מפגינים בבואנוס איירס נושאים שלטים נגד הנשיא מקרי וקרן המטבע / צילום: רויטרס, CARLOS GARCIA RAWLINS
יום אחרי הבחירות המקדימות לנשיאות ארגנטינה, ב-11 באוגוסט, רץ אבא של ד"ר קלאודיה קדר לסופרמרקט הסמוך לביתו בבואנוס איירס. הוא עשה זאת בגלל קרן המטבע הבינלאומית: אם זו תחליט, בעקבות התוצאות וההרעה במדדים הכלכליים, לשמוט את השטיח הכלכלי תחת רגלי ארגנטינה, כמו שקרה כבר בעבר, עוד מעט לא יהיה כבר מה לקנות בסופר.
עבורנו בישראל, קרן המטבע היא מושג כמעט אקדמי, גוף המספק ניתוחים מאקרו-כלכליים שמעריכים כלכלות, שווקים, מלחמות סחר וכדומה. אבל עבור מדינות רבות בעולם, זהו שם שכל אחד ברחוב מכיר ויש לו השפעה ישירה על חייו. "בארגנטינה, גם ילד קטן יודע מה זו קרן המטבע", אומרת ד"ר קדר מהחוג ללימודים ספרדיים ולטינו אמריקאים באוניברסיטה העברית, "וסביר שהוא גם השתתף בהפגנה כלשהי נגדה. בכל פעם שמגיעה משלחת של הקרן, יש הפגנות ברחובות".
חבילות הסיוע של הקרן, המלוות בהתניות קשיחות הדורשות לעתים צנע, העלאת מחירי יסוד וקיצוצים נרחבים, מוציאות לרחוב בימים אלה ממש לא רק את הארגנטינים, אלא גם את תושבי אקוודור ואת תושבי פקיסטן, ובעבר הן הוציאו תושבים של מדינות רבות אחרות ברחבי העולם.
קרן המטבע נוסדה בשנת 1944, לצד הבנק העולמי, לקראת תום מלחמת העולם השנייה, במטרה לתמוך בעולם החדש שאחרי המלחמה, מתוך הבנה שיציבות כלכלית ופיתוח הם מפתח ליציבות פוליטית ולשלום. הקרן היא זו התומכת ביציבות הכלכלית, בעוד הבנק העולמי תומך בפיתוח הכלכלי, כלומר בפרויקטים של תשתית, חינוך וכדומה. בקרן חברות 189 מדינות שכספן הוא שמשמש להלוואות ולחבילות הסיוע, וכל מדינה תורמת על-פי מעמדה בכלכלה העולמית; ארצות-הברית היא המממן העיקרי, ובאופן מסורתי, נשיא הבנק העולמי הוא תמיד אמריקאי, ויו"ר הקרן תמיד מגיע מאירופה.
בעולם של כלכלה גלובלית, אי יציבות פיננסית של מדינות, בעיקר מדינות גדולות כמו ארגנטינה, עלולה לגרור אחריה קריסה של מוסדות פיננסיים ברחבי העולם. גם שיקולים פוליטיים לא נעדרים משיקולי הקרן, ובאמריקה הלטינית יש רבים הזוכרים לה את התייצבותה לצד משטרים שאומנם ענו על כללי הכלכלה החביבים עליה, אבל היו רודניים אפלים, כמו אוגוסטו פינושה בצ'ילה.
אומנם ניתן להניח שללא קרן המטבע, מצבן של מדינות רבות היה גרוע בהרבה, ועדיין, בעולם, וגם בתוך הקרן עצמה, עולות בשנים האחרונות לא מעט שאלות על אופן פעולתה, עד כמה היא מאובנת בחשיבתה, והאם היא מתאימה לעולם המשתנה.
