האם עצם העברתם של עובדים להעסקה במיקור חוץ מהווה הרעת תנאים? והאם החובות של מזמין העבודה במסגרת סכסוך העבודה עם עובדי הקבלן זהות לאלה של המעסיק? בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קבע כי התשובה לשתי השאלות הללו שלילית, והכריע לטובתן של הדסה וחברת נס בסכסוך העבודה הקיבוצי התקדימי שיזמו עובדי מחלקת המחשוב בבתי החולים הירושלמים.
בית הדין דחה את דרישת ההסתדרות וועד העובדים לקבל פיצויים על סך 5 מיליון שקל, וחייב אותם בתשלום הוצאות להדסה ולנס על סך 50 אלף שקל.
הסכסוך המר והקשה בהדסה נולד לאחר שהסתדרות מדיצינית הדסה, המפעילה גם את בית החולים הדסה הר הצופים וגם את הדסה עין-כרם, החליטו להעביר את עובדי המחשוב שהעסיקה לעבוד בחברת נס. השתלבותם של העובדים בנס לא צלחה, בלשון המעטה, עד כדי כך שבדצמבר 2018 הודיעה הדסה לנס כי היא מפסיקה את ההתקשרות עימה. בעקבות זאת הגישה נס תביעה תקדימית נגד ההסתדרות על סך 16 מיליון שקל, בטענה כי התנהלותה גרמה להדסה לבטל את החוזה עימה.
לטענת ההסתדרות, הדסה וחברת נס נקטו פעולות שנועדו לחסל את התארגנותם של עובדי תשתיות המחשוב שהוצבו מטעם חברת נס בהדסה, תוך הפרת הוראות חוק הסכמים קיבוציים. הדסה ונס טענו מנגד כי כל הפעולות שלהן נעשו כדין ובלית-ברירה אחרת, שכן סכסוך העבודה שההסתדרות הכריזה עליו היה מבוים ונבע אך ורק מהמעבר למיקור חוץ.
העובד החזיק סיסמה כ"בת-ערובה"
תקדימיות הטענות של ועד העובדים וההסתדרות נוגעת במידה רבה לכך שבמקרה של עובדי המחשוב בהדסה מדובר בעובדי קבלן, שהועסקו באמצעות נס וסיפקו שירותים לבתי החולים, ושביקשו לתקוף גם את מעסיקם הישיר, אבל בעיקר את הדסה. במסגרת הסכסוך הקשה בין הצדדים נדרש בית הדין להכריע האם חובותיה של הדסה, שבחצריה הועסקו העובדים, זהות לאלה שהיו מוטלות עליה לו הייתה המעסיק הישיר של העובדים. לסיטואציה המורכבת הזו יש להוסיף את העובדה כי העובדים הועסקו בהדסה טרם מיקור החוץ, וחלק מהעובדים ביצעו פעולות שלטענת הדסה סיכנו את חייהם של החולים.
לטענת הדסה, שיוצגה בהליך בידי עורכי הדין שושנה גביש ודניאל עובדיה ממשרד ש. הורוביץ, ועד העובדים וההסתדרות הובילו עיצומים ושיבושים קשים במערך המחשוב בבית החולים - עד כדי סיכון ממשי של חייהם של המטופלים בבית החולים. במקרה מסוים אחד מעובדי המחשוב בבית החולים החליף ללא סמכות את סיסמת הגישה הראשית של מערכת אבטחת המידע בבית החולים והחזיק את הסיסמה החדשה אצלו כ"בת-ערובה".
במקרה אחר, טענה הדסה, הורה עובד לטכנאי שלא לתקן עגלות וציוד מחשוב שהיה בשימוש מבצעי בחדר ניתוח, ולהורידם למחסן ציוד המחשוב. בנסיבות אלה, טענה הדסה, לא הייתה לא כל ברירה אלא לפנות לבית הדין ולבקש צו שיגרום לעובדים לחדול מפעולותיהם.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים אומנם קבע כי במקרה אחד בודד הפרו נס והדסה את חוק ההסכמים הקיבוציים, כאשר דרשו להרחיק את אחד העובדים השובתים ולא קיימו לו שימוע, באופן שפגע בזכות ההתאגדות. עם זאת, בית הדין דחה בזו אחר זו את מרבית טענותיה של ההסתדרות נגד נס והדסה, ודחה כאמור את דרישתה לפיצויים בגובה של 5 מיליון שקל.
