פייק או ניוז / צילום: אפרת לוי, גלובס
פייק ניוז. מאז שנכנסנו למערכת הבחירות לא עובר יום בלי שנשמע את צמד המילים הזה. לעתים הן משמשות כקרדום לנגח בו מפלגה אחרת, להטיל ספק ביושרו של יריב פוליטי או לפקפק באמינות של כלי תקשורת.
אבל הדאגה מפייק ניוז היא לא פייק ניוז. לפני שבועות ספורים נפוץ ברשת ציוץ טוויטר מהחשבון של אביגדור ליברמן, ובו התחייבות: "ישראל ביתנו תשים סוף למנהג הברברי של ברית מילה". במבט ראשון הוא נראה אותנטי: היו שם שמו של ליברמן ותמונתו, תאריך ושעת הפרסום, אפילו "V" כחול קטן שאמור לאשר שהמפרסם הוא מי שהוא מתיימר להיות. אף על-פי כן, בבוקר שלמחרת הוציאה ישראל ביתנו הודעה רשמית שמדובר בזיוף.
"המשרוקית של גלובס" הצליחה לאתר את שיטת הזיוף: טקסט שקרי הודבק בתוך ציוץ אחר של ליברמן, שבו בירך את בית"ר ירושלים לרגל ניצחון על הפועל באר שבע.
פייק ניוז - "חדשות-כזב" לפי הצעת האקדמיה ללשון - הן ידיעות בלתי מבוססות שמתחזות למידע מוסמך ועובדתי. מידע שגוי יכול לבוא בכל מיני צורות, ולא כל דיווח בלתי מדויק של עיתונאי, או פרטים שגויים שמציגה פוליטיקאית, הוא בבחינת חדשות כוזבות. הפייק שמעניין אותנו כאן הוא מידע אקטואלי מפוברק שנוצר במודע ובמכוון לשם יצירת הטעיה, לעתים תוך התחזות למקור מידע מוסמך. היקף הידיעות הכוזבות ברשת הוא עצום, ומאחר שאנחנו נסמכים עליהן כמעט בכל תחומי החיים, הן עלולות להיות מסוכנות.
האם זה אומר שצריך להרים ידיים? להיפך. העצה הראשונה שלנו היא: אל תוותרו על העובדות. למרות האפשרות לתת למציאות פרשנות סובייקטיבית, ישנן עובדות חד-משמעיות שגם אם אפשר להתווכח על המשמעות שלהן - חשוב לכל הפחות להסכים על עצם קיומן. ההקפדה עליהן והנכונות להשקיע מאמץ בבירורן הן אינטרס של כל הצדדים.
מצד שני, חשוב לדעת איך להתגונן. לפני שנעמוד שוב מאחורי הפרגוד, הנה שש עצות מעשיות שיקלו עלינו לזהות פייק ניוז ברשת, כדי שנגיע לקלפי עם כמה שיותר עובדות וכמה שפחות כזבים.
1. רושם ראשוני: מריחים משהו מוזר?
"בית המשפט העליון של ישראל הוא המוסד היחיד מסוגו בעולם שמסרב להניף את דגל מדינתו בחזית הבניין", נכתב בעצומה שהופצה ברשת. "על גגו של הבניין מוצבת בגאווה פירמידה בדמות סמל הבונים החופשיים". אלפי ישראלים שראו את תצלום הבניין נטול-הדגל שצורף לטקסט חתמו על העצומה.
אם נתקלתם ברשת במידע עובדתי מפתיע, העצה הראשונה והפשוטה היא להקשיב לקול ההיגיון. האם סביר שהמוסד המשפטי החשוב בישראל "מסרב להניף" את דגל ישראל בחזיתו? זה קצת מוזר, ולפחות מצדיק מבט נוסף. האמת היא שבית המשפט העליון בירושלים הוא מבנה גדול ורב-פנים, והצלע שנקלטה בתצלום היא לא הכניסה אליו. טיול וירטואלי באפליקציית המפות של גוגל יוכיח לכם מיד שבכניסה עצמה מתנוססים דגלים כמו בכל מבנה רשמי בישראל.
האם סביר שיועז הנדל מ"כחול לבן" יצהיר בראיון השער של "ידיעות אחרונות" שהוא לא רצה לרוץ עם לפיד, אבל "מי שקובע זה נוני, ונוני קבע לחבור ליאיר לפיד"? הרי נוני (מוזס) הוא הבעלים של "ידיעות". הפוסט שמציג את השער הזה, שהתפשט ברשת בחודש שעבר, מדליק נורה אדומה. אבל נורה היא עדיין רק נורה, וכדי לבסס את החשד שמדובר בשער מזויף צריך לעבוד עוד קצת.
2. מקור: ילד, של מי אתה
אם המידע שנתקלתם בו ברשת הדליק אצלכם נורה של חשד, הצעד הבא הוא לבדוק מי פרסם אותו. זה יקל עליכם להעריך את מידת החשד הנדרשת. האם הוא מקור אמין? האם יש לו אינטרס? ואולי הוא בכלל סאטירי?
נניח שהפוסט מציג מחקרים שמוכיחים שאכילת המבורגר אחד ביום תורמת לאריכות ימים. נכנסתם לפרופיל של האדם ששיתף אותו, והנה מתברר שהוא הבעלים של רשת המבורגרים חדשה. אהה! נראה שיש לו אג'נדה ברורה, ואולי היא מטילה דופי במידע שהוא מפיץ. זו עוד לא הוכחה, אבל הנורה האדומה כבר מהבהבת.
גם אם בדיקה ראשונית של המקור העלתה שמי ששיתפה את הפוסט היא הידידה שאתם הכי סומכים עליה בעולם - אל תעצרו שם. נסו להגיע לעמוד או לפרופיל הפייסבוק שבו התוכן התפרסם במקור. הגעתם? טיילו בחשבון, עברו על הפיד, תנו מבט בתמונות, קראו את ה"אודות". אם המפרסם הוא עמוד ולא פרופיל אישי, כדאי גם להיכנס לתיבת "שקיפות" ולבדוק.
3. תוכן: השטן נמצא בפרטים
כולנו נוטים למקד את תשומת-הלב במה שאנחנו מצפים לראות, ולהחמיץ מידע מועיל שמונח ממש מתחת לאף. פוסט שבדקנו לאחרונה, ביקש להוכיח שבחברון היה בית חולים יהודי כבר לפני 300 שנה. בטקסט נטען שהתמונה המצורפת מוכיחה שהמבנה היה קיים כבר אז.
רק שמרוב היסטוריה ופוליטיקה קל להחמיץ את העובדה שלפני 300 שנה עדיין לא הומצא הצילום.
כדי להתגבר על המכשול הזה צריך קודם כול לפתח מודעות. בפעם הבאה שתקראו טקסט ברשת, תביטו בתמונה או תצפו בסרטון, עשו לעצמכם תרגיל: להתמקד דווקא בפרטים שמסביב לסיפור שהפוסט רוצה שתתרכזו בהם. מה נמצא בשולי התמונה? מה מבצבץ ברקע? האם בסרטון יש כתוביות, מוזיקה או פרט אחר שנראה מלאכותי? נסו לחשוב אם תיאורים צדדיים בטקסט מלמדים מתי הוא נכתב באמת, אם פרטים שוליים בתמונה רומזים מתי היא צולמה, ואם כל זה תואם את הסיפור שמספרים לכם.
קחו לדוגמה פוסט שנשא את הכותרת "איילת רוצה להשתיק אותנו", והציג קטע שנראה כנאום פומבי שבו מכריזה איילת שקד: "אני מאוד מקווה שנהיה בשלטון, נעשה פעולה הכרחית, נסגור את פייסבוק וטוויטר". עכשיו נתעלם מהנואמת ונתמקד במה שמצולם מאחוריה. קל לזהות שהסרטון צולם בצומת כלשהו בגוש דן. חדי העין יזהו שמדובר בצומת שמחוץ לבית הוורד בגבעתיים, שם שכן בעבר ערוץ 10. גם המוזיקה שברקע פומפוזית במידה חשודה. בדיקה של הסרטון מגלה שזו פארודיה שהפיק ערוץ 10 לפני חמש שנים, כדי להיאבק באלימות ובהסתה ברשת.
4. תמונה: גיגלת ומצאת, תאמין
איתור תמונות מפוקפקות הוא אחד החלקים המהנים בעבודת הבלשות של בודקי עובדות. אם החלטתם שהתמונה שבפוסט לא אמינה או הוצאה מהקשרה (ע"ע יועז הנדל מלשין על נוני בשער "ידיעות"), תוכלו למצוא היכן היא פורסמה ברשת באמצעות פעולה פשוטה ממש: פותחים את התמונה בדפדפן כרום, מקליקים על הכפתור הימני בעכבר, ובוחרים "חפש את התמונה בגוגל" (Search Google for image). גוגל יציג את האתרים והדפים שבהם התמונה מופיעה.