הסיוע הגדול בתולדות הקרן
השאלה הבוערת בארגנטינה כרגע נוגעת לחבילת הסיוע הגדולה בתולדות הקרן, 57 מיליארד דולר שניתנו למדינה בצורה של הסכם סטנד ביי - כלומר, הסכום מועבר בתשלומים רבעוניים בהתאם לאבני דרך. אבני הדרך הללו הפכו לפארסה, ארגנטינה הפרה שוב ושוב התניה אחר התניה, וכעת הגיעו הבחירות המקדימות שמסמנות עלייה אפשרית של שלטון פופוליסטי (פרוניסטי-קירשנריסטי) ובעיקר כזה שהוא אנטי קרן המטבע.
בסוף החודש הנוכחי, צפוי תשלום נוסף של 5.4 מיליארד דולר, והשאלה היא מה תחליט הקרן לעשות. בארגנטינה זוכרים יפה מה קרה בפעם הקודמת שהקרן החליטה לא להעביר להם תשלום - משבר כלכלי אדיר ב-2001 שלווה בפשיטת רגל. ייתכן שהמשבר היה קורה בכל מקרה, אבל עבור ארגנטינים רבים, הקרן היא זו שחוללה את המשבר.
התוכנית הנוכחית היא תוכנית החילוץ ה-22 של ארגנטינה. היא יצאה לדרך ב-2018 וכרגע לפחות נראה שהכסף שהוזרם לא השפיע לטובה על כלכלת המדינה. אווירת המשבר חזקה מאוד, הפסו קורס, שיעור האינפלציה השנתי שבעת הסיכום על התוכנית נע סביב 30%, הוא כיום כמעט 55%, והריבית במשק המריאה אל מעל 80%. הכלי הפיננסי CDS) Credit Default Swap), שמבטא את ההסתברות שמעניק שוק ההון לכך שגוף או מדינה יפשטו את הרגל, מעניק כעת סיכוי של כמעט 80% שארגנטינה תגיע לחדלות פירעון. ברמת חיי היומיום מחירי מוצרי הבסיס עלו, העוני והאבטלה גברו.
ראש האופוזיציה בארגנטינה, המועמד לנשיאות אלברטו פרננדס שזכה ברוב מוחץ בבחירות המקדימות, מאשים את הקרן, כמו גם את ממשלתו של הנשיא הנוכחי מאוריסיו מקרי, בכך שהמצב החמיר. "הכסף של הקרן נכנס, וטס החוצה", התבטא אחד מיועציו. הקרן היא בוודאי לא האשמה הבלעדית במצב, אולי אפילו לא העיקרית, ובכל זאת אי אפשר שלא לשאול האם הכלכלנים שהתוו את תוכנית הסיוע לארגנטינה באמת האמינו שהיא מסוגלת לעמוד בהתניות שנקבעו לה.
ד"ר קדר, שתחום התמחותה הוא יחסי הקרן עם אמריקה הלטינית, היא מבקרת חריפה של קרן המטבע: "הטיעון שלי הוא שהקרן יודעת שהיא חותמת על הסכמים לא ריאליים והיא ממשיכה להזרים כסף. כמעט כל משטר שעולה בארה"ב, המממן העיקרי של הפעילות, מעלה את השאלה למה לתמוך בכלכלות כושלות בדרך הזאת, בעיקר כשהמשטר הוא רפובליקאי, כמו היום. אז בקרן מרגישים שהם חייבים להמשיך להתקיים ומחפשים קליינטים בשביל לשרוד. תחשבי על בנק למשכנתאות שאף אחד לא בא לקחת בו משכנתא - הוא יקרוס. כך גם הקרן".
לעומתה, פרופ' ליאו ליידרמן, היועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב, מציג ביקורת מתונה בהרבה. "בכל סיוע שקרן המטבע או גוף בינלאומי נותן יש אלמנט של הימור, ואין בזה שום דבר רע, כל זמן שקבלת ההחלטות נעשית בצורה מקצועית ובלי שיקולים זרים", הוא אומר. "אפשר לקחת לדוגמה את המשבר ביוון בסביבות 2012, כאשר ה'טרויקה' (קרן המטבע, הבנק האירופי והנציבות האירופית) סייעה ליוון תמורת שורה של צעדים שאת חלקם הגדול יוון קיימה, והמדינה הצליחה יחסית להתקדם יפה עד כה. אבל במקרה של ארגנטינה הייתה היסטוריה לא מוצלחת של הימורים כאלה. חודשים ספורים לפני התפוצצות המשבר של דצמבר 2001, כלכלנים רבים, ואני ביניהם, התריעו שזה יהיה בזבוז של מקורות כספיים כי משבר יגיע בכל מקרה".
