחבריו של סטולרו לפתור את התסבוכת, או להסביר מה סוד קסמו ומאיפה מגיעה יכולתו לרתום לעסקיו שותפים שכבר עשו כברת דרך בעולם העסקים, הם תולים זאת ביכולתו המופלאה להתחבר לאנשים.
"אביחי הוא איש של אנשים", הייתה אמירה שחזרה שוב ושוב בשיחות הרבות שנערכו לצורך הכתבה. "יש לו כושר יוצא דופן להתחבב על אנשים ולרכוש את אמונם".
ובחזרה לדרכו הפתלתלה של סטולרו בתחום העסקים. במסגרת פסגות פקטורינג שהקים הוא גיבש קבוצה שרכשה את אחזקות בנק הפועלים בקופת הגמל גדיש. שותפתו לרכישת גדיש הייתה מישאלה שולמן, אחותו של איש עסקים אחר שכבר הזכרנו, רוני יצחקי.
בנוסף החזיק סטולרו גם ב-25% מממ"ן - שמפעילה את מסוף המטענים בנתב"ג - ואף ניסה להשתלט עליה, אך משפחת בורוביץ', בעלת מניות הרוב, העדיפה למכור לקבוצת תעבורה של צביקה לבנת. סטולרו פנה לעזרת בית המשפט כדי שיתערב בעסקה, אך המהלך לא צלח.
איפה עוד פעל סטולרו? למשל, ברומניה, באמצעות חברת אסים, שהתמקדה בתחום הנדל"ן המניב, יחד עם שותף אחר, חברו ועורך דינו, ישראל שמעונוב, אחד המומחים לתחום שוק ההון. ערב המשבר הגלובלי של 2008 הם מכרו את החברה לעדי קייזמן, והוא כבר היה זה שנאלץ להתמודד עם הסדר החוב של החברה, שקרסה כמו שאר החברות הישראליות שפעלו בתחום הנדל"ן במזרח אירופה.
גם אסים, כמו פסגות פקטורינג, נוצקה לתוך שלד ציבורי שסטולרו רכש, במה שהפך לתחום ההתמחות שלו. במסגרת זו הוא יצק פעילות גם לשלדים בורסאים נוספים כמו נור, עבודי, כץ והפך מוכר בגזרת שוק ההון כסוחר שלדים.
לצד הפעילות השוק הונית והפיננסית, הקפיד סטולרו לשמור גם על פעילות עסקית ריאלית. במהלך השנים הוא רכש שטחים חקלאיים, דאג להפשרתם, והקים עליהם תחנות דלק. כיום הוא הבעלים של כמה עשרות תחנות דלק ברחבי הארץ, ביניהן תחנה אחת בהרצליה, ליד המרכז הבינתחומי, שהיוותה סלע מחלוקת בינו לבין ראש העיר לשעבר יעל גרמן, שטענה כי הוא זכה בה בזכות קשריו עם ראש העיר שקדם לה, אלי לנדאו ז"ל. גרמן לקחה את סטולרו לבית המשפט, אך נוצחה שם, לאחר שנקבע שאת האישור לא קיבל סטולרו מלנדאו אלא מהוועדה המחוזית. כך או כך, מה שבטח הוא שהתחנה, אותה מפעילה חברת סונול, היא אחת הרווחיות בארץ.
בגיל 32, שבע שנים בלבד לאחר יציאתו של סטולרו לאזרחות, הוא קיבל את אישור רשות החברות להיתר שליטה בחברה ביטוח האשראי בססח, שם החזיק 25%. וכשזיהה מומנטום, הוא רכש מכינוס נכסים גם את חברת א.ר.ם רעננה, שהקימה את פרויקט לב הפארק ברעננה. מאחר שהחברה קיבלה מעמד של מפעל מאושר, סטולרו נהנה מפטור מס שבח, שאפשר לו להפיק רווחים יפים מהפרויקט.
וגם זה לא מקיף את כל תחומי הפעילות שעסק בהם. הוא נכנס, למשל, לתחום ייצוא מתכות תחת חברת סקארפ, ואף עשה את צעדיו הראשונים בתחום יבוא המלט. בהמשך הגיע למסקנה שהענף תנודתי מדי. "זה הפך להיות ממש הימור", אומר אחד מחבריו, וסטולרו השאיר את הפרק הזה מאחוריו.
