גיא מילוסלבסקי, ד"ר אלי פישר, אייה מגן, הראל גילאון וזאיד זאיד / צילומים: מיכה בננו, סיון פרג', אביב חופי ואיל יצהר
"הפלגנו מחיפה למרסיי, בתחבורה ציבורית לפריז ומשם טיסה לניו יורק"
ד"ר אלי פישר, נשיא ומייסד תשלובת ד"ר פישר
הטיסה הראשונה שלי לחו"ל הייתה בגיל 24. נסעתי יחד עם אשתי דבורה ז"ל ללימודים באוניברסיטת הארוורד בארה"ב. בפברואר 1959 הפלגנו בספינה "תאודור הרצל" מנמל חיפה למרסיי, עם 20 דולר (לפי החוק אז היה מותר לכל אדם לצאת עם 10 דולר בלבד). ממרסיי המשכנו לפריז בתחבורה ציבורית ומשם טיסה טרנס-אטלנטית לניו יורק.
הזיכרון הראשון שלי הוא הנחיתה בניו יורק, הייתי המום מגורדי השחקים, מכמות האנשים הגודשים את הרחובות, מאנשי עסקים בחליפות, מהגודל והעוצמה. כמה ימים אחר-כך הגעתי בהתרגשות להארוורד לפגישה עם הפרופסור שאיתו באתי לעבוד, חתן פרס נובל ג'ורג' וולד בהארוורד. הייתי כולי לחוץ, לבוש בחליפת החתונה שלי ועניבה (פעם ראשונה בחיי) וגיליתי אדם מקסים, חכם ולבבי לבוש בג'ינס ונעלי ספורט.
ההתחלה לא הייתה קלה, געגועים לישראל, להורים, לארוחות המשפחתיות ולחברים. האתגר המקצועי היה רב אבל היה שווה כל דקה. באוניברסיטת הרווארד הכרתי אישית והתיידדתי עם כמה חתני פרס נובל. למעשה נסיעה זו הייתה משמעותית ביותר בהמשך דרכנו ובהקמת מפעלי ד"ר פישר בישראל ב-1965.
בזמנו היה ייחודי מאוד לנסוע לארה"ב, והמשפחות שלנו חששו שנשאר שם. ארה"ב היא היום יעד נפוץ לטיולים, אך מבחינתי זהו גם יעד אליו אנו מייצאים מידי יום שתי מכולות של תכשירי ד"ר פישר למגוון לקוחות ובכל נסיעה אני משלב בין פגישות העבודה גם סיורים ומוזיאונים וכדומה.
אוניברסיטת הארוורד השתנתה לגמרי במהלך השנים. לפני שנתיים חזרתי ולא הצלחתי למצוא את הבניין שבו עבדתי, כי כל מתחם האוניברסיטה השתנה.
"המונית לשדה התעופה לוד אספה אותנו ישירות ממסיבת הסיום"
הראל גילאון, מנכ"ל משותף בבית השקעות אופנהיימר ישראל
הפעם הראשונה שטסתי לחו"ל הייתה בגיל 18 ליוון. טסתי עם החברים מבית הספר הריאלי בחיפה, רגע לפני הגיוס לצה"ל לשלושה שבועות. המונית לשדה התעופה לוד אספה אותנו ישירות ממסיבת הסיום שנערכה בקיבוץ אפק ליד חיפה, 11 חברים טובים.
נחתנו באתונה ומיד לקחנו טיסת המשך לשדה התעופה בקורפו, שם חיכו לנו אנשי מועדון הים התיכון "קלאב מד" בו חווינו בפעם הראשונה סקי מים, גלישת רוח, לינה בבקתות קש, אוכל צרפתי ועוד.
לאחר 10 ימים עזבנו את המועדון וטיילנו לבדנו בקורפו איוס, סנטוריני, מיקונוס, ונקסוס. התאכזבנו עמוקות מ"הסלט היווני" שהוגש לנו לעומת מקבילו הישראלי, ולעומת זאת התענגנו כמעט בכל מקום על מעדני כבש וסופלקי, דגים טריים וחופים מושלמים.
אחד הרגעים הלא נעימים בטיול היה כאשר לקחנו מעבורת לא נכונה לאי נקסוס במקום לאי פארוס, וגילינו זאת רק עמוק בתוך הים, בסוף האי נקסוס התגלה כאי שקט יותר המאוכלס בנופשים בריטים בגיל העמידה. לאחר לילה הטעות תוקנה וחזרנו ליעד המקורי.
1991 שייכת עדיין לדור טרום הטלפונים הניידים והאינטרנט, כך שהקשר עם הבית היה דרך שיחות גוביינא קצרות, את התמונות פיתחנו רק שחזרנו לארץ, ולא השתמשנו במילה ל"תייג" או סלפי.