עמוד פייסבוק ישראלי פרסם פוסט קורע לב, ובו אישה קטועת רגל מפצירה בגולשים לפרגן לה בשיתופים ובתמיכה בגלל נכותה. תמונתה אפילו מופיעה בפוסט. חיפוש בגוגל גילה לנו שהמצולמת היא למעשה דוגמנית ידועה מברזיל, שהיא אכן קטועת רגל, אבל תמונתה נלקחה מהאינטרנט.
הפוסט הוא חלק מתופעה עולמית של שימוש בתמונות נפוצות של אנשים עם מוגבלויות, מבוגרים וילדים, כפיתיון ליצירת פוסטים ויראליים. ניצול כזה של טוב ליבם של הגולשים אולי נשמע תמים, אבל הפוסטים הוויראליים יכולים לשמש לתכליות מזיקות כגון איסוף מידע, קידום סמוי של אינטרסים מסחרים ואפילו תעמולה פוליטית.
5. וידאו: עולים על סרטון
חיפוש של סרטון ברשת הוא תהליך מורכב קצת יותר, אבל העיקרון דומה. תוסף לדפדפן כרום InVid מאפשר למצוא איפה עוד מתפרסם ברשת הסרטון שנראה חשוד. צריך רק להזין לתוסף את הכתובת של הסרטון שמצאתם, גם אם הוא לקוח מפייסבוק, והתוסף יפרק אותו לפריימים בודדים, רצף של תמונות שאפשר לחפש במנגנון חיפוש התמונות של גוגל. אם יהיה לכם מזל - זה לא תמיד עובד - תקבלו הפניות לסרטונים זהים ברשת.
לא מזמן חשפנו ידיעה כוזבת בשיטה הזאת. בפוסט שהופץ ברשת מצולם ממעוף הציפור קטע רחוב ובו רכב שנראה כמו ניידת משטרה. המוני אנשים תוקפים את הרכב בחמת זעם. בטקסט נטען שהסרטון מציג אירועים "ברובע המוסלמי" בגרמניה, ואכן, ברקע נשמעות קריאות בערבית. חיפוש באמצעות InVid גילה לנו שהסרטון צולם בכלל בהפגנה באלג'יר.
6. תגובות: להקשיב לחוכמת ההמון
"מותה של טוני מוריסון הוא אבידה גדולה לעולם התרבות", מכריז פוסט שצילומו הופץ בפייסבוק ימים ספורים אחרי שהסופרת האמריקאית הנודעת הלכה לעולמה. בתמונה: ג'ים מוריסון, סולן להקת הדלתות. על החתום: שרת התרבות מירי רגב. לכאורה מירי רגב. כי אם שום רמז אחר לא הקפיץ אתכם, אז בקריאה מרפרפת בתגובות הייתם נתקלים בכמה מגיבים שמתעקשים שהפוסט מזויף. ולא רק מתעקשים, אלא גם מספקים קישור למקור: ציוץ היתולי בטוויטר של העיתונאי חיים לוינסון.
ההצעה להיעזר בחוכמת ההמון כאבן בוחן לפייק-ניוז אולי נשמעת מוזרה; הרי ההמון הוא האחראי להפצה של הידיעות המפוקפקות האלה. אבל לפעמים ההמון כולל גם אנשים ונשים שכדאי להקשיב להם, וקל למצוא אותם במדור התגובות.
לפעמים תגובה בודדת לא תספיק, אבל סדרה של תגובות ממגיבים שונים שמתריעים על מידע כוזב היא כבר אינדיקציה שרצוי לבדוק את הפוסט לעומק. כמו במקרה של מוריסון ורגב, בתגובות עצמן צפון לפעמים גם הרמז לפתרון. מגיבים בקיאים שמבקשים לסתור את המידע השגוי מציגים לעיתים קרובות ראיות, קישורים ומידע שתומך בטענה שלהם.
עכשיו כשאתם חמושים בכלים הבסיסיים להתגוננות מפני מידע כוזב ברשת, אתם מוכנים לצאת בחזרה לג'ונגל - ערניים יותר, מודעים יותר ועם מידה בריאה של חשדנות. אם נתקלתם במידע חשוד ברשת שלא הצלחתם לבדוק בעצמכם, שילחו אותו אלינו: hamashrokit@globes.co.il
***גילוי מלא: במקביל לשיתוף-הפעולה עם "גלובס", "המשרוקית" משתפת פעולה עם פייסבוק באיתור פוסטים כוזבים ברשת, לצד עוד ארגוני בדיקת עובדות מהעולם שהוסמכו ואושרו בתקן IFCN (הרשת העולמית של בודקי עובדות). שיתוף-הפעולה כולל תגמול.