מכוניות על המדרכות ברחבי תל אביב / צילום: שלומי יוסף
ההחלטה של עיריית תל אביב-יפו להתחיל לאכוף את איסור החניה על מדרכות ובסימון אדום לבן בשעות הערב ובסופי שבוע עוררה לפעולה את בעלי הרכבים הפרטיים, שמרגישים שהסטטוס קוו השתבש ונגזלה מהם זכות.
התגובות בעמוד הפייסבוק החדש - 3,382 חברים בתוך פרק זמן של שבועיים - "חניה ותחבורה לתל אביבים" רחוקות מלהיות מתונות. אחת החברות בקבוצה, קרן, קראה בשבוע שעבר לצאת לפעילות אקטיבית נגד רוע הגזרה: "אם כל אחד יחליט שפעמיים בשבוע הוא יורד וצובע קטע של אדום לבן לכחול לבן אפילו של כמה מטרים לשלוש מכוניות, מישהו יהיה חייב להתייאש בסוף. נחרפן את הפקחים. במקום לשגע אותנו, נשגע אותם".
"ניתן עדיפות לאמצעים בני קיימא"
אופיר כהן, מנהל הרשות לתחבורה, תנועה וחניה בעיריית תל אביב-יפו, מסביר שההתעוררות האחרונה בעניין החניות מגיעה מההבנה של העירייה שהמצב התחבורתי בעיר עומד להחריף בתקופה הקרובה. "גיבשנו אסטרטגיה תחבורתית שבה אנחנו נותנים עדיפות לכאלה שמשתמשים באמצעי תחבורה בני קיימא, בראש ובראשונה הולכי רגל, רוכבי אופניים, רכב רב קיבולת, רכב שיתופי ובסוף, רכב פרטי. ברור לנו שהמדרג הזה לא מתממש ביום אחד". פינוי המדרכות מכלי רכב הוא אפוא צעד ראשון בשיפור התנועה הלא ממונעת כאלטרנטיבה מועדפת", הוא אומר.
האם אתם בוחנים את האופציה לדרוש תשלום על החניה מתושבי תל אביב?
"בערים המערב אירופאיות, שאנחנו רוצים לשאוף אליהן, הנוהג הוא שהחניה במרכז העיר היא בתשלום, גם לתושבי העיר. תושבי אמסטרדם או בודפשט ישלמו תשלום קבוע על זכותם לחנות במרחב הציבורי. עיריית תל אביב, באופן מסורתי, נתנה פריווילגיה לתושביה ואפשרה להם לחנות חינם ללא כסף במרחב הציבורי. האם זה הולך להשתנות? אנחנו כרגע נמצאים במהלך של פיתוח מסמך מדיניות חניה לעיר. הנושא הזה, האם לגבות על חניה במרחב הציבורי כסף, נמצא בבחינה.
"היצע החניה במרחב הציבורי כיום הוא מוגבל מאוד ולא מותאם לביקוש. התושב התל אביבי הממוצע, שגר במרכז העיר, יכול לבזבז חצי שעה מזמנו היקר ובסוף הוא לא מוצא. במציאות שבה החניה תהיה בתשלום, מצבם של מחפשי החניה ישתפר. כמובן שנעשה את זה בשיתוף הציבור", הוא מסכם.
"מגדילים עוד ועוד את הדרישה למכוניות"
האדריכל הירושלמי מאיר יגוד, שחוקר בזמנו הפנוי את סוגיית החניה בעירו, מאמין בכל ליבו שעל תושבי העיר לשלם על החניה ליד הבית: "נושא החניה לא מתוכנן בצורה רציונלית, אלא לפי תלונות תושבים שרוצים שהמכונית תחנה בפתח הבניין, ליד הבית.
"בעיני זה מוזר מאוד שמחיר החניה ברחוב זהה בדרום תל אביב או ברחוב שינקין. החניה היא מוצר כזה שהמחיר שלו הוא וירטואלי. למה זה עולה 5.80 שקל לשעה? למה זה שווה בקריית שמונה וגם בתל אביב? כמו שבן אדם מקבל החלטה אם הוא נכנס לחניון או לא, כך הוא יקבל החלטה אם לחנות ברחוב כזה, או לחנות קצת יותר רחוק ואז ילך ברגל. אני חושב שחניה בחינם גורמת לזה שבהכרח אתה תופס חניה. צריך למצוא מנגנונים שממתיקים את הגלולה הזאת. להציג את זה כאילו שאתה לא בהכרח גובה כסף. אתה מקבל אלטרנטיבות".
ד"ר יואב לרמן, שותף במשרד פלאנט-תכנון עירוני, אינו מהסס להטיל ספקות באידאה של חניה חינם: "בכל המקומות שבהם נבחרי הציבור לא ממונים אלא נבחרים, כלומר, בעולם המערבי, יש את אותן בעיות, שנובעות מהפחד מהתושבים. הבעיה הזאת תקפה בגרמניה וגם בארה"ב. במנהטן בניו יורק, ברחוב 34, מנסים כבר כמה זמן להעביר נת"צ, שיוריד כמובן חניות. יש שם אוכלוסיה חזקה שמפעילה קשרים ומקשה על העניין. בכל העולם זה אותו דבר".
אז מה עושים?
