דוגמניות ודוגמנים מבוגרים בתצוגת אופנה בבייג'ין סין / צילום: רויטרס, Qian Longwang
אחת הטענות בנוגע לסכסוך הסחר בין סין לארה"ב, היא שבעוד ארה"ב חושבת רק בטווח זמן של שנתיים קדימה, סין חושבת בטווח של מאה שנים קדימה. אי לכך, סין תספוג ותעמוד בכל מה שארה"ב תזרוק עליה, פשוט מפני שהנזק בטווח הקצר לא באמת משנה בטווח הארוך. לפי התיאוריה הזאת, ממשל טראמפ הוא רק עוד מהמורה בדרך של סין להיות מעצמת העל החדשה.
טענה זו נכונה רק באופן חלקי. סין באמת מסתכלת לטווח ארוך, וההנהגה הקומוניסטית שמה לעצמה יעד להפוך את סין למדינת עולם ראשון עד 2049, שנת המאה להיווסדות הרפובליקה העממית, אך סכסוך הסחר עם ארה"ב אינו מאיים על סין בנזק לטווח הקצר בלבד. סין נכנסת כעת לחלון זמן שיקבע במידה רבה את עתידה - אם היא עומדת להפוך למרכז עולמי חדש, או להידרדר לתהום הנשייה.
חלון דמוגרפי
כדי להבין לעומק את גודל האתגרים שעומדים בפני ההנהגה הקומוניסטית של המדינה, צריך להבין את השינוי הדמוגרפי המשמעותי שעומד להתחולל בין 2020 ל-2040 בסין. כל הנתונים בטור זה מבוססים על הערכות של האו"ם (United Nations Statistics Division).
גרף 1 מציג את יחס התלות של האוכלוסייה המבוגרת בדור הצעיר. יחס התלות מחושב כאחוז של האוכלוסייה מעל גיל 65+ מול האוכלוסייה העובדת בגילאי 25-64. בגרף מוצגות שלוש מהכלכלות הגדולות בעולם: ארה"ב, סין ויפן. יפן ידועה כחברה מבוגרת, בה היום אזרחים מעל גיל 60 מונים כשליש מהאוכלוסייה. לפי הערכת האו"ם, עד 2050 היחס בין האוכלוסייה העובדת ביפן לאוכלוסייה הקשישה יעלה מפנסיונר אחד על כל שני עובדים (יחס תלות של 56.0%) לפנסיונר על כל עובד (יחס תלות של 88.4%). ארה"ב לעומתה נהנית מכוח עבודה צעיר יחסית ובין 2020 ל-2050 יחס התלות יעלה מ-32.1% ל-45.3%. בין שתיהן נמצאת סין, שתראה קפיצה משמעותית ביחס התלות שלה: מ-20.4% ב-2020 ל-52.2% ב-2050.
מדובר בנתון דרמטי. המשמעות של עלייה ביחס התלות, משמעה ירידה בתפוקה של המשק ועלייה בהוצאות של מערכת הבריאות, הרווחה והפנסיה.
אבל זה לא נגמר כאן. תנו מבט על גרף 2, המתאר את אחוז השינוי באוכלוסיית בני ה-65 ומעלה ביחס לשנת 2020, שנלקחת כשנת הבסיס. בין 2020 ל-2050 יפן תראה עלייה של כ-11% בשיעור בני ה-65 ומעלה שלה. ארה"ב תראה עלייה של כ-54%. סין לעומתן תראה עלייה של 112%, רובה (99%) בין 2020 ל-2040. כלומר סין תראה את אוכלוסיית הפנסיונרים שלה מכפילה את עצמה בתוך פחות מ-20 שנה מ-172 מיליון איש ל-365 מיליון, שיהוו ב-2050 כשליש האוכלוסייה.
סין אינה מחזיקה היום בכלכלה שיכולה לתמוך באוכלוסייה כה גדולה של קשישים. לפי הערכות של ממשלת סין עצמה, הפנסיה הלאומית של סין תתאפס ב-2035. ללא שינוי משמעותי בכלכלה הסינית ועלייה בתפוקה של העובד הסיני, הנטל הכלכלי של האוכלוסייה המבוגרת עלול להוביל למיתון במשק הסיני, מיתון שיש בו לפגוע בלגיטימציה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית, שביססה בשלושת העשורים האחרונים את הלגיטימציה שלה על ההבטחה בדבר "שגשוג לכול".
תוצרת סין 2025
בייג׳ין כמובן מודעת לכל זה. כדי להבטיח את המשך הצמיחה של הכלכלה הסינית, ההנהגה חייבת להעביר את סין מהתבססות על תעשיות של ייצור המוני וזול (low-tech) לייצור מתקדם (High-tech) וטיפוס של יצרנים סינים במעלה שרשרת הערך הגלובאלית.
