האספה המיוחדת בקיוטו / צילום: טל בר לב
דרמה נרשמה בשבת האחרונה באסיפה המיוחדת של איקו"ם (איגוד המוזיאונים הבינלאומי) שהתכנסה השנה בקיוטו, יפן. הדיון על ההגדרה החדשה למושג "מוזיאון" היה צריך להתקיים בין השעות 09:30 עד 10:30 ואחריו התבקשו החברים, נציגי עשרות המדינות באיגוד, להצבעה. אלא שהדיון התארך לארבע שעות, הסכמה לא נרשמה, ובסופו התרחשה גם תקרית דיפלומטית - מהסוג שיכולה לקרות רק בעולם האמנות והמוזיאונים.
ההגדרה של איקו"ם למושג "מוזיאון" לא שונתה זה חמישים שנה. לפני שלוש שנים הצהירה הנהלת איקו"ם - גוף השייך לאונסק"ו, ממוקם בפריז ומייצג 41,677 מוזיאונים מקצועיים מ-138 מדינות וטריטוריות מרחבי העולם, כי הוקמה ועדה בינלאומית שהוטלה עליה המשימה להציע הצעות להגדרה מחודשת של המושג והתאמתו לרוח התקופה.
"הזמנים משתנים והמוזיאונים משתנים, התרחשו מהפכות טכנולוגיות, ואיקו"ם הרגישו שיש צורך להתאים את הגדרת המוזיאון למאה ה-21", מסבירה נאוה קסלר שעומדת בראש איקו"ם ישראל. "בהליך פתוח שפורסם באתר איקו"ם, הוגשו לוועדה 269 הצעות הגדרה ל'מוזיאון' מ-69 מדינות ב-25 שפות. הוועדה גיבשה חמש הצעות הגדרה שהוגשו להנהלה ומהן נבחרה אחת שהוגשה לאישור ב-7 בספטמבר".
בעד שינוי, אבל עם הסתייגות
ההצעה הזאת נחשפה בפני 4,000 המשתתפים שהגיעו ליפן מרחבי העולם. "מוזיאונים הם מרחבים דמוקרטיים, מכילים ורבי קולות לדו־שיח ביקורתי על העבר ועל העתיד", נפתחת הצעת ההגדרה המחודשת, "הם מתייחסים לקונפליקטים ולאתגרים של ההווה ומתמודדים עמם. שומרים בנאמנות על יצירות אמנות, חפצים מעשי ידי אדם וממצאים מדעיים למען החברה. מגינים על זיכרונות שונים ומגוונים למען הדורות הבאים, ומבטיחים זכויות שוות וגישה שווה למורשת של כל בני האדם באשר הם".
הפסקה השנייה של ההגדרה המחודשת היא: "מוזיאונים הם מוסדות ללא כוונת רווח. הם שיתופיים ושקופים, פועלים ברוח של שותפות פעילה עם ולמען קהילות מגוונות. כדי לאסוף, לשמר, לחקור, לפרש, להציג ולהרחיב את הבנתנו על העולם. במטרה לתרום לכבוד האדם ולצדק חברתי, לשוויון לכל בני האדם ולשמירה על כדור הארץ".
אלא שקסלר נשמעת מאוד מסויגת: "אנחנו בהחלט בעד שינוי וחידוש, אבל ברגע שחשפו את ההגדרה הבענו את התנגדותנו, ואף שלחנו מכתב רשמי ביחד עם עוד 27 מדינות בבקשה שלא לדון בה ולדחות את ההצבעה. הביקורת שלנו היא לא על רוח הדברים כי רוח הדברים מקובלת. הסיבה להתנגדות היא שההגדרה החדשה לא נראית כהגדרה אלא כשתי פסקאות של הצהרת כוונות, כאשר הפסקה התחתונה היא למעשה הרחבה או שינוי של ההגדרה המקורית. החלק התחתון עבר שינויים שיש לו השלכות משפטיות, בחקיקה ובתקציב. למשל, צמד המילים 'מוסד קבוע' הורד מההגדרה המקורית באופן שיכול להתפרש כאילו כל מוזיאון פופ-אפ - אפילו מוזיאון הגלידה בניו יורק - יכול להיחשב כמוזיאון, גם אם הוא נודד בין מקומות. צריכים להיות מאוד זהירים עם זה".
בלי חינוך ובלי הנאה
"איקו"ם ישראל נחשבת למעצמה באיקו"ם הבינלאומי", אומרת קסלר, "האנשים שלנו יושבים בוועדות בינלאומיות ומקבלים החלטות. אנחנו ללא ספק בעשירייה הפותחת מבחינת מספר החברים שמבצעים תפקידים משמעותיים, מקום אחד לפני קנדה". הנציגה הישראלית לקיוטו הייתה טל בר לב, סמנכ"לית מוזיאון המדע בירושלים, שהרחיקה עד יפן, והיא מדווחת: "הכנס התחיל ברוח מאוד נרגשת עד להודעה על ההגדרה החדשה שהובילה לסערה. דינוזאורים גדולים ממני באיקו"ם יעידו שזאת הייתה הוועידה הכי אמוציונלית ודרמטית".
ספרי לנו.
"בבוקר המליאה, הוועדה שהגישה את נוסח ההגדרה ניסתה להצדיק אותה ולהסביר למה זאת ההגדרה הכי טובה, אבל זה יצר חוסר שקט בקהל. 90% מהדוברים היו מי שמצדדים בהגדרה, בעוד למתנגדים לא ניתנה מספיק זכות דיבור. עלו טענות שזה לא דיון אמיתי ולא נותנים במה דמוקרטית למתנגדים.
"אחר הצהריים כבר התקיימו שני סבבים של שולחנות עגולים, ושם כבר הייתה במה מאוד נרחבת. נשמעו גם קולות המתנגדים שהביעו את מורת רוחם. הביקורת הייתה שזאת לא הגדרה אלא הצהרת כוונות או חזון. מצד הוועדות הלאומיות והבינלאומיות נשמעה ביקורת גם על התהליך ועל כך שהם רצו להיות גורם מכריע יותר בתהליך ניסוח ההגדרה".
ומה לדעתך עמד לנגד עיניהם כשהם ניסחו כך את ההגדרה המחודשת?
"מה שעמד לנגד עיניהם הוא המציאות העכשווית, הרוחות שנושבות בשיח הציבורי והחברתי העולמי על כך שצריך ליצור אווירה הרבה יותר פתוחה, מכילה ורב קולית. לאורך כל הכינוס גם עלו מילים כמו קיימות ואקלים. גם מילים כמו דה-קולוניאליזציה עלו בשיח, ואנחנו רואים שיש היום רצון להחזיר לעולם שהיה תחת שלטון קולוניאליסטי באסיה, באפריקה או בדרום אמריקה את המורשת והאוצרות של הילידים".
הגדרה יכולה לשנות את ההתנהלות השוטפת של המוזיאונים?
"לכל מדינה יש חוק שונה ואפשר לפרש את ההגדרה אחרת. אחת הבעיות היא שזאת לא הגדרה מדידה. הרי כולם בעד קבלת האחר, פתיחות ופלורליזם, אבל היה מאוד בולט, למשל, שנשמטה מההגדרה החדשה המילה 'אוסף' שהייתה בהגדרה המקורית. הפעם השאירו רק את הפועל 'לאסוף'. והרי אוסף זה אבן יסוד לקיום של מוזיאון".
וגם קריטריון קריטי. בישראל, מוזיאון יכול להיות מוכר על-ידי משרד התרבות בישראל ולקבל תמיכות רק אם יש לו אוסף.
"וגם שמנו לב שלא מופיעה המילה 'חינוך' או לפחות 'למידה', וגם לא מופיעה המילה 'הנאה' שזה גם חלק חשוב בהגדרה של מוזיאון. אז זאת הייתה שיחת היום וכולם דיברו רק על זה. ואז ביום חמישי קיבלנו מייל שאם היה למישהו ספק או תהייה אם ההצבעה על ההגדרה תתקיים ביום שבת או לא, אז הם מחדדים שהיא אכן תתקיים".
ישראל ואיראן מסכימות
בשבת התכנסה המליאה, שנציגי המדינות המשתתפות בה יושבים, בדומה לאו"ם, לפי סדר אלף-בית. "הם לא צפו כמה אנשים יבקשו זכות דיבור ולכן הישיבה התארכה. ניתנה לכולם במה, הצרפתים, האוסטרים, הקנדים והאמריקאים דיברו וגם אני ביקשתי זכות דיבור. יצא שזכות הדיבור לפניי הייתה של איראן. הנציגה שלהם אמרה שההגדרה לא ברורה ויש לה השלכות לגלריות באיראן, כי אין בה את המילה ‘לימוד’, ולפיכך איראן מתנגדת. ואז נתנו את זכות הדיבור לישראל ואני ניגשתי למיקרופון".
ומה אמרת?
"דיברתי מהלב. בגלל שגם לנו מאוד חשוב שאין את המילים חינוך או לימוד בהגדרה, אמרתי שזאת כנראה הפעם הראשונה שישראל ואיראן סוף-סוף מסכימות על משהו. האמירה הזאת הביאה לפרץ של מחיאות כפיים ושריקות במליאה, לא האמנתי שזה קורה. אחר כך אנשים שלחו לי ווטסאפים ומיילים וניגשו אליי ברכבת התחתית. הנציגה האיראנית לחצה לי את היד ואמרה לי תודה שאמרתי את זה במליאה הבינלאומית".
הקרח נשבר. ומה הוחלט לגבי ההגדרה החדשה למוזיאון?