ומה לגבי מה שקורה כעת בארגנטינה, הקרן לא הייתה יכולה לדעת שהדרישות שלה לא ריאליות?
"אין כאן תשובה של אפס או אחד. זה משבר מתוצרת ארגנטינה ויכול להיות שבלי הקרן הוא היה קורה הרבה קודם לכן. אני כן חושב שקרן המטבע הייתה צריכה להיות יותר ברורה ויותר זריזה בהתייחסות למדינה ובהדלקת הנורות הצהובות, אלה שבאות לפני האדומות, כבר במהלך 2018. וקרן המטבע די השלימה עם הריצה לדולר ועם העלייה במחירים ואי העמידה ביעד האינפלציה.
"ברור שבדיעבד, ישנם לקחים: צריך לבדוק עד כמה הצעדים שהולכת הממשלה לעשות ניתנים לביצוע, גם מבחינת שיקולים פוליטיים. לבוא עם תוכנית שנראית טובה על הנייר, אבל שלממשלה יהיה קשה להעביר, משיקולים חברתיים ואחרים, עלול להיות מתכון לכישלון".
איך אתה מסביר את הטינה העמוקה כלפי קרן המטבע באותן מדינות שמקבלות ממנה את הסיוע, ובארגנטינה במיוחד?
"יש מתח אינהרנטי וטבעי בסיטואציה של הלוואה מותנית צעדים כלכליים, וארגנטינה היא המקרה הכי בולט בעניין הזה. יש בציבור מי שרואים בכך חלק מהאימפריאליזם האמריקאי שמנסה ‘להכתיב למדינות את מודל התפעול הכלכלי הקפיטליסטי'. יש ראייה ש'אנחנו לא ניתן לזרים לקבוע מה טוב לנו ולהתעשר על חשבוננו'. צריך לזכור שהיו בארגנטינה - ובכלל באמריקה הלטינית - אפיזודות של כסף ספקולטיבי של קרנות גידור ומשקיעים לטווח קצר, שנכנסו כדי לנצל ריביות גבוהות או שערי מטבע, וכשיצאו, עצם היציאה גרמה לפעמים לפיחות גדול, עלייה באינפלציה ולעתים אף הובילה למיתון ופגיעה ברמת החיים. לכן ארגנטינה זה אולי המקרה שבו קרן המטבע והממשלה המקומית צריכות לגלות רגישות רבה, ולדאוג שחבילת סיוע לא תהיה מהקשות והקשוחות ביותר, שהממשלה תוכל לדברר אותה לציבור, ושיהיו בחבילה דגשים חברתיים.
"לסיכום", הוא אומר, "אם מסתכלים על הרקורד ההיסטורי של קרן המטבע, זה נכון שהוא מאופיין ביותר כישלונות מהצלחות. עם זאת, זה לא אומר שזה סביר להאשים את הקרן בצרות של ארגנטינה. קובעי המדיניות שם הם האשמים בכניסת המדינה כל פעם למשבר חדש".
אותו מרשם לכל המחלות
ארגנטינה לא לבד. לפחות בעוד שני מקומות אחרים בעולם חיים את ההפגנות נגד הקרן. לאקוודור אושרה לאחרונה הלוואה לשלוש שנים בגובה 4.2 מיליארד דולר, כחלק מהתוכנית להוריד את החוב הציבורי ולעשות רפורמה בכלכלה. בתמורה, הקרן דרשה כצפוי הורדות שכר חריפות במגזר הציבורי, העלאת תעריפי האנרגיה ותעריפי השירותים הממשלתיים, ומסים עקיפים גבוהים יותר. שני חוקרים מהמכון לכלכלה ומדיניות בוושינגטון (מארק וייסברוט ואנדרס אראוס) טענו שהצעדים הללו יביאו לצניחה מיידית בתל"ג וייצרו מיתון למשך ארבע שנות התוכנית. החקלאים שמילאו את רחובות קיטו הבירה כדי להביע את מחאתם לא קראו מן הסתם את דברי המלומדים, אבל יצאו בהפגנות סוערות ועימותים עם המשטרה.
רחוק מאוד משם, בפקיסטן, נחתם הסכם הלוואה של 6 מיליארד דולר, שכמובן הוציא לרחובות לא מעט אזרחים, אולם עוד בטרם התקבל התשלום הראשון, עלה גירעון המדינה לרמה הגבוהה ביותר זה 28 שנה, והיה ברור שההתניות הנלוות להלוואה בדמות יעד כמותי לגירעון שיושג באמצעות גביית מסים נוספת, לא ריאליות לחלוטין, ויהיה צורך לדון מחדש בתנאי ההלוואה.
נראה שהתרופה שהקרן רושמת לכלכלות ברחבי העולם מעלה בשנים האחרונות לא מעט שאלות, והיא זוכה לביקורת גם מהשמאל הכלכלי וגם מהימין. משמאל פשוט רואים את הקרן, יחד עם הבנק העולמי, כזרועות של אימפריאליזם אמריקאי-אירופי שבאות להכתיב את הכלכלה הניאו-ליברלית שלהם. בימין הכלכלי, בעיקר הקיצוני יותר, אפשר למצוא גם אנשים כמו הכלכלן הליברטריאני הנודע רוברט בארו מהרווארד, שהמשיל את הקרן ליחידת כיבוי אש שהולכת להבעיר שריפות. הוא טען שהקרן מזיקה לכלכלות שבהן היא מתערבת ומקטינה את הצמיחה בהן, ובעיקר גורס שהתרופה של הקרן אינה מרפאה, אלא ממכרת.
גם מי שנוהג, ובצדק, לקחת ביקורות ליברטריאניות עם יותר מקורטוב של מלח, לא יוכל להתעלם ממאמר שפורסם ב"פורבס", שבו צירף הכלכלן סטיב הנקה מאוניברסיטת ג'ון הופקינס טבלה המראה כי לא פחות מ-50 מדינות בעולם נדרשו במהלך השנים ל-27-10 סבבים של אותה תרופה. כלומר, לפחות לגבי חלק מהמדינות, וארגנטינה בתוכן, מהלכי ההבראה של הקרן אף פעם לא באמת עזרו לטווח ארוך.
כאמור, יש מי שסבורים שזה פשוט מפני שהיא מספקת את אותו מרשם לכל המחלות. זה אולי מתאים לכלכלות המערביות, אבל כנראה שלא תמיד לכלכלות לטיניות או אפריקאיות. "הקרן באה עם ארגז הכלים הניאו-ליברלי שלה, מה שמכונה קונצנזוס וושינגטון", אומרת ד"ר קדר. "היא לא בוחנת אם זה מתאים לכל מקרה ולא מסוגלת באמת להתאים פתרונות. זוכה פרס נובל ג'וזף שטיגליץ סיפר שבתקופתו בבנק העולמי הוא היה מעורב בהלוואה שהקרן נתנה למדינה באפריקה. הוא מספר שהגיעו לשם, אנשי הקרן הוציאו טיוטה של הסכם שנחתם בזמנו עם מדינה במזרח אירופה, ופשוט עשו העתק-הדבק. זה ממחיש כמה התרופה שנותנת הקרן אחידה, ולא משנה מה המחלה".
יו"ר קרן המטבע, כריסטין לגארד, צפויה לעזוב את תפקידה בנובמבר השנה, ומי שמסתמנת כמועמדת המובילה להחלפתה היא הכלכלנית הבולגרית קריסטלינה גאורגייבה. יש הרואים בכך רוח של שינוי, שכן במשך 40 השנה האחרונות הובילו את הקרן יו"רים ממדינות אירופיות חזקות. בולגריה היא המדינה הענייה ביותר באיחוד האירופי, ובעצמה קיבלה חבילת חילוץ ב-1997.