בשביל לשדרג את הבסיס התעשייתי שלה, בייג׳ין יצאה ב-2015 בתוכנית "תוצרת סין 2025" (Made in China 2025). התוכנית מציבה יעדים ברורים לתעשייה הסינית בתחומי מחקר ופיתוח, שדרוג תשתיות תקשורת ואוטומטיזציה ואפילו העלאת הסטנדרטים הסביבתיים של התעשייה. התוכנית קוראת לתעשייה הסינית לבצע "קפיצה גדולה טכנולוגית" שתהפוך את תעשיית ההיי-טק הסינית למתקדמת בעולם, וגם לעצמאית מהעולם.
התוכנית דורשת במפורש שעד 2025 כ-70% מהרכיבים הדרושים לתעשייה הסינית יהיו מקומיים. המטרה היא להקטין את התלות של התעשייה הסינית בייבוא וחיצוני, במיוחד ייבוא מארה"ב.
אם "תוצרת סין 2025" תשיג את יעדיה, סין תהפוך להיות ממרכז הייצור של העולם למרכז ההיי-טק שלו. היא תחווה עלייה ביצרניות של העובד הסיני, ירידה בדרישה לחומרי גלם, ירידה בזיהום האוויר, והכי חשוב מבחינה אסטרטגית - ירידה בתלות שלה בייבוא טכנולוגיות מהעולם, ובמיוחד מארה"ב.
היכולת של סין להשיג עצמאות טכנולוגית מארה"ב תלויה באופן פרדוקסלי בגישה שלה כרגע לטכנולוגיה אמריקאית. דוח של סוכנות הדירוג S&P ממאי 2019 מראה בבירור שסין תלויה בטכנולוגיה ובמוצרים הטכנולוגים של חברות זרות, במיוחד מעגלים משולבים ("שבבים"). לפי הדוח, אם ארה"ב תגביל את הגישה של סין לטכנולוגיה אמריקאית - במיוחד רכש טכנולוגיה, מה שהיא כבר החלה לעשות בעזרת CFIUS (The Committee on Foreign Investment in the United States) - היא תפגע בצמיחה של המשק הסיני וביכולת שלו להתחרות מול שחקנים גלובליים.
התגובה של ממשל טראמפ
מול החזון הסיני לעצמאות, ארה"ב לא צריכה לנהל מלחמת סחר של 100 שנים והיא גם לא צריכה לנהל מלחמה צבאית נגדה. ארה"ב פשוט צריכה לצמצם את הגישה של סין לטכנולוגיה אמריקאית ומערבית בכלל לעשור הבא. היא יכולה לעשות זאת באמצעות מכסים, מגבלות חמורות יותר על השקעות זרות בארה"ב, תיאום עם בעלות ברית ובמקרה הצורך אף סנקציות. מניעה של טכנולוגיה מסין בחלון הזמן הקריטי של 2020-2040 תמנע ממנה להשיג את השינוי המבני הדרוש לה. ללא בסיס כלכלי חזק, המשקל הדמוגרפי של אוכלוסיית הפנסיונרים שלה יגרור אותה, במקרה הטוב, למיתון כלכלי מתמשך.
חשוב להדגיש שהתוצאה הזו אינה המועדפת על ממשל טראמפ. ההסכם שהממשל שם על השולחן עם סין נותן לה גישה לטכנולוגיה אמריקאית, אך מגביל אותה לעסקים עם חברות אמריקאיות. הוא שולל ממנה את האפשרות לכפות העברת טכנולוגיה כתנאי לגישה לשוק הסיני ומבקש להתאים את החוקים הסינים על זכויות אינטלקטואליות לחוקים מקבילים בארה"ב.
חלון זמן קריטי
סין נכנסת לחלון זמן קריטי מבחינה, בו אוכלוסיית הפנסיונרים תעלה בקצב גבוה ויחס התלות יקפוץ מ-20.4% (פנסיונר אחד לכל 5 עובדים) ל-52.2% (פנסיונר אחד על כל שני עובדים). ארה"ב מצידה מעוניינת לאפשר לסין להמשיך ולצמוח, אך רק בתנאי שהיא מכבדת ושומרת את הזכויות האינטלקטואליות של חברות זרות. אם סין תפספס את "חלון הזמן הדמוגרפי" ולא תצליח לשדרג את הבסיס התעשייתי שלה עם טכנולוגיה מערבית, היא תאפיר לפני שתתעשר.
הכותב הוא אנליסט גיאו-פוליטי בכיר בקבוצת ההשקעות אינפיניטי ומייסד אתר "המשחק הגדול". אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק המתחשב בנתונים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול דעתו של הקורא, והוא אינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך