מצעד האקלים 2019 / צילום: אודול
גרטה טונברג, בת 16 משבדיה, צפויה להגיע היום לעצרת האו"ם בארה"ב. היא ויתרה על טיסה טרנסאטלנטית נוחה, קצרה ומזהמת. לארה"ב היא תגיע בתום מסע ארוך בסירה קטנה שמונעת באמצעות פאנלים סולאריים. לפני שנה בדיוק התיישבה טונברג מול בניין הפרלמנט השבדי כשהיא אוחזת שלט לבן, עליו כתבה בכתב ידה: "שביתת לימודים למען האקלים".
טונברג מדברת עם כל מי שמוכן להקשיב ומעלה פוסטים ברשתות החברתיות. היא ייסדה את תנועת "ימי שישי למען העתיד", במסגרתה ילדים ברחבי העולם שובתים מפעילות בית ספרית בימי שישי, ויוצאים לרחובות כדי לעורר את הציבור ונבחריו לפעול בנוגע למשבר האקלים. היא לא שיערה כנראה שמחאת היחיד שלה, שנועדה לעורר את המבוגרים לפעול, תסחוף מיליונים ברחבי העולם, ותוביל שינויים פוליטיים ועסקיים.
בבחירות האחרונות לאיחוד האירופי זכו הירוקים להישג חסר תקדים ורבים מכנים את התוצאה 'אפקט גרטה', על שם הילדה השבדית שהחליטה שאינה מסוגלת לשתוק מול אוזלת היד של המבוגרים, שממשיכים בעסקיהם כשהעולם מתקרב לנקודת אל חזור.
"אתם אומרים שאתם אוהבים את ילדיכם יותר מכל, ובכל זאת גונבים את עתידם מול עיניהם", הטיחה בנציגי מועצת האו"ם בוועידת האקלים בפולין. "בשנת 2078 אחגוג את יום הולדתי ה-75. אם יהיו לי ילדים או נכדים, אולי הם ישאלו אותי עליכם, האנשים שחיו בשנת 2018. אולי הם ישאלו למה לא עשיתם כלום כשעדיין היה זמן לפעול. את מה שנעשה או לא נעשה כרגע, אני ובני הדור שלי לא נוכל לבטל בעתיד", המשיכה.
בשנה החולפת הספיקה טונברג לנאום בין היתר בפרלמנט האירופי, לפגוש את האפיפיור ולקבל את תמיכתו, לעמוד על במת TED, לכתוב ספר בשם "אף אחד לא קטן מדי בכדי לעשות שינוי", וגם להיכנס לרשימת 100 המשפיעים בעולם של מגזין טיים, וכעת היא מועמדת לפרס נובל לשלום. לפי הערכות, כמיליון וחצי תלמידים, ב-103 מדינות לקחו חלק בשביתת התלמידים העולמית שהתקיימה בחודש מרץ, בהם גם תלמידים ישראלים.
היה רגע אחד בעברה שדחף אותה לפעול; כשהייתה בת שמונה, למדה לראשונה על ההתחממות הגלובלית. כשהבינה שבני האדם משפיעים על מצב האקלים, הדיסוננס בין הצורך לפעול מיד ובין האנשים סביבה שממשיכים לחיות כאילו הכול בסדר, לא התיישבו בראשה.
בגיל 11 היא חלתה בדיכאון, הפסיקה לאכול ולדבר. בהמשך היא אובחנה באילמות סלקטיבית, תסמונת אספרגר ו-OCD. "זה אומר שאני מדברת רק כשאני חושבת שזה הכרחי", הסבירה. "עכשיו זה אחד הרגעים האלה".
"אל תפריע, אל תהרוס"
האם המחאה של טונברג צברה תאוצה במקרה? כבר עשרות שנים שנושא שימור הסביבה וחינוך הילדים והנוער להבנת הגורמים הרבים המשפיעים עליה הוא חלק אינטגרלי ממערכת החינוך בשבדיה.
בתי ספר רבים במדינה השקיעו בחינוך סביבתי כבר בשנות ה-90, מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה, כדי לעמוד במחויבות של שבדיה לשמירה על הסביבה.
בשנת 1994 נכנסה לחוקה השבדית "הזכות לנדוד". מדובר בחוק יסוד שמאפשר לאזרח השבדי גישה חופשית לטבע במדינה תחת המוטו "אל תפריע, אל תהרוס". המחוקק השבדי דאג להדגיש את חשיבות החינוך הסביבתי, ככלי להקניית מודעות. בבתי הספר היסודיים מתמקדים בכך בהרחבה בלימודי הביולוגיה והמדעים, ובחטיבת הביניים והתיכונים, עובדים התלמידים על פרויקטים בתחום הקיימות.
