גן ילדים / צילום: עינת לברון
מעשיה של "הגננת המתעללת" מראש העין חשפו את כולנו, הורים לפעוטות, אלה שהיו פעם הורים לפעוטות, והחברה בכללה, לפחדים הקמאיים ביותר. האם מי שאמור לשמור על ילדינו, על רווחתם ועל שלומם, אכן עושה זאת; איך אפשר לדעת "על מי ניתן לסמוך"; ומה הכלים הנדרשים, כדי להשיב על כנם את ביטחונם של הילדים, באלה המטפלים בהם, ואת ביטחונם של ההורים, בכך שילדיהם נמצאים בידיים טובות.
התגובות הרבות מביאות לידי ביטוי את מקומם המרכזי של ילדים בחברה הישראלית. אולם האם הפתרונות המוצעים, לרשת את הפעוטונים במצלמות, אכן נותנים מענה לבעיה? אני סבורה שלא. על מנת לפתור בעיה, צריך קודם כל להבין מהי הבעיה אותה אנו מנסים לפתור. האלימות בחברה הישראלית אינה נחלתו של פעוטון אחד, אם כי כמובן מדובר בעדויות, ככל הידוע לנו, מצמררות במיוחד. אולם יש להבין כי רישות המרחב, הציבורי והפרטי, במצלמות, לא יוכל למנוע את כל מעשי האלימות וההתעללות, הבריונות והכוחנות.
כל יציאה לנהיגה בכביש היא יציאה לשדה קרב; כל הערה בחוף הים, למישהו שהשאיר אחריו לכלוך, טומנת בחובה סיכון למענה גס, אלים, עד כדי סכנת חיים ממש; אלימות ניתן לראות גם בהיעדר כל כבוד לטריטוריה פרטית של אדם, ל"מרחב המוגן", הנמצא במרווח סנטימטרים ספורים מהגוף, שאליו, רק בישראל, כל אחד פולש כאוות נפשו; לדציבלים הרמים שבהם אנשים מתקשרים ביניהם, גם אם מדובר במרחב משותף, שבו זה עלול להפריע: כל אלה הם חלק מאותה תרבות אלימה.
כדי שפעוטות יהיו מוגנים במעון, נדרש שהמשרד הממשלתי שהמעונות באחריותו (ולא ניכנס כאן לסיבות ההיסטוריות, המרתקות, שבעטיין מעונות היום נמצאים תחת משרד הרווחה) יקיים פיקוח מקצועי, רציף ושיטתי. אחת הסיבות להחלשת מנגנוני הפיקוח והאכיפה, שמדינה חייבת בהם לציבור אזרחיה היא מגמת ההפרטה של שירותי אנוש רבים, שהשמטת הפיקוח אינה חלק הכרחי ממנה.
אולם גם זה אינו מספיק. כדי שפעוטות יהיו מוגנים במעון, על המטפלות לעבור הכשרה מתאימה. הכשרה כזו תלמד אותן כיצד להתמודד עם מצבי מצוקה ולחץ. כיצד להכיל התנהגויות מאתגרות. כיצד לחלק קשב, לייצר סדרי עדיפויות ולבנות מקום מוגן, מואר ומאיר פנים. אלה, גם הם, רכיבים של תרבות.
גם אנו, ביחידת כת"ף, יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי, שהקים יו"ר הכנסת, פועלים בו-זמנית בשני המישורים הללו: בבניית כלים להרחבת יכולתם של חברי הכנסת וועדותיה לחזק את הפיקוח על ההמשלה; ובד-בבד, בשאיפה לשנות ולשפר את התרבות הארגונית ביחסי שתי הרשויות, המחוקקת והמבצעת.
כשם שתאונות עבודה בענף הבניין ממשיכות להיגרם, כאילו מדובר בגזירת גורל, כך עלולים להתרחש אסונות גם בתחומי חיים אחרים. מה שנדרש על מנת למנוע אותם הוא פיקוח אפקטיבי, ללא פשרות, מצד אחד, ומנגד - שינויים תרבותיים של כבוד הדדי, כבוד חיי האדם וזכויותיו, בין אם מדובר בפעוט במעון היום, או בקשיש במעון הסיעודי. כל עוד אלה לא יהיו חלק מה-DNA של הישראליות, אף מצלמה לא תועיל.
הכותבת היא מנהלת כת"ף - יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי