אילן פז / צילום: איל יצהר
אני: חברתי, ערכי, יורד לפרטים ולא מתבייש להגיד שאני וורקוהוליק. מחכה שיגיע יום ראשון ומתקשה להתנתק בחופשות - ואין ספק שאני משלם על זה מחיר.
משפחה: של אמא מפולין. כשפרצה המלחמה סבתא, שהייתה נערה, התחפשה לנוצרייה, גרה במנזר ונשלחה למחנה ריכוז. אחרי המלחמה היא עלתה לארץ, התאחדה עם אחיה ופגשה את סבא, בן למשפחה מחלוצי העלייה הראשונה, שנולד בארץ. הם התחתנו, התיישבו בקדימה וגידלו תפוזים. הוריו של אבא נולדו בפולין. עם עליית הנאצים ברחו בנפרד לרוסיה, נפגשו שם, הצליחו לשרוד, עלו לישראל והתמקמו במשמר השרון. סבא עבד כסמנכ"ל כספים של יכין חק"ל. בשלב מסוים עזבו לתל אביב, שם אבא נולד. ההורים נפגשו כשאבא למד כלכלה ומנהל עסקים בירושלים ואמא ריקוד. אבא עבד בפוספטים, עבר לאסם, חזר לכיל כסמנכ"ל אסטרטגיה. אמא הייתה גננת.
ילדות: בכיתה ג' אבא עבר לנהל חברת ספנות של כיל וצים בהולנד ועברנו להאג לשנתיים. החזרה לארץ הייתה חלקה. גרנו ברמת השרון, למדתי במגמת מתמטיקה ופיזיקה, ובסוף התיכון התחלתי להתעניין במימון, ניסיתי להבין למה מניות עולות ויורדות ומה זה אג"ח. ידעתי שזה מה שאני הולך לעשות.
הייתי שנה בקורס טיס, נפלתי בגלל בעיות ברכיים, משם עברתי למודיעין בחיל האוויר וכשהשתחררתי רציתי ללמוד מימון, אבל לא הייתה מסגרת אקדמית כזאת ואבא אמר שכדאי לי לברר בחו"ל. מכיוון שלא היה לי כסף, מצאתי אוניברסיטה לא יקרה בניו ג'רזי. השנה הראשונה הייתה קשה בגלל הריחוק מהמשפחה, אבל סיימתי כמצטיין השנתון.
מרב: אשתי, הייתה בעתודה צבאית, עשתה דוקטורט בהנדסה כימית בפרינסטון, ועבדה בחברת תרופות בניו ג'רזי. כשנולדו הילדים עבדה בחצי משרה במוסד לבטיחות וגהות. היום היא בהפסקת חשיבה לגבי המשך הקריירה. נפגשנו בכיתה י', חיזרתי אחריה באגרסיביות. תשע שנים אחרי שהסכימה לצאת איתי, התחתנו. בלעדיה לא יכולתי להצטיין. היא עשתה ויתור ענק בשביל המשפחה ומחוברת לשלושת הילדים שלנו בנימי נפשה.
קריירה: חזרתי לארץ בסוף התואר, התחתנו, והתחלתי לעבוד בפועלים שוקי הון ואז נסענו לארה"ב. אני למדתי לתואר שני בוורטון ואשתי עשתה את הדוקטורט. בסוף התואר קיבלתי עבודה במריל לינץ', הייתי סמנכ"ל בנקאות ההשקעות בקבוצת הטכנולוגיה, ובמשך ארבע שנים שהיתי באמצע השבוע בניו יורק ובסופי שבוע הגעתי הביתה. משם עברתי ל-UBS. היינו בטוחים שנישאר באמריקה לתמיד, אבל כשהילדים גדלו התחלנו לבדוק אפשרות לחזור לארץ. בדיוק אז פגשתי את הארווי קרוגר, אבי ההשקעות הזרות בישראל, במשרדי ליהמן ברדרס.
קרוגר ישב במשרד שלו עם נייר ביד, בדיעבד הבנתי שאלה היו קורות החיים שלי, ואמר: 'תן לי סיבה אחת שלא ניקח אותך לעבוד בליהמן בישראל'. הוא העלה את לן רוזן, שניהל את השלוחה כאן, ואת מנהל כוח האדם לשיחת וידיאו, והם אמרו שהתקבלתי, אבל אני צריך להגיע בחודש הבא. זה היה באמצע שנת הלימודים והתלבטתי. אשתי אמרה לי, 'לך על זה. כמה משרות כאלה עוד ייפתחו בישראל?'. ארבעה חודשים היא הייתה בארה"ב לבד, קיפלה הכול ועלתה.
ליהמן ברדרס: הגעתי כדי לרכז כאן את בנקאות ההשקעות של החברה בתחום הטכנולוגיה. בספטמבר 2008 ליהמן פשטה את הרגל, הביזנס בארה"ב ובישראל נקנה על-ידי ברקליס, וכולנו עברנו לשם.
ברקליס: בעבר היה בנק קמעונאי גדול, שבישראל שיתף פעולה עם דיסקונט, עד שמכר את כל החזקותיו לדיסקונט והפך למה שהיום מרכנתיל, ויצא מפעילות בארץ. אחרי קריסת ליהמן המנכ"ל החליט להיכנס לתחום בנקאות ההשקעות. היום ברקליס הוא בנק השקעות גלובלי, שעוסק בקמעונאות רק בבריטניה. הפכתי למספר שתיים של לן רוזן, ולפני כחודש, כשעזב, מוניתי בנוסף למנכ"ל.
הובלנו שמונה מתשע ההנפקות של המדינה, בין היתר את הנפקת חברת החשמל. יש לנו אקסלרטור לפינטק בשם "רייז", והבנק מחזיק אנשי טכנולוגיה שמאתרים חברות בוגרות יותר שיכולות להיות רלוונטיות עבורנו.
פנאי: אין הרבה. קצת ספורט וכל דקה פנויה אני מקדיש למשפחה. ברור לי שכשאפרוש יהיו לי 90% של ריק.
תפיסת עתיד: רוצה לשמור על מקומו של הבנק בראש רשימת הבנקים להשקעות בארץ. רק התחלתי לעבוד.