מעינות קויאסה / צילום: משה פילברג
"הסוד השמור ביותר ביוון", כך מכנים המקומיים את מחוז אפירוס שבהרי הפינדוס, בקצה הצפון-מערבי של המדינה. על אף יופיו המרהיב וקסמו המיוחד הוא אינו עמוס לעייפה בנחילי תיירים, בעיקר בשל בידודו היחסי לאורך השנים והנגישות המוגבלת שלו. זו השתפרה משמעותית רק בעשור האחרון, עם סלילתן של דרכים משופרות וחיבור האזור לשאר חלקי המדינה ברשת הכבישים המהירה.
ולכן, בזמן שאתרים אחרים, ובראשם האיים הפופולריים, הפכו ליעדי תיירות עמוסים, גן העדן החבוי של אפירוס נותר במידה מסוימת סמוי מהעין, ונשאר פנינה לא מלוטשת, צנועה, אותנטית וחפה ממניירות שנועדו לקרוץ לתיירים.
טיול באזור חושף חבל ארץ שבין חמוקי ההרים והצוקים שלו שוצפים נהרות ומפלים, וכפרי אבן עתיקים. בתחילת הקיץ, במיוחד בשנים ברוכות משקעים, הנופים אפילו מזכירים קצת אפילו את אלה של שווייץ, אבל בגרסה בתולית יותר, של טבע פראי, שטרם הושחת בידי מחלפי בטון ומלט ועדיין לא נכבש על-ידי גדודי התיירים, ובהבדל מהותי נוסף: החופשה כאן עדיין זולה להפליא.
גשרוני אבן עתיקים
את הביקור באזור פתחנו בחבל זגוריה, ששמו, "הארץ שמעבר להרים", מעיד יותר מכול על בידודו רב השנים ועל הילת המסתורין שנקשרה בו. חבל הארץ היפהפה הזה, השוכן בחלקו הצפון-מערבי של מחוז אפירוס, שבה את לבי כבר לפני שנים בנופיו הבראשיתיים ובקסמם של כפריו השלווים. מאז אני שבה ומבקרת בו בכל הזדמנות.
מאז אותו ביקור ראשון שמו כבר הספיק לעבור מפה לאוזן, ויש כבר יותר תיירים, אבל עדיין גם הפעם, בשלהי יוני, היו מרבית הכפרים הציוריים שקטים, לעיתים כמעט שותקים, כמו הכפר המקסים דילופו, שבמהלך השנים התרוקן כליל מתושביו, למעט ארבעה קשישים עריריים המתגוררים כאן בגפם, נאחזים בעיקשות בבתי האבן של ילדותם ובזיכרונות. אחת מהם היא קלואי מיליוטי בת ה-93, שאותה פגשנו בחצר הכנסייה העתיקה. שעה ארוכה ישבנו עמה כשסיפרה בעיניים בורקות על קורותיה ועל הימים הקשים שעבר הכפר בימי מלחמת העולם, והלב הלך שבי אחריה גם בלי שהבין אף מילה.
לא הרחק משם, בין מצוקים רמים, נחשפת לעין סדרה של גשרוני אבן עתיקים הנמתחים בקשתות מושלמות מעל ערוצי הנחלים, כעדים אילמים לימים רחוקים שבהם היה האזור תחת הכיבוש העות’מני. כמה מהיפים שבהם מצויים בקרבת הכפר קיפי. לאורך שנים היו הגשרונים הללו העורק היחיד שקישר בין הכפרים, וכמו כל תייר ממוצע גם אנו ממהרים לדלג על גבם מקצה לקצה. רק מאוחר יותר תגיע לאוזניי התזה המקומית שה"מלט" שבו חוברו להן האבנים יחדיו אינו אלא תערובת מקומית של ביצים.
הכוכב הבלתי מעורער של האזור הוא קניון ויקוס, שהוכתר על-ידי ספר השיאים של גינס כקניון הסלע הצר העמוק ביותר בעולם. ממרפסות התצפית הפזורות לאורכו נשקף מראה מפעים של רכסים תלולים, עטויים בגלימה של יערות עבותים הגולשים לעומק של מאות מטרים למרגלותינו, מכותרים במצוקים סחופי רוח. כל תצפית חושפת פנים נוספות של הקניון הנהדר הזה, ובתחרות "התצפית היפה מכולן" שבה עוסקים כאן כולם קשה להגיע להכרעה. המלצה שלי: אל תפסחו על אף אחת מהן.