בחודשים האחרונים, במקביל לכך שהנוער מגלה עניין בנושא האקלים, החלה במקומות שונים בעולם, בהם בריטניה, דרישה להנהיג חינוך סביבתי "כמו בשבדיה".
הנוער הבריטי, ששטף השנה את הרחובות ודרש ממנהיגיו לגלות אחריות, לא עמד לבד. כבר בראשית המחאה נעמדו המורים והמחנכים ליד תלמידיהם בהפגנות הרבות.
בסקר שנערך בקרב מורים בממלכה לפני כחודשיים, כ-70% מהם דרשו ממשרד החינוך הבריטי ללמד אותם על המשבר האקולוגי, כדי שיוכלו להעביר את הידע לתלמידיהם. המחקר שנעשה על ידי חברת YouGov העולמית מראה שהמורים דורשים שינוי רדיקלי בתוכנית הלימודים.
התלמיד הבריטי לומד כיום מעט מאוד על משבר האקלים כחלק משיעורי המדעים והגיאוגרפיה. המורים שמפגינים לצד תלמידיהם אף כתבו מכתב פומבי למשרד החינוך והפצירו בו לשנות את תוכנית הלימודים, כדי להכין את הנוער שיושפע מהשלכות המשבר לעתיד.
"כבר עשרות שנים שיש בידינו ראיות, למה הן מסתכמות בהערת שוליים מעורפלת?", שואל המכתב, "אם נמשיך להסתיר את המידע מעיני הציבור ובתי הספר - נאלץ להתמודד עם שאלות מביכות בעתיד. מי רוצה לספר לילדו שצריך לשנות לחלוטין את אורך חיינו כי אנחנו בדרך לרעב, מלחמות וסיכוי הולך וגובר להכחדת האנושות?".
למורים במערכת החינוך הצטרפו כ-200 פרופסורים בכירים מאוניברסיטאות רבות בבריטניה, שפרסמו מכתב פומבי שתומך במחאת בני הנוער. ההפגנות השפיעו על מצע מפלגת הלייבור, שהתחייבה להפוך את מצב החירום האקלימי לחלק מהותי מתוכנית הלימודים, כבר בבתי הספר היסודיים. גם האו"ם הבין שצריך לעזור לממשלות העולם בנושא, והחל בתוכנית נרחבת לאימון ולימוד מורים על משבר האקלים. שלב א' של הפרויקט הוכתר בהצלחה, וכעת מכשירה התוכנית כ-2,000 מורים מרחבי העולם.
"זה מעט מדי ולאט מדי"
האם מערכת החינוך הישראלית יכולה להצמיח גרטה טונברג מקומית? "רוב התלמידים לא חשופים לנושא בצורה יסודית", אומר ליאל בירן, מורה בבית ספר דמוקרטי, "לאורך שנים במערכת החינוך יש כמעט התעלמות מוחלטת ממשבר האקלים ועוצמתו. נוגעים בדברים האלו פה ושם, אבל לא בהקשר ובעוצמות של המשבר כפי שהם. יש כאן משבר קיומי, ואנחנו חייבים להתמודד איתו עבורנו ועבור המינים הרבים שבסכנת הכחדה".
לדברי בירן, "באופן היסטורי, זה לא מטופל בצורה הנכונה. מערכת החינוך בישראל לא לקחה על עצמה לאפשר הוראה רצינית של הנושא הזה. יש כעת ניצנים ותנועה לכיוון הנכון, אבל זה מעט מדי ולאט מדי. חייבת להיות למערכת החינוך אחריות ללמד את הנושא בצורה ביקורתית, מעמיקה, מאוזנת, מכילה רגשית, אתית ומעצימה אזרחית. זאת חובתה לתלמידים. הם אלה שעומדים לסבול מההשלכות של המעשים של הדור שלנו.
"אנחנו צריכים לתת להם הזדמנות ללמוד על כך, להכין אותם לעולם החדש שהם יורשים, ולעודד אותם להביע את דעתם ברמה האזרחית. צריך להכניס את משבר האקלים והמשבר האקולוגי כנושאים מרכזיים בשיח ובמערכת החינוך".
