למה עובדים חולים מגיעים לעבודה?
בחלוף השנים שמ-1993 ועד 2017 נמצא בסקר בריטי כי מספר העובדים שנעדרים בגין מחלה מהעבודה ירד בחצי. האם זה בגלל שיפור מפואר בתחום הרפואה?
הביצה: רצון להוכיח מוסר עבודה
כלל לא. הסיבה האמיתית שמייחסים לכך היא העובדה שהיעדרות בגין מחלה מלווה בתפיסה סטיגמטית ובשיפוטיות מצד הממונים. סקר נוסף שנערך בשנת 2015 אף מרחיב עוד יותר את התמונה ומראה כי כמעט 40% מהעובדים אינם מגלים למנהליהם את הסיבה להיעדרותם מהעבודה, משום שהם חוששים שלא יאמינו להם, או ישפטו אותם לרעה.
סקר אחר, שנערך על-ידי ארגון הבריאות העולמי, ממחיש זאת ומראה כי רבע מהעובדים האמריקאים תמיד הולכים לעבודה כשהם חולים, ועוד שליש ממשיכים לעבוד ומרשים לעצמם להיעדר רק כאשר המחלה מתגברת ומורגשת במלוא הסימפטומים שלה. בסקר זה טענו כ-42% מהעובדים שזה משום שיש להם דד-ליינים, הרבה עבודה או לוחות זמנים עמוסים; ו-25% סיפרו כי הם עושים זאת משום שהמנהלים שלהם מצפים מהם להגיע לעבודה בכל מצב.
גם ד"ר לי נורמן, קצין הרפואה הראשי בבית החולים של אוניברסיטת קנזס, מודה כי אנשים "רוצים להפגין לבוסים שלהם ולעמיתיהם שיש להם מוסר עבודה חזק, ולכן רבים מהם סוחטים את עצמם עד תום וממשיכים לעבוד גם כשהם חולים".
הציפייה: פרודוקטיביות. והתוצאה?
היום יותר מאשר בעבר מצפים מנהלים ומעסיקים מהעובדים שלהם לספק מקסימום פרודוקטיביות כל העת, וכמובן, ישנה התנגשות בין מנוחה בשל מחלה מדי פעם לבין ציפייה זו. בשל כך, יותר ויותר עובדים מגיעים חולים לעבודה, וכשהם נעדרים בשל מחלה, הם נזהרים מלחשוף מה סיבת היעדרותם.
הבעיה - אנחנו לא מקשיבים לגופנו ולא נחים כראוי כשהוא מבקש זאת, ובהתאם לכך לא מבריאים מהר כל-כך ומוצאים את עצמנו תשושים לעתים קרובות ולמשכי זמן ארוכים. אנחנו לא רוצים להיעדר כדי שהמנהלים שלנו לא יכעסו ויתאכזבו מאיתנו, אך בסופו של דבר כשאיננו מאפשרים לעצמנו לנוח, אנחנו חולים זמן רב יותר ומשיגים את ההפך ממה ששאפנו.
ואם לא די בכך, כשאנחנו עובדים בהיותנו חולים, קשה לנו להתרכז במשימות חיוניות, ובהתאם לכך גוברים הסיכויים שנבצע שגיאות חמורות שישפיעו על העבודה שלנו, על חברינו לצוות ועל החברה כולה. יתרה מזו, העמיתים הבריאים לעבודה עלולים לכעוס על נוכחותו של עובד שמשתעל ומתעטש לצדם, והדבר עשוי לפגוע בהערכתם כלפיו וביחסיהם עמו.
האם המנהלים מרוצים?
כמובן, מבחינת המנהל כל אלה בעייתיים לא פחות, שכן התוצאה היא עובד לא פרודוקטיבי, ששוגה בעבודתו ומדביק את חבריו (לפי מחקר מאוניברסיטת פיטסבורג, נוכחות במשרד בזמן שפעת עלולה לגרום לעלייה של 40% במקרי השפעת באותו משרד, ומסתבר כי אחוז ניכר מהזיהומים שאנשים חוטפים נגרמים מהידבקות במקום עבודתם).
כמו כן, יש לזכור כי בעוד שהעובדים מצופים למקסימום פרודוקטיביות, לא סביר שישיגו יעד זה בעודם חולים. כך שבפועל הדבר מזיק לארגון, ובהסתכלות גלובלית - לכלכלה כולה: על-פי מחקר שפורסם ב-2003 בכתב-העת "Journal of Occupational and Environmental Medicine", עובדים חולים במשרד עולים למשק הלאומי כ-160 מיליארד דולר בפריון אבוד מדי שנה.
שגרת מניעה: העובדים חולים? שלא ידביקו עובדים נוספים
■ שלחו אותם הביתה - עודדו את העובדים לחזור הביתה כדי לנוח ולהחלים, ולעבוד לאט ובזהירות אך ורק אם הם בעיצומה של משימה דחופה באמת. הביאו בחשבון שיש דברים שאולי אינכם יודעים מתחת לפני השטח על מצבם הבריאותי הנתון, וכבדו זאת. ספקו להם הרגשה שאתם רוצים שירגישו טוב, יותר משום שאתם זקוקים להם כשהם במיטבם.
■ שמשו מודל לחיקוי - הישארו בבית כשאתם חולים, וספרו על כך לעובדים. אם אפשר, נסו לא לתקשר עמם בזמן היעדרותכם, כדי לשדר להם שאתם מתמקדים בהחלמה.
■ צרו תרבות של אכפתיות - ככל שתצליחו לעשות זאת, כך יקטנו הסיכויים שעובדים חולים יגיעו חולים לעבודה, מתוך רצון שלא להדביק את עמיתיהם.
■ בררו מה קורה - כשמישהו חולה שוב ושוב, נסו לרדת לעומק מה שקורה אצלו בהקדם האפשרי, לפני שהמצב יסלים. כשהוא חוזר לעבודה, זמנו אותם לשיחה, ודאו שהם חשים מספיק טוב כדי לחזור לעבוד, וציינו כי שמתם לב לתבנית כלשהי בחופשות המחלה שלהם. שאלו אם יש משהו שעליכם לדעת בהקשר זה, ונסו לגרום להם להבין שלהיעדרותם יש השפעה על ביצועיהם בעבודה.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית, מומחית לניהול ולקריירה ומחברת הספר "המועמד הנבחר"
