הייטקיסטים ערבים / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
אחד הניצחונות הגדולים של התנועות לזכויות האזרח ושל המאבק בגזענות היא שהצורך במגוון ובייצוג של קבוצות האוכלוסייה השונות הופנם על ידי הציבור. ההוכחה לכך היא הניסיון של ארגונים ציבוריים וחברות מסחריות בארץ ובעולם להצטייד בנציגים ועובדים מקבוצות מיעוט, מתוך מחשבה שהדבר ישפר את תדמיתם הציבורית ויסייע להם לשווק טוב יותר את המוצרים שלהם או את האג'נדה שלהם. אלא שכמו שארגון יכול להשקיע משאבים כדי להיות ידידותית לסביבה, אך יותר קל לו "לצבוע את עצמו בירוק" (green wash) ולהצטייד בתדמית ידידותית לסביבה, כך הוא גם יכול להשקיע משאבים לקידום שוויון הזדמנויות ומשאבים בתוכו, אך קל לו יותר להצטייד ב"בן מיעוט מחמד" כדי להציג את עצמו לציבור כנאור. בארצות הברית הוא ידוע בשם token minority : token black עבור עובד אפרו-אמריקאי, token Hispanic עבור היספאני, וכדומה. בישראל ידענו כבר מזרחי מחמד ודתי מחמד, והאופנה האחרונה בעולם התדמיות הנאורות של ארגונים הינה ערבי מחמד.
איך תזהו ערבי מחמד? הוא בדרך-כלל נראה טוב, עם עדיפות למראה "משתכנז", ואין לו זיהוי דתי או לאומי כמו כיסוי ראש. בדרך-כלל אין לו תפקיד ביצועי בארגון או יכולת לראות קדימה. תפקידו ליישם הוראות. בישיבות, מצופה ממנו לקבל את ההוראות של הבוס לגבי תוכניות הארגון כלפי ערבים, להימנע מביקורת, ולראות בכל תכנית כזו נס אלוהי שצריך להודות עליו. אם בכלל יש לו ביקורת, מצופה ממנו לתת אותה בהסתייגות ובחדרים סגורים, אבל עדיף שלא יגיד בכלל. עדיף לגנוז אותה כדי לא להיתפס ככפוי טובה ולאבד את מעמד ערבי המחמד.
היעדר שיתוף אמיתי של ערבים בקבלת ההחלטות, במיוחד בממשלה, בשלטון המקומי ובמגזר השלישי, מפקיר תוכניות לקידום החברה הערבית לידי המנהלים, שלרוב הם יהודים ומעדיפים להישאר באזור הנוחיות שלהם, עם סדר עדיפויות שזר לחברה הערבית ואינו לוקח אותה בחשבון. זה יוביל לכך שהתוכניות שכן מתקיימות לא יתאימו לחברה הערבית, לכך שבתוכניות כלליות התקציבים עבור ערבים יהיו נמוכים בהרבה משיעורם באוכלוסייה, ושתוכניות שנועדו "לקידום הפריפריה" יתמקדו בפריפריה היהודית בלבד.
קידום החברה הערבית וסגירת הפערים בין יהודים וערבים דורש שיתוף מלא של נציגים מהציבור הערבי בקבלת ההחלטות. שילוב ערביי מחמד בתור חותמות גומי אינו מהווה שיפור לעומת מה שהיה נהוג בעבר, כאשר מקבלי החלטות יהודים הנחיתו תוכניות על החברה הערבית באופן לא שקוף. יותר מכל, הוא מזכיר את "הפרענק התורן" של ימי מפא"י: נציג מזרחי בודד בממשלה או בסיעה בכנסת, שנועד לגרום למצביעים יוצאי עדות המזרח להצביע למפלגה, למרות שבפועל לא נשא תפקיד המאפשר לו להשפיע על מדיניות.
הכותב מרצה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל-אביב, בחוג לממשל ומדיניות באוניברסיטת אוקספורד, ומנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי