בית ליבלינג/ צילום: יגאל גבזה
והיה אם יציצו האבות המייסדים של תנועת הבאוהאוס ממרומי שבתם אל העיר תל אביב בסוף השבוע הבא, סביר להניח שיהיו מרוצים מאוד ממראה עיניהם. באותו סוף שבוע, 19.9, ייחנך "בית ליבלינג", מרכז תרבות חדש שיעסוק באדריכלות, שימור ועירוניות, הפן הישראלי בחגיגות 100 השנה לבאוהאוס שמצוינות ברחבי העולם.
המרכז שוכן ברחוב אידלסון 29 בתל אביב, מה שהיה בעבר ליבה של "העיר הלבנה", והוא פרויקט ישראלי-גרמני לקידום וחשיפת תחום האדריכלות, השימור והפיתוח העירוני, בדגש על אדריכלות מודרנית. זוהי סגירת מעגל נאה עם האדריכלים היהודים-גרמנים שנמלטו מגרמניה הנאצית בשנות ה-30 לארץ ישראל, ובבואם הביאו עמם את הסגנון הבינלאומי המודרני והפכו את עיר החולות למה שנודע לימים כמעצמת באוהאוס. כזכור, בשנת 2003 הכיר אונסק"ו באזור לב תל אביב כאתר מורשת תרבות בעל חשיבות עולמית בזכות מצבור של אלפי בתי באוהאוס שקיימים בו.
ברוח המסיבות של הבאוהאוס, ייחנך גם המרכז החדש בחגיגה. אירוע הפתיחה יהיה מסיבת רחוב גדולה, מכיכר ביאליק לאורך רחוב אידלסון ועד בית ליבלינג, כשדי ג'יי ישראלי ודי ג'יי גרמני מתקלטים ביחד (חמישי 19.9, 20:00-23:00). במהלך סוף השבוע יתקיימו במקום שלל פעילויות חינמיות בשיתוף "בתים מבפנים". בשבת בבוקר יהיו פעילויות שונות ברוח בית הספר של הבאוהאוס - התנסות חופשית ומונחית באדריכלות, באמנות ובעיצוב, הכוללת תרגילים בהתבוננות דרך פרפורמנס (מיצג) ורישום לצד תרגילים מקוריים של בית ספר הבאוהאוס.
גם הסיורים במקום מנסים להעביר את רוח הבאוהאוס: "סיור שאלות", המוגדר כ"סיור אדריכלות התנסותי מונחה" (שבת, 21.9, 10:00 ו־11:00, 2 סיורים ל־10 משתתפים ברישום מוקדם. ההרשמה תיפתח ב־13.9); סיור מגובה אפס, המיועד לכל המשפחה וחוקר אדרכילות מזווית בלתי שגרתית, תרתי משמע: כיצד תינוקות חווים ולומדים את המרחב ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם בניסיון להבין טוב יותר את סביבתנו? (שני סיורים לשישה משתתפים ברישום מוקדם, ההרשמה תיפתח ב־13.9). לצדם יתקיים סיור נוסף של התנסות וחקירה עצמית.
בית ליבלינג תוכנן על-ידי האדריכל דב כרמי עבור טוני ומקס ליבלינג בשנת 1936. הבית, שנמצא בסמיכות לביתו המהודר של ביאליק, מכיל מאפיינים מובהקים של הסגנון הבינלאומי. בצוואתם של הבעלים הוא נועד לשמש לצורכי ציבור, ועם הקמת המרכז הוא יממש את ייעודו זה.
למרבה הצער, המושג "באוהאוס" נתפס כיום בעיקר כעניין נדל"ני, שכרוכים בו ענייני מעמד ויוקרה לצד רגולציות שימור מכבידות, מסורבלות ויקרות מאוד. בבית ליבלינג מבקשים להזכיר שהכוונה המקורית של מתכנני הבאוהאוס הייתה הפוכה לחלוטין. התנועה הבינלאומית קמה בין שתי מלחמות העולם כדי לעצב מגורים נוחים, נעימים וזולים להמונים. האדריכלות המודרנית הפכה לשפה שבה "דיברה" הציונות במשך עשורים רבים. התנאים המקומיים התאימו מאוד לקליטה של הבאוהאוס בישראל הצעירה - צמיחה אורבנית מואצת, חזון והיעדר תקצוב. ישראל אימצה את הסגנון האדריכלי הזה בתל אביב כמו גם בבאר שבע, ערד ובמקומות נוספים רבים. החזון בהקמת תל אביב היה שילוב בין מבנים מתוכננים למופת לבין אורבניות מודרנית של מרחבים ציבוריים ירוקים.
בית ליבלינג שואף לשמש מרכז שבו יוצג החזון הזה. יהיו בו מרכז מחקר ותיעוד ואגף להכשרה מקצועית הנוגעת לאיסוף ושימור ידע בתחום האדריכלות ושימור מבנים. מנהלי המרכז רואים בשימור דבר שתורם לחיזוק הקהילתי, שאליו נרתמים כולם. כמובן שאין זה כך כאשר מדובר בהליך יקר מדי, שלא כולם יכולים לעמוד בו ואז נוצר שבר במקום איחוד. לשם כך מתכוון המרכז להנחיל מלאכות ומקצועות שיאפשרו שימור מבנים בפחות כסף, כפי שעשו בהליך שיקום המבנה שבו הוא מתקיים. בישראל, מקצועות ומיומנויות אלו הם כמעט נחלת העבר, ועל כן, במסגרת השיקום נעזרו רבות בבנאים-מייסטרים שהגיעו מגרמניה עם סטודנטים, קהל שוליות מעריץ, כחלק משיתוף הפעולה, ותרמו מניסיונם בבנייה ארטיזנלית.
