עו"ד שרון נהרי / צילום: יונתן בלום, גלובס
הבית
בשעת צהריים לוהטת הווילה של מיקה ושרון נהרי - שממוקמת ברחוב הולנדי אשר סגור בשער פרטי, בלב שכונת צהלה בתל-אביב - מהווה מפלט מושלם מהלחות והחום. הבית מעוצב בסטייל של מלון בוטיק יווני - לבן עם נגיעות תכולות, הדפסי פסים עדינים על ספות עתיקות שחודשו, תמונות ודגמים של סירות מפרש על מדפים, ערסל בד, שמשיות קש ופינת זולה מפנקת בחצר, וקרני שמש שמתפרצות מהחוץ אל פנים הבית ושוטפות אותו באור.
"אנחנו מאוד אוהבים את יוון. הבאנו את כול החפצים המיוחדים מיוון בכל הנסיעות שלנו. רצינו להרגיש שאנחנו בנופש ביוון גם כשאנחנו בבית", אומר לי בעל הבית. וזה הצליח להם. לגמרי מרגיש פה כמו יוון. רק הים התכול-טורקיזי חסר, אבל גם לזה דאג בעל הבית, כשתלה בחדר המדרגות "חלונות" אל הים: תמונות של ים, שממוסגרות כחלונות עם תריסים לבנים.
את השלווה הרוגעת שמשרה העיצוב, מפרה במהירות אלינור, בתם הפעוטה של שרון ומיקה, שמסרבת להאמין למה שרואות עיניה: אבא בבית בשעת צהריים מוקדמת. כשהוא קם ומתרחק לרגע, היא מתחילה לבכות והוא מיד רץ לחבק ומבהיר: "אני לא הולך. אני פה". גם כשאימא מגיעה לקחת אותה כדי לאפשר לנו לשוחח, היא מסרבת בתוקף. "לא רוצה ללכת עם אמא", היא מבהירה, ואבא נמס ונכנע. וכך, אלינור בת השנתיים נשארת איתנו רוב הריאיון, מחבקת את אבא, מאכילה אותו בכיבוד שהונח לכבודי על השולחן, מדברת ומנצלת כל דקה נדירה שהוא נמצא לצידה בשעה שהוא בדרך כלל מבלה במשרד.
הדקות חולפות, ובמהלך הריאיון הבית ממשיך להתמלא בילדים, והופך לתוסס יותר-ויותר. ליאם בן ה-13, בנו של שרון מנישואיו הראשונים, מגיע ומחליף אתנו מילה; אלכסנדרה, בתה של מיקה מנישואיה הראשונים, שאותה מגדל שרון כאב, מגיעה מביה"ס, קופצת על אבא-שרון בחיבוקים חמים, ועונה לשאלותיו על איך היה לה בלימודים, ומה מתוכנן להמשך היום.
מיקה, הרעייה, מסתובבת מחדר לחדר, מכינה את הבית לקראת כל הילדים שיאכלסו אותו בעוד רגע: תשעה במספר. כן, לעו"ד שרון נהרי יש תשעה ילדים. שמונה ביולוגיים (שישה מנישואיו הראשונים ושתיים מנישואים למיקה) ובתה של מיקה, אלכסנדרה, שאותה הוא מגדל. כולם ישנו הלילה כאן, במלון הבוטיק היווני-תל-אביבי.
הסצנה המשפחתית החמה הזאת כל כך תלושה מהסצנה המוזרה שארעה מחוץ לדלת ביתו של עורך הדין הפלילי לפני זמן קצר, כאשר באחד הבקרים לאחרונה נזרק רימון הלם לעבר חצר הבית, והרעיד את השכונה היוקרתית השקטה.
רימון בחצר
"הרימון נזרק בין שני בתים ברחוב ההולנדי, לעבר הרחבה בין הבית שלי לשכן, ואני לא חושב שזה כוון אלי. לפחות לא קיבלתי שום מסר בעניין הזה. המשטרה בודקת את הנושא, אבל אין כרגע קצה חוט. אגב, גם בעבר, כשייצגתי בפשיעה הכבדה, פשיטה חמורה, מעולם לא קיבלתי שום מסר או איום. התנהגו איתי בג'נטלמניות בצורה יוצאת דופן.
"לא פעם הצד הנפגע בעבירה או המתלונן, כועסים מאוד על הנאשם ועל סנגורו שהשיגו תוצאה כזאת או אחרת בתיק, הם מאוד פגועים וכועסים, וייתכן שמשם מגיע ניסיון ההפחדה אלי באמצעות הרימון, למרות שלא קיבלתי כל מסר כפי שאמרתי. מכל מקום, זה לא הרתיע ולא ירתיע אותי להילחם עבור לקוחותיי ולעשות עבודתי נאמנה, למרות הכעס של נפגע עבירה על הישג בתיק. אני אמשיך לעשות את עבודתי ולדבוק בדעותיי גם אם זה כוון אלי".
נוף ילדות
"נולדתי בדיזנגוף, מעל הקונדיטוריה המיתולוגית 'עוגתי', שהייתה של סבי, יהושע נהרי. אבי, גבי, עבד ביחד עם סבי בקונדיטוריה, ואמי חנה הייתה מנהלת חשבונות ומזכירה רפואית. סבי פתח את הקונדיטוריה כשעלה לארץ, ולימים הקים את התאחדות הסוחרים בישראל, וכיהן כיו"ר ההתאחדות וכן כיו"ר הקונדיטורים בישראל. הוא עלה בגיל 13 עם אמו שהייתה ניצולת שואה. אביו היה רב בפולין, ונפטר שם. בארץ הוא התחיל למכור עוגות ועוגיות כשהוא רכוב על תלת אופן, וחסך את הכסף עד שפתח את הסניף הראשון של 'עוגתי' באידלסון, ואחר כך בדיזנגוף.
"סבא גדל בתקופה לפני קום המדינה, והקים את הכול בעשר אצבעותיו. הוא עבד קשה, ואני ספגתי הרבה מהערכים שלי ממנו. אבי המשיך את דרכו בקונדיטוריה. להורי לא היה קשר למשפטים, אבל לאבי היו שני אחים, חיים ובני נהרי. בני, דודי המנוח, היה עורך דין ידוע בתחום הפלילי. גם בתו קרן נהרי, בת דודתי, הייתה עורכת דין, ונפטרה לאחר מאבק במחלה קשה.
"מדיזנגוף עברנו לשכונת בבלי בתל-אביב, ושם גדלתי. לא הייתי תלמיד טוב. זה לא עניין אותי. עניינו אותי יותר דברים יצירתיים, ליצור, וגם ספורט אתגרי, כמו גלישה. הייתי גולש מבוקר עד ערב. בקושי סיימתי 12 שנות לימוד. סיימתי את התיכון עם בגרות חלקית בלבד, בציונים לא משהו.
"לא ממש חשבתי על העתיד. לפעמים חשבתי שאולי אני אכנס לעסק המשפחתי, ואהיה מנהל הקונדיטוריה. מגיל 13 עבדתי שם לסירוגין, בחופשות ואחר הצהריים. הייתי עוזר לגלגל את הרוגעלך ולקפל את הבורקסים. בהמשך, כשכבר היה לי רישיון, הייתי יוצא בלילות להוציא את העוגות כדי שיתפחו".
משפטים
"קיבלתי המון השראה מדוד שלי, עורך דין בני נהרי ז"ל. הסיפורים המעניינים והמרתקים בארוחות החג ובמפגשים תמיד סקרנו אותי. היה נראה לי שברגע שאתה לובש את מדי המשפט אתה הופך להיות מעין 'סופרמן'. מעבר לכך, תמיד הייתי פותר בעיות לחברים, אומר הכול בפנים, מתעסק בעניינים של צדק וכדומה, ותמיד בער בי רצון לעזור ולמנוע עיוות דין. היה לי חוש צדק מפותח.