סיון זמיר, מומחה ויועץ לטיולים באזור, שכבר מזמן הפך לביתו השני, ומנהל אתר "יוון והאיים" שמוביל אותנו אל הפנינים החבויות של החבל, משביע אותנו לשוב לכאן גם בסתיו, כשהמדרונות מתכסים בגוונים בוערים של שלכת, וממליץ לא להחמיץ את תצפית Beloi שבקצה מסלול הליכה היוצא מהכפר Vradeto; התצפית היפה מהכפר ויקוס; התצפית הסמוכה למנזר Agia Paraskevi שאליה מגיעים מהכפר מונודנדרי, ותצפית Oxia המרהיבה, שאליה מגיעים בכביש המתפתל מאותו כפר. לצדו מתגלה פלא טבע נוסף כבונוס מיוחד: "יער האבנים", סלעי גיר בשלל תצורות שפיסלו המים והרוח באבן לאורך מיליוני שנים.
מפגש של מים ואבן
בתחתית הקניון חותר את דרכו בשלווה נהר הווידומאטיס, שמתהדר אף הוא בשיא משלו, כבעל המים הצלולים ביותר ביבשת כולה. אם צבע הטורקיז המהפנט של המים מפתה אתכם לזנק פנימה, הביאו בחשבון שהטמפרטורה קרובה לקפיאה גם בעיצומו של הקיץ. על אשדותיו ניתן לצאת לרפטינג יפהפה ורגוע, המתאים גם למשפחות עם ילדים.
על גדות הנהר אנו פוגשים באכילאס, אחד האנשים הדומיננטים במחוז, שמעבר להדרכת תיירים ופיתוח התיירות באזור, החברה שלו Alpine Zone מרכזת את כל סוגי האקסטרים ברחבי אפירוס, מסקי בחורף ועד לשלל אפשרויות של רפטינג, קניונינג וטיפוס הרים. "חכו, חכו, עוד לא ראיתם כלום", הוא מחייך למראה ההתפעלות שלנו מיפי המקום. מכל הקומבינציות של השפה העברית, מתברר שזה המשפט היחיד שהוא יודע והוא ממהר לשלוף אותו בכל פעם שאנו נתקלים במראה מרהיב במיוחד, שזה פעם בכמה דקות.
מעט הלאה משם, ממתין אחד ממסלולי המים היפים של זגוריה, הידוע בשם "גבי המים של רוגובו", המתפתל בין בריכות מים טבעיות בגומחות סלע חלקלקות בשלל תצורות שהוליד המפגש של המים באבן, ובסיומו מפל חבוי בין נקיקי הסלע בלב היער. דרך צרה המתפתלת במרומי ההרים הובילה אותנו משם אל הכפר היפהפה מיקרו פפיגו (Mikro Papingo), שבסמטאותיו עתיקות היומין בתי אבן מהמאות ה-16 וה-17 וסוכות גפנים, ובמרומיו, על צלע ההר, מלון ספא עטור פרסים בשם Mikro Papingo 1700. ארוחה נהדרת במרפסתו החולשת על הנוף המרהיב ומאות גחליליות זוהרות שליוו את דרכנו בחזרה, היוו סיום מושלם ליום הגדוש.
בבוקר הבא, לאחר גיחה קצרה לעיר הבירה של המחוז, יואנינה (Ioannina), השוכנת על גדות אגם יפה, יצאנו בדרכנו דרומה לעבר חבל צומרקה (Tsumerka), האח הקטן והפחות מוכר של חבל זגוריה. הוא נקרא על-שם רכס ההרים האדיר החולש עליו, שהוא מהגבוהים והמרשימים שבהרי יוון. ההרים הולכים ומתכסים ביערות אשוח, הנוף הופך לירוק ופראי יותר והכפרים מבודדים וחבויים יותר. אחד היפים שבהם הוא הכפר קאלאריטס, הנטוע במרום הרי הפינדוס, שבשטחו שכנו התיישבויות קדומות כבר מתקופת הברונזה. לאורך מאות בשנים התפרסם באמנות צורפות הכסף שבה התמחו תושביו, שהנודעים שבהם הם בני משפחת בולגרי שבהמשך עקרו לאיטליה והפכו למותג-על עולמי.