קודם לייעודו החדש היה בית ליבלינג בית דירות טיפוסי. בצורה יוצאת דופן, הוזמן הקהל הרחב להצטרף להליך השימור. הפרויקט הוגדר כ"פתוח לרגל שיפוצים", אִפשר הצצה אל תהליך השיפוץ והמחיש את עקרונות השקיפות, הפתיחות והשיתוף. באופן סמלי לחלוטין, הייתה אמונה על השימור של המבנה האדריכלית עדה כרמי-מלמד, בתו של כרמי האדריכל שתכנן את הבית.
במובן זה, כמו במובנים רבים אחרים, יש במרכז החדש ניחוח נוסטלגי עז. הוא מזכיר למבוגרים את בית ההורים ולצעירים יותר את בית סבא וסבתא.
בעת סיורי בו, עוד קודם לפתיחתו, נפלו עיניי פתע על אריח שבו סבונייה שקועה מובנית. כמותו היו בשעתו בכל בית, גם בבית סבתי. היו ואינם עוד. במקום ייפתח "קפה ליב" (שלצדו מרכז הפעלות לילדים) שבו יוגשו בין השאר עוגות שיוכנו על-פי ספר מתכונים שנמצא תוך כדי השיפוץ באחת הדירות בבניין, ובו מרשמים לעוגות גרמניות משנות ה-20 וה-30.
ממרומי גגו הנאה של הבניין נשקף אגן העיר הלבנה המוקף על-ידי מגדלים ההולכים וסוגרים עליה. את הדרך מהכניסה אל הגג ניתן לעשות בליווי תערוכת שמע (שבה יותר מ-70 נקודות) על הבניין ועל העיר הלבנה, כולל סקירה של עשרות אלמנטים אדריכליים בבניין. לצד תערוכת הקבע תיערכנה במקום תערוכות מתחלפות. הראשונה שבהן תעסוק בנושא מושתק למדי: הסכם ההעברה משנת 1933, שנחתם בין השלטונות הנאצים לבין הסוכנות היהודית, כדי לאפשר ליהודי גרמניה למכור את נכסיהם ורכושם בגרמניה ולהעביר את תמורתם לארץ ישראל (לצפייה בכלל אירועי בית ליבלינג).
לצד בית ליבלינג קיים זה מכבר בתל אביב מוסד שעוסק בסגנון הבינלאומי:מרכז הבאוהוס ששוכן ברחוב דיזנגוף 77 (טל': 03-5220249 ). המרכז עוסק במחקר ובתיעוד, יוזם תערוכות ועורך סיורים. ואי אפשר בלי פוליטיקה ויריבות: מיכה גרוס, המנהל, שבמשך 20 שנה עבד בשיתוף פעולה עם עיריית תל אביב, היה נלהב ביותר כששמע על שיתוף הפעולה הנרקם עם גרמניה, אולם בדרך עלומה נוצרה הפרדה בין המרכזים ולו אין כל חלק במרכז החדש והוא באופן אישי מבכה על כך.
עיריית תל אביב מסרה בתגובה: "מדובר בגוף מסחרי הפועל למטרות רווח, ויש ליצור הפרדה בין גופים ציבוריים לפרטיים. בשונה ממרכז הבאוהאוס הפרטי, עיריית תל אביב-יפו בחרה להקים מרכז תרבות ראשון מסוגו שיעסוק בחינוך, בתרבות ובאדריכלות, ויורכב מהשפעות ומזרמים נוספים המגדירים את הסגנון המקומי והייחודי של העיר".
עד סוף אוקטובר מוצגת במרכז הבאוהאוס תערוכה שעניינה "כיכר דיזנגוף בראי ההיסטוריה" וזאת גם במלאת 80 שנה לכיכר שהורמה מעם ושבה אליו לאחרונה, עת הוחזרה לעיצובה המקורי. התערוכה סוקרת את ההיסטוריה של כיכר דיזנגוף, מציגה את השינויים שעברה וחוגגת את חידושה באמצעות תמונות היסטוריות מאוספים שונים, שרטוטים, סיפורי האדריכלים והמתכננים ובחינה מעמיקה של הפרטים השונים המרכיבים את הכיכר, שהייתה סמל הקידמה של העיר בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת, מיום הקמתה ועד היום.
שוחרי הפן האמנותי של הבאוהאוס מוזמנים לחפש את הספר: form and light: from Bauhaus to tel aviv, של הצלם יגאל גבזה, המכיל עשרות צילומים שלו. במשך כשני עשורים עסוק גבזה בתיעוד מבני באוהאוס בעיר, מתוך רצון עז להנחיל את היופי החבוי בהם. צילומיו מוצגים בתערוכות במקומות שונים בעולם כחלק מאירועי שנת המאה, וכעת התקבצו חלקם גם לספר.