"כששמעתי את דוד שלי מדבר על איך מנהלים משפט, איך מצליחים להראות את הצד של מי שנחשב בתחתית המדרגה, הנאשם, ואיך מצליחים לנצח את כל המערכה הכבדה הזאת שנקראת משטרה ופרקליטות - זה סיקרן אותי. ראיתי בזה מקום שבו אני יכול לעזור לתקן כל מיני עיוותים שיש, ויש הרבה עיוותים. ידעתי שאני רוצה לפעול כדי להראות את הצד של החלש, שיש בו הרבה אמת לא פעם, אבל קשה להראות אותה. הנאשמים והחשודים הם החלשים במשפט הפלילי, וגם לכאלה שעשו הרבה פעמים את הדברים שמיוחסים להם לא מגיע את העונש שמבקשים עבורם. שם רציתי להיות.
"בצבא החלטתי שאני הולך ללמוד משפטים , אז שיפרתי את הבגרויות שהיו בציונים לא משהו, וסיימתי עם ממוצע די מכובד. בתקופה ההיא היה מאוד טרנדי ללמוד באנגליה, בלונדון, משפטים. המון חברים שהכרתי סיפרו לי על איך זה לגור לבד בחו"ל, להכיר אנשים, ולהיות עצמאי, וזה קרץ לי. התנאים לקבלה בישראל היו מאוד גבוהים, ובכלל לא הייתי בטוח שאתקבל, אז בחרתי ללמוד בחו"ל. וכך, בגיל 20 וחצי טסתי ללונדון לבד. בת דודה שלי, קרן ז"ל, הצטרפה אלי אחרי חודש. למדנו יחד באותה אוניברסיטה, והיינו חברים מאוד טובים. בלימודים בלונדון השקעתי את כל מה שלא השקעתי אף פעם בבית הספר, וסיימתי בהצטיינות".
להתחיל מלמטה
"כשאמרתי לסבי שאני רוצה לפתוח קונדיטוריה ולנהל אותה הוא אמר לי שבשביל להיות מנהל צריך קודם כל לעבוד במטבח של הקונדיטוריה, להתחיל בניקיון של הזבל במטבח, אחר כך ללמוד איך לאפות עוגות ואיך להכין את הבצקים, ורק אחרי שלומדים את כל התפקידים אפשר להיות מנהל. צריך להתחיל מלמטה. זה אותו דבר במקצוע שלי, כסנגור. צריך להתחיל בלייצג במעצרים, לדבר עם עצורים, להבין איך המערכת עובדת, אחר כך להופיע בתיקים גדולים יותר ולנהל הוכחות. כך סבא שלי לימד אותי, וכך פעלתי.
"אחרי ההתמחות שלי, שהייתה בכלל בתחום האזרחי, בנזיקין, קרן בת דודתי אמרה לי שפתחו את הסניגוריה הציבורית, נרשמתי לעבוד איתם, ושם למעשה נכנסתי לייצוג בעולם הפלילי. עבדתי איתם כמה שנים, וזה היה קרש הקפיצה הכי טוב שיש לתיקים הפליליים שהגיעו אלי בהמשך. הופעתי כל יום בשמונה דיוני מעצרים, עררים, ערעורים, וגם ניהלתי משפטי הוכחות גדולים בתיקים מורכבים. הייתי איתם מ-97' עד 2001 - אז החלטתי לעבוד באופן פרטי לגמרי".
מפשיעה מאורגנת לצווארון לבן
"לאחר שהצלחתי בשני תקדימים בבית משפט העליון, שאחד מהם - הזיכוי של יוני אלזם מרצח - נלמד עד היום באוניברסיטה, התחלתי לייצג לקוחות בעבירות פשיעה חמורה. היה לזה שגשוג מאוד גדול. אז עוד לא חוקק החוק למאבק בארגוני פשיעה, אז לא קראו לזה ארגוני פשע, אבל אני ייצגתי בתיקי הארד קור של עבריינות מאורגנת ופשיעה קשה מאוד, בעבירות רצח, אלימות, סמים, פשיעה חמורה.
"בשנת 2007, תוך כדי העבודה על תיקי פשיעה חמורה, התחלתי להגיע אלי תיקים של הסגרה, פשיעה בינלאומית ועבירות כלכליות, וזה הוביל אותי למעבר שעשיתי לתחום עבירות הצווארון הלבן. התחלתי לייצג לקוחות בכל העולם, ואלה כבר לא היו לקוחות של פשיעה כבדה, אלא מרמה, הונאה ושוחד. זה התחיל בתיקי העוקץ הניגרי שם ייצגתי, התיק של הרב אליעזר ברלנד שייצגתי בתיק ההסגרה (ברלנד הורשע בעבירות מין, א' ל"ו). ועוד תיקים בינלאומיים מהסוג הזה, ומשם החלטתי שאני רוצה להתמקצע בתחום של פשיעה כלכלית. העבודה של הפשיעה הרגילה מאוד מעייפת. יש המון מעצרים והמון עצורים, והדרישות הן שונות מהתחום הכלכלי, אז עשיתי מעבר לייצוג בתחום השחיתות, השוחד, עבירות כלכליות. היום 95% מהמשרד מתעסק רק בדברים האלה, ובהסגרות. יש לי סניפים באירופה, בארה"ב ובאסיה ושיתופי פעולה עם משרדים מקומיים ברחבי העולם".
שוחד ושחיתות
"בניגוד לרושם שנוצר בשנים האחרונות, המדינה שלנו לא יותר מושחתת מבעבר, פשוט היום יש יותר אמצעים לחשוף את השחיתות. תמיד הייתה שחיתות ותמיד תהיה, רק האכיפה התגברה והיא יותר מתוחכמת. השיטות של ההאזנות, עדי מדינה, וההתפתחות של היחידות המיוחדות במשטרה, כמו לה"ב 433, והמודיעין החזק שיש, חושפים יותר דברים שהיו במחשכים. אני בטוח שגם למנהיגי העבר היו עניינים והם ביצעו עבירות מתחום טוהר המידות והשחיתות, ולא תמיד תפסו אותם או ייחסו לזה חשיבות. הנורמות השתנו, ומה שהיה מותר אז אסור היום. פעם היה מותר לנבחר ציבור לקבל סיגריות או מתנות אחרות, ואף אחד לא ייחס לזה חשיבות, כמו שבן גוריון היה קונה ספרים על חשבון המדינה. היום מבקשים לקבוע שזו עבירה".
נתניהו והחוק הצרפתי
"אני לא מכיר את חומר הראיות בתיקי ראש הממשלה נתניהו, ואני לא מביע את עמדתי הפוליטית, אבל על פניו נראה לי שהתיקים נגד נתניהו חלשים, וגם העיתוי של הפרסומים של ההחלטות בהם מעורר תהיות. כתב החשדות התפרסם ממש בסמוך לבחירות הקודמות שהיו - למה? למה לא אחרי הבחירות? הפרקליטות והיועץ המשפטי אומרים שהם לא רוצים להשפיע על הבחירות - אז אל תשפיעו על הבחירות. כשאתם מגישים כתב חשדות, אתם משפיעים לרעה.
"לא אכפת לי אם זה נתניהו, או אם זה גנץ או נבחר ציבור אחר שהיה מכהן כראש ממשלה. למה לפרסם כתב חשדות חודשיים לפני בחירות? כדי שהציבור יידע מה? הרי כבר כולם מדברים על זה הרבה זמן. במה זה היה משנה אם היו מחכים?
"ובכלל, בעיני, לא צריך לחקור ראש ממשלה מכהן במשטרה על עבירות מהסוג שנתניהו נחקר בהן. לדעתי, אנחנו חייבים לחוקק בישראל את החוק הצרפתי, ושר המשפטים המוכשר אמיר אוחנה בוודאי יכול להרים את הכפפה הזו. כל חקירה של ראש ממשלה במהלך כהונתו פוגעת במדינה ובאזרחיה. כל עוד לא מדובר בעבירה שהיא עבירת טרור או עבירה של שוחד שקורה כרגע, ממש עכשיו, וצריך לעצור את זה - אין שום סיבה לנהל את החקירה בזמן הכהונה.
"כל המדינה נמצאת כמה שנים במהפך שלם, עם בחירות על גבי בחירות, ועוד פעם בחירות, והרחש בחש שיש סביב החקירה של נתניהו פוגע במדינה ובציבור. כרגע מדובר בביבי נתניהו אבל זה רלבנטי לכל ראש ממשלה אחר שיהיה בעתיד, כי אין לי ספק שיהיו עוד בעיות בעתיד.
"בחקירות נתניהו מדובר על דברים שקרו בעבר לכאורה, אז מה הבעיה להודיע לראש הממשלה שעם תום כהונתו הוא עתיד להיחקר על עבירות כאלה וכאלה, לתת לו סוג של אזהרה ולדחות את החקירות, את השפיטה ואת הענישה עד לתום הכהונה?
אנחנו, כמדינה, רוצים שחשוד בפלילים, תוך ניצול מעמדו ותפקידו, יכהן כראש ממשלה?
"הציבור בחר במישהו מסוים, אז צריך לתת למישהו הזה לעשות את העבודה. בכל הכבוד, יש עבירת שחיתות ברמה כזו או אחרת שפשוט לא מצדיקות לפתוח בחקירה, ולהרוס את כל שיקולי הדעת של ראש ממשלה, להפריע לו בתפקיד במאה אחוז, ליצור אנטגוניזם של הציבור כנגד ראש ממשלה שהם בחרו, על משהו שבכלל לא מבוסס ולא הוכרע בו, וכפועל יוצא מכך גם התקפות כנגד אשתו וילדיו. ייתכן בכלל שהוא יהיה זכאי, אבל חזקת החפות נעלמת, במיוחד כשיש הדלפות חוזרות ונשנות.
"אם בבחירות הקרבות הציבור בוחר בנתניהו, המשפט לא יכול להחליף את שיקול-הדעת של הציבור. אני לא מקל ראש בעבירות המיוחסות לו, אבל מה הבעיה לתת לו לסיים את התפקיד שהציבור בחר שהוא ימלא, ולהגיש את הכתב אישום אחרי, אם טענותיו בשימוע יידחו? כשהציבור בוחר בראש הממשלה בעיניים פקוחות כשהעננה הפלילית מרחפת מעליו, אסור למשפט להתערב. לא בזמן שהוא מכהן. צריך למצות את הדין עם מי שעשה עבירות פליליות, אבל לא בזמן שהוא מכהן, לפי בחירת הציבור ועם ישראל".
עדי מדינה
"אני לא מייצג עדי מדינה. היה לי בעבר לקוח שהחליט להיות עד מדינה, וסירבתי להמשיך לייצג אותו. זה סוג של בגידה בעיני".
זה לא קוד עברייני לקרוא לעדות מדינה בגידה?
"לדעתי לא. שני חברים הולכים לגנוב מהסופר ארטיק, תופסים אחד והוא אומר 'זה חבר שלי עשה' - לדעתי זה מגעיל. אם היית שותף לדבר עבירה, ואתה כזה גיבור וחבשת כובע של עבריין, צעצוע או בכיר, איך אתה יכול מבחינה מוסרית לבגוד בעקרונות שלך ובחברים שלך?
"מבחינת המשטרה והפרקליטות כמובן שזה כלי טוב, והם עושים את עבודתם נאמנה כשהם מנסים לגייס עדי מדינה, אבל זה לא תמיד כלי שמוביל לאמת ובתי המשפט לדעתי נותנים לו משקל גבוה ממה שהוא צריך לקבל, במיוחד לאור העובדה שעדי מדינה מנפחים ומשקרים לא פעם בעדותם כדי למלט את עצמם מהדין הפלילי.
"המשטרה למדה איך ליצור לחץ פסיכולוגי קשה על חשוד, טקטיקות של פסיכולוגיות, מעמיקות, שגורמות בסופו של דבר לחשוד שנמצא במצוקה לא פעם להפוך את עורו כנגד שותפיו, חבריו, לדבר עבירה. אני לא חושב שזה פסול. הגיוס הזה עוזר המון לפתור המון תיקי חקירה. הבעיה הרבה פעמים היא שעדי מדינה מעוותים ומנפחים את הסיפור, בצורה גסה. לפעמים יש גרעין של אמת בעדות שלהם, ולפעמים הם מרצים את החוקרים כדי להימלט מהעונש. לצערי הרב, בתי המשפט נותנים משקל יתר לעדותם. צריכים להיזהר מאוד מעדי מדינה, הרבה יותר ממה שנזהרים היום".
סדר יום אופייני
"במקצוע שלי אין דבר כזה סדר יום אופייני. היום משתנה מרגע לרגע. לפני שלושה שבועות, אחרי שהיה לי שבוע מאוד קשה, אשתי הגיעה למשרד לאכול איתי ארוחת צהריים ואמרתי לה 'איזה כיף שהגיע חמישי, ומחר אנחנו נוסעים לצפון עם הילדים'; ואז בשעה 14:00 קיבלתי טלפון מאבא של לקוח שנעצר בפיליפינים שביקש שאני אעלה על מטוס ואגיע לייצג אותו בתיק הסגרה של הילד מהפיליפינים ליפן. ממש לא היה לי חשק לעשות את זה. אבל הסכמנו בנוגע לשכר הטרחה שביקשתי ובשעה 19:00 כבר הייתי בדיוטי פרי בדרך לפיליפינים. לא צפון, לא שישי-שבת עם המשפחה. מצאתי את עצמי בפיליפינים. כך קרה לי גם עם גרמניה וכך קרה גם עם הולנד בתיק של הרב אליעזר ברלנד וכך קורה לי כל הזמן.
"בדרך כלל אני קם כל יום בין שש לבין שש וחצי בבוקר, מקפיד להניח כל בוקר תפילין ולהתפלל ואז אשתי ואני אוכלים יחד ארוחת בוקר. אנחנו מקפידים על הארוחות המשותפות האלה. בשעה שבע וחצי אני מרכיב על אופניים את הבנות לגנים, חוזר להתקלח ויוצא לעבודה סביב שמונה ורבע.
"במהלך היום יש 70% דברים שתכננתי לעשות מראש והם ידועים, ו-30% הפתעות. אני עובד במשרד עד שש-שבע בעבר, אבל כמובן שגם כשאני מגיע הביתה אני ממשיך לעבוד. העבודה אף פעם לא נגמרת, ואני ממשיך עם הטלפונים, האימיילים וכל מה שצריך גם במשרד הביתי".
איזון בית-עבודה
"בימי שני ורביעי אני יוצא בשעה ארבע מהעבודה, מביא את התאומות מבית אמם, גרושתי, בהרצליה, והן ישנות אצלי. בימים האלה ישנים פה בבית תשעה ילדים. ששת ילדיי מנישואיי הראשונים, שתי בנותיי מנישואיי למיקה ובתה של מיקה מנישואיה הראשוניים, שאני אב מגדל עבורה.
"גם בשישי שבת מדי פעם ובחגים. אחרי יום עבודה, שהוא לפעמים קשה מאוד, אני מתחיל יום עבודה חדש בשעה ארבע עם כל הילדים, לפעמים עם אשתי ולפעמים בלעדיה. הגדולים עוזרים.
"אני מכיר סנגורים שאומרים שהם לא גידלו את הילדים ולא היו אף פעם בבית, אבל אצלי זה לא היה ככה וזה לא ככה עכשיו. אני תמיד דאגתי לאיזון בין בית לעבודה. תמיד הייתי בבית, תמיד עזרתי, גם בבקרים. היו שבועות של פחות ויותר אבל תמיד הייתי שם בשביל הילדים. אצלי זה לא או קריירה או הילדים. דווקא בגלל שהייתי עצמאי ודווקא בתחילת דרכי כשלא היו לי שכירים הייתי יכול לנווט בין דיון לדיון, מה גם שרוב הדיונים מסתיימים עד שעות הצהריים, אז תמיד יכולתי לחזור הביתה ואחר כך לחזור למשרד. אז תמיד הקפדתי להיות שם בשביל הילדים. הם הדבר הכי חשוב לי בחיים. אני אוהב מאוד את העבודה שלי, אבל לא משועבד לה".
קריירה חלופית
"הייתי רוצה להיות רופא. מנתח מוח. המוח מסקרן אותי, כי הוא מורכב ודורש יצירתיות ועדינות ורפואה סובבת סביב הצלת חיי אדם ועזרה לאנשים, ובמובן הזה זה מתחבר לי גם לעבודה שלי היום כסנגור שאני רואה בה שליחות, כשאני עוזר לאנשים. אני מאמין שצריך לעזור גם לאנשים שטעו או עשו משהו שלא היו צריכים לעשות, ולדאוג שהם יקבלו את העונש המתאים, ולא עונש לא פרופורציונלי".
לא יודעים עלי
"שאני מצייר ושציור שלי של פרפר נמכר לאחרונה ב'תירוש' באלף דולר. אני בעיקר אוהב לצייר פרפרים. כמו שקדישמן אוהב לצייר כבשים אני נדלקתי על פרפרים. אני אוהב את הצבעים, ואת החופש שלהם. התשוקה לצייר תמיד הייתה בי, אבל זה התגבר לפני מספר שנים. לצערי, אני לא מספיק לצייר בתדירות שהייתי רוצה, אז לפעמים אני קם בחמש בבוקר ומצייר קצת בשביל הנפש".
מה עוד אתה עושה בשביל הנפש?
"אני גולש מאז שאני נער, ועד היום, ואני גם מפליג. יש לי רישיון שייט ואני שוכר מדי פעם יאכטה כדי לשוט. ואני גם מתופף. יש לי תופים בבית ולפעמים אני לוקח הפסקה קצרה ומתופף עם עצמי. אבל לצערי, אין לי זמן עבור כל מה שאני רוצה לעשות. אני כל הזמן רץ לילדים, להיות עם אשתי, לעבודה. אם היה לי יותר זמן הייתי מתופף יותר, גולש יותר ומצייר יותר".
"הייתי רוצה להיוולד משה רבנו, לדבר עם הבורא ולקבל את לוחות הברית"
מה מכעיס אותך?
"חוסר אמינות, בגידות ומלשינים".
על מה אתה מתחרט?
"על זה שלא הכרתי את מיקה אשתי קודם".
מה עלול לשבור את רוחך?
"חוסר צדק וחוסר אמת. כשאני רואה מישהו משקר, זה גומר אותי".
למי אתה מתגעגע?
"לסבא שלי, יהושע נהרי, שהיה איש משכמו ומעלה".
באיזו אמונה טפלה אתה מאמין?
"לא מאמין באמנות טפלות".
מיהו גיבור ילדותך?
"ברוס לי".
מי מעורר בך השראה?
"בני נהרי וקרן נהרי המנוחים. בני, דודי היווה השראה עצומה עבורי מבחינה מקצועית, ובכלל, וכך גם קרן בת דודתי, שנלחמה במחלה הקשה שלבסוף ניצחה אותה".
לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיות?
"משה רבנו. הוא היחיד שראה את האמת מול הפנים, והיחיד שדיבר עם אדוניי. זה הדבר שהכי מעניין אותי בעולם, לדבר עם הבורא ולקבל את לוחות הברית".
אתה מאמין באלוהים?
"אני אדם מאמין, אבל לא אדם דתי. אני מניח תפילין ומתפלל בבוקר, ופעם בשבוע אני לומד קבלה וגמרה עם רב, ומוצא בזה עומק".
מהי החולשה הכי גדולה שלך?
"אני רגיש מדי. כשאתה לוקח כל דבר ללב, זה הופך אותך להיות קצת פחות אתה".
מה מניע אותך לקום בבוקר?
"אני אוהב את המקצוע ונהנה לעבוד בו. אני מרגיש שאני עוזר ויש לי סיפוק גדול מהעבודה. בפן האישי, הילדים והאישה שלי שממלאים את חיי".
מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
"בעבודה - כשאני מצליח למנוע עיוות דין; ובבית - ההענקה לילדים ולאישה. אני נהנה יותר לתת מאשר לקבל".
מתי בכית בפעם האחרונה ?