"הנשיאה של האיגוד גילתה מנהיגות מרשימה. התחלנו את הדיונים ביום ראשון כשהרוח הייתה שחור או לבן, תקבלו או לא תקבלו, ולא הרגשנו שיש מקום לפשרה או הצעה חלופית. בהמשך השבוע היא שמעה את הקולות ונכחה בדיונים של המליאה והשולחנות העגולים, שמעה את השיח, האזינה והפנימה. היא לקחה החלטה שעומדת במבחן התקנון. אומנם אי אפשר לשנות את ההגדרה כפי שהובאה על-ידי הוועדה שהוקמה אד-הוק לנושא, אבל על-פי התקנון אפשר להצביע על כך שלא להצביע".
וכך היה.
"אכן הוחלט שלא להצביע ולדחות את ההצבעה בשנה. הנשיאה אמרה בסוף ההצבעה שאנחנו לא מסיימים תהליך, אלא רק מתחילים אותו. עכשיו יש לנו שנה לחשוב על הגדרת המוזיאון, ונתחיל גם בישראל תהליך משתף עם כל המוזיאונים".
עד 2,019 (שקל)
בסוף השבוע הזה מתקיימת המכירה של גלריה חנינא בשיטה ייחודית: המחיר נקבע לפי התאריך
חברי גלריה חנינא, מקום לאמנות עכשווית בתל אביב, מעידים על עצמם שהם עובדים "במודל פעולה ייחודי, שאינו נסמך על היגיון כלכלי". הגלריה הוקמה בשנת 2008 כחלל לתערוכות והרצאות, ולאחר שהפעילות במבנה המקורי הופסקה, חנינא הוקמה מחדש בחלל אחר כגלריה שיתופית וכעמותה רשומה ללא מטרות רווח, בת 16 אמנים, "שנותנים מזמנם, כישרונם, חזונם ומשאביהם לקיום הגלריה כחלל נקי מאינטרסים, שלא למטרות רווח וכאקט של נתינה", על־פי הצהרת חברי הגלריה.
מאז שנת 2011 חנינא מקיימת אירוע מכירה שנתי שמטרתו איסוף כספים לטובת המשך פעילות העמותה. באותה שנה נמכרו עבודות אמנות עד 2011 שקל, ומאז מדי שנה המחיר עולה בשקל, בהתאמה לתאריך. בסוף השבוע (12-14.9) יוצגו למכירה בחנינא עבודות אמנות של כמאה אמנים, ותיקים וצעירים, במחיר מקסימלי של עד 2,019 שקל.
"השיטה של המכירה מאוד פשוטה", מסביר האמן יקיר שגב, חבר בחנינא, "שלא כמו במכירות פומביות או גלריות מסחריות, האמנים שמשתתפים במכירה מקבלים 80% מפדיון המכירה והגלריה שומרת לעצמה 20%. אנחנו מעוניינים שמרב הרווח יגיע לאמן. מה שנמכר פשוט יורד מהקיר והולך הביתה עם הקונה. בשגרה, גלריה חנינא מתאפיינת בתערוכות עם אוצרות מוקפדת, אבל במכירה הזאת אנחנו מכסים את הקירות מפינה לפינה ויש ערב רב של כל מיני סגנונות ודורות, זה מעין בזאר אמנות".
אז ככה שורדים כגלריה שיתופית 11 שנים.
"המודל של גלריות שיתופיות הוא דינמי, והוא לגמרי המאפיין של העשור החולף בעולם האמנות. הדרך לפעול כגלריה שיתופית משתנה ותלויה בפרשנות. יש גלריות שעבורן השיתופיות היא במובן של התאגדות אמנים, ויש גלריות כמונו, שרואות בגלריה שיתופית גלריה נטולת הקשר מסחרי. יש גלריות שרואות את המודל השיתופי במובן של חלל עבודה משותף, כל אחת לוקחת את זה למקום שיתופי אחר של האמנים. בימים אלו מוצגת התערוכה ‘הקולקטיבסטים’ (אוצרת: אורלי הופמן) בבית האמנים בתל אביב ובה משתתפות שש גלריות שיתופיות מתל אביב, וגם אנחנו, שמציגות ביחד את האג’נדה שלהן".
עבודה של סימון אדג’יאשווילי, נמכרה לאספן תמורת 10,000 דולר
עבודה של סימון אדג’יאשווילי, אקריליק על בד, 60X140 ס"מ, נמכרה לאספן תמורת 10,000 דולר בגלריה רוטשילד אמנות.
סימון אדג'יאשוילי מרבה לצייר חללי פנים וחדרים אפלים בהשראת דירת הצייר בתל אביב וחדרים אחרים מדירות מדומיינות, בהשפעת הבית שבו גדל בגיאורגיה. וכך הוא כותב: "צל נופל על קיר, כוס שתייה על קצה שולחן, השתקפות בראי - מראות רגילים של יומיום. על אף נטייתנו להימלט מחדגוניות השגרה, אפשר שמבט קרוב באותו קוסמוס שקט ומוכר, מקנה לנו את היכולת לחוש בדממה ולגעת במסתורין של היומיומי". תערוכה של האמן מוצגת בימים אלו בגלריה רוטשילד אמנות בתל אביב.