עלות שירותי הטלפוניה של האסירים במדינת ישראל גבוהה בעשרות, אם לא במאות אחוזים, מעלותם הממוצעת בשוק האזרחי - כך עולה מעתירת אסיר שהוגשה לבית המשפט העליון, לאחר שנדחתה בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור של האסיר וקבע דיון בהרכב של שלושה שופטים.
האסיר אייל בן משה, המיוצג על-ידי עו"ד מוטי אזולאי, טוען כי שירות בתי הסוהר (שב"ס) גובה מהאסירים תעריפים מופקעים, הגבוהים במאות אחוזים ממחירי השוק, על שימוש בטלפונים הציבוריים המותקנים בבתי הכלא.
לטענת האסיר, שב"ס ובינת, המתפעלת את הטלפונים הציבוריים בבתי הכלא, מתחלקים ברווחים של מיליוני שקלים על גבם של האסירים. לדבריו, הוא משלם 750 שקל בחודש עבור שיחות טלפון, בעוד שהסוהרים עצמם משלמים 37 שקל לחודש עבור שירותי סלולר, שכוללים בנוסף לשיחות גם חבילת גלישה והודעות - זאת במסגרת הסכמים שהשיג השב"ס לעובדיו (הסכם חשכ"ל).
בבקשת רשות הערעור התבקש בית המשפט העליון להורות על הפחתת עלות שיחות הטלפון בשימוש האסירים בבית הסוהר לעשרות שקלים בחודש, וזאת בהתאם לעלות השיחות לסוהרי שירות בתי הסוהר או לאזרחי מדינת ישראל.
הטענה: 16 מיליון שקל הכנסות מהאסירים
האסיר בן משה מרצה את המאסר באגף השמור בכלא אשל בבאר-שבע. הוא שוהה בתאו 22 שעות ביממה, ומותרות לו שלוש שעות שיחה בטלפון ביום. עלות כרטיס למערכת הטלפונים של בינת היא 50 שקל לשש שעות שיחה. אם האסיר מדבר שלוש שעות ביום, הוא משלם 25 שקל ביום ו-750 שקל בחודש.
האסיר הציג טבלת השוואת מחירים בין כל הטלפונים הנייחים והניידים בארץ ונתונים לפי חוק חופש המידע, שלפיהם התוכנית הזולה ביותר של חברת פלאפון לסוהרים עומדת על 13 שקל לחודש, ואילו התוכנית היקרה ביותר (מחברת טלפונים נייחים), לאזרח רגיל, עומדת על 69.90 שקל בחודש.
לטענת האסיר, תשלומי האסירים עבור השימוש שלהם במערכת הטלפוניה של בינת מממנים את הקמתה והפעלתה למשך עשר שנים ואף את רווחיה של החברה. עוד הוא טוען כי ההכנסות שיפיקו שב"ס ובינת מהאסירים עשויות להגיע בתקופה זו ל-16 מיליון שקל.
עוד לטענת האסיר, האסירים הם קהל שבוי שאינו יכול לעשות שימוש באמצעים חלופיים, ולכן הסכם שבמסגרתו שב"ס ובינת מתחלקים ברווחים על גבם של האסירים הוא הסכם פסול. לדבריו, לא ייתכן שהאסירים יממנו את רווחתם של עובדי שב"ס.
בבקשה הועלתה השאלה האם גם פגיעה של גוף שלטוני של המדינה באוכלוסיות חלשות אחרות, כפי שפוגע שב"ס באסיריו, הייתה עוברת מעבר לרדאר הציבורי; והאם בית המשפט היה מוכן לקבל פגיעה שכזו ולהשלים עמה או לקבוע כי מדובר בפגיעה סבירה.
עוד נטען כי כפי שלא סביר שיחייבו אסיר לשלם עבור מדי הסוהר אשר שומר עליו או עבור צורכי הביטחון של שב"ס - כך לא סביר שהאסירים ישלמו עבור מימון מערכת משוכללת שבסופו של יום מאזינה להם, קוטעת את שיחותיהם ומנטרת אותם.
בעתירה נכתב עוד כי לפני מספר חודשים בית המשפט העליון, בראשות כבוד השופט רובינשטיין, הורה למדינה (בג"ץ שטח המחיה 1892/14) לוודא כי האסירים לא ישהו בתנאים בלתי אנושיים, וכתב כי לאסיר יש זכויות גם כאשר הוא נתון במעצר או במאסר. העליון קבע כי כותלי בית הסוהר אינם "חור שחור נורמטיבי, שמעבר לחומותיו אין זכויות ואין מגן", וכי המדינה נושאת "אחריות מוגברת" לאסירים.
המחוזי דחה את העתירה, בנימוק שאוכלוסיית האסירים אינה ככל אוכלוסייה אחרת מבחינת זכויותיה, וכי על העותר היה להגיש את עתירתו נגד המכרז ששב"ס הוציא ושאיפשר את התעריפים על שיחות הטלפון.
בעקבות החלטת המחוזי, ביקש העותר רשות ערעור לבית המשפט העליון. בתגובה ביקש השב"ס שהעליון יימנע מהתערבות בסוגיה - בהיעדר עילה. לדברי שב"ס, מתן הזכות להתקשרות היא בהגדרה, לפי הפקודות, טובת הנאה שעניינה קשר טלפוני, ואינה זכות שמוקנית לאסירים.
שב"ס: אסירים השתמשו לרעה בטלפון
שב"ס טען בתגובה לעתירה כי מערכת הטלפונים של בינת, המכונה "מערכת שחף", היא מערכת ייעודית שהחליפה את הטלפונים של בזק ומותאמת לצרכיו של שירות בתי הסוהר. לדברי שב"ס, מדובר במערכת שתוכננה לסייע לשב"ס למנוע ביצוע עבירות בין כותלי הכלא ומחוצה לו.
שב"ס טוען כי נאלץ להתמודד עם מקרים שבהם אסירים ניצלו לרעה את מערך הטלפוניה הציבורית בבתי הכלא השונים. כך למשל המשיכו נציגים בכירים של ארגוני פשיעה הכלואים בשב"ס לנהל את עולם הפשע מתוך הכלא באמצעות שיחות ועידה, ואסירים ביצעו הונאות כלפי גופים ציבוריים ופרטיים והטרידו ואיימו על נפגעי עבירות שהורשעו בביצוען.
לטענת השב"ס, אין מקום להשוואה בין התעריפים של הסוהרים במסגרת הסכם חשכ"ל ובין התשלום שנגבה מהאסירים, לנוכח אופי השימוש השונה בטלפונים על-ידי האוכלוסיות השונות. עוד לדברי שב"ס, התשלום שמשלמים הסוהרים עבור שירותי הסלולר שלהם נכללים במסגרת הסדר חשכ"ל עם פלאפון, שלשב"ס יש זכות להצטרף אליו.
שב"ס ציין עוד כי בינת זכתה במכרז לתפעול המערכת למשך עשר שנים על בסיס הצעתה למחיר הנמוך ביותר לדקת שיחה, וכי עלויות ההקמה והתפעול של המערכת אינן חלות על השב"ס. שב"ס טען כי עתירות דומות כבר הוגשו ונדחו.
שב"ס טען עוד כי מטרת הקשר הטלפוני לאסירים היא לסייע לאסיר לשמור על קשר עם בני משפחתו, וכי מדובר באחת מבין האפשרויות שניתנות לאסירים לצורך שמירה על קשר עם בני משפחותיהם.
העליון כאמור קיבל את בקשת רשות הערעור והורה על העברת הדיון להרכב של שלושה שופטים. כמו כן הורה העליון למדינה להעביר את תגובתה.
מהשב"ס לא נמסרה תגובה על פרסום הידיעה.