"כשבת דודי, עו"ד קרן נהרי ז"ל נפטרה, ולאחר מכן כשדודי, אביה, עו"ד בני נהרי ז"ל, נפטר".
מתי צחקת בפעם האחרונה?
"היום בבוקר, כשראיתי את אלינור הקטנה שלי נכנסת לגן בפעם הראשונה, וגם אתמול כשהייתי עם התאומות בכיתה א' בבית הספר".
בעבור מה תסכן את חייך ?
"בעבור אשתי וילדיי".
מה חסר לך בחיים?
"עוד זמן עם אשתי".
איזה חטא היית מבצע לו היית יודע שלעולם לא תיתפס, ולא תשלם כל מחיר?
"הייתי לוקח את תמונת השעונים מהמוזיאון של סלבדור דאלי, מחליף בהעתק, ותולה אצלי בסלון לעד. מגיל צעיר אני מעריך את ציוריו, והעתק ציור שלו היה תלוי אצלי בחדר בילדות".
מהו המאכל האהוב עליך?
"מרק הבשר של אשתי. היא מכינה מרק בשר אליפות".
מהו הצליל האהוב עליך?
"הבס של התופים. הוא מזרים לי את הדם בגוף, ונותן חיות".
כיצד היית רוצה למות?
"בשיבה טובה, כשאשתי אוחזת את ידי האחת, וכל ילדיי עומדים לצידי בצד השני".
אישי: שרון נהרי (48), גדל בדיזנגוף ובשכונת בבלי בתל-אביב, ומתגורר היום בשכונת צהלה בעיר. נשוי בשנית למיקה (מיכאלה), מרצה ומדריכת נשים ונערות בסיכון; אב לשמונה ילדים ביולוגיים (שישה מנישואיו הראשונים, ושתיים מנישואיו למיקה), וכן אב מגדל לבתה של מיקה מנישואיה הראשונים.
משפחה: נכדו של יהושע נהרי, שהיה יו"ר התאחדות הסוחרים ואחיינו של עו"ד בני נהרי המנוח, שהיה אחד מבכירי עורכי הדין הפליליים, והלך לעולמו אשתקד, כשנה לאחר פטירת בתו, עו"ד קרן נהרי, שאף היא הייתה פליליסטית מוכרת והלכה לעולמה בגיל 46 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
מקצועי: נחשב לאחד מבכירי עורכי הדין הפליליים בישראל. בראשית דרכו המקצועית היה מזוהה עם ייצוג משפחות פשע וארגוני פשיעה, בעבירות רצח, סמים, אלימות, רכוש ועוד. לפני מספר שנים עבר משרדו שינוי והוא החל לייצג לקוחות בתחום עבירות הצווארון הלבן, עבירות כלכליות, הלבנת הון, מרמה, שחיתות, שוחד ועוד. תחום התמחות מרכזי נוסף שלו הוא דיני ההסגרה. במהלך השנים ייצג ישראלים רבים שנעצרו בחו"ל לצורך הסגרה או כאלה המבוקשים בחו"ל.
בין לקוחותיו: ראש המועצה המקומית עמנואל, עזרא גרשי , שהודה בעבירות שחיתות בבחירות 2013 (במקום שוחד); ראש מועצת זכרון יעקב, אלי אבוטבול, שנחשד בשחיתות אך התיק נגדו נסגר; הרב אליעזר ברלנד, בתיק ההסגרה שלו מהולנד בעקבות עבירות מין; רונן ביטי, אביה של הזמרת עדי ביטי, בחקירת החשדות להטרדות מיניות של מעריצות; יוסי בצלאל בחקירת החשדות ל שחיתות ב תעשייה האווירית; קצין שב"ס שנעצר בחשד לקבלת מעטפות כסף, בתמורה ל"תפירת" מכרזים של שירותים לכלא; אבי קורן, איש עסקים שחשוד בהברחת שעונים ותכשיטים יקרים ועוד.
ועוד משהו: הסלוגן שלו משרדו הוא "יצירתיות משפטית". לדבריו, "סנגור שאין לו יצירתיות משפטית לא יוכל להשיג את התוצאה הטובה ביותר עבור הלקוח שלו".