אולם הכלכלן ג'ון טיילור, שהיה סגן שר האוצר בממשלו של ג'ורג' בוש הבן, פרסם לאחרונה מאמר בפיינשל טיימס ובו טען כי הגיעה העת שהקרן לא תובל על-ידי אנשי "הסדר הזקן והעייף של האיחוד האירופי". לדבריו, בעולם כה מקוטב, עם כל-כך הרבה התנגדות לגלובליזציה, נדרשת מנהיגות לקרן שהחזון הכלכלי שלה מתאים לכל העולם.
בסביבת הקרן טוענים מנגד כי "אומנם כל מוסד צריך להשתפר, אבל אי אפשר לטעון שהקרן מאובנת. היא עברה שינוי מאוד משמעותי ב-20 השנה האחרונות, מהתמקדות בחוב, לקראת צמיחה מכלילה והשפעה של שינויי האקלים. יש מדינות, כמו גרמניה ובלגיה, שהקרן דווקא קוראת להן להגדיל את ההוצאה התקציבית כדי לתמוך בכלכלתן ובמדינות השכנות. לגבי התרופה האחידה, הקרן לא נעולה על דת אחת, אבל מצד שני, זה מוסד גדול שצריך לעמוד בתנאים כגון הוגנות. לכן, תוכניות של מדינות שונות צריכות לעמוד בקריטריונים דומים גם כשהתוכניות עצמן שונות".
היוצרות התהפכו
ובחזרה למקרה שמסעיר כעת את ארגנטינה. "ארגנטינה זו טרגדיה", אומר פרופ' ליידרמן, "כיוון שרואים בה לאורך זמן כמעט את אותו המשבר שחוזר על עצמו בלבוש אחר. מה ששונה הפעם, שאחרי שנים של פופוליזם ומדיניות מאוד לאומנית במובן הכלכלי, שהגדילה מאוד את גירעון המדינה, נבחר לפני כארבע שנים לנשיא מאוריסיו מקרי והציג גישה עם הפנים לעולם, לגלובליזציה. הוא אמר: בואו נתקן את המוניטין המאוד לא טוב של חדלות פירעון שיצר המשבר של 2001 וננקוט צעדים כלכליים - שלעניות דעתי סבירים ברובם - של שמירה על משמעת תקציבית ומוניטרית, עידוד הצמיחה על-ידי המגזר העסקי, וכן חידוש הקשר עם קרן המטבע.
"ארגנטינה התחייבה במסגרת ההתניות הנלוות להלוואה לנקוט צעדים בתחום הריסון התקציבי והמוניטרי, לחדש את עצמאות הבנק המרכזי שמאוד נפגעה, ולהאיץ רפורמות שיחדשו את צמיחת המשק. כדי להגיע לכך, היה צורך בכמה צעדים כואבים לאוכלוסייה בטווח הקצר, כמו תמיד במצב שבו יש תיקון חד וחריף במדיניות. למשל, הורדת הסבסוד ארוך השנים של מוצרים בסיסיים ושירותים כמו תחבורה ציבורית וחשמל, והעלאת מסים שונים".
ומה השתבש?
"הבעיה הייתה שמקרי, שרצה בתחילת הקדנציה שלו לזכות באמון הציבור, דחה את הצעדים הללו ומעשית החלו לנקוט אותם רק כשנה לפני הבחירות הקרובות. את הצעדים הכואבים צריך לבצע בשנה הראשונה של הקדנציה, ולא בשנה השלישית. הצעדים הללו האיצו את האינפלציה כיוון שכשמעלים מחיר של מוצרי מזון ושירותים, רמת המחירים הכללית עולה. כפועל יוצא, היה ברור שהבנק המרכזי לא יוכל לעמוד ביעדי האינפלציה שלהם התחייב - 17% לשנת 2018.
"בנוסף, היו חששות מה יעשה הבנק המרכזי עם שיעורי הפיחות ועם שיעור הריבית, וכל התוכנית התחילה לאבד אמינות כבר באמצע 2018. כשהתחלף הנגיד בבנק המרכזי, התחושה שארגנטינה לא תעמוד ביעדי התוכנית גברה, והתחיל גל של עליות שער חליפין ופיחות בפסו".