גורו בשוק החברות הביטחוניות
לפני מספר שנים קיבל סטולרו החלטה להישאר מחוץ לשוק ההון. למרות ש"מאוד אוהבים אותו בשוק ההון", מספרים חבריו, "עד היום מתקשרים אליו מוסדיים ומציעים לו לעשות דברים יחד, אבל הוא לא רוצה".
למה בעצם?
"יש לו מקורות עצמיים שלו. את שוק ההון צריך כשרוצים להוריש לילדים או כשצריכים מקורות. כרגע הוא לא שם. שוק ההון לא נותן לו כלום, להיפך, הוא נותן רק חשיפה, שאביחי מנסה להתרחק ממנה".
כן, את סטולרו כנראה שלא נמצא במיקונוס, באחד האירועים הגרנדיוזיים של עידן עופר. "הוא מאוד לא אוהב את החשיפה". מדגיש אחד מחבריו. "גם בעניין של אירונאוטיקס הייתה לו דילמה אם להיכנס לזה, בגלל החשיפה. הוא אדם שאוהב לפעול מתחת לרדאר. עכשיו יש לו על הפרק עסקה נוספת והוא מתלבט אם לעשות אותה, בגלל שמדובר בחברה ציבורית".
בשנים האחרונות, טוענים מכריו, סטולרו גם הפך "הרבה יותר ממוקד ומפוקס", והוא כבר פחות מתפזר על פני אין-ספור תחומי פעילות. במה הוא מתמקד? בחברות בתחום הביטחוני בהן הוא משקיע עם חברו ועורך דינו, שוקי שטיין. היקף ההשקעות שלו בכל חברה, והוא מושקע כאמור בעשרות כאלה, נע בין מילון ל-4 מיליון דולר. יש אפילו מי שטוען שסטולרו הפך להיות "מעין גורו בשדה הפעילות הזה, מוביל דרך בכל מה שקשור בחברות טכנולוגיה בתחום הביטחוני".
אחת החברות בהן השקיעו סטולרו ושטיין, היא אניויז’ן (Anyvision), סטארט-אפ המפתח טכנולוגיה לזיהוי פנים. מי שהכיר לו את החברה הוא אמיר קין, ראש המלמ"ב לשעבר, המשמש כנשיא החברה. סטולרו הציץ ונפגע. מאז השקיע בה, הספיקה החברה למשוך גם את תשומת ליבן של ענקיות כמו מיקרוסופט, בוש, קוואלקום ו-HP שכולן השקיעו בה. ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, משמש כיועץ לחברה.
לצד ההשקעות הללו, הוא פועל במסגרת החברה המרכזית שלו, ICL, חברת שילוח ולוגיסטיקה המנהלת 1,800 מחסנים ברחבי העולם, וכן במימון של יבואנים ויצואנים, פעילות המקבילה במידה רבה לפעילות בססח שבה החזיק.
בתחום המחסנים, היה סטולרו מעורב במכרז לאחסנת ציוד של משלחת הרכש של משרד הביטחון בניו יורק, שם העניינים הסתבכו מעט עבורו. מדובר במכרז שיצא לדרך לאחר שבמשך שנים העסיק משרד הביטחון חברה אמריקאית ללא מכרז. סטולרו דחף לקיום מכרז, ומשזה יצא לדרך הוא השתתף בו באמצעות חברה אמריקאית (המכרז סגור לגורמים ישראלים). אלא שאז הועלו טענות לאי סדרים במכרז מצד החברה שסיפקה את השירות לאורך השנים. בין השאר נטען על ידה שבנו של מנכ"ל משרד הביטחון, אודי אדם, מועסק אצל סטולרו.
המכרז הוקפא, ולבסוף זכתה בו אותה חברה שסיפקה את השירותים עד כה (חברה אחרת שהשתתפה במכרז פנתה עקב כך לביהמ"ש, וההליך נמצא בעיצומו). בסביבתו של סטולרו טוענים כי בנו של אדם עובד בחברה במשרת סטודנט, עוד לפני שאדם מונה למנכ"ל משרד הביטחון, וכי ממילא אדם כלל לא היה מעורב במכרז.