התלמידים במערכת החינוך בישראל פוגשים בנושאים סביבתיים במסגרת לימודי המדעים והגיאוגרפיה, בעיקר בבית הספר היסודי. בשיעורי המדעים הם לומדים גם על ההשלכות הסביבתיות של מקורות אנרגיה, משאבי טבע, זיהום אוויר ועוד.
עם זאת, הבחירה לגבי ההעמקה בנושא וצורת הלימוד שלו נתונה בידי המורים ובתי הספר. לא מדובר במקצוע שזוכה להתייחסות נפרדת או לשעות מערכת כמקצוע ליבה. אם תשאלו תלמידים האם למדו על נושא משבר האקלים, לדוגמא, ייתכן שהתשובה תהיה שלילית.
התחושה, לעיתים, היא שהנושא האקולוגי נדחק בין החומרים ונלמד באופן וולונטרי, בהתאם לרצון הטוב של המסגרות. מורים רבים מוצאים את הנושא מורכב, ולא ששים להעמיק בו.
"אסור שהנושא יוגבל לתחום המדעים או הגיאוגרפי", אומרת חגית גפן מהרשת הירוקה, ארגון שעוסק בחינוך לקיימות, "מדובר במשבר ערכי, חברתי ותרבותי. משבר של תפיסת עולם ששם את האדם במרכז, ללא כל התחשבות במערכת האקולוגית כולה, שבה כל הגורמים תלויים זה בזה באופן שווה. המשבר הערכי מתבטא בצריכת משאבים ללא גבול, בתרבות שממוקדת בצריכה, ורואה בה את חזות הכול. תרבות של 'השתמש וזרוק' שאין לה די, כשהנוחות של בני האדם נמצאת במרכז. החינוך יכול וצריך לייצר תפיסה ערכית אמיתית של אחריות לעולם כולו ולא רק לעצמנו. בסופו של דבר, מדובר בהישרדות, גם אם זה לא משהו מוחשי לילדים בשלב זה של חייהם".
"אין מקום להסתייגות הזו"
כדי לסייע למורים ולתלמידים להבין טוב יותר נושאים שונים, המזכירות הפדגוגית שמפקחת על לימודי הגיאוגרפיה הקימה את האתר עולםON, שכולל בין השאר מידע על המשבר האקולוגי. בכרטיסיה שעלתה לאתר בחודש יולי ומסבירה את גל החום באלסקה נכתב: "האם מדובר בתופעה חד פעמית או שמא אנחנו עדים לשינוי אקלים מתמשך? נצטרך להמשיך לעקוב".
בשבוע שעבר הפיצה המזכירות כרטיסיה בה סופר על לוויה שנערכה לקרחון האיסלנדי שגווע, ונחתמה במשפט: "למרות שהגורם להתחממות האקלים נתון במחלוקת מדעית, תושבי איסלנד השאירו על הקרחון 'מכתב לעתיד' בו הם קוראים לאנושות לפעול לפני שייעלמו קרחונים נוספים. בנוסף, בפורטל עובדי ההוראה נכתב: "בסוגיית התחממות כדור הארץ אין תמימות דעים בקהילה המדעית".
ראוי לתהות מדוע בתקופה שבה ישנה הסכמה בקרב 97% ממדעני האקלים בנוגע לחלקו של האדם בנושא ההתחממות הגלובלית והדחיפות לעצור אותה, דווקא משרד החינוך, שאמון על חינוך הנוער ושיקוף המציאות בפניו, מסייג באופן כזה את תכניו.
פרופ' דניאל רוזנפלד, מומחה למדעי כדור הארץ ומערכת האקלים מהאוניברסיטה העברית אומר ש"אין מקום להסתייגות הזו מבחינה מדעית, ואני מביע את תמיהתי על כך. אנחנו מודעים לכך שיש התחממות והאדם גורם לה, אין מחלוקת בנושא. המחלוקת היחידה היא בנוגע למידת ההתחממות. החומרים האלה לא משקפים את המציאות המדעית".
מי שמנסה לשפר את המצב הוא המשרד להגנת הסביבה, שהשקיע השנה 17 מיליון שקל בתוכניות לימודי סביבה והשתלמויות מורים במסגרת משרד החינוך. שני המשרדים מסמיכים בתי ספר להיות "בתי ספר ירוקים", בהם מתקיימים עקרונות הקיימות.
על בית ספר שעומד בקריטריונים להעמיק בנושאי איכות הסביבה בהיקף של 30 שעות לימוד שנתיות בבתי הספר היסודי, ו-10 שעות שנתיות למחצית מתלמידי בתי הספר בחינוך העל יסודי. משנת 2004 ועד היום הוסמכו ברחבי הארץ 1,188 בתי ספר ירוקים.
זיוית לינדר, מנהלת אגף חינוך וקהילה במשרד להגנת הסביבה אומרת ש"ההכשרות שלנו נוגעות לכלל השכבות, מגיל הגן, אבל הלימוד תלוי בבתי הספר ובמורים. מתוך נושא המדעים, יש הרחבות בנושא שמורים יכולים לבחור להגיע אליהן. ההחלטה באילו נושאים להתמקד היא החלטה של המנהלים - יש להם אוטונומיה בנושא. כמובן שהיינו רוצים שכל ילד וילד ייחשף לנושא ויבין את משמעות ההתנהגות שלו על מה שקורה לנו".
ברחבי ישראל יש יוזמות מקומיות מעניינות. מדובר בבתי ספר בהם התלמידים מופקדים על פרויקטים בנושא הסביבתי; נבחרות ירוקות לתלמידים מצטיינים, ואף ציון של יום כדור הארץ בהפנינג בהשתתפות תושבי העיר.
"הייתה ילדה שאיימו להשעות אותה"
אחת לשנה מתקיים בישראל "מצעד האקלים", שמופק על ידי שורה של ארגונים סביבתיים וחברתיים. משרד החינוך והמשרד להגנת הסביבה, בשיתוף ארגונים סביבתיים, יצרו מערכי שיעור עבור מסגרות ותלמידים שמעוניינים להעמיק, ביקשו מהמורים לסייע לתלמידים ואף מימנו כ-15 אוטובוסים שהסיעו תלמידים למצעד.
כ-2,000 תלמידים ובני נוער מכ-60 בתי ספר השתתפו באירוע בסיוע המסגרת הבית ספרית שלהם, ובסך הכול השתתפו בצעדה השנה כ-5,000 איש, לדברי הארגונים.
במסגרת מערכי השיעור המיוחדים לרגל המצעד, למדו התלמידים על אקטיביזם ומשבר האקלים, השלכותיו של המשבר, חשיבות צמצום הצריכה ועוד. הצעידה וההכנות אליה לימדו באופן חווייתי על חשיבות ודחיפות הנושא.
בישראל הוקמה השנה נציגות של "ימי שישי בשביל העתיד", התנועה של גרטה טונברג. "זה לא נושא שלמדתי עליו בבית הספר, אלא רק כשנחשפתי לפעילות של גרטה", מספרת אלי ספיר, בת 18, מיוזמות מחאת האקלים בישראל, "פתאום שמעתי את המושג משבר אקלים, והתחלתי לבדוק מה זה. מאז זה לא עוזב אותי. כשהתחלנו לארגן מחאות, ביקשנו מבית הספר להעביר בעצמנו שיעורים על משבר האקלים".
היא מוסיפה כי "בית הספר שלי היה אנטי בהתחלה, אבל כשהסברנו למנהלת ולמחנכת את החשיבות, הן הסכימו. עברנו בכל הכיתות עם מצגת שמסבירה מה הבעיה, אילו פתרונות קטנים אפשר ליישם, ומה הפתרונות הגדולים. לפני כל מחאה עברנו בכיתות וקראנו לאנשים להצטרף. זה הגיע מאיתנו, לא משום מבוגר. עכשיו כשאחותי התאומה ואני עוזבות את בית הספר, אני לא יודעת אם ימשיכו לעסוק בנושא. יש, אגב, בתי ספר שממש תומכים בילדים והמורים מדרבנים את הילדים להצטרף למחאה. במקומות אחרים יש התנגדויות, מורים שלא הסכימו לתת לילדים להסביר על משבר האקלים או מתנגדים לזה שילדים ילכו להפגנות על זמן הלימודים.
"הייתה ילדה שסיפרה לי שאיימו להשעות אותה אם תלך. לפעמים קשה להם להבין שזה שיעור הרבה יותר גדול ממה שהם יכולים לתת לנו בכיתה, ואולי הם מעדיפים להכחיש את המצב הקיים".
השנה מתכננים ילדי הסניף הישראלי של "ימי שישי בשביל העתיד" להצטרף לפעילות המחאה העולמית שתתקיים בשבוע של ה-20 בספטמבר ובנוסף לערוך יום מחאה מקומי ולקרוא לילדים להצטרף לשביתה ביום פתיחת הלימודים, ה-1 בספטמבר.