"הדוגמה הכי מפורסמת היא סן פרנסיסקו, שמתמחרת את האזורים לפי ביקוש. כלומר, באזורים שבהם יש דרישה לחניה כחול לבן המחיר הוא לא שישה שקלים לשעה, אלא כ-20 שקל. הרעיון הוא שאתה תמיד יכול לחנות ברחוב היקר, אבל אם אתה לא ממש צריך אתה יכול לחנות ברחובות אחוריים יותר, פחות מרכזיים. יש מקומות שנותנים תווי חניה לפי מספר חניה. פה בישראל, לא משנה כמה האוכלוסייה תגדל, ימשיכו לייצר תווי חניה. אנשים לא מבינים שהמקום הפיזי הולך וקטן".
איך אתה מתמודד עם הטיעון שאנחנו שומעים מראשי מחאת החניה, שלפיו אין תחבורה ציבורית, ולכן הרכב הפרטי הוא חובה?
"את זה תשמע בכל מקום בעולם. גם בלונדון ובניו יורק אנשים אוהבים להתלונן על תחבורה ציבורית. ומה בעצם אתה אומר כשאתה מאפשר חניה על מדרכה? שאנשים לא ילכו ברגל? השאלה היא באיזה עיר אתה רוצה לגור, לאגוס או אמסטרדם?".
"גזירות מחו"ל? צריך תביאו גם פתרונות"
יריב אופנהיימר, ממובילי מחאת החניות, הודף במיומנות ובאדיבות כל ניסיון לבקר את המחאה: "מי שרוצה להתנהל בתוך תל אביב, יכול לעשות את זה בלי רכב. לא בגלל שהוא ירוק, סביבתי, מודרני או טרנדי, אלא כי זה יותר נוח. מצב התחבורה בישראל, ובת"א בפרט, גורם לכך שאלטרנטיבות שאינן רכב עדיפות. מי שחייו מתחילים ונגמרים בתוך ת"א, יכול להסתדר בלי רכב. את רוב עיסוקי אני עושה באופניים. לא על זה הוויכוח.
"השאלה היא מה קורה כשאדם רוצה לצאת מתל אביב. האם הוא יכול לחזור הבית בידיעה שיש לו אופציה שפויה למציאת חניה והתניידות במדינת ישראל? לפני שאומרים לונדון ואמסטרדם צריך לזכור שיש שם רכבות תחתיות, תחבורה ציבורית יעילה ואמינה שבעה ימים בשבוע.
"בלונדון החרדים אינם כופים את השבתת התחבורה הציבורית בשבת. לכן, כל מי שרוצה לייבא גזירות מחו"ל צריך גם להביא את הפתרונות. אם יביאו לפה תחבורה ציבורית שתהיה 50% מחו"ל - לא תהיה מחאה.
"המדיניות הזאת של העירייה, שהיא כביכול ליברלית, היא אנטי חברתית. היא אומרת שמי שיש לו כסף לחניון פרטי מסודר. מי שלא יוצא מהבית, או שאין לו משפחה בפריפריה, גם הוא מסודר".
"גם מי שחושב שאנחנו מדברים על חניה ליד הבית לא מכיר את המציאות. עוד לפני שת"א הפקיעה את החניה על המדרכות ובסימוני אדום לבן, אנו נאלצנו ללכת מרחקים גדולים בשביל למצוא חניה. היינו צריכים לקום בשעות מוקדמות בבוקר בשביל למצוא חניה. זה לא פינוק.
אחד הפתרונות שהמומחים מזכירים זה חניה בתשלום, כולל דיפרנציאציה לפי אזורים. מה דעתך בעניין?
"גם זו גישה קפיטליסטית: שרק מי שישלם יוכל לגור בעיר הזאת. אני חושב שזה לא דיון רלוונטי. העירייה הרי מאשרת מגדלים, פרויקטים של תמ"א, היא מכניסה מכוניות לעיר. היא מכניסה לתוך העיר מכוניות של חזקים ומגרשת את החלשים, את אלה שאין להם כסף לשכור חניה".
לוס אנג'לס: 14% משטח העיר לחניה
מתכנן הערים טוד ליטמן, שהקים את המכון למדיניות תחבורה בוויקטוריה, קולומביה הבריטית בקנדה, כותב על היבטים כלכליים, חברתיים וסביבתיים של ההקצאה הנדיבה של חניות. לפי חישוב שהוא ערך, הרי שכל מקום חניה תופס 25-35 מ"ר, כולל פיתוח השטח הנלווה. עלות ההקמה עומדת על 5,000-10,000 דולר מעל הקרקע ועשויה להגיע לסכום של 80 אלף דולר בתת הקרקע. התחזוקה של חניה נעה בין 800 ל-3,000 דולר בשנה. בלוס אנג'לס, למשל, 14% משטח העיר נתפס על ידי חניות. מרבית שטחי החניה הם בחינם ולכן, לגישתו, ההקמה והתחזוקה שלהם ממומנת, או ליתר דיוק מסובסדת על ידי כלל הציבור.
לטענתו של ליטמן החברה אינה מספקת דיור בחינם לכל, אך באופן פרדוקסלי, דואגת להרבה מקומות חניה וללא תשלום.
מבחינתו של ליטמן הקצאה שרירותית של מקומות חניה אינה הגיונית, והיא נוגדת כל עיקרון של תכנון איכותי וטוב: עלויות ההקמה שלהם גבוהות ובאות על חשבון כלל הציבור, הקמתם מייקרת את יוזמות הבנייה למגורים, מצמצמת את הרווח הכלכלי ממיסוי על יחידת הקרקע ומעודדת בעלות על כלי רכב וכך מגבירה את הפרבור ואת לחץ התנועה. נוסף לכך, לגישתו חניונים הם דבר מכוער והם תורמים ליצירת איי חום עירוני.