ראוי לציין שאז ב"קלאב מד" היינו כמעט הישראלים היחידים מתוך כ-400 אורחים, בשנים הבאות מספר הישראלים גדל משמעותית. מאז יצא לי לבקר מספר רב של פעמים באיי יוון, אך לקורפו לא הגעתי שנית ואני מתכנן לחזור לשם בשנים הקרובות עם אישתי ושלוש בנותי.
"פריז הייתה חוויה תרבותית לא פחות מתיירותית"
תמר גרזון, מנכ"לית טרווליסט
הטיסה הראשונה שלי לחו"ל הייתה בגיל 12. טסתי עם אמא לשבועיים של טיול בת-מצווה בפריז. זה היה גם ביקור משפחתי, נסענו לבקר את דודי ובני הדודים של אמי שלא ראיתי הרבה זמן, שהתגוררו בעיר.
אני זוכרת שמאוד התרגשתי, זו הייתה פעם ראשונה שלי במטוס. העיר הייתה נפלאה, נסענו בחופשת הפסח, מזג האוויר היה נעים והרגשתי שאני בסרט. אני זוכרת המון אומנות, מוזיאונים, תרבות. לאן שלא הסתכלת ראית יופי וצבעוניות ומשהו שמרגיש כמו סצינות מסרטים רומנטיים. במיוחז אני זוכרת את המונמארט, מה שנחשב כרובע האומנים של פריז. אמא שלי לקחה אותי לטייל בין האמנים ואני זוכרת שציירו דיוקן שלי, הצייר היה אחד מציירי הפורטרטים שהיו פזורים באזור, ולא היה כמעט כיסא פנוי.
אני זוכרת שאמא לקחה אותי גם ללובר והסתובבתי שם בין כל היצירות הענקיות וכמובן המונה ליזה המדוברת. אני זוכרת במיוחד שבתור תלמידה לבלט קלאסי בתחילת הדרך, חיכיתי במיוחד להופעה שהוזמנה מראש של להקת הבלט של פריז, שעד היום נחשבת אחת מלהקות הבלט המובילות והוותיקות בעולם, לצד להקת הבולשוי הרוסית. אך רצה הגורל ובאותו היום בדיוק הייתה שביתה וההופעה לא התקיימה, זו הייתה עבורי אכזבה קטנה, אבל שאר החוויות בעיר האורות בהחלט חיפו על כך. בסך הכול אני זוכרת את החופשה כחוויית חו"ל מאוד מעניינת וטובה, שבהחלט פתחה לי את התיאבון ליעדים שחוויתי אחרי. זו גם הייתה חוויה תרבותית לא פחות מתיירותית מאוד מהנה בשביל ילדה בת 12.
בזמנו פריז נחשבה ליעד אירופאי קלאסי, ומאוד פופולרי, לצד לונדון. מאז ביקרתי מספר פעמים בפריז, וחזרתי גם ללובר עוד מספר פעמים וראיתי שם את אותן יצירות אומנות. כאדם בוגר, חוויתי אותן בצורה שונה לחלוטין מאלה של הילדה. לפני כשנתיים הייתי שוב במונמארט, וההרגשה הייתה שלא הרבה השתנה, ציירי הפורטרטים עדיין מפוזרים בנינוחות ברחבה למול הנוף הפריזאי, הכיסאות עדיין מלאים והנוף המרהיב של פריז עדיין מרגש.
"ככה זה כשמטיילים בשלוש מדינות בשבועיים וחצי"
גיא מילוסלבסקי, מנכ"ל ובעלי מילוסלבסקי אדריכלים
הטיסה הראשונה שלי לחו"ל הייתה בגיל 14. טסתי עם הרויי ושתי אחיותי לאיטליה, לאוסטריה ולגרמניה. בזמנו לא היה טריוויאלי לטוס, זה היה נראה משהו לא שגרתי - לפחות לא עבור מי שגר בצפת.
לטובה זכור לי הביקור ב"קן הנשרים", המתחם ההררי של היטלר בדרום גרמניה וגם הביקור במכרות המלח העתיקים בעיירה הסמוכה ברכטסגאדן. פחות לטובה אני זוכר את הנסיעות הארוכות, ככה זה כשמטיילים בשלוש מדינות בשבועיים וחצי.
מאז יצא לי לשוב לאותן מדינות, אך כמעט לא לאותם המקומות. לאחרונה ביקרנו בפיזה, שמאז גיל 14 לא הייתי בה. במבחן הזמן תופעת ״המגדל הנוטה״ הפכה להיות מצד אחד מובנת הנדסית ומצד שני מרשימה יותר. ההסתכלות מתוך פרספקטיבה אדריכלית על המתחם כולו ועל מגדל הפעמונים בפרט כל זאת בראי הזמן וההיסטוריה משאירה חותם מקצועי אחר לגמרי, ועדיין ההסתכלות על ילדים ובני נוער שמסתכלים בפליאה על המגדל מעלה חיוך של הזדהות וחזרה בזמן לימי הילדות.
