עשן עולה ממתקן הנפט של ערמקו בעיר אבקאיק/ צילום: רויטרס
מהרי תימן? מן הגדה המערבית של החידקל? מן הצד הפרסי של המפרץ? מאיפה באו המל"טים, שהצליחו לסגור את ברז הנפט של ערב הסעודית, אם גם רק ליומיים-שלושה?
מיקומו של כן השילוח כמובן חשוב כשלעצמו. אם מיליציות ח'ותיות שיגרו אותו מתימן, כפי שהן מתיימרות, זה עניין אחד; אם מיליציות פרו-איראניות שיגרו אותו מתוך עיראק, זה עניין אחר; ואם משמרות המהפכה עשו כן מתוך איראן עצמה, זה כמובן עניין אחר עוד יותר.
מזכיר המדינה של ארה"ב אומר, כי "אין ראיות" שהמל"טים באו משטח תימן. מייק פומפיאו הבטיח ש"איראן תוחזק אחראית [...] לתוקפנות חסרת תקדים נגד אספקת האנרגיה של העולם". הסעודים אומרים שיש להם די נפט שאוב ומזוקק כדי למלא את החסר. השווקים אולי יאמינו לסעודים בטווח הקצר, אבל יכווצו את מצחם בטווח הארוך.
הכישלון החרוץ של הסעודים
הכיצד זה הסעודים נכשלו כישלון כה חרוץ בהגנה על מקור עושרם? המל"טים של הח'ותים פעילים זה שנתיים, והאפקטיביות שלהם עומדת בסימן עלייה.
עוד בחודש יולי, מל"ט ח'ותי פגע בבית זיקוק של חברת הנפט הלאומית ערמקו ליד הבירה ריאד. מל"טים ח'ותיים פגעו בשדות תעופה סעודיים, במפעל התפלה ובצינורות נפט. פעם אחת מל"ט ח'ותי הצליח להגיע עד נמל התעופה הבינלאומי של אבו דאבי. אבל הרוב הגדול של המל"טים הוזנקו נגד מטרות במערב סעודיה. עכשיו המזרח הרחוק של חצי האי ערב היה על הכוונת.
טכנולוגיית המל"טים של הח'ותים משתפרת והולכת. בארה"ב התפרסם עוד בחודש מאי, שהמל"ט המשוכלל ביותר בידי הח'ותים מסוגל לחצות מרחק של 1,500 ק"מ, במהירות של 240 קמ"ש. הסעודים אמנם הפילו עשרות מל"טים, אבל סוללות ה'פטריוט' שלהם לא עשו חיל, כפי שהתחוור לפחות מווידיאו אחד.
הסעודים יצטרכו להתאמץ מאוד כדי לשכנע את השווקים שמערכות ההגנה שלהם אינן פרוצות ללא תקנה.
על הרי תימן ישבנו וגם ירינו
הדעת מתקשה לתפוס כיצד אוסף של מיליציות בהרי צפון תימן מסוגל לפתח יכולת התקפית כזאת. מקורות מודיעין אמריקאיים, שצוטטו בחודשים האחרונים בעיתוני ארה"ב, כפרו בהנחה הרגילה שהח'ותים חייבים את יכולתם לאיראן.
מה שמדאיג בלוחמת המל"טים הוא הקלות המפתיעה שבה טכנולוגיה חוצה גבולות ומוכנסת לפעולה במאמץ קטן יחסית. הצלחת המל"טים של הח'ותים צריכה להדיר שינה מעיני כל ארץ מזרח תיכונית המטופלת במה שמכנים "לוחמה א-סימטרית".
אבל מחוץ לקשיים המיידיים של ערב הסעודית בהדיפת הח'ותים, השאלה החשובה ביותר היא על יסוד מה התקבלה ההחלטה לשגר את המל"טים. האם היא נועדה לשרת צרכים מקומיים, זאת אומרת ח'ותים נגד סעודים; או שהיא אבן על לוח המשחק הגיאו-אסטרטגי.
בהתחשב במטרות שנפגעו, ובהדים הבינלאומיים של הפגיעה, קצת קשה להאמין באופציה המקומית. אבל אין טעם להעמיד פנים שהדינמיקה של לוחמה שבטית ותהליך קבלת ההחלטות שלה קלים לאבחנה ולניתוח.
איך פדרציות שבטיות מחליטות
הבה ניזכר בטליבאן באפגניסטן לפני ספטמבר 2001. אמנם היה להם מנהיג מוכר, שסירב לשבת בעיר הבירה, אבל הייתה להם גם מועצת זקנים, ברוח מסורות שבטיות מקומיות. פעם אחר פעם זקני הטליבאן החמיצו הזדמנויות לשים קץ לפעילות אל קאעידה בשטחם. הם התענגו על הקנטת ארה"ב.
כאשר ממשל קלינטון האשים את אוסמה בן לאדן בתכנון הפגיעה בשגרירויות ארה"ב במזרח אפריקה, ב-1998, תשובת הטליבאן הייתה "טוב, ננתק להם את הפקס". כך ממש.
כיוצא בזה, הטליבאן עמדו על סף חתימת הסכם עם ארה"ב בתחילת החודש, שהיה מביא התחלת פינוי של הכוחות האמריקאיים בתוך חודשיים. ארה"ב הסכימה לתמורה כמעט מגוחכת מצד הטליבאן. לאחר שטיוטת ההסכם כבר הונחה על השולחנות הרלוונטיים, הטליבאן החליטו להלום בקאבול, והרגו בין השאר חייל אמריקאי. תגובת טראמפ: הוא ביטל את המשא ומתן.
ערפל סמיך אופף את תהליך קבלת ההחלטות של הפדרציה השבטית הזו: מי מחליטים ואיך, ומי סרים למרותם ועל יסוד מה? שאלות דומות אפשר לשאול גם על הח'ותים.
בשעה שהקואליציה הסעודית-אמיראטית בתימן מתקרבת להתמוטטות; בשעה שהאמריקאים מנסים זה זמן מה ליצור ערוצי הידברות עם הח'ותים; בשעה שהאגף הניצי בבית הלבן נחלש (בעקבות הדחת היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון, האנטי-איראני לתיאבון) - האומנם מל"ט בבתי הזיקוק משרת צורך אסטרטגי ארוך טווח של הח'ותים? הדעת נותנת שהוא עושה בדיוק את ההיפך.
כמובן, בהתחשב בעמימות של תהליך קבלת ההחלטות, ייתכן שאלמנטים בהנהגת הח'ותים דווקא רוצים להאריך את המלחמה. וכמובן, בהנהגת פטרוני הח'ותים באיראן יש תמיד אלמנטים הרוצים להכשיל תהליכים מדיניים.
האיראנים לא רוצים פיוס
תהליך קבלת ההחלטות בלשכה הסגלגלה בבית הלבן מצטיין בעצמו בדרגה ניכרת של עמימות, או של זחיחות הדעת. דיווחים עיתונאיים בסוף השבוע תיארו את נסיבות הדחתו של בולטון. היא באה בעקבות אי-הסכמה בין הנשיא ליועצו על עתיד הסנקציות נגד איראן. טראמפ היה מוכן להסיר חלק מהן, כדי לאפשר פגישה בינו לנשיא איראן במרכז האו"ם בניו יורק בשבוע הבא.
לא, טראמפ אינו משנה את דעתו. שטות היא לייחס לו השקפת עולם טבועה בחותם אידיאולוגי באיזשהו תחום של מדיניות. לשיטת טראמפ, היד הקשה כלפי יריבים אינה מיועדת להרוס אותם, או אפילו לבודד אותם לאורך זמן. היא מיועדת לגרור אותם אל שולחן המשא ומתן. שם, סביב השולחן, הנשיא משוכנע שהוא יוכל להוליך אותם אל החלטות רציונליות.
במשטר האיראני יש מאז ומעולם סיעה, הרואה פיוס עם ארה"ב כאיום ישיר על עצם הסיבה לקיומה של הרפובליקה האסלאמית. בעוד חודש וחצי נציין את יום השנה ה-40 לתפיסת הסגל של שגרירות ארה"ב בטהרן. זה קרה זמן קצר לאחר שראש ממשלת איראן פגש את היועץ לביטחון לאומי בממשל קרטר. רק זה היה חסר לשומרי הסף של המהפכה. הם חיסלו את תהליך הפיוס בעודו באיבו.
ממש כפי שהתקפת הטליבאן בקאבול טרפה את קלפי המשא ומתן, כך ההתקפה על בתי הזיקוק הסעודיים עומדת לשבש מהלכי פיוס כלפי איראן וכלפי הח'ותים.
הטעות הגדולה ביותר של בעלי תיאוריות קונספירציה היא ההנחה שכל תוצאה היא מכוונת, וממילא אלה היוצאים נשכרים הם בהכרח המבצעים. אין צורך להניח אוטומטית שיוזמי התקפת המל"ט הם אלה המתנגדים לדה-אסקלציה או לפיוס בין ארה"ב לאיראן. אבל צריך להודות שצירוף הנסיבות ולוח הזמנים הדיפלומטי מעוררים את הרושם הזה עצמו.
הסלמה של סכסוכים מדיניים וצבאיים אינה חלק מתוכנית הפעולה של דונלד טראמפ על סף שנת הבחירות לנשיאות.
הנשיא הזה אינו חובב מובהק של היסטוריה, אבל יועציו יכולים להיזכר בסתיו 1979: על סף שנת בחירות לנשיאות, ג'ימי קרטר קיבל בתוך חודשיים ופחות שני משברים בינלאומיים קטלניים, שהחישו את קץ נשיאותו. הוא היה הנשיא הדמוקרטי הראשון זה 90 שנה שלא הצליח לחזור ולהיבחר. משבר אחד היה באיראן (השגרירות), נובמבר 1979; משבר שני היה באפגניסטן (פלישת ברית המועצות), דצמבר 1979. מה מזכיר לכם הקול הבא.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny