ח"כ עאידה תומא סלימאן / צילום: דוברות הכנסת
בראיון בגלי צה"ל, שמשך קצת תשומת-לב, קראה ח"כ עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת להשוות את שכר המינימום לשכר הממוצע במשק. מה שמשך פחות תשומת-לב היה הנימוק שלה לרעיון - לדבריה, העלאת שכר המינימום דרושה כדי למנוע את התופעה של עניים עובדים: "יותר ויותר משפחות וזוגות ששניהם עובדים ושניהם בעלי הכנסה, בכל זאת יורדים מתחת לקו העוני".
הטענה ששתי משכורות מספיקות פחות ופחות לחלץ משפחות מעוני אינה חדשה. פנינו שוב לנתוני הביטוח הלאומי כדי לבחון אותה.
לפני כן, חשוב להדגיש שני דברים. האחד מובן מאליו: שני מפרנסים טובים מאחד, ואחד טוב מכלום. כ-75% מהמשפחות שאינן עובדות נמצאות מתחת לקו העוני, לעומת רבע מאלה שבהן עובד יחיד, ופחות מעשירית במשפחות עם שני עובדים. הדבר השני: "עוני" בישראל מוגדר ביחס להכנסה החציונית. כיוון שהשכר החציוני עולה, נדרשת גם הכנסה גבוהה יותר כדי "להימלט" מרישומי העוני.
שיעור העוני במשפחות עם שני מפרנסים עמד ב-2010 על 3.5%. ב-2017, השנה האחרונה שיש לגביה נתונים, הוא הגיע ל-5.4%. זו עלייה קלה ביחס לנתון מהשנה הקודמת, 5.2%. העלייה הקלה הזאת עומדת בניגוד למה שקרה במשפחות עם מפרנס אחד: שם ירד שיעור העוני מ-27% ל-24.9% - נתון שבביטוח לאומי מסבירים בהעלאת שכר המינימום.
למגמה הזו יש תמונת ראי. משפחות שיש בהן שני מפרנסים תופסות חלק הולך וגדל באוכלוסייה הענייה. ב-2009 רק 7.5% מהמשפחות העניות נסמכו על שתי משכורות; ב-2017 - 14.8% מהן.
■ בשורה התחתונה: דבריה של תומא סלימן נכונים ברובם. שיעור המשפחות עם שני מפרנסים שמוגדרות עניות עלה ב-2017, אבל ירד יחסית לשיא ב-2013. חלקן בכלל המשפחות העניות עולה זה עשור.