פלח מכוניות הקומפקט ספורט-סדאן היה בעבר משאת הנפש של כל יצרן בעל שאיפות פרימיום. הוא נחשב "נקודת הכניסה" לשוק היוקרה עבור לקוחות רבים והיה הבחירה הטבעית של נהגים אניני הגה. אבל בשנים האחרונות הפלח כולו נמצא בסכנת הכחדה בשל הנהירה ההמונית אחרי רכבי פנאי וקרוס-אובר לצד דגמי פלאג-אין עם יתרון מיסוי.
למרות זאת אף יצרן לא נוטש בינתיים את הפלח הסמלי הזה. גם לא יגואר, שסדרת ה-XE שלה מכרה באירופה בשנה שעברה פחות מ-11 אלף יחידות (לעומת כ-110 אלף מכירות של ב.מ.וו סדרה 3, למשל). בלי קשר להיקף המכירות, והשנה זכתה המכונית בת החמש למקצה שיפורים די מקיף, שנועד לשמור עליה בתמונה.
חיצונית השינויים בוצעו במכחול עדין. העיצוב הבריטי-הקלאסי של ה-XE נשמר וכך גם הממדים החיצוניים, אבל היא זכתה לקבל פגוש קדמי חדש עם כונסי אוויר גדולים ומודגשים יותר, גריל בעיצוב חדש, פנסי LED חדשים וצרים עם אור מפוסל בנוסח מכונית הספורט F-TYPE, כמה קימורים חדשים על מכסה המנוע ובדפנות ועיצוב מחדש של החלק התחתון מאחור. יש אופציית לחבילת ספורט קוסמטית, אבל גם בלעדיה נוכחות הכביש של המכונית בהחלט שודרגה. אפילו בצבע הלבן-ליסינג של רכב ההדגמה שלנו.
ה-XE היוצאת לקתה בתא אפרורי ונטול אישיות, שאמנם שילב בתוכו איכות ייצור וחומרים מעולם הפרימיום, אך שורשי עיצובו הגיעו לראשית העשור. הדור החדש מיישר קו עם הטרנד הנוכחי בתעשייה ומחליף את לוח המחוונים האנלוגי בלוח משולב LCD עם אופציה למסך LCD מלא בנוסח הדגמים הבכירים של ריינג'רובר. האופציה הזו לא הותקנה ברכב המבחן, אבל גם הלוח האנלוגי-דיגיטלי נראה עשיר מקודמו.
צגי הפיקוד המשניים מימין לנהג הוחלפו ביחידת LCD גדולה נוסח ריינג'רובר עם מערכת אקלים דיגיטלית, ואת שדרוג העיצוב משלימים הגה ספורט נאה וקונסול מרכזי חדש ומפוסל, שעטוי בחומרים איכותיים. מתגי התפעול עדיין לא מיישרים קו עם אאודי או לקסוס, ואין כאן עיצוב בנוסח "מלון בוטיק יוקרתי" של מרצדס. אבל בסך הכול התחושה היא של איכות מושקעת ומורגשת.
מרחב הפנים לא השתנה לעומת המכונית היוצאת ומנהרת התמסורת הגבוהה עדיין מגבילה את מרחב הרגליים של הנוסע האמצעי מאחור. אבל בסיס גלגלים נדיב באורך 2.84 מ' מספק מרווח ברכיים מכובד לשני מבוגרים מאחור והעיצוב החדש של המושבים מקל על הגב התחתון בנסיעות ארוכות.
מנוע ה-2 ליטר טורבו-בנזין של יגואר הוא כיום אופציית הבנזין היחידה ב-XE, והוא מוצע בשתי גרסאות הספק. רכב המבחן שלנו הגיע בגרסה המתונה יותר עם 250 כ"ס ו-37 קג"מ. המנוע הזה "נושם" בחופשיות, מקטין למינימום את השהיית הטורבו ובגרסת התכנות הספורטיבית מספק תגובה חדה ומיידית ללחיצה על הדוושה ומהירות שנצברת בקצב רציני. אפשר להזמין מערכת פליטה קולנית, אך גם הגרסה התקנית קצת יותר ערבה לאוזן מאשר בדור הקודם.
התיבה בת שמונה המהירויות עושה את מלאכתה בצורה מספקת ברוב המצבים אם כי תחת עומס היא מרגישה יותר הססנית ופחות רהוטה מהתיבות המקבילות של ב.מ.וו ואאודי. כך או כך, עם משקל עצמי מתון של כ-1.53 טון הודות לשימוש נרחב באלומיניום (כ-75% מהגוף), הדחף של המנוע מכובד ואין לרכב מה להתבייש בתאוצה מאפס ל-100 ב-6.5 שניות.
התנהגות הכביש של ה-XE הייתה ונשארה סוד ששמור ליודעי ח"ן, ושמחנו לגלות כי במודל המחודש היא רק עברה שיפור ועידון. המתכון פשוט: הנעה אחורית (בדגם הבסיס), בלמים חדים, חלוקת משקל מושלמת וכיול על ידי מהנדסים שמגיעים מרקע של ספורט מוטורי.
אין כאן מתלי אוויר, "היגוי דינמי" ושאר אלקטרוניקה מתחכמת, שיוצרת חיץ בין הנהג לרכב. במצב התכנות הספורטיבי ההיגוי מדויק וחד והרכב מתרגם ביעילות את פקודות הנהג לפניות. בעת נהיגה מהירה על כבישים ממש הדוקים אפשר להרגיש מבעוד מועד מתי הזנב רוצה לצאת לחופשי ולהחזיר אותו לתלם.
בסך הכול זאת מכונת נהיגה מהנה, שאסור להקל בה ראש מול החבורה המכובדת שעמה היא מתמודדת בשוק. נוחות הנסיעה נוטה לצד הנוקשה אבל בכל זאת מנטרלת בצורה יעילה מהמורות עירוניות.
מחיר פתיחה של 359 אלף שקל לא יקל על ה-XE המחודשת לחדור אל המיינסטרים של הפלח, שנשלט בידי מכוניות פלאג-אין מאובזרות ומוטבות מס כמו וולבו S60 וב.מ.וו 330e ב-290 אלף שקל, או בידי מכוניות ספורט-סדאן ראויות וזולות יותר מבית אאודי, לקסוס, אינפיניטי ועוד. אבל מי שלא הולך בתלם עשוי למצוא שה-XE היא עדיין אופציה "שקטה" וראויה.