יסמין לוי/ צילום: כפיר זיו
מדינה שלמה הייתה מסוחררת מגאווה כששירי מימון גילמה את רוקסי הארט במחזמר "שיקגו" בברודווי. העובדה שהייתה שם רק שבועיים, לא הפחיתה מהאקסטזה של התקשורת הישראלית. כשיסמין לוי הופיעה ב"תיאטרון הלאומי המלכותי של לונדון", אחד המוסדות האמנותיים הנחשבים בעולם, במחזה "סלומה" של אוסקר ויילד, ובמשך ארבעה חודשים תמימים - הסיקור שקיבלה היה דל יחסית, אף שמדובר בהישג גדול לא פחות.
כשמימון חגגה כל רגע בניו יורק ונהנתה מההזדמנות לזהור על במה בינלאומית נחשקת, לוי עברה בלונדון את אחת התקופות הקשות בחייה. עכשיו, כשהיא מככבת במחזמר "זה אני" בתיאטרון הקאמרי, שכתב וביים מאור זגורי, על בסיס שיריו של אייל גולן, היא מסוגלת לחזור לימים האפלים שעברה שם והוציאה מתוך קפלי הביישנות את האלטר אגו שלה, דמות פרובוקטיבית ומינית שלא דופקת חשבון לאף אחד.
במהלך השנתיים שחלפו מאז, לא הסכימה לדבר על מה שעבר עליה בלונדון וטלטל אותה כל-כך. כעת, בראיון ל-G, היא מתארת לראשונה את הגיהינום הבריטי ההוא.
זה התחיל כשהבמאית יעל פרבר, שהעלתה את המחזה בהצלחה בוושינגטון, פנתה אליה לגלם את התפקיד. התברר שפרבר חיפשה אותה עוד לפני עליית המחזה בארה"ב, וכשלא הצליחה, ליהקה לתפקיד זמרת אופרה, פליטה דרוזית מסוריה. כשהחליטה להעביר אותו ללונדון, שוב פתחה בחיפושים אחרי לוי, והפעם הקשר נוצר, ולוי טסה ללונדון יחד עם משפחתה.
"זה היה בדיוק לפני שנתיים", היא אומרת בשקט. "התיאטרון סידר לנו הכול, בית למופת, כל מה שהיינו צריכים. יעל אמרה לי שאם תהיה אפשרות כלכלית, היא תשמח להביא את הסורית כדי שתהיה איתי על הבמה ותעשיר את התפקיד. העלות שלי הייתה גבוהה, והסכמתי לוותר על חלק מהשכר שלי, כדי שתבוא. וזאת הייתה הטעות הגדולה שלי.
"היא ריסקה אותי, הייתה תחרותית, לקחה לי תפקידים על הבמה. התפטרתי חמש פעמים ולא הסכימו לקבל את ההתפטרות שלי. הייתי שבר כלי. היא מיררה את חיי. הבנתי שם מה קורה ב’האח הגדול’. היינו סגורים 12 שעות כל יום עם אותם אנשים, כמעט לא רואים את המשפחה, והיו שם התאהבויות שלא היו קורות בשום סיטואציה אחרת, טירוף. איבדתי את עצמי. יעל ביקשה ממני סליחה על הגיהינום שעברתי. זה היה כל-כך קשה, שכשחזרתי לארץ לא ידעתי איך להיות יסמין לוי".
ובארץ קרה משהו שלא דמיינה שיקרה לה. היא מצאה את עצמה כותבת סדרה, שהגיבורה שלה היא יסמין שהייתה רדומה 40 שנים. "פתאום יצאו הפראות שלי, המיניות, האלימות, האש. לא ידעתי שכל זה נמצא בי והכול פרץ לתוך הדמות שיצרתי".
יסמין שעל הבמה היא סופר־פראית, משחררת את כל המעצורים ונותנת לעצמה את החופש לעשות כל מה שהיא רוצה. זה לא חדש.
"זאת אותה יסמין, אבל בעוד יותר קיצוני. על הבמה אני טורפת, וכשאני יורדת ממנה אני חוזרת לביישנות. גיליתי שאני גבר נשי והוא יוצא במלוא הדרו, בלי פחד ובלי התנצלות. בדיעבד, אני כנראה צריכה לשלוח פרחים לסורית ולהגיד לה תודה".
יש שיגרסו שהיקום חש את השינוי שעובר עליה והוא זימן אליה את אדם סנדרסון, שראה ראיון איתה בטלוויזיה וזיהה בה יכולת משחק, כי בחיים, היא מעידה על עצמה, היא הכי מצחיקה בעולם, והציע לה לשחק בתולה קטועת רגליים בסדרה "בתולות". היא קפצה לים הסוער הזה, ואחרי שלא רק שלא טבעה, אלא אפילו נהנתה, נרשמה לקורס משחק של ארבעה חודשים אצל יורם לוינשטיין. ואז הגיע מאור זגורי.
"התברר שמאור אוהב את המוזיקה שלי ואפילו הצטלמנו יחד בהופעה שלי בחו"ל ולא זכרתי. לא קיים עוד אדם כמוהו, עם האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלו, הלב הגדול והמכיל, היכולת להתאים דמות לאדם וההובלה האבסולוטית שלו. מספיק לו מבט אחד בך כדי לזהות אם את שחקנית. הוא הביא בוגרי ריאליטי וזמרים והוציא מהם יכולות משחק גבוהות. כשבקאמרי הזהירו אותו שהם לא שחקנים, הוא אמר שהוא לוקח עליהם אחריות מוחלטת".