ההסכם עם קרן המטבע נחתם ב-28 ביוני 2018, לתקופה של שלוש שנים, והוסכם בו על סכום השווה ל-50 מיליארד דולר. זהו הסכם חריג גם עבור הקרן. באותה העת אמר מקרי שארגנטינה תמשוך רק 15 מיליארד דולר מתוך ה-50 שאושרו, והשאר יישאר כבטוחה ויימשך רק בתנאים חריגים. ארגנטינה משכה מיידית את אותם 15 מיליארד, בעיקר כדי לתמוך בתקציב בשל הגירעון ולהחזיר ריביות על חוב חיצוני במטבע זר (90% מחובה). עם החתימה יצאו כמובן אלפים לרחובות וקראו קריאות בגנות הקרן והנשיא מקרי ונגד צעדי הצנע הנדרשים.
בין היעדים שהציבה הקרן, דובר למשל על אינפלציה חד ספרתית עד 2021, מה שלפחות כרגע נשמע דמיוני, וכן סוכם שהבנק המרכזי יפסיק להתערב בשוק המטבע הזר, למעט מקרים חריגים. אבל מאז הפר הבנק המרכזי יותר מפעם אחת את המגבלה והיו ימים שמכר מאות מיליוני דולרים כדי להשתלט על ירידת ערך הפסו.
"ברור שחתמו על הסכם עם יעדים לא כל-כך ריאליים", אומרת ד"ר קדר. "אבל האם רק ארגנטינה אחראית לאי העמידה בתנאים? הרי הקרן היא גוף שמרכז מספר עצום של כלכלנים מהטובים בעולם, מהאוניברסיטאות המובילות בעולם (בעיקר אוניברסיטאות אמריקאיות). אחת הביקורות הקשות עליה היא איך היא חותמת על הסכמים כאלה".
ואכן, תוך כחודשיים כבר החלו סימני המשבר. הפסו איבד 40% מערכו, האינפלציה החלה לטפס, ממדי העוני עלו והתעורר חשש מחדלות פירעון. "מקרי הודה שלא רק שלא עומדים ביעדים, אלא שהנתונים יותר גרועים משהיו", אומרת ד"ר קדר.
המו"מ מול הקרן חודש וסכום ההלוואה גדל עוד יותר, ל-57 מיליארד דולר, וכעת כבר ברור כי בניגוד להבטחות, ייעשה שימוש בכל הסכום, לאחר שהמדינה כבר משכה כמעט 45 מיליארד דולר, ובסוף החודש היא אמורה לקבל עוד 5.4 מיליארד דולר. כל זה, כאמור, בזמן שארגנטינה רחוקה מלעמוד ביעדים שנקבעו.
במקביל, הוטלו הגבלות על רכישת מטבע זר על-ידי יחידים, וחברות הוגבלו במטרות שלשמן מותר להן לרכוש מטבע זר. אלה בדיוק סוג הצעדים שמבריחים הון זר ומשקיעים זרים, והם כמובן עומדים בניגוד לאג'נדות השוק החופשי של הקרן. למרות זאת, דובר הקרן מיהר להודיע כי "הקרן תמשיך לעמוד לצדה של ארגנטינה" וכי היא מבינה שמדובר בצעדי הרגעה.
"כיוון שברור שארגנטינה אינה עומדת ביעדים, השאלה שעומדת על הפרק היא האם זה יפוצץ את הכול", אומרת ד"ר קדר. "אם המשיכה תבוטל, או שאולי תידחה. מתוך חמש המשיכות שהיו עד כה, רק שתיים התקיימו במועדן, כי היו חריגות והיה צריך לנהל מו"מ. בהלוואה מהסוג הזה, בכל רבעון משלחת של כלכלנים מהקרן מגיעה, בודקת ושולחת דיווח מפורט על מצב הכלכלה, ואז מועצת המנהלים של הקרן מחליטה אם לשחרר את הסכום. אבל כאן, המשלחת מספרת בכל רבעון שארגנטינה לא עומדת ביעדים, ומועצת המנהלים מאשרת עוד משיכה".