ובחזרה לניצחון הגדול של סטולרו בעסקת אירונאוטיקס. מבחינתו, מדובר בהמשך ישיר ועליית מדרגה בהתמקדותו בתחום בתעשיות ביטחוניות. "הרבה גורמים רצו את החברה", אומרים מכריו, "וכל מי שיכול היה להתנגד ולהפריע, עשה את זה".
סטולרו, שכאמור גמר אומר שלא להיות מעורב עוד בשוק ההון, דרש כתנאי לעסקה שאירונאוטיקס תהפוך להיות פרטית. ואכן, העסקה תיעשה במתכונת של מיזוג משולש הופכי, שמשמעותו מחיקתה של אירונאוטיקס מהמסחר. "גם ברפאל מעדיפים את זה", אומר גורם הבקיא בנושא.
כך או כך, סטולרו, שנדהם מעוצמת החשיפה, שוקל כעת אם להיכנס לעסקה הנוספת שעומדת על הפרק מבחינתו. "הוא באמת מתלבט", אומר אחד מחבריו. "הוא שואל את עצמו בשביל מה הוא צריך את זה. בחו"ל הוא עושה עסקאות גדולות יותר ואף אחד לא שומע על זה. פה כל עסקה שלו מקבלת כותרות. אז הוא שוקל ברצינות אם הוא רוצה את זה".
עסקת אירונאוטיקס: שתי חברות ממשלתיות נכנסו לקרב, החשבון יוגש למשלם המסים | יובל אזולאי
סיפור רכישת אירונאוטיקס על-ידי רפאל ואביחי סטולרו הוא גם סיפור על היריבות בין החברות הביטחוניות הגדולות בישראל, שמגלגלות מיליארדים. במשך שנים מי ששלטו בתחום המל"טים - שישראל היא גורם מרכזי בשוק העולמי שלו - היו החברות אלביט מערכות והתעשייה האווירית (תע"א). בשנים האחרונות גם רפאל - שזכתה לתהילה בזכות פיתוחים כמו כיפת ברזל ושרביט קסמים - רוצה נתח מהשוק הזה, ועבורה הדרך המהירה ביותר לעשות הייתה רכישת אירונאוטיקס.
נכון, מדובר בחברה למודת טלטלות שחוותה בשנים האחרונות משברים וסקנדלים. כך, למשל, מזה תקופה ארוכה שבית המשפט מותיר על כנו צו שאוסר על כלי התקשורת לדווח אודות חקירת ההסתבכות שלה במסגרת ניסיונות קידום של עסקת מל"טים במדינה זרה. ועדיין, לאירונאוטיקס יש מיקוד ופורטפוליו מרשים שמבוסס בעיקר על מל"טים טקטיים, שאמורים לסייע לכוחות צבאיים בזירות חיכוך שונות ברחבי העולם.
ההוכחה הטובה ביותר לכך שיש סיבות טובות לרכוש את אירונאוטיקס, היא העובדה שתע"א ניסתה לטרפד את עסקת רפאל, והציעה לרכוש אותה ב-600 מיליון שקל, בעוד שרפאל וסטולרו הציעו בתחילה 430 מיליון שקל בלבד. החשש של התע"א מפני תחרות חדשה בשוק המל"טים הקטנים אילץ את רפאל וסטולרו להקפיץ את ההצעה שלהם, ולרכוש את החברה תמורת 850 מיליון שקל.
תע"א ורפאל הן חברות ממשלתיות. המהלכים הפיננסיים שלהם ממומנים מכספי ציבור. כך שהניסיון של תע"א לחסום מתחרה עלה למשלם המסים הישראלי מאות מיליוני שקלים. בשבוע שעבר אישרה הממשלה את העסקה, ורפאל ואירונאוטיקס כבר התחילו לחשוב יחד בגדול, כשהודיעו כי יתחרו במכרז מל"טים ענק ומסווג של משרד הביטחון, שהיקפו מיליארדי שקלים. והתע״א? היא החליטה להישאר בחוץ ולא להתמודד מסיבות של כדאיות כלכלית.