בדרך המתפתלת אל הכפר לאורך הנהר השוצף למרגלות ההר, מזומן לחדי העין מראה מפתיע: מנזר קיפינה (Kipinas) החצוב במרומי ההר. המנזר, שנבנה בשנת 1212, מרשים במיוחד, ובתוכו תוכלו לשוטט בין ציורי קיר מהמאה ה-17, במגורי הנזירים ולעומקה של מערה החצובה בתוכו, ששימשה מסתור לתושבים בתקופת השלטון העות’מני, ולזמן קצר תוכלו לחזור במנהרת הזמן לעידנים רחוקים, שבהם כדי להגיע לכאן נדרש טיפוס ממושך בחבלים. תשכחו מקופות רושמות ומרכישת כרטיסי כניסה. כל שעליכם לעשות כדי לבקר במנזר הוא לאסוף את המפתחות מבית הקפה הקטן בכיכר הכפר, לטפס במעלה המצוק בשביל החצוב באבן, ולהיכנס פנימה. רק אל תשכחו להחזיר את המפתחות בתום הביקור.
מעקה זה לחלשים
לא הרחק מהמנזר קידם את פנינו אחד ממסלולי ההליכה המרהיבים ביותר בטיול: מסלול מעיינות קויאסה (Kouiassa), המתפתל במעלה יער יפהפה של עצי דולב ואלון לאורך הנהר הגועש. הדרך חולפת בין מפלים שוצפים, גשרוני אבן ופלגי מים. חלקה הראשון קליל למדי, ובסיומו אנו מגיעים לטחנת מים עתיקה, שכיום שוכן בה בית קפה המציע הפוגה מרעננת. השולחנות משקיפים על המפל הסמוך הצונח בעוז מגובה של כ-400 מטר ועל הנהר הזורם למרגלותינו. אכילאס מחייך למראה ההתלהבות שאוחזת בנו. "חכו, חכו, עוד לא ראיתם כלום", הוא מכריז.
דקות אחדות לאחר מכן, כשאנו ממשיכים את הטיפוס בשביל שעל צלע ההר (נדרשת זהירות, המקומיים מאמינים כנראה שמעקות בטיחות זה לחלשים), מתברר לנו עד כמה צדק. ככל שאנו מעמיקים למעבה היער הוא משנה את פניו, ונראה כמו יער גשם טרופי שהוצנח על הרי יוון. בדרכנו אנו חולפים בין מפלונים ציוריים, עשרות פרפרים ססגוניים המרפרפים בכנפיהם בין צמחי הבר ושרכים, שביניהם ניגרים בהתמדה נטיפי מים כמו וילונות מפל דקיקים ומעודנים במיוחד. שיאו של המסלול באגם בדולח בוהק, שנגלה לפתע לעין בעומק היער, כמו יקום אגדי מקביל. הוא חבוק בין סלעים חלקלקים וצמחייה שופעת, ובו מפל קטן שאשדיו מתפצלים לעשרות מפלונים קטנים, שממשיכים לחתור את דרכם במורד הנהר.
ארוחה זריזה מכל הטוב שמציע המטבח המקומי, ואנו מנצלים אור אחרון כדי להספיק ליהנות מפיסת גן עדן נוספת לא הרחק מכאן: מפלי קטארקטיס (Katarraktis). צמד מפלים מרשים הנקווה ממי הפשרת השלגים וצונח בשצף מגובה רב בין הרכסים. והפעם בונוס מיוחד: כדי להגיע אליהם נדרשים רק צעדים ספורים מהרכב.
תשע בערב. אני מתיישבת על סלע למרגלות המפל כמו מחשב שפורמט מחדש. כל דבר אחר מתפוגג מול השלווה הזו שצונחת עליי, ורק החשיכה שמתחילה לרדת עלינו מצליחה לעקור אותנו משם. אני נזכרת בשיחה שניהלתי מוקדם יותר עם אחת המקומיות, שהייתה לה תזה נחרצת לגבי המבקרים באזור: "ההולנדים מגיעים לכאן בשביל ההייקינג. הם אוהבים טרקים וטיפוס בהרים. הגרמנים מתעניינים מאוד בגשרים. ואתם, הישראלים, מאוד אוהבים כל מה שקשור במים, מפלים ונהרות. והיוונים? היוונים הכי אוהבים לא לעשות כלום - לשבת, לשתות קפה במרפסת ולנוח".
