האדריכל מידד גנדלר, משרד V5 / צילום: מוריה כהן
שיעור העוסקים בספורט בארץ נמוך מהשיעור בעולם המערבי, אף שהוא נמצא במגמת עלייה. אחת מהבעיות בתחום היא שבארץ לא תמיד יש בכלל איפה לעשות ספורט - או אפילו לקיים שיעורי ספורט מסודרים. "במדינות המפותחות באירופה ובארה"ב ילדים מקבלים פעילויות ספורט ענפות מכל הסוגים, ויש חשיבה גם על הפעילות הספורטיבית המשלימה", אומר האדריכל מידד גנדלר ממשרד V5.
"זה לא רק 'קחו כדור ותשחקו במגרש'. הנושא של תרבות הפנאי, הספורט והפעילות הגופנית הוא שווה-ערך בעיניי לשעת לימוד. הילדים צריכים לקבל מעטפת של תשתית לפעילות גופנית. אבל בארץ, יוצאים החוצה לרוץ במדרכות שסביב לבית הספר, ולא תמיד יש איפה. מרכזי ספורט ובטח בריכת שחייה וחדרי פעילות הם תשתית ציבורית. בעיניים שלי הם לא שונים מבית ספר, מגני ילדים, מבתי כנסת ואפילו ממדרכות וכבישים", הוא מוסיף.
דווקא בשנים האחרונות ניכרת תנופת בנייה של מתקני ספורט. יש גם הרבה מתקני כושר בחוץ.
"גם אם יש שטחים ומתקנים, הם לא תמיד מנוצלים נכון. אני גר באור יהודה, הבריכה אצלנו עברה שיפוץ ונראית מאוד יפה - אבל היא פתוחה בקושי חמישה חודשים בשנה כי היא לא מקורה. מי שרוצה לעסוק בשחייה כל השנה צריך לנדוד לקריית אונו או לגבעתיים. וזה לא יישוב קטן - זו עיר.
"כל עיר צריכה אולמות ספורט, צריכה חדרי כושר ציבוריים, ורצוי שהם יהיו ליד קריות חינוך כדי שאפשר יהיה לנצל אותם גם בבוקר, גם אחר הצהרים וגם בערב לשימוש הקהילה. במקרה של אולם ספורט שנבנה ליד בית ספר זה כבר נעשה ככה".
הבעיה היא שלבנות מתקני ספורט זה לא עסק זול וזה גם לא מרוויח.
"ברשויות המקומיות החזקות זה כמובן פחות בעיה. אנחנו תכננו קנטרי גדול לעיריית ראשון לציון. זה פרויקט בהיקף כספי גדול של 47 מיליון שקל, שנבנה על ידי החברה הכלכלית ראשון ומופעל על ידי החברה העירונית. כיום נמצא בשלבי בנייה פרויקט במודיעין, בהיקף כספי דומה. גם הוא נבנה על ידי החברה הכלכלית של העיר ויופעל על ידי זרוע של העירייה - כלומר נבנה מכספים עירוניים. אבל אלה הרשויות החזקות".
תכננתם גם את הבריכה ברהט.
"זה היה פרויקט לאומי כי זו הבריכה הראשונה במגזר הבדואי. ילדים בדואים היו צריכים להרחיק עד אום אל פאחם בשביל ללמוד שחייה, כי בבאר שבע לא נתנו להם להיכנס וגם לא בעומר. שם הרשות כמעט לא שמה כסף - הכול ממשרדי הממשלה, קרוב ל-26 מיליון שקל. אגב, יש להם כבר 4,000 מנויים. זו עיר גדולה".
מה עושים במקומות אחרים?
"במקומות אחרים אנחנו רואים שיטת BOT (בנה-הפעל-העבר). לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. חדרי כושר וחדרי חוגים יכולים להרוויח כסף, אבל בריכה לא. אז איך העירייה יכולה לתת תמריץ ליזמים שיקימו את מרכז הספורט על חשבונם? אפשר לתת לתושבים משהו דוגמת מנוי מסובסד או שעות שהעירייה יכולה להשתמש, ובמקביל לתת תמריצים ליזמים".
אילו תמריצים אתה מכיר?
"אפשר לתת תמריצים מסחריים - בפרויקט בחדרה יש שטחי מסחר שהיזם מקבל. תמריץ נהדר אחר הוא דיור מוגן. אם את בונה היום מרכז ספורט ומעליו יש דיור מוגן - זה 500 מנויים במכה, ולפעמים הסבא והסבתא מביאים את הנכדים. אם זה ממוקם במקום עירוני מרכזי, אז אוכלוסייה חזקה תבוא ותעשה מנוי. ביהוד רצו לעשות דבר כזה ומשרד הפנים מתנגד. המכרז אמור לצאת מחדש".
אז שוב אנחנו מדברים על הרשויות החזקות.
"תמריץ אחר הוא משרדים או מגורים. מגדלי תל אביב זה פרויקט שיש בו מרכז מסחרי וקנטרי למטה. ברגע שיש מרכז מסחרי, שמביא אנשים, ויש מעל מגורים, ובהכרח מרכז מסחרי נמצא במקומות מרכזיים ולא בשכונות מגורים.
"אפילו ברשויות החזקות יחסית זה לא כל כך פשוט: התחלנו לתכנן היכל ספורט גדול בנתניה, שנפל בגלל שהיזם הפרטי לא קיבל שטחים מסחריים כי על שטח חום אי אפשר לפתוח מסחר בשבת".