בית הדין קבע כי סכסוך העבודה שוועד העובדים וההסתדרות הכריזו עליו, ובגינו נקטו הדסה ונס צעדים ארגוניים שונים שכללו גם פיטורים של אחד מהעובדים - נעשה בחוסר תום-לב. עובדי המחשוב בהדסה, שעבדו כאמור תחת הדסה לפני כניסתה של נס כמעסיקתם כחברת קבלן, טענו כי העברתם לנס נעשתה באופן חד-צדדי. אלא שבית הדין דחה טענה זו וקבע כי "המהלך של מיקור חוץ של שירותי מחשוב שביצעה הדסה באמצעות ההתקשרות עם נס לא נעשה על-ידי הדסה מבלי לשתף את נציגות העובדים".
"תואנות מלאכותיות של העובדים"
עוד קבע בית הדין כי טענת העובדים שלפיה חלה הרעת תנאים בהעברתם לנס, וכי נס סירבה לנהל עימם משא-ומתן ענייני כדי לסייע להם בנוגע לכך, היא "לא מדויקת". בית הדין אף ביקר את הוועד שלא הגיש את כל המסמכים הרלוונטיים להליך. למשל, הוועד נמנע מלהגיש לבית הדין את אחד מהמכתבים ששלחה לו נס, אשר יוצגה בהליך על-ידי עורכי הדין אפרת דויטש ויניב ימפולסקי. במכתב זה הופיעו תשובות לחלק מהטענות שהעלה הוועד. על בסיס חלופת המכתבים המלאה בין נס לוועד, וכן בשל טעמים נוספים, קבע בית הדין כי "לא היה כל סירוב מצד נס לנהל משא-ומתן לתיקון ולפתרון המחלוקות".
גם לגופו של עניין, בית הדין קבע כי לא הוכחה הרעת תנאים של העובדים, על סמך עדותם של חלק מהעובדים הפעילים בוועד, שלא שכנעו את בית הדין. בית הדין אף הגדיל לעשות והסיק כי הרעת התנאים שאליה התכוונה ההסתדרות היא עצם העברתם של העובדים להעסקה במיקור חוץ, וכי טענות העובדים לסכסוך עבודה בטענות אחרות אינן אלא "תואנות מלאכותיות". "פיהם ולבם של הוועד וההסתדרות", קבע בית הדין, "לא היו שווים".
בקשר לפעולות שדרשה הדסה מנס לבצע נוכח פעולות העובדים, בית הדין הדגיש כי הוא אומנם דוחה את טענת הדסה שלפיה אין לעובדים כל עילה נגדה מכיוון שהיא אינה מעבידתם, והזכיר כי לפי פסיקת בית הדין הארצי גם מי שאינו המעסיק הישיר לא יכול לנקוט פעולות שמתערבות באופן בלתי מידתי בסכסוך עבודה; אך גם קבע כי הדסה הייתה רשאית לעמוד על קיום התחייבויותיה של נס לפי ההסכם ביניהן, כמו למשל לדרוש החלפתו של עובד שהחליף סיסמאות של מערכות בית החולים מבלי לעדכן על כך. בנוסף, בית הדין קבע כי הצעדים הארגוניים שנקטו העובדים היו מכוונים נגד הדסה, "מבלי שהונחו באופן הגון 'על השולחן'".
בית הדין אף הדגיש כי "גם אם הדין מכיר בחובה של הדסה שלא לפגוע באופן לא מידתי במימוש זכות ההתאגדות של עובדי קבלן שמועסקים אצלה, עדיין אין דין לקוח שבחצריו נוקטים עובדי מעסיק צעדים ארגוניים, כדין המעסיק של העובדים, מבחינת ההתנהגויות שבאיזון מול זכות ההתאגדות של העובדים, ניתן להכיר בהן כמידתיות. לעניין זה, גם העובדה שהדסה עוסקת בטיפול בחולים ובהצלת חיים, שוקלת לעניין הערכת מידתיות הצעדים שנקטה".
תגובה ההסתדרות: "בית הדין קיבל את טענות ההסתדרות, שלפיהן הדסה ונס הפרו את החוק ופגעו בהתאגדות העובדים. כמו כן, נדחתה טענת הדסה שלפיה היא רשאית לפגוע בהתאגדות העובדים, כיוון שאינה מעסיקתם הישירה. לצערנו, בית הדין בחר שלא לפסוק פיצוי ואף העניק הוצאות משפט להדסה ונס מפרות החוק. קביעותיו אלה ייבחנו בערכאת הערעור".
עו"ד שושנה גביש, שותפה וראש תחום דיני עבודה במשרד ש. הורוביץ ומי שייצגה את הדסה בהליך, מסרה: "פסק הדין הוא תזכורת שמגבלות חלות לא רק על כוחו של מעסיק, כי אם גם על כוחו של ארגון עובדים, ושימוש בנשק רב-העוצמה של שביתה חייב להיעשות באיפוק ובריסון ובזהירות מרבית ושלא תוך נקיטה בפעולות בלתי חוקיות".