ואז מגיע "הדבר האמיתי"
למחרת בבוקר ממתין לנו הנהר הגועש, ואנו משתחלים לתוך חליפת רפטינג הדוקה ומגפוני גומי, מהדקים קסדות ואפודי הצלה, ובתום הדרכה מבצעית יסודית יוצאים לדרך לרפטינג מסעיר. הקילומטרים הראשונים רגועים למדי ומאפשרים לתרגל את תמרון הסירה וליהנות מיופיו של הנהר, החותר את דרכו בקניון צר בין מצוקי גיר תלולים המתנשאים לגובה של מאות מטרים מעלינו.
ואז מגיע "הדבר האמיתי": מי הנהר הופכים לסוערים יותר, הזרמים הולכים ומתגברים ואנו מנווטים את סירת הגומי במי הנהר השוצפים, גולשים במורדות אשדותיו, מתמרנים בין סלעים ואזורים שמוטב לא להיסחף אליהם ונהנים מכל רגע. אחת מגולות הכותרת של הרפטינג מגיעה בדמות הפתעה הממתינה לנו באמצע המסלול כשאנו יורדים לרגע מהסירה ופוסעים במים הקרירים אל תוך נקיק חבוי, שבתוכו מתגלה מפל נהדר הצונח בעוצמה מהגבהים בלב תפאורה של ג’ונגל פראי.
הרפטינג החווייתי מסתיים בגשר הקשתות המיתולוגי פלאקה, מקור גאוותם של תושבי האזור, שנחשב לגשר האבן המקושת הגדול ביותר בבלקן. הגשר, שנבנה בשנת 1866 ושרד את ההפצצות הכבדות של הגרמנים במלחמת העולם השנייה בפגיעות קלות בלבד, לא שרד את הגשמים הכבדים והסערות של החורף הקשה ב-2015 וחלקו התמוטט. כעת עמלים על שיקומו.
לאחר שהרגענו מעט את הדופק, אנחנו ממשיכים דרומה לעבר הכפר וורגרלי (Vourgareli), המהווה בסיס אידיאלי לטיולים באזור דרום צומרקה. מתמקמים במלון Rouista, מלון משפחתי יפהפה שחדריו הזרועים על צלע ההר בנויים מאבני הנהר הסמוך. האב, אנטוניוס, שנולד בכפר היה אחראי לבנייה, האם מופקדת על הבישול הנפלא והדור הצעיר, מרינה ודימיטריס, אחראים לניהול המלון והדרכת המטיילים בשפע מסלולי הטיול באזור, שלחלקם הכשירו שבילים במו ידיהם.
אחד היפים שבהם הוא מסלול Rema Marks, המוליך אותנו במורד היערות אל סדרת מפלים ומפלונים השולחים זרועות פתלתלות של מים במורד נקיקי הסלע בשלל תצורות מרהיבות ויוצאות דופן. משם הם גולשים לאגני מים צוננים המזמינים לשחייה מרעננת. המסלול תלול, והדרך חזרה כרוכה בטיפוס מפרך למדי המצריך מידה מסוימת של כושר, אולם יופיו של המקום מצדיק כל אגל זיעה שתגירו.
מסלול הליכה יפה נוסף באותו אזור, שיכביד הרבה פחות על שריר התאומים, הוא המסלול אל מפלי Souda. ראשיתו בפאתי הכפר ההררי היפה תיאודוריאנה, שהוא ביתם של כ-250 תושבים ואלפי כבשים. הוא מכונה "בירת המים" של צומרקה, בשל שני הנהרות ושפע המעיינות שבתחומו.
שביל עפר לאורך הנחל מוביל אותנו במעלה הרכס. משמאלנו יער עבות ומימין בעומק הוואדי מלווה את דרכנו הנהר השוצף. כמו ברבים מהמסלולים בהם ביקרנו בצומרקה, מדהים לגלות שגם כאן על אף יופיו שובה הלב של המקום, מלבדנו אין כאן נפש חיה. הסוד השמור ביותר ביוון, כבר אמרנו? כה שקט היה היער עד שיכולתי לשמוע את העלים המרפדים את השביל מרשרשים תחת צעדי, את פכפוך המים במרחקים ואת אוושת הרוח בצמרות העצים. הכי קרוב שאפשר לאמא אדמה. הליכה של כחצי שעה הביאה אותנו אל שיאו של המסלול הזה: צמד מפלים הצונחים בשצף ממרומי המצוק.