"סלומה" הייתה מחזה, ויותר שרת בו ופחות שיחקת. פה את משחקת את האמא של הגיבורה, תפקיד דרמטי משמעותי.
"בהתחלה לא הבנתי מה אני עושה שם. שירים בעברית שאני לא מתחברת אליהם, ובכלל לא מסוג המוזיקה שלי. אמרתי, 'תמות נפשי עם פלישתים'. שאלתי את מאור לא פעם אם אני יכולה להתחרט, והוא לא נתן. ברגע שהבנתי שאני צריכה להיות אני ולא לגלם דמות, השתחררתי".
ואיך את מסתדרת עם הביקורת הנוקבת על המחזה, שגורסת שכדי לכפר על העובדה שהוא מבוסס על שיריו של אייל גולן שהסתבך בפרשת ניצול קטינות, לכאורה, זגורי משך חזק לכיוון הפמיניסטי? נוח לך עם זה?
"לא הייתי נותנת יד למחזה שזאת הייתה המהות והכוונה שלו. מה שמאור רצה לעשות, זה לקחת אושיית תרבות, את אייל גולן, האדם שמסמל יחד עם זוהר ארגוב את התרבות והמוזיקה המזרחית, שלא קיבלו מקום בתיאטרון הרפרטוארי. הוא לקח את השירים של אייל, כתב מחזמר ושזר אותם בתוכו. המחזה עצמו לא קשור לאייל גולן, את השירים כתבו לו והוא, בכישרונו, הפך אותם לנכסי צאן ברזל, ואת זה אי-אפשר לקחת ממנו".
ועדיין, אייל גולן הוא הציר. יש קשר אמנותי בינו לבין המחזמר.
"אין קשר. הסיפור מבוסס בכלל על שייקספיר והכלים הופכים אותו לישראלי. הקהל שבא, כל-כך נהנה, שהוא לא צריך לתרץ או להתבייש בתרבות שהוא גדל עליה".
זה עושה לך תיאבון לעוד תפקידים?
"אני רוצה לשחק. אני כותבת עכשיו הצגת יחיד, עם שירה ומשחק".
לוי היא כוכבת בינלאומית נחשבת במוזיקת העולם, וכיכבה פעמיים במצעד האלבומים של הבילבורד. מנהל אותה פול ברגר, שניהל את "סוני" במשך 20 שנים עד שפרש, ויושב כיום בלונדון, כך שלניהול שלה יש שני ראשים, ברגר מחו"ל ובעלה אמיר ישי מהארץ, בשיתוף פעולה צמוד. ישי יזם את החיבור עם חאריס אלקסיו, "הקול של יוון", שהניב דואט שאמור לצאת בקרוב מאוד.
"פניתי אליה בדחילו ורחימו, ומיד היא אמרה לי כן. כתבתי שיר והלחנתי, התחרטתי ולחצתי שהיא תכתוב מילים על-פי סיפור חייה. נפגשנו, היינו בהופעות אחת של השנייה. את יודעת מה הבעיה? שעד גיל 33 הגשמתי את כל החלומות שלי, שזה הרבה יותר מסובך מלא להגשים אותם. חאריס הייתה משאת נפש ויצרנו דבר מופלא שיצא עכשיו ביוון, ואני בהתרגשות גדולה".
תופיעו יחד?
"לצערי לא, כי היא לא מופיעה וממעטת לשיר, ולכן זה יקר ללבי כל-כך. השיר יהיה גולת הכותרת באלבום החדש שלי, שהקלטתי בספרד ויופץ בעולם. רוב המעריצים שלי הם בטורקיה, באיראן ובפולין".
טורקיה ואיראן אני מבינה, אבל פולנים שאוהבים שירים בלאדינו, זה חדש לי.
"אני חושבת שאני נותנת להם את היכולת להשתחרר ולהיות מוטרפים. כתב לי פולני שהעיד על עצמו שהוא תמיד בחליפה ועניבה, והלך להופעה כי אשתו גררה אותו, ‘תודה שהיית מטורפת בשבילי, כי בתרבות שלנו זה אסור’. הקהל שלי הולך איתי כבר 15 שנים והוא נאמן ותומך. הם יכולים להיות מאוכזבים מהאלבום האחרון, אבל אומרים, ‘תמשיכי, אנחנו איתך, כי את כנה ונאמנה לעצמך'".
את מתכוונת לאלבום בעברית, שלא המריא.
"הוא נפל בין הכיסאות, גם כי לא הייתי כאן כדי לקדם אותו, אלא בלונדון, וחוץ מזה, העברית שלי נשמעת כמו ספרדית ולקהל החדש קשה לעכל אותה. אבל יש לזה גם צדדים חיוביים. אני המפורסמת הכי אנונימית בארץ. ההופעות שלי כאן סולד אאוט ואף אחד לא מזהה אותי ברחוב ולא בודק אם יש לי אוכל בין השיניים ומה אני לובשת".