"הכול היה כתוב ומודפס על דפים גדולים, היה לנו תיק שלם של מסמכים"
אייה מגן, מנכ"לית תלמה נסיעות ותיירות
הטיסה הראשונה שלי לחו"ל הייתה בגיל 19. חמש שנים לאחר שנחתנו בנמל התעופה בן גוריון כעולות, שבנו אני ובת דודתי וטסנו לשווייץ ולאיטליה.
טסנו בטיסת סוויסאייר לז'נווה ואני זוכרת את ההלם הראשון כשהגענו למלון עם שם מרשים, אבל כל השאר היה קצת פחות מרשים. לא נתנו לזה להפריע לנו ויצאנו לטרוף את העיר המנומנמת - וי מהיר על בניין האו״ם, סירה באגם ושעון הפרחים והמשכנו ליעד הבא - ברן. משם חצינו את הגבול לאיטליה ברכבת לילה, מסלול שעד היום כרוך בהחלפת רכבת בבריג. היינו מצויידות בכרטיסיית רכבת שאיפשרה לבצע חמש נסיעות בתוך אירופה. הכול היה כתוב ומודפס על דפים גדולים , היה לנו תיק שלם של מסמכים וואוצ׳רים.
זה היה הביקור הראשון שלי באיטליה, בפירנצה ובמילאנו. לא משנה כמה פעמים אני חוזרת לערים האלו, כל פעם מחדש אני נזכרת כמה עוצר נשימה כל דבר היה נראה וכמה תיאבון לעוד זה עשה. כשחזרתי החלטתי שאני רוצה לעבוד בשדה התעופה ולהיות כמה שיותר קרובה להמולה המשכרת שאפיינה אז את הנסיעות לחו״ל - לפני השמיים הפתוחים ולפני שלעלות על מטוס נהיה קל ופשוט כמו להיכנס לרכב ולנהוג לחיפה. כבר באותה שנה התחלתי לעבוד בארקיע וזאת הייתה תחילתה של ידידות מופלאה עם ענף התיירות שנמשכת עד היום.
"כולם ראו את יוסטון בסדרה דאלאס, ואני הייתי שם"
זאיד זאיד, בעלי ומנכ''ל T&E Fashion
הטיסה הראשונה שלי לחו"ל הייתה בגיל 17 לארה"ב. עם סיום הלימודים הורי החליטו שלאור העובדה שסיימתי בהצטיינות את התיכון ראוי לשלוח אותי לחודשיים ליוסטון בטקסס בארה''ב, שם גרים בני דודים שלי - לחופשה וטיולים, וגם ללימודים לשיפור השפה האנגלית.
אכן חרשתי בטיולים את יוסטון והסביבה ולקחתי במקביל ארבעה קורסים בקולג' ללימוד אנגלית. מאוד נהניתי להיפגש עם בני נוער ממדינות בדרום אמריקה, שהגיעו גם הם ללימוד ושיפור השפה האנגלית ונוצרו חברויות שעד היום אנחנו בקשר .
טסתי לבד, אך כאמור היה לי עוגן חזק שבני הדודים שאירחו אותי וייעצו לי מה לעשות ואיפה לבקר . ובכל זאת זכור לי מאוד לטובה קשר שנוצר עם מספר בני נוער שפגשתי באחד המועדונים, שהפכו ליועצים ומדריכים שלי איפה כדאי לבלות, איך להשיג אישורי כניסה למועדוני חברים ואיזה מסעדות מומלצות. את אחד מהם אף אירחתי כשהגיע לישראל, והייתי איתו יום שלם בשפרעם ובאזור.
אחד הרגעים הפחות נעימים היה כשיום אחד בדרך חזרה לבני הדודים שלי, עליתי בטעות על אוטובוס M101, במקום 101. הסתבכתי במסלול, ירדתי באחת מהשכונות של יוסטון והלכתי לאיבוד במשך מספר שעות עד שהצלחתי למצוא מישהו שעזר לי.
בשעתו היה מאוד חריג לבחור צעיר משפרעם לטוס לחו''ל בגיל הזה. אני זוכר שכשחזרתי הפכתי לכוכב בקרב החברים שלי והתלמידים במחזור. כולם ראו את יוסטון בסדרה דאלאס, עם ג'יי אר ומשפחתו ואני - אני הייתי שם. חמש שנים אחר-כך, בשנת 2001, טסתי שוב ליוסטון. המקום לא השתנה בהרבה, אבל מבחינתי נהניתי הרבה יותר כי כבר שלטתי באנגלית, הכרתי מקומות והייתי הרבה יותר עצמאי .