דרכים מפותלות, שבהן סביר יותר להיתקל בעדר עזים מאשר במכונית חולפת, מובילות אותנו משם בין חמוקי הרכסים אל "חוף צומרקה", אליו נוהגים המקומיים להגיע כדי לשחות במימיו הצלולים של נהר האכלוס (Achelos). הנהר המוקף בהרים ובצמחייה שופעת שגולשת עד לקו המים. מימיו הקרירים וגשר החבלים הרעוע התלוי בין שתי גדותיו ומוסיף למקום משנה קסם יספקו תמונה מנצחת לרשתות החברתיות והיוו סיום נהדר ליום.
נגיעות של זוהר
למחרת, בזמן שהבנים מתארגנים להם לצאת לכבוש עוד איזה הר בסביבה, אני מפתחת מרד קטן ומחליטה להישאר באזור המלון, סתם ליהנות לי ברוגע מכל הפסטורליה שמסביב ולתפוס קצת שלווה. גם העובדה שלאחר כמה ימים של מקלחות חפוזות המתינו לי כאן בחדר המרווח אמבט ג’קוזי מפנק ושאר תענוגות ונוף הרים נפלא מהמרפסת לא ממש הגבירה את החשק להתרחק יותר מדי.
לאחר המנוחה המיוחלת יצאתי לשוטט מעט בכפר וביער הסמוך. אחת האטרקציות המרכזיות בכפר היא צמד מזרקות האבן העתיקות שבכיכר המרכזית, שעל פי אגדה מקומית מי שילגום ממימיהן יינשא לבן הכפר ויבלה בו את חייו. כל הרציונליסטים יכולים ללגלג כאוות נפשם, אבל העובדה היא שלמרינה היפה זה דווקא עבד: היא הביאה מאתונה את דימיטריס ההורס, ושכנעה אותו ללגום מהמזרקות. זה כמה שנים שהם חיים יחדיו בכפר נשואים באושר.
פינות חמד נוספות הן הכנסייה האדומה - כנסיה ביזנטית ייחודית שנבנתה בשנת 1281, והמנזר המרשים של אגיוס גיאורגיוס, שחולש על הכפר מאז 1616 והיווה מרכז דתי-רוחני חשוב של המחוז כולו, אך עיקר תהילתו באה לו דווקא מידיו של אחד הפרשים הטורקים שהקיפו את המקומיים שהתבצרו במנזר. הוא ירה לעברם, אך הקליע - על-פי סיפורי המקומיים המגובים לדבריהם גם בספרי ההיסטוריה - פגע בקיר המנזר ושב אל היורה והרגו במקום.
בכך ניתן האות לפרוץ המרד של אנשי האזור בכיבוש העות’מני. בחור פגיעתו של הקליע, המסומן בתבליט מעוטר מעל הדלת, ניתן להבחין עד עצם היום הזה, ולזכר אותו מאורע מתכנסים עד ימינו תושבי כל הכפרים באזור מדי שנה, בשבוע האחרון של מאי, לפסטיבל גדול ברחבת המנזר, ובו הם משחזרים בתלבושות ססגוניות של טורקים ויוונים את המאורע ההיסטורי.
אבל את המראה המפעים מכולם סיפק דווקא שיטוט אקראי בשביל משובץ במזרקות אבן, שבהן זורמים כבר קרוב למאה שנים מים צוננים וטעימים להפליא ממעיינות האזור. השביל מוליך לאורך הנהר השוצף מהמנזר אל מעבה היער. שם חבויים להם מעיינות Leptokarya. פלגי מים זכים חותרים את דרכם בין עצי אשוח צפופים, וקרני השמש שחודרות מבעד לחופת העצים מנציצות את המים בנגיעות של זוהר. וכמו כדי להוסיף על המראה המכושף של היער, מעל מפלוני המים נמתח בקשת מושלמת גשרון אבן עתיק הקרוי "גשר הפיות". שעה ארוכה הסתובבתי בין כל אלה, כמי שזה עתה נפרש בפניה "סוד הגן הנעלם", וחשבתי על כל היופי הזה שהבנים עדיין לא גילו. "חכו חכו", חייכתי להם בלבי, "עוד לא ראיתם כלום".