עם שינוי תנאי ההלוואה בספטמבר 2018 גם הוחמרו היעדים הכמותיים. למשל, גירעון אפס ב-2019, או מחיר יעד פסו דולר שהיום נשמע מגוחך. בנוסף לכל אלה, לפני כחודש נערכו בחירות מקדימות לנשיאות, והאופוזיציה הפרוניסטית-קירשנריסטית ניצחה בפער של 15% את הנשיא המכהן מקרי, מה שעשוי לנבא את תוצאות הבחירות שייערכו ב-28 באוקטובר.
הסיטואציה הזאת, של נשיא שבעת כהונתו כבר נראה מובס, בעייתית. משלחת של קרן המטבע כבר נפגשה עם מועמד האופוזיציה פרננדס, "וזה לא טריוויאלי", אומרת ד"ר קדר, "שמשלחת של הקרן יושבת עם האופוזיציה, כי יש לה סמכות לדבר רק עם גורמים רשמיים".
במידה מסוימת, נראה שכעת התהפכו היוצרות והקרן תלויה בארגנטינה יותר משארגנטינה תלויה בקרן. "קרן המטבע מעריכה שיהיה מהפך, שמי שיצטרך להחזיר את החוב יהיו הפרוניסטים, והיא צריכה לחשוב על עצמה, שלא תקרוס, כי מדובר בהלוואה עצומה", אומרת ד"ר קדר. "נראה שבשלב ראשון היא תהיה חייבת להסכים לפריסת חובות".
בינתיים, פרננדס משדר בעיקר עמימות בקשר למה שיעשה כנשיא. מצד אחד הוא מאשים את הקרן במצב, מצד שני הוא טוען שאם ייבחר, ארגנטינה לא תשמוט את חובותיה. לאחרונה עשה "טעות של טירון" כשהתראיין לוול סטריט ג'ורנל ואמר שכבר עכשיו ארגנטינה איננה יכולה להחזיר את חובותיה. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה עשתה ההכרזה הזאת לשווקים ולפסו באותו יום. "אלברטו, מה עשית?", צעק עליו הנשיא מקרי בשיחת טלפון נואשת.
פרופ' ליידרמן, מה לדעתך יעשה פרננדס אם ייבחר לנשיא?
"הוא אכן מזוהה יותר עם הגישות הפרוניסטיות, וכרגע הוא בקמפיין בחירות, אז המסר שלו בינתיים הוא ‘לא ניתן לקרן המטבע להכתיב לנו מה לעשות'. מצד שני, יש סביבו שורה של כלכלנים שחלקם סבירים מאוד, ומבינים את הצורך של ארגנטינה במקורות מימון מחו"ל. אם יש תקווה, היא שאלברטו פרננדס ינסה למצוא את שביל הזהב - מצד אחד לשמור על הקשר עם קרן המטבע ועם המשקיעים הבינלאומיים, ומצד שני להגדיל את משקל המדיניות החברתית. הוא חייב לשמור על איזונים, ואם ארגנטינה תצטרך פריסה מחדש של חובות, רצוי שזה ייעשה תחת קרן המטבע. זה לא יהיה פשוט, כי יהיו לקרן התניות ופרננדס יצטרך להתמודד איתן בלי לפגוע בתדמיתו הציבורית כמי שמקבל הכתבות מהקרן שכל-כך ביקר בעת היותו באופוזיציה".
הסבה נזק גם ליוון
הטראומה של 2001 - שבמהלכה נהרגו 39 מפגינים נגד המדיניות הכלכלית ונגד הקרן בכיכרות, והנשיא דאז פרננדו דה לא רואה (De la Rua) פונה מארמון הנשיאות במסוק - נחקקה עמוק לא רק בזיכרון הקולקטיבי הארגנטיני אלא גם בזיכרון של קרן המטבע.
