אליזבת וורן, מייק פנס, מרקו רוביו / צילום: רויטרס/Robert Hanashiro-USA TODAY, מארק ניימן-לע''מ
ההצהרה ההיסטורית של 181 המנכ"לים הבכירים בארה"ב, שלפיה מטרת חברה ציבורית איננה למקסם את רווחיהם של בעלי מניותיה בראש ובראשונה, עוררה סערה גדולה. מדוע מנכ"לים מדברים וגם פועלים נגד שורת הרווח של החברות שבראשן הם עומדים? ארגוני משקיעים, אנשי ציבור ואקדמאים נסחפו לטובת העניין, כל אחד לפי האג'נדה אותה הוא מקדם ושבה הוא מאמין.
העיתונים לא נותרו מאחור - "האקונומיסט" הבריטי הקדיש את השער השבועי שלו לנושא, כשהוא מעלה בכותרת את השאלה "בשביל מה נועדות חברות?" (?What are companies for).
ההצהרה, כזכור, יצאה בהודעת "השולחן העגול של העסקים" (BRT), שמאגד את המנכ"לים החשובים ביותר במשק האמריקאי. 181 המנכ"לים חתמו על מסמך שקורא להתרחק משיקולי ערך בטווח הקצר ולבנות עסקים שפועלים ליצירת ערך לכל בעלי העניין בהם, במובן הרחב - העובדים, הלקוחות, הקהילות, הספקים, הסביבה, ורק לבסוף המשקיעים. "החלום האמריקאי חי, אך הוא נשחק", אמר ג'יימי דיימון, מהמנכ"לים הידועים ביותר באמריקה, מבנק ג'יי.פי. מורגן צ'ייס. לצד דיימון, ההצהרה נחתמה על ידי דמויות כג'ף בזוס מאמזון, טים קוק מאפל, בריאן מוינהן מבנק אוף אמריקה (הבנק מספר 2 אחרי ג'יי. פי. מורגן), דניס מילנברג מבואינג, מרי בארה מ-GM, מרלין הויסון מלוקהיד מרטין ועוד.
הכלכלן מילטון פרידמן, שראה בבעלי המניות את חזות הכל ואת בניית הערך שלהם כנדבך הקפיטליזם, בוודאי מתהפך בקברו. אבל גם בלעדיו, היו כאלו שהתבטאו בימים האחרונים באופן חריף כנגד הצהרת המנכ"לים.
רעיון מדאיג מאוד
התגובה המעניינת ביותר הייתה של "מועצת המשקיעים המוסדיים", הגוף בעל האינטרס הישיר בהגדרת החזון החדש של העסקים הבורסאיים. משקיעים מוסדיים הם, כידוע, כל אתם גופי ענק שמנהלים כספים שלא שלהם, מקרנות פנסיה עד קרנות אג"ח, מניות וגידור, ומתפרנסים מכך היטב. בלקרוק, למשל, מנהלת עשרות מיליארדי דולרים בשנה. מדוע דווקא האזכור של בלקרוק, חברת ניהול הכספים הגדולה בעולם? כי המנכ"ל שלה, לארי פינק, נמנה עם החותמים הנלהבים ביותר של הודעת שולחן העסקים העגול, והוא מחלוצי הגישה של להביא תועלת לציבור הרחב, ולא רק לבעלי המניות, כלומר לו עצמו ולבלקרוק.
מועצת המשקיעים המוסדיים יצאה בהודעה שבה הדגישה את "הדאגה" מהודעת שולחן העסקים העגול, לגבי מטרתם של חברה או תאגיד. "ההצהרה הזאת", כך הגיבה מועצת המוסדיים, "מגדירה מחויבויות תאגידיות למגוון רחב של בעלי עניין, ומציבה את בעלי המניות במקום האחרון, כשהיא מתייחסת אליהם כאל ספקי הון או מימון בלבד, ולא כאל הבעלים".
עוד הוסיפה, כי "מועצת המשקיעים המוסדיים מאמינה שמועצות המנהלים וההנהלות צריכות לשמור את ההתמקדות בערך לבעלי המניות לטווח הארוך. כדי להשיג זאת, חיוני אמנם לכבד את בעלי העניין האחרים, אבל חיוני שלחברות תהיה חובת אחריות ברורה לבעלים של החברה.
"חובת אחריות לכולם היא למעשה חובת אחריות לאף אחד", ממשיכה המועצה וטוענת כי שולחן העסקים העגול ניסח את המחויבות החדשה לטיפול בבעלי העניין הרחבים תוך - 1. פעולה להפחתת זכויות בעלי המניות; 2. ללא הצעת מנגנונים חדשים ליצירת אחריות הנהלה ומועצת מנהלים לכל קבוצה אחרת של בעלי העניין.
האמריקאים, טוענת מועצת המשקיעים המוסדיים, תלויים בחברות חזקות לא רק כעובדים וכקהילות, אלא גם כבעלים, כולל קרנות פנסיה ואחזקות פנסיה אחרות. "הממשל, לא החברות, צריך להיות שותף לאחריות של הגדרת מטרות חברתיות וטיפול בהן", טוענת המועצה.
