ד"ר תמיר בכור / צילום: איל יצהר, גלובס
ד"ר תמיר בכור (56) שירת בשב"כ במשך 30 שנה והגיע לדרגה מקבילה לדרגת אלוף. לפני שלוש שנים הוא הקים ביחד עם יובל דיסקין וצפריר כץ, בכיר נוסף בשירות, את חברת הסייבר סיימוטיב. המודל של החברה שונה, מכיוון שהוקמה בשיתוף עם פולקסווגן, שהיא הלקוח המרכזי שלה וגם מחזיקה ב-40% ממנה. זה לא מונע מהחברה לעבוד גם מול לקוחות אחרים. בכור הוא מוביל פעילות הפיתוח העסקי בחברה.
איך קרה ששלושה בכירי שב"כ הפכו להיות השלוחה של פולקסווגן בישראל?
"זאת שאלה טובה, צריך לשאול את פולקסווגן. אני חושב שהשנים שקדמו להקמת סיימוטיב, שבו עבדנו איתם, יצרו אמון גדול ברמה הבין-אישית. הייתה שם תחושה שהם צריכים לבנות יכולת לטווח ארוך בתחום אבטחת הסייבר, בגלל האתגרים והסביבה המשתנה, והם חשבו שישראל היא מקום טוב לעשות את זה. הם מצאו בנו פרטנרים מתאימים בתחום המקצועי והאישי, ובתחילת 2016 הם יזמו שיתוף-פעולה אסטרטגי וארוך-טווח, שבמסגרתו אנחנו מפתחים ביחד יכולות אבטחת סייבר לכל התאגיד".
נטרלתם סיכונים רבים בכך שאתם צמודים לפולקסווגן, אבל יש לכם גם תלות בתאגיד. יש חשש שתיפגעו מפוליטיקה ארגונית, ממצב כלכלי או מאירוע אחר.
"פה זה מגיע לניסיון שלנו. גדלנו בסביבה מאוד פוליטית ותאגידית, ואנחנו יודעים איך ארגונים פועלים. זה אלמנט מפתח. התאגיד מורכב יותר מ-500 אלף עובדים ב-160 מדינות. כמו כל מעצמה, יש בפולקסווגן פוליטיקה ארגונית, כוח, שמרנות, התנגדות לשינוי. אם לא היינו יודעים לעבוד בסביבה ארגונית, לא היינו מצליחים להכניס את המוצר, ואנחנו צריכים לשמר את היתרון הזה".
אתם יושבים עם פולקסווגן ושומעים את התוכניות שלהם. איפה נהיה עוד עשר שנים להערכתך?
"זאת שאלה שעוסקת בעתידנות, אבל זה כבר לא מדע בדיוני. הלכתי באחרונה לקנות רכב בארה"ב, ולקחתי את בני הצעיר, שהוא בן 17. כשאבא שלי לקח אותי לקנות רכב, שאלתי שאלה אחת: מה נפח המנוע. הבן שלי בכלל לא יודע שיש מנוע. הוא שאל כמה מכשירים אפשר לחבר לבלוטות', והאם אפשר להמשיך לשמוע את השיר בספוטיפיי גם באוטו. בחרנו במכונית שיש בה בעיקר גימיקים. הוא רוצה שהאוטו יהיה אייפון, לא גלגלי שיניים וברגים. והבן שלי הוא יצרן הרכב העתידי והלקוח העתידי, אז ככה זה ייראה. המכוניות יהיו יותר מבוססות תוכנה, ולכן זה יותר מאתגר".
איזה תרומה יש לשלושה בכירים בשב"כ שיוצאים ועוזרים לארגונים?
"זה לא רק עניין של השב"כ, אלא נקרא לזה אורח חיים. אתה עובד הרבה בתעשייה, רואה ארגונים אחרים, עובד באקדמיה. אנחנו מבינים שרמת האבטחה היא בגובה החוליה החלשה, ולכן אם אתה רוצה להגן, אתה חייב לבנות תפיסה, לא לבנות מוצר. חברת מוצר - טובות ככל שיהיו - מוכרות מוצר ולא הגנה כוללת. למדנו בשב"כ שהיכולת להגן, לאתר או להגיב היא בבניית תפיסה מקצה לקצה, ביכולת לחבר מערכות, לראות דברים בצורה אופקית. תחום האוטומוטיב הוא לא רק האוטו אלא גם הדאטה סנטר, מכשיר המובייל שפותח את האוטו ומבצע פעולות ועוד ועוד דברים שלא קשורים לאוטו. צריך לבנות תפיסה של הגנה מקצה לקצה. זה מה שעשינו בעבר, וזה מה שאנחנו עושים היום".
האזינו לשיחה המלאה בפודקאסט "רוד שואו"- סיפורים על אנשים שעושים את ההייטק הישראלי