צפון אמריקה בסטיישן
רעש מוזר נשמע מהירכתיים של ג’רי הקרוואן. התעלמתי, אבל דוושת הגז סירבה לישר איתי קו. נתקענו. אחרי שטיפס את הרוקי’ז, ירד את הסיירה נוואדה והכיל בסבלנות אין קץ את כל המריבות שלנו במשך שלושה חודשים, דווקא יום לפני הסוף הוא נשבר. התיישבנו על המים בסן פרנסיסקו וחיכינו לגודו, שהגיע בדמות בחור מקסיקני עם לב זהב שסייע לנו להיחלץ.
"שילמנו" לו בשתי בירות מהמקרר המתרוקן בג’רי ונסענו ל"לנדס אנד" (Lands End) - המקום שבו היבשה נגמרת ומתחיל האוקיינוס האינסופי - כדי להיפרד מיבשת אמריקה. המסע שלנו, שהתחיל בקצה הדרומי ביותר שלה לפני כמעט שמונה חודשים, הגיע לשלב הסיכומים.
ראשונה הייתה הראשונה. היא ביקשה בדרמטיות רגילה את רשות הדיבור ופצחה בנאום מכונן. כל הקלישאות הנכונות היו שם ואולי בגלל זה האוויר הפך עד מהירה דביק. השנייה זיהתה מיד את הפוטנציאל לגרוף לייקים והחלה מלטפת את הגברת הראשונה ואותי במילים חמות. זה היה מאוד נעים, אין מה לומר, ולמרות זאת ביקשתי ממנה להפסיק ולחשוב באמת מה תיקח איתה הלאה מהטיול הארוך.
היא חשבה שתי שניות ואמרה שאת ערימת הבגדים שקנינו אתמול באאוטלט. השלישית הבינה מה צריך לעשות כדי לקבל גלידה בסוף המסלול וסיכמה שהיה טיול חד-פעמי ושהיא תשמח אם ניסע שוב בשנה הבאה. והרביעית, המתוחכמת מכולן, התיישבה ביני לבין הגברת והמטירה עלינו נשיקות לחות וחיבוקים.
זה עבד לה. ואז הגיעה שעתה הגדולה של הגברת הראשונה, שהוכיחה שוב מדוע זכתה בתואר. היא הזכירה לכולנו כמה מהרגעים המיוחדים שעברנו בחודשים האחרונים ומינפה את הזיכרונות שצפו כדי לדבר על העתיד הקרוב - זה שיגיע ממש בעוד רגע, כשנחזור לעבודה, לבית הספר, לחיים. איזה בני אדם נהיה, איזה חברים, איזה אחיות, מה ניקח איתנו מהמסע. ניסיתי לענות: אין שום סיכוי שנחזור להיות אותם אנשים שיצאו מהארץ לפני שמונה חודשים.
הטיול הזה, נטלתי את המיקרופון המטאפורי, ייצרב בכולנו לכל החיים. אומנם אני חוזר לאותה עבודה בדיוק, וגם אמא תמשיך להציל חיים במיון, אמרתי, אבל אנחנו אנשים שונים. קצת קשה להבחין בזה בהתחלה אבל מה שעברנו פה שינה אותנו דרמטית.
אני לדוגמה למדתי לנשום. לא לקבוע תוך שבע שניות מה דעתי וכיצד צריך לפעול. מאדם שיש לו תשובות בית ספר לכמעט כל סיטואציה, הפכתי לאדם שמקשיב ליותר קולות וגם נותן להם מקום אמיתי בסדר היום שלו. למדתי, בעיקר מכן, אמרתי לראשונה ולשנייה, שיש דרכים רבות לדבר עם העולם, להבין אותו, לפרש אותו. ושלפעמים דווקא הפירושים של בת 11 הם הרבה יותר נכונים משל מבוגר בן 41.
למדתי - בעיקר ממך, אמרתי לשלישית - שהסברים רציונליים לא ממש עובדים על בני אדם. שכולנו מונעים בעיקר מתאווה, מאהבה, מקנאה, ושאם אני רוצה להשיג משהו אולי מוטב שלא לפנות רק לשכל הישר. באמת הגיע הזמן להבין את זה בגילי.
וממך - אמרתי לרביעית, שהייתה עסוקה בחפירת בור באדמה - למדתי כמה חשוב להתבונן. לראות כל הבעה, כל עווית, כל קימוט של המצח. כי אין כמו ילדה בת שנתיים שמסתכלת על כל פלאי העולם שעברו מולה - כדי ללמוד עליו אינסוף דברים חדשים.
רגע לפני שאיבדתי אותן, פניתי לגברת הראשונה בקול רועד. וממך, עדי, למדתי שוב אהבה מהי. אני מרגיש שהטיול הזה חיבר בינינו לנצח. זו הייתה החוויה הכי מיוחדת שעברנו יחד, וגם הכי מאתגרת, ושעכשיו אפשר בכיף לחזור הביתה. עשינו את זה.
המשפחה
ההורים: אבי ועדי
ילדות: עומר (11), עידן (9), אופיר (6), נועם (2)
מדד הטיול:
משך הטיול: 229 יום
מספר הטיסות (כולל פנים): 16
מדינות: ארגנטינה, צ'ילה, ברזיל, ארה"ב
מספר מדינות בתוך ארה"ב: 8
פארקים לאומיים שביקרנו בהם בארה"ב: 12
קילמטראז' בג'רי הקראוון: 15 אלף ק"מ
דברים לדעת:
אחרי שחרשנו על אותן חמש חולצות כל הטיול - תרמנו את רוב מלבושינו ביום האחרון - רגע לפני שעלינו למטוס - לעמותה בשם "גוד וויל" שסניפה פרוסים כמעט בכל עיר בארה"ב.
ג'רי הקראוון חזר לבעליו, קרוז אמריקה, נקי ומצוחצח, ויצא לדרך חדשה כבר כעבור כמה שעות תחת שם חדש ומשפחה גרמנית. נתגעגע אליו מאוד.