מועצת המשקיעים המוסדיים תומכת בהתמקדות בטווח הארוך, בין היתר באמצעות הפסקת הנוהג של פרסום הנחיות רווח רבעוניות על ידי החברות. לטענתן, חברות עם הנהגה חזקה הראו את היכולת להתמקד בחזון האסטרטגי ארוך הטווח שלהן שמנוסח בבהירות לטובת בעלי המניות. "לבעלי המניות יש תפקיד ייחודי מאוד בהקצאה (והקצאה חוזרת) של הון מניות", טוענת מועצת המשקיעים המוסדיים. "ההון הציבורי הוא בדרך כלל נזיל מאוד, ולא ספק מנהלי חברה מתוסכלים לעיתים קרובות מכך שהם חשופים לשינויים מהירים בשווי של חברה. אנחנו מעריכים את העובדה שמנכ"לים אינם אוהבים לחוש שהם מוגבלים על ידי כוחות השוק וכפופים אליהם, אבל שום דבר בהצהרת שולחן העסקים העגול לא ישנה את הדינמיקה הזו של העולם האמיתי בשוקי המניות".
אם "התנהלות של בעלי עניין" ו"קיימות" יהפכו למקומות מחבוא לניהול גרוע, או לעיכוב שינויים נחוצים - הכלכלה תפסיד מכך בהיבט הרחב, מסכמת הודעת המשקיעים המוסדיים. בניסוח זה חוזרת מועצת המשקיעים המוסדיים על הטענה ההיסטורית שלה, שלפיה "משילות של בעלי עניין" תוביל להעדר של אחריות ניהולית.
משקיע נשאר משקיע
הביקורת העיקרית על הצהרת 181 מנכ"לי שולחן העסקים העגול, היא על כך שהיא נטולת כלים או מנגנונים למדידת ההצלחה של חברה לפי הקריטריונים החדשים לפעילותה - פינוק העובדים, הלקוחות, הקהילות, הספקים וכו'. טענת המשקיעים המוסדיים היא שהם, כבעלי מניות, כבר לא יוכלו להסתכל רק על שורת הרווח, כי החברה תטען שהיא משקיעה בכל יתר בעלי העניין על חשבון הרווחיות. זו הרי הגדרת מטרתה החדשה, להיטיב עם הציבור ולא רק עם ציבור המשקיעים. ואם כך, איך צריך המשקיע להשקיע?
הטענה כנגד פורום המנכ"לים נעה גם למישור הפילוסופי: הניסיון להפוך את המשקיע לאדם "מצפוני", שחותר לרווחת הקהילה שלו ועובדי החברה באותה מידה - הוא ניסיון לשנות את טבע האדם. טענה אותה טוענים גם שוחרי מילטון פרידמן.
רווחה, לקוח, קהילה
לא כולם נגד. את הטענה שמצדדת בהצהרת אנשי השולחן העגול - אפשר לבחון גם כן ברמה הפילוסופית: על רקע כשלי השוק הפיננסי החופשי, ופערי ההכנסה המובנים במאה ה-21 בין בעלי ההון וחסרי ההון, ברור שנחוצה רביזיה גם בתפקוד העסקים. התשואה לבעל המניות לא יכולה להיות חזות הכל, כלומר לבוא על חשבון רווחת העובד, הלקוח והקהילה. החינוך מחדש של המשקיעים, גם המוסדיים, רק מתחיל. זה יהיה תהליך של כמה דורות.
תמיכה ב-181 המנכ"לים מביאים במאמר דעה במגזין פאסט קומפני, שלושה ממייסדי תנועת B Corporation movement, שמטיפה לשינוי הגדרת מטרת העסקים לכיוון הסוציאלי-ציבורי יותר.
בין היתר הם מציינים שקובעי מדיניות מכל קצות המפה הפוליטית בארה"ב - ממייק פנס, סגן הנשיא ושותפו לדרך של טראמפ; עד מרקו רוביו, אחד המתמודדים הרפובליקנים מול טראמפ בבחירות המקדימות ב-2016; והסנטורית אליזבת וורן, מהמעמדות הבולטות במפלגה הדמוקרטית לנשיאות - זיהו את העדיפות של בעלי המניות כמכשול בפני יצירת מקומות עבודה איכותיים ושגשוג שהוא נחלת הכלל.
לדעתם, הנושא הזה הוא הזדמנות למדיניות על-מפלגתית שתאפשר לחברות ולמשקיעים לבצע את השינוי התרבותי שייטיב בצורה משמעותית ומתמשכת עם העובדים, הקהילות, הסביבה ובעלי המניות.
בין היתר הם מעלים מגוון של הצעות פרקטיות לחברות שלא ישרתו רק את בעלי המניות - תמריצי מס לחברות או למשקיעים שיאמצו אחריות קהילתית-סביבתית, והעדפה במכרזי רכש ציבורי לחברות עם משילות של בעלי עניין, וכן רפורמה בחובת הנאמנות של מנהלי ההשקעות ללקוחותיהם, שתאפשר להם להתמקד בתיקי השקעות אחראיים במבט ארוך טווח, ובחברות שמתחשבות ביצירת ערך לכל הקהילה.