זו הייתה שנת משבר עבור הקרן, שפיטרה כרבע מאנשיה, ואימצה שיטה של רוטציה הקוצבת את פרק הזמן שכלכלנים יהיו בקשר עם מדינה אחת. מי שהיה הכלכלן הראשי של קרן המטבע בתקופה ההיא, מייקל מוסה, הוציא ב-2002 ספר שנקרא "ארגנטינה והקרן: מניצחון לטרגדיה" ובו הוא מתאר את כל הטעויות שעשתה הקרן בהלוואה ההיא לארגנטינה. ב-2001, בעקבות פרשת ארגנטינה ובעיות בחיזוי משברים בעולם, הוקם גם בקרן המטבע משרד ביקורת פנימי בלתי תלוי (IEO - Independent Evaluation Office) שבודק את פעילות הקרן הן ברמת החיזוי שהיא מספקת, והן בהלוואות שהיא נותנת.
מצד שני, הקרן עדיין זקוקה ללקוחות, והיא נאלצה להתמודד עם הטראומה החריפה שהותירה 2001 בכלל מדינות האזור. "כל מדינות אמריקה הלטינית הורידו פעילות", אומרת ד"ר קדר. "ארגנטינה, לדוגמה, לא לקחה הלוואה מאז 2003. ב-2005 ו-2006, בעקבות ברזיל, הם החזירו בהפגנתיות את כל הכסף לקרן המטבע תחת הסלוגן 'נונקה מאס' - לעולם לא עוד. ולאחר מכן אורוגוואי ו-ונצואלה החזירו גם הן את חובותיהן לקרן, מהלך שלווה בהפגנות שמחה ברחובות".
15 שנה נמנעו בארגנטינה מכל קשר עם הקרן, וכך עשו גם מדינות רבות אחרות באמריקה הלטינית. כי "מדינה שחתמה איתה נתפסה כמוותרת, כתלותית", אומרת ד"ר קדר. "כך שברגע שמקרי הגיע, זה היה חלון הזדמנויות עבור הקרן לחזור לאמריקה הלטינית. לכן היה ברור לי שהיא תאשר את ההלוואה, ולכן אני גם לא מאמינה שהיא תפסיק את התשלומים".
בכלל, כפי שמסבירה ד"ר קדר, "הקרן נאלצת לקחת סיכונים, גם משיקולי הישרדות וגם משיקולים פוליטיים. ארגנטינה היא מדינה חשובה, והיא גם הזדמנות לחזור לאמריקה הלטינית". לדבריה, "במובן הזה, של חיפוש אחר לקוחות, המשבר הכלכלי העולמי של 2008 שיחק מאוד לידיה של הקרן, כי פתאום ארצות כמו יוון, ספרד ופורטוגל ששנים לא לקחו הלוואות, יצרו פעילות".
אבל האם באמת במדינות הללו הסיוע של הקרן היה מועיל יותר? אם נחזור ליוון, למשל, היא עדיין מתמודדת עם בעיות כלכליות קשות, התכווצות של הכלכלה ועלייה באבטלה, ורבים במדינה תולים את האשמה בצנע שהנהיגה קרן המטבע. לפני כשנתיים פרסם משרד הביקורת של הקרן דוח חריף על תוכניות החילוץ שנתנה הקרן סביב משבר 2008 ליוון, אירלנד ופורטוגל, שבו קובעים הכותבים שהכלכלנים שהיו אחראים לתוכנית הוליכו שולל את מועצת המנהלים של הקרן, עשו טעויות שהסבו נזק ליוון, לקו בהערצה עיוורת למטבע האירו ועוד. משרד הביקורת טען שכלכלני הקרן ניתחו את המצב בצורה שטחית ומכנית והיו חלק מ"תרבות של צייתנות".
נראה, אם כן, שגם אם קרן המטבע העולמית התקדמה מאוד מאז תמכה במשטרים אפלים או הכינה תוכניות שרק סיבכו מדינות בעוד חובות, שאלת הנזק או התועלת שבפעילותה עדיין חיה ובועטת, והיא זאת שתצטרך להוכיח בשנים הבאות שיש ביכולתה להיחלץ מהתדמית של "נציגת כוחות הרשע הקפיטליסטי בעולם", ולשפר באופן יסודי את מצבן של המדינות שלהן היא מסייעת.