מידע מעשי
הגעה:
טיסה לאתונה וממנה טיסת פנים קצרצרה ליואנינה או לחלופין כחמש וחצי שעות נסיעה, אותן ניתן לפצל ליומיים תוך שילוב טיול יפה בדרך, למשל למנזרי מטאורה בכיוון אחד או תעלת קורינטוס, גשר ריו אינטריו ומערב חבל אבריטניה מהכיוון השני. בעונה ניתן לקצר את הדרך באמצעות טיסות המופעלות לסלוניקי ולאיים לפקדה וקורפו (כשעה הפלגה במעבורת).
מגוון מסלולים מודולריים לטיול בצפון יוון ההררית, כולל המלצות והוראות הגעה מדוייקות ניתן להשיג כאן: https://www.greece-islands.co.il/pages/tripkitgreece.html
רפטינג, קאניונינג ושאר פעילויות אקסטרים בזגוריה וצומרקה - חברת Alpine Zone (www.alpinezone.gr)
חומר רב ומפורט לגבי טיולים באזור ניתן למצוא באתרי האינטרנט: Greece-islands.co.il ו-www.epirus.co.il
לינה:
בזגוריה: אחד האזורים המומלצים במיוחד ללינה כבסיס יציאה נוח לטיולים בחבל זגוריה הוא הכפר אריסטי, שבמערב זגוריה. אנחנו לנו במלון Aberratio Boutique Hotel - מלון משפחתי נוח ונעים במיקום מעולה לטיולי כוכב באזור. נמצא במרחק של כמה דקות הליכה לטברנות שבמרכז הכפר. החדרים מרווחים והנוף ממרפסת המלון עוצר נשימה. גם המחיר: החל מ-340 שקל לזוג ללילה, כולל ארוחת בוקר. www.aberratio.com/en .
מלונות מומלצים נוספים באריסטי: Gamila Rocks, Artsistas ו- Arisi Mountain Resort היוקרתי יותר, ובהתאם גם יקר יותר (מ- 550 שקל ללילה).
מלון נהדר נוסף בחבל זגוריה, המומלץ בעיקר לרומנטיקנים הוא Mikro Papingo 1700"" הממוקם במבנים עתיקים במעלה הכפר מיקרו פפיגו, ומציע תנאים מפנקים במיוחד ברמת אירוח מהגבוהות באזור, ספא, יוגה מול הנוף ומטבח משובח ויצירתי. כדי להגיע לגן העדן הזה שבפסגת ההר נדרש טיפוס תלול למדי במעלה סמטאות האבן, אולם מכונית גולף קטנה עומדת לרשות המבקרים בכל עת כדי לחסוך מהם את העלייה הרגלית. www.mikropapigo.gr
באזור מרכז צומרקה: אזור הכפר Prámanta אידיאלי במיוחד כבסיס לטיולים במרכז החבל.
אחד המלונות המומלצים בקרבת כפר זה הוא Orizontes Tzoumerkon Hotel Resort - מלון נהדר ברמת 5 כוכבים, המתאים מאוד גם ללינה עם ילדים. מ-350 שקל לזוג ללילה. www.orizontestzoumerkon.gr
מלון מומלץ נוסף באותו אזור, ברמת ארבעה כוכבים ובמחיר מעט נמוך יותר הוא מלון Anavasi Mountain Resort, הכולל גם בריכה קטנה וסאונה ומטעמים נהדרים מעשה ידי בעלת המקום הלבבית, קוסטנטינה. anavasihotel.gr
באזור דרום צומרקה: Rouista Tzoumerka Resort בכפר Vourgaréli - מלון נפלא ומפנק שחדריו במבני אבן מול נוף הרים משגע במיקום מעולה לטיולי כוכב בסביבה. מנוהל על-ידי משפחה מקסימה, שגם מסייעת בטיולים באזור. החל מ-250 שקל לזוג ללילה, כולל ארוחת